נסים בכר

נסים בכר
לידה	21 בפברואר 1848; ירושלים, ארץ ישראל, סנג'ק ירושלים, האימפריה העות'מאנית
פטירה	1 בינואר 1931 (בגיל 82); ניו יורק, ארצות הברית
מקום קבורה	בית הקברות היהודי בהר הזיתים
פעילות בולטת	החייאת השפה העברית
ידוע בשל	אבי שיטת עברית בעברית
מקצוע	מנהל, מורה ומחנך

ערך זה עוסק במורה ואיש חינוך. אם התכוונתם לשחקן ומאמן כדורגל, ראו ניסים בכר (מאמן כדורגל).

נסים בכר (תר"ח, 21 בפברואר 1848 – י"ד בטבת ה'תרצ"א, 1 בינואר 1931) היה מורה ואיש חינוך יהודי מארץ ישראל, עסקן בולט מנכבדי העדה הספרדית ונשיא הוועד שלה בירושלים, פעיל כל ישראל חברים בסוריה, בולגריה, טורקיה וירושלים, ואחרי 1901 בארצות הברית. ממחיי הלשון העברית, ממייסדי חברת תחיית ישראל, אבי שיטת עברית בעברית, ואחד מהשלושה שקדמו לאליעזר בן-יהודה בהחייאת השפה.^[1]

קורות חיים

נולד בירושלים ב-21 בפברואר 1848 כבן בכור מבין ארבעת ילדיו של הרב אליעזר בכר שעלה לארץ ישראל מבוקרשט שברומניה, ושל פרידה אבולעפיה, בתו של ר' ידידיה רפאל אבולעפיה. בילדותו התחנך אצל סבו מצד אמו. בשנת 1863 נסע עם אביו לבקר את משפחתו ברומניה, וכשעברו באיסטנבול, התארחו אצל הגביר אברהם קמונדו שהתרשם ממנו, וביקש להשאירו ללמוד אצלו בבית הספר "קמונדו".

אדולף כרמייה, שהתרשם ממנו עת ביקר בבית הספר, לקח אותו עמו בשנת 1867 להמשך לימודים בבית המדרש למורים של "כל ישראל חברים" (École Normale Israélite Orientale) בפריז; החברה הכשירה בבית ספר זה מורים ללימוד צרפתית בבתי הספר היהודיים ברחבי אגן הים התיכון.

בסיום לימודיו בשנת 1869, הצטרף לכל ישראל חברים ונשלח להקים ולנהל בית ספר בחלב שבסוריה, ולאחר חמש שנים שימש בתפקיד דומה בסמוקוב שבבולגריה. בשנת 1874 נשלח לשמש כמנהל בית הספר אליאנס בשכונת "גאלאטה" בקונסטנטינופול, ולנהל את מוסדות החברה בעיר.

בבית הספר בקושטא ניסה לראשונה להורות לימודי עברית לתלמידיו: הוא ביקש ללמד שפה בשפה הנלמדת ("עברית בעברית"), כפי שהוא עצמו למד צרפתית בשפה הצרפתית. במשותף עם המורה לעברית בבית הספר, הבלשן ר' חיים בבאני, נסיונותיו צלחו.

בשנת 1881 קיבלה כי"ח את הצעתו לייסד בירושלים בית ספר עברי, והוא נשלח למערב אירופה לרכוש תמיכה ואהדה להקמת בית הספר. בשנת 1882 שב לירושלים לאחר שסיים את שליחותו בהצלחה, והקים בירושלים בית ספר מקצועי לתורה ולמלאכה (שכונה בתחילה התורה והמלאכה) כדי ללמד את הנערים היהודיים עבודת כפיים, מקצועות שבעזרתם יוכלו ליישב את הארץ ולבנותה, ואף להשיג לעצמם פרנסה. למוסד הייתה פנימייה, ובה גרו התלמידים שבאו מחוץ לירושלים או מחוץ לארץ. כשנפתח המוסד, הרחיבו הרבנים האשכנזים את החרם שהוכרז על בית הספר למל גם לבית הספר של בכר, אך הרבנים הספרדים תמכו בו, ואט אט החלו ללמוד במוסד גם ילדים שאינם ספרדים.

בעוד כי"ח התנגדו להוראה בשפה העברית וצידדו בעד הצרפתית, בכר לא התחשב בהוראות, ויישם את שיטת הלימוד שלו לשפה העברית בבית הספר כשפה הרשמית, מתוך דעה כי זו השפה המתאימה לצורכי המקום. בשנה הראשונה לפעילות המוסד נענה ידידו אליעזר בן-יהודה לבקשתו ללמד בבית הספר, לאחר שבכר סיפר לו על שיטת עברית בעברית, ועל הצלחתו בהוראתה בשיטה זו כשהיה בחוץ לארץ. בשנים מאוחרות יותר הכשיר לכך בכר גם את בוגר בי"ס "התורה והמלאכה", דוד ילין. מעשיו אלו היוו פריצת דרך בתחיית השפה העברית,^[2] בשעה שבתי ספר אחרים בירושלים לימדו באנגלית ובגרמנית. שיתוף פעולתו עם בן-יהודה נמשך כשסייע לו להוציא את "הצבי" וחיבור המילון העברי, ובהמשך במסגרת חברת תחיית ישראל שהקימו ב-1882 עם דוד ילין, הרב יחיאל מיכל פינס וחיים הירשנזון.

בפעילותו הציבורית בירושלים שימש בין היתר כנשיא ועד העדה הספרדית בעיר, סייע בפיתוח ישיבת תפארת ירושלים, שימש כחבר ב"עזרת נדחים" שפעלה לבנות בתים לעולי תימן בכפר השילוח, והשתדל רבות לבטל מקרי איסור של כניסת יהודים ממזרח אירופה לירושלים מצד מושל העיר.

פעילותו בבית הספר שייסד נמשכה עד לשנת 1897, עת פוטר מתפקידו ועבר לשמש בניו יורק כנציג כי"ח, כשבבית הספר החליף אותו אלברט ענתבי.^[3] בניו יורק המשיך בפעילותו לטובת כי"ח ולטובת הקהילות היהודיות בעיר, בייחוד בהקלת הגבלות ההגירה לטובת השגת מקלט ליהודים נודדים.

מעבר לעברית וצרפתית, שלט בשפות אנגלית, טורקית, ערבית, לאדינו, איטלקית, גרמנית ויידיש.

הלך לעולמו בניו יורק ב-3 בינואר 1931 (י"ד בטבת ה'תרצ"א), ושנה לאחר מכן הועלה ארונו ונטמן בבית הקברות בהר הזיתים ליד אשתו, שנהרגה בשנת 1892 מנפילה מסוס משתולל עליו רכבה. נולדו להם שני בנים.^[4] על שמו נקרא רחוב בירושלים.^[5]

אחיותיו שימשו בעצמן כמורות ופעלו במוסדות חינוך של כל ישראל חברים בארץ ישראל. אסתר בכר ניהלה בין השנים 1900–1903 את בית הספר לנערות של כי"ח בצפת ופורטונה בכר הייתה מנהלת בית הספר אוולינה דה רוטשילד בירושלים.

לקריאה נוספת

שלמה הרמתי, שלושה שקדמו לבן-יהודה, יד יצחק בן-צבי, 1978

קישורים חיצוניים

נסים בכר, דף שער בספרייה הלאומית
נסים בכר, בלקסיקון הספרות העברית החדשה
דוד תדהר (עורך), "נסים בכר", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 75
איסידור זינגר, פרדריק הנמן (Haneman), ‏"נסים בכר", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
האתר הגנאלוגי פרחי
דוד ילין, נסים בכר – למלאת שלשים יום לפטירתו, הארץ, 8 בפברואר 1931
ארונו של נסים בכר ז"ל לירושלם, דואר היום, 14 בדצמבר 1931, עמ' 4

הערות שוליים

^ השניים האחרים היו ברוך בן יצחק מיטרני ויוסף הלוי; שלמה הרמתי, שלושה שקדמו לבן יהודה, ירושלים: יד יצחק בן צבי, תשל"ח 1978 (ספרייה לתולדות היישוב היהודי בארץ ישראל).
^ כך ע"פ בני ציפר, חידון העברית הגדול, באתר הארץ, 15 באפריל 2002
^ איתמר בן-אב"י, החצוף הארצישראלי, עמ' 102
^ החבצלת, 15 בינואר 1892.
^ שמות רחובות בירושלים, באתר עיריית ירושלים.

[1] השניים האחרים היו ברוך בן יצחק מיטרני ויוסף הלוי; שלמה הרמתי, שלושה שקדמו לבן יהודה, ירושלים: יד יצחק בן צבי, תשל"ח 1978 (ספרייה לתולדות היישוב היהודי בארץ ישראל).

[2] כך ע"פ בני ציפר, חידון העברית הגדול, באתר הארץ, 15 באפריל 2002

[3] איתמר בן-אב"י, החצוף הארצישראלי, עמ' 102

[4] החבצלת, 15 בינואר 1892.

[5] שמות רחובות בירושלים, באתר עיריית ירושלים.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]