טסה (מחנה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מחנה טסה היה בסיס צבאי ישראלי בצפון מערב חצי האי סיני, אשר שירת את צה"ל עד לשנת 1975.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחנה שכן כ-35 קילומטר ממזרח לעיר אסמאעיליה. מיקומו היה בצומת הכביש מאסמאעיליה לרפידים עם הכביש מרומני למעבר המיתלה. הכביש נקרא באותה תקופה "ציר טסה-בלוזה" אף כי הגיע עד ראס סודר.

בראשית מלחמת יום הכיפורים שכנה במחנה מפקדת חטיבה 14 – אחת החטיבות של עוצבת סיני. לאחר הגעת כוחות המילואים לסיני שימש המחנה מוקד ליחידות שפעלו במרכז גזרת תעלת סואץ.[1] מפקדתו של האלוף אריאל שרון, מפקד אוגדה 143, שכנה בבונקר במחנה עד לצליחה הישראלית אל הגדה המערבית של תעלת סואץ, ומקצת דיוני הפיקוד הבכיר של צה"ל נערכו בו. בבונקרים במחנה התמקמו גם יחידות רפואה של אוגדה זו, כולל פלוגה כירורגית.[2]

בפתיחת המלחמה, בצהרי יום 6 באוקטובר 1973, הפציצו מטוסים מצריים את המחנה. הצבא המצרי ניסה לתקוף אותו במהלך המלחמה גם באמצעות רקטות קרקע-קרקע מדגם פרוג, וכן ירה לעברו טיל אוויר-קרקע מדגם קלט, אשר הופל בטרם הספיק לפגוע במחנה.

בעקבות הסכם הביניים בין ישראל למצרים פינה צה"ל את המחנה, והוא הועבר לידי כוח ההפרדה של האו"ם בסיני.

את ספרו, גילוי אליהו, פותח ס. יזהר בתיאור מחנה טסה בימיה הראשונים של מלחמת יום הכיפורים, עת שימש מפקדה קדמית של חלק מכוחות צה"ל:

טאסה היא לא שום מקום בעולם, היא רק קלחת חולות ענקית מלאה מעבר לכל אפשר וממולאה יותר משיש שום מקום לכל כך הרבה יותר מדי, יותר מדי מכונות ויותר מדי אנשים [...] ואולי פעם היו שם בטאסה גם כמה בניינים פה ושם או כל מיני צריפים ומחסנים עם בלי-סוף גדרות רמוסות וסלילי תייל כבושים תחתיהם שניסו כאילו לתעל את הכול לאיזה שכל ישר...

גילוי אליהו, עמ' [7]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ זאב שיף, איתן הבר, לקסיקון לביטחון ישראל, תל אביב: זמורה, ביתן, מודן, 1976, עמ' 231. ‏
  2. ^ http://www.amuta600.org.il/UserFiles/books_tbl4_file.pdf. ‏

קואורדינטות: 30°33′8″N 32°37′44″E / 30.55222°N 32.62889°E / 30.55222; 32.62889