טלסה

טלסה
Tulsa
סמל
חותם טלסה
Flag of Tulsa, Oklahoma (2018).svg
דגל טלסה
קו הרקיע של טלסה בלילה
קו הרקיע של טלסה בלילה
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
מדינה אוקלהומהאוקלהומה אוקלהומה
מחוז טלסה
ראש העיר ג'יי. טי. בונום
תאריך ייסוד 18 בינואר 1836
שטח 483.80 קמ"ר
גובה 194 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 403,505 (נכון ל־2015)
 ‑ במטרופולין 905,755 (2007)
 ‑ צפיפות 819.91 נפש לקמ"ר (2007)
קואורדינטות 36°07′53″N 95°56′14″W / 36.131388888889°N 95.937222222222°W / 36.131388888889; -95.937222222222 
אזור זמן UTC -6
https://www.cityoftulsa.org/default.aspx

טַלסהאנגלית: Tulsa; בעברית נפוץ גם הכתיב טולסה) היא העיר השנייה בגודלה במדינת אוקלהומה, וה-45 בגודלה בארצות הברית. נכון למפקד האוכלוסין של שנת 2020, בעיר מתגוררים 413,066 תושבים[1]. העיר היא העיקרית באזור המטרופוליטני של טלסה שבו מתגוררים 1,015,331 תושבים[2]. העיר משמשת כמושב מחוז טלסה, המחוז המאוכלס ביותר במדינת אוקלהומה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היסטוריה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזור טלסה יושב לראשונה בין השנים 1828 ל-1836 על ידי זרוע של השבט המוסקוגי הידוע גם בשם קריק (אנ'), וכמעט כל שטחה של מזרח טולסה נמצא עדיין בתחום שלטונו של השבט הזה, ומוגדר כשמורת אינדיאנים אמריקאית[3] לעניין זה, בשנת 2020, בית המשפט העליון של ארצות הברית קבע שאותו חלק של מזרח טולסה, ושטחים נרחבים נוספים במזרחה של מדינת אוקלהומה, הם טריטוריה אינדיאנית בקטגוריה של מדינה אינדיאנית, מה שמעצב מחדש חלק גדול מתחום השיפוט המשפטי באזור. חלק זה של שהועבר לשליטה אינדיאנית ולשיטת המשפט שלה, מונה 1.4 מיליון נפש, מהם 400,000 בעיר טלסה עצמה. קהילות השבטים מוסקוגי (קריק), צ'רוקי, צ'יקסאו (אנ'), צ'וקטאו (אנ') וסמינול (אנ') בירכו על ההחלטה לאחר מאבק ממושך לטובת החלטה שכזו[4].

הטבח של שנת 1921[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת המאה ה-20, טולסה הייתה ביתם של קהילת "וול סטריט השחור" במחוז גרינווד של העיר (אנ'), אחת הקהילות השחורות המשגשגות ביותר בארצות הברית באותה תקופה[5]. שם בוצע הטבח בטלסה שנודע כ"אירוע האלימות הגזעי החמור ביותר בהיסטוריה האמריקאית"[6], שבו המון של טולסאנים לבנים הרגו טולסאנים שחורים, בזזו ושדדו אותם, ושרפו בתים ועסקים[5]. הטבח שנמשך 16 שעות והתחיל ב-31 במאי 1921, הסתיים רק למחרת כאשר אנשי המשמר הלאומי הובאו על ידי המושל. דיווח רשמי טען מאוחר יותר כי 23 שחורים ו-16 אזרחים לבנים נהרגו, אך הערכות אחרות מצביעות על כך שעד 300 אנשים מתו, רובם שחורים למעלה מ-800 איש אושפזו בבתי חולים מקומיים עם פציעות, וכ-1,000 שחורים נותרו ללא קורת גג כאשר 35 גושי עיר, המורכבים מ-1,256 בתי מגורים, נהרסו בשריפה. נזק לרכוש נאמד ב-1.8 מיליון דולר[7]. המאמצים להשיג פיצויים לניצולי האלימות לא צלחו, אך האירועים נבחנו מחדש על ידי העיר והמדינה בתחילת המאה ה-21, מתוך הכרה במעשים הנוראים שהתרחשו [8].

המאה ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1925, איש עסקים טולסני בשם סיירוס אייברי (אנ'), הידוע כ"אבי כביש 66",[24] החל את מסע הפרסום שלו ליצירת כביש המקשר בין שיקגו ללוס אנג'לס על ידי הקמת איגוד כביש 66 של ארצות הברית בטולסה, שזיכה את העיר בכינוי " מקום הולדתו של כביש 66"[9]. לאחר השלמתו, כביש 66 של ארצות הברית מילא תפקיד חשוב בפיתוחה של טולסה שכן העיר שימשה כתחנת מנוחה פופולרית למטיילים.

בהתאם לתוכנית האב לפיתוח טלסה, בוצעו בניית פארקים, כנסיות, מוזיאונים, גני ורדים וכן שיפור תשתיות והגברת הפרסום הלאומי[10]. סכר ספאווינאו (אנ'), שבנייתו הושלמה בשנת 1924 כדי לספק את צורכי המים של העיר, נחשב לאחד ממיזמי העבודות הציבוריות הגדולות של התקופה[11].

המיתון הלאומי בתחילת שנות ה-80 השפיע רבות על כלכלת העיר בשנת 1982 (אנ'), כאשר אזורים בטקסס ואוקלהומה התלויים מאוד בנפט סבלו מהצניחה החופשית במחירים עקב שפע, ויציאה המונית של תעשיות נפט.[27] טולסה, התלויה במידה רבה בתעשיית הנפט, הייתה אחת הערים שנפגעו הקשה ביותר עקב ירידת מחירי הנפט[12]. עד 1992, כלכלת המדינה התאוששה במלואה, אך מנהיגי העיר פעלו להתרחבות למגזרים שאינם קשורים לנפט ולאנרגיה[12].

Gnome-colors-emblem-development.svg
ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך.
הערך פתוח לעריכה.

אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך.

מינהרות טלסה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לטולסה יש מערך מנהרות תת-קרקעיות להולכי רגל מתחת למלון מאיו (אנ') המפורסם של טולסה - מנהרת הזיכרון של מייסד טולסה. מנהרה זו משמשת בדרך כלל את עובדי מרכז העיר טולסה כדי להגיע מבניין אחד למשנהו. המנהרה פתוחה גם לציבור ומהווה אטרקציה לתיירים.

מדובר בכארבעים קילומטרים של מנהרות נטושות מתחת למרכז העיר טולסה. חלקים רבים של העיר התחתית של טולסה נבנו סביב המנהרות הללו והן שימשו לאורך השנים למטרות שונות כמו: קו חשמלית תת-קרקעי, ביוב, מיגון מפני סערה ומקום לאחסון קרח. חברת הרכבת התחתית של טולסה החלה לבנות את מנהרות החשמליות בשנת 1898. החברה נקנתה על ידי חברת החשמל של טולסה בשנת 1901, שהשלימה את הפרויקט[13].

חברת הדלק של וויט פיליפס הקיימת עד היום - התאחדה עם חברת שברון בשנת 2000.

המנהרות משתרעות מצומת הרחוב השישי עם שדרות שאיין (אנ') עד לצומת הרחוב הראשון עם שדרות פאוריה. מפברואר 1920 עד ינואר 1921 המינהרה שימשה את חברת טולסה המהירה שהפעילה מערכת עגלות תת-קרקעית שם[14].

הן נבנו בתחילה כמערכת של מנהרות תת-קרקעיות סודיות כדי לחבר בין רבים מגורדי השחקים המוקדמים של טלסה. מערכת המנהרות תוכננה בהתחלה למטענים ותעבורה כמתואר לעייל, אך עד מהרה הפכה לדרך מהירה של אילי ההון מתעשיית הנפט, וכהגנה עליהם מפני סכנה לאור התגברות מעשי פשע כנגד אילי הון, בשנות ה-20 וה-30, באזור שיקגו על ידי כנופיות מאפיה שונות[15]. אלא שמתברר שלא רק הנמלטים מן הפשע מצאו מקלט במנהרות אלה, אל גם בוני וקלייד וג'ון דילינג'ר, השתמשו במנהרות של טולסה כמקום מסתור לאחר ששדדו בנקים במערב התיכון[14].

הרחבת המנהרות לצורך מילוט החלה בשנת 1929, כאשר אחד מעשירי העיר המובהקים וויט פיליפס (אנ') בנה מנהרה תת-קרקעית באורך 80 רגל בין בניין פילקייד (אנ') למגדל פיל ששניהם היו בבעלותו. חברת הנפט שנודעה ברשת תחנות הדלק פיליפס 66 (אנ'), התאחדה בשנת 2000 עם חברת הדלק שברון (אנ')[15].

בסך הכל הקטע שהתווסף למנהרות טולסה לשימוש כמילוט מחבר בין שמונה בניינים, שלושה חניונים, מלון ברמה עולמית, ומספר רב של בתי קפה ועסקים קטנים. אפשר לעבור מהרחוב החמישי עם שדרת בוסטון למפגש הרחובות מיין והרחוב הראשון תוך שהייה כל הזמן במנהרות אלה. שישה בניינים נוספים מוברים לשאר מערכת המינהרות של טולסה[15].

המאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]

השכלה גבוהה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעיר הקמפוס השני בגודלו באוקלהומה של אוניברסיטת אוקלהומה, והוא נקרא על שם משפחת שוסטרמן ונקרא מרכז שוסטרמן[16]. ברם המכון הראשון להשכלה גבוהה אשר במוסקוגי (אנ'), הסמוכה לטלסה, הנרי קנדל קולג' העניק בשנת 1898 את התואר העל תיכוני הראשון במדינת אוקלהומה[17]. מכללה זו עברה ממוסקוגי לטולסה בשנת 1907. בשנת 1920 התמזגה המכללה עם מכללת מקפארלין שהפכה לאוניברסיטת טולסה (בקיצור TU)[18].

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ QuickFactsTulsa city, Oklahoma, United State Census Bureau
  2. ^ 2020 Population and Housing State Data, United States Census Bureau. 2020
  3. ^ Lawrence Hurley, U.S. Supreme Court deems half of Oklahoma a Native American reservation, reuters, July 9, 2020
  4. ^ Lawrence Hurley, U.S. Supreme Court deems half of Oklahoma a Native American reservation, Reuters, July 9, 2020
  5. ^ 1 2 Scott Ellsworth, The Tulsa Race Riot, WaybackMachine
  6. ^ Tulsa Race Massacre, Oklahoma Historical Society
  7. ^ Scott Ellsworth, The Tulsa Race Riot, WayBackMachine
  8. ^ Sulzberger, A.G., "As Survivors Dwindle, Tulsa Confronts Past, New York Times
  9. ^ Birthplace of Route 66, City Dictionary
  10. ^ Everly-Douze, Susan (August 27, 1989). "What's Doing in Tulsa?". The New York Times.
  11. ^ Tulsa's History, WayBackMachine
  12. ^ 1 2 Oklahoma Oil & Gas Briefing, WayBackMachine
  13. ^ Tulsa’s Historic Underground Tunnels, Discover Tulsa
  14. ^ 1 2 The Unknown Tunnels Running Through Tulsa, Discover Tulsa. בשלב זה לא נמצא מקור נוסף המאמת פרט זה.
  15. ^ 1 2 3 Eric Standridge, Downtown Tulsa Underground Tunnels, Wander Wisdom, May 12, 2022
  16. ^ The University of Oklahoma - Tulsa/Schusterman Center, The University of Oklahoma
  17. ^ MUSKOGEE, Encyclopedia of Oklahoma History & Culture, פיסקה 10
  18. ^ History and Tradition, The University of Tulsa
USA Flag Map.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא יישובים בארצות הברית. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.