טיסה 363 של טטרסטן איירליינס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
טיסה 363 של טטרסטן איירליינס
Tatarstan Boeing 737-500 Nikiforov.jpg
המטוס שהתרסק בתמונה משנת 2009
תאריך 17 בנובמבר 2013
מיקום נמל התעופה הבינלאומי של קאזאן
גורם בחקירה
קואורדינטות 55°36′3″N 49°17′15″E / 55.60083°N 49.28750°E / 55.60083; 49.28750
הרוגים 50
פצועים 0
ניצולים 0
המעורבים באסון
כלי טיס
כלי טיס בואינג 737-500
מספר זנב VQ-BBN
מוצא נמל התעופה דומודדובו
יעד נמל התעופה הבינלאומי של קאזאן
מפעיל טטרסטן איירליינס
נוסעים 44
אנשי צוות 6

טיסה 363 של טטרסטן איירליינס הייתה טיסה שביצעה חברת התעופה טטרסטן איירליינס בשותפות קוד עם חברת Ak Bars Aero. הטיסה המריאה ב-17 בנובמבר 2013 מנמל התעופה דומודדובו שבמוסקבה, בדרכה ליעדה, נמל התעופה הבינלאומי של קאזאן, בסמוך לקאזאן בירת רפובליקת טטרסטן. המטוס התרסק בעת הגישה לנחיתה בשדה התעופה, בשעה 19:20 זמן מקומי. כל 44 הנוסעים וששת אנשי הצוות נספו[1][2].

מערכת הטלוויזיה במעגל סגור של נמל התעופה, תיעדה את המטוס מתרסק[3].

המטוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

המטוס שהתרסק, מדגם בואינג 737-500 מספר זנב VQ-BBN, היה בשירות חברות תעופה שונות, יותר מ-23 שנים. חברת השכר הצרפתית Euralair, רכשה את המטוס מבואינג, והכניסה אותו לשירות ב-13 ביולי 1990. Euralair מכרה את המטוס לאייר פראנס ב-1992, בשנת 1995 נמכר לאוגנדה איירליינס, בשנת 2000 נמכר לחברה הברזילאית ריו סול, בשנת 2005 נמכר המטוס לחברה הרומנית בלו אייר, במאי 2008 נמכר המטוס לבולגריה אייר, ובדצמבר 2008 נכנס לשירות בחברת טטרסטן איירליינס[4].

מטוס זה היה מעורב בשתי תקריות נוספות: בפעם הראשונה, ב-17 בדצמבר 2001 בעת שהיה בשירות ריו סול, נחת המטוס בשדה התעופה של העיר בלו הוריזונטה שבדרום-מזרח ברזיל. עקב תנאי מזג האוויר הקשים שהיו בשדה באותה שעה, נחתו הטייסים במרחק שבעים מטרים מתחילת מסלול הנחיתה, וציוד הנחיתה של המטוס נהרס[5]. ב-26 בנובמבר 2012 נחת המטוס נחיתת חירום בקאזאן, עקב ירידת לחץ האוויר בו.

הטיסה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטיסה המריאה מנמה"ת דומודדובו בשעה 18:25 זמן מקומי, יעדה היה נמל התעופה של קאזאן הנמצא כ-800 קילומטרים מזרחית למוסקבה.

בעת הגישה לנחיתה בקאזאן, ניסו הטייסים לבצע תמרון הליכה סביב, המטוס התרסק סמוך למסלול הנחיתה במהירות 448 קמ"ש, והתפוצץ בעת הפגיעה בקרקע. פיצוץ נוסף התרחש כארבעים שניות לאחר התרסקות. כל 44 הנוסעים וששת אנשי הצוות נספו, לא היו נפגעים על הקרקע. בשעת האסון, נשבו בשדה רוחות חזקות וירד גשם קל[6].

לאחר התאונה נסגר שדה התעופה ל-24 שעות ושימש רק לטיסות מעבר לפני שנפתח שוב ב-18 בנובמבר.

הטייסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קפטן המטוס היה רוסטם סליקוב (Rustem Salikhov) בן 47, הקצין הראשון היה ויקטור גוטסול (Viktor Gutsul) בן 47 אף הוא.

הנוסעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין הנוסעים בטיסה היו אירק מיניחאנוב, בנו של נשיא רפובליקת טטרסטן רוסטם מיניחאנוב[7], ואלכסנדר אנטונוב ראש המשרד האזורי של שירות הביטחון הפדרלי.

48 נוסעים היו אזרחי רוסיה, אחד הנוסעים היה בעל אזרחות אוקראינית, ואחד אזרח בריטניה.

חקירת התאונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, הורה להקים ועדה שתחקור את נסיבות התאונה[8]. ב-18 בנובמבר, יום לאחר התאונה, פתחה ועדת התעופה הבין-מדינתית בחקירת ההתרסקות. שני חלקי הקופסה השחורה; מקליט הקול בתא הטייס ומקליט נתוני הטיסה נמצאו בין הריסות המטוס באותו היום.

משרד התחבורה של טטרסטן, פתח בחקירה פלילית. המועצה הלאומית לבטיחות בתעבורה (NTSB) שלחה צוות חוקרים לזירת ההתרסקות.

ב-19 בנובמבר הצהיר מנהל טטרסטן איירליינס, שייתכן וקפטן המטוס היה חסר ניסיון בביצוע תמרון הליכה סביב. שניות לפני ההתרסקות, הודיע הטייס למגדל הפיקוח, כי אינו בטוח שבמיקום המטוס הנוכחי יוכל להשלים את הנחיתה בבטחה, לכן יזם לבצע הליכה סביב, שניות לפני שצלל לתוך האדמה. חוקרי התאונה הודיעו כי הגורמים האפשריים לאסון הם תקלה טכנית, כמו גם טעות אנוש.

מדיווחי ועדת התעופה הבין-מדינתית[9]:

במהלך הגישה לנחיתה, הבינו הטייסים שלא יוכלו לבצע את הנחיתה כפי שהוגדר להם מראש, מאחר שהמטוס לא היה מיושר לעבר המסלול, הטייסים דיווחו על כך, העלו את מהירות המנועים, והחלו להסתובב באמצעות המעצור. הטייס האוטומטי שהופעל במהלך הטיסה, היה כבוי בשלב זה, והמטוס היה בשליטה ידנית.

העלאת דחף המנועים גרם לשינוי הכיוון, והמטוס החל בטיפוס בזווית חדה. שניות ספורות לאחר מכן החל המטוס לאבד גובה, והוא צלל מגובה 700 מטרים בזווית של 75° עד ההתרסקות. המטוס התנגש בקרקע במהירות של 450 קמ"ש, המנועים ושאר מערכות המטוס פעלו עד לרגע ההתרסקות, דבר היכול לשלול אפשרות של כשל טכני.

45 שניות חלפו מהרגע בו החלו בהליכה סביב עד לרגע שהופסקה ההקלטה בקופסה השחורה. הצלילה ארכה כ-20 שניות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חיים לב, רוסיה: 50 הרוגים בהתרסקות מטוס, באתר ערוץ 7, 17 בנובמבר 2013
  2. ^ רוסיה: עשרות הרוגים בהתרסקות מטוס בואינג בקאזאן, באתר וואלה! NEWS‏, 17 בנובמבר 2013
  3. ^ סרטונים Dramatic footage: Kazan Boeing crash caught on camera, סרטון באתר יוטיוב
  4. ^ Boeing 737 - MSN 24785 - VQ-BBN באתר airfleets.net
  5. ^ Accident description באתר aviation-safety.net, ‏17 בדצמבר 2001
  6. ^ אילן גטניו, ‏רוסיה: 50 הרוגים בתאונת מטוס, באתר ישראל היום, 17 בנובמבר 2013
  7. ^ מטוס בואינג 737 התרסק ברוסיה, 50 נהרגו, באתר ynet, 17 בנובמבר 2013
  8. ^ יערה ברק, ‏רוסיה: 50 בני אדם נהרגו בהתרסקות בואינג 737, באתר גלי צה"ל, 17 בנובמבר 2013
  9. ^ Боинг 737-500 VQ-BBN 17.11.2013 באתר mak (ברוסית)