לדלג לתוכן

טרוי פרי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
טרוי פרי
Troy Perry
טרוי פרי, 2019
טרוי פרי, 2019
לידה 27 ביולי 1940 (בן 84)
טלהסי, פלורידה, ארצות הברית
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
ידוע בשל מייסד האחווה האוניברסלית של כנסיות המטרופולין הקהילתיות
עיסוק כמורה
מספר צאצאים 2

טרוי דרוי פרי ג'וניור (באנגלית: Troy Deroy Perry Jr; נולד ב-27 ביולי 1940) הוא כומר אמריקאי והמייסד של כנסיית המטרופוליטן הקהילתית, המהווה שירות עבור לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים (להט"ב). הכנסייה נוסדה לראשונה בלוס אנג'לס ב-6 באוקטובר 1968 ומאז, התרחבה לכ-222 קהילות ב-37 מדינות בעולם.[1]

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיים מוקדמים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

טרוי פרי הוא הבכור מבין חמישה אחים שנולדו לבוטלים הגדולים ביותר בצפון פלורידה (מבריחי אלכוהול בלתי חוקי),[2] טרוי פרי ואדית אלן. מאז שהוא זוכר את עצמו, פרי הרגיש שנקרא להטיף, ותייג את עצמו כ"קנאי דתי". הוא הושפע מדודותיו, שקיימו תפילות רחוב בעיר הולדתו ושאירחו את פרי כשהוא נושא דרשות מביתם. אביו של פרי מת כשהוא נמלט מהמשטרה כאשר בנו היה בן אחת עשרה, מה שחזק את נחישותו של טרוי להיות מעורב בכנסייה ככל האפשר. לאחר שאמו נישאה בשנית והעבירה את המשפחה לדייטונה ביץ', פרי עבר התעללות על ידי אביו החורג וברח מהבית, לא חזר אלא לאחר שהתגרשה ממנו.

לאחר שקנאותו הדתית גברה, פרי נשר מהתיכון, והפך למטיף בפטיסט מורשה עד גיל 15.[3] לאחר שפרי הביע את משיכתו ההומוסקסואלית לגברים, הכומר שלו הציע לו להינשא לאישה כדי "לפתור את רגשותיו".[2] הוא התחתן עם בתו של הכומר שלו, פרל פיניון, בשנת 1959, בעוד כי לאחר מכן נזכר באומרו: "תמיד התעניינתי בבנות הכומר כי חשבתי שהן יהיו נשות מטיף טובות. לא אהבתי אותה כשהתחתנתי איתה, אבל כן אהבתי אותה לאחר מכן. השנה הראשונה שלנו". לפרי ופיניון נולדו שני בנים והם עברו לאילינוי שם פרי למד באוניברסיטת קלוורי ומכון התנ"ך מודי, שם למד במשך שנתיים.[4] פרי היה המטיף בכנסיית אלוהים קטנה ולפעמים ניהל קשרים מיניים עם גברים אחרים, אך ראה בכך רק "חקר נעורים". אולם כשהיה בן 19, מנהלי הכנסייה אמרו לו שאחד הגברים שאיתם היה סיפר להם מה הם עשו יחדיו, אשר כתוצאה מכך, נאלץ לעזוב את הכנסייה מיד.

פרי ופיניון עברו לדרום קליפורניה, שם היה לכומר בכנסיית אלוהים של הנבואה. לאחר שאשתו של פרי מצאה את העותק שלו של הספר "ההומוסקסואל באמריקה" מאת הפרופסור דונלד ובסטר קורי מוסתר מתחת למזרנו, נישואיהם התפרקו במהירות והתגרשו לאחר חמש שנות נישואים.[2] פרי הונחה להתפלל על כך שהוא "הוליך שולל על ידי רגשותיו ההומוסקסואלים את פיניון" ומאוחר יותר נאמר לו על ידי הבישוף שלו להתנער מעצמו בדוכן (מעמד מוגבה למטיפים בכנסייה נוצרית) ולהתפטר מהיותו כומר. פרי עבד בחנות כלבו סירס וגויס לצבא ב-1965, אשר במהלכן שירת כשנתיים בגרמניה.

הקמת כנסיית המטרופוליטן הקהילתית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרי בעת כנסיית "MCC" במינסוטה, 2006

בשנת 1968, לאחר ניסיון התאבדותו בעקבות פרשיית אהבה כושלת, והיותו עד לעצירתו של חבר קרוב על ידי משטרת לוס אנג'לס בבר ההומוסקסואלי "The Patch", פרי חש שנקרא לחזור לאמונתו ולהציע בה מקום קבלה עבור הומוסקסואלים ולעבוד את אלוהים בחופשיות. פרי הציג פרסומת בירחון אדבוקט שהכריזה על שירות פולחן המיועד להומואים בלוס אנג'לס אשר כונתה כנסיית המטרופוליטן הקהילתית (MCC). 12 אנשים התייצבו ב-6 באוקטובר 1968 לשירותו הראשון, בעוד "תשעה היו החברים שלי שבאו לנחם אותי ולצחוק, ושלושה באו בעקבות המודעה" אמר פרי. לאחר שישה שבועות של שירותיו בסלונו, עברה הקהילה למועדון נשים, לאולם, לכנסייה ולבסוף לתיאטרון שהכיל כ-600 חברים בתוך מספר חודשים. בשנת 1971 נחנך בניין משלה עם נוכחות של למעלה מ-1,000 חברים. בהיותו גלוי, גרם הבניין למספר בנייני "MCC" להיות מטרה להצתה, כולל כנסיית האם המקורית בלוס אנג'לס. בשירותיו, פרי ביצע את מה שמגזין טיים תיאר "כאיחודים הפומביים החד-מיניים הראשונים בארצות הברית" כבר ב-1968 והסמיך נשים לכמורה כבר ב-1972. באותה שנה, יצר את ספרו "האדון הוא הרועה שלי והוא יודע שאני הומו" (The Lord is my Shepherd and he Knows I am gay).[4]

לכנסיית המטרופוליטן הקהילתית ישנם כיום כ-222 קהילות ב-37 מדינות.[5][4] הסרט התיעודי משנת 2007, Call Me Troy, מציג את סיפור חייו ומורשתו של פרי, כולל ייסוד "MCC" ומאבקיו כמנהיג זכויות אזרח בקהילת הלהט"ב.

ארכיון מכון סמיתסוניאן

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המוזיאון הלאומי להיסטוריה אמריקנית של מכון סמיתסוניאן מחזיק באוסף של פריטים מכנסיות הקהילה של פרי. הפרטים הוצגו למכון ביום השנה ה-51 להקמת הכנסייה. שטר מתנה אשר העביר מרצונו וללא תמורה את בעלותו על הפריטים נחתם ב-7 באוקטובר 2019 על ידי פרי ובעלו פיליפ. השטר מורכב מחפצים אישיים ששימשו את פרי ככומר בהקמת הכנסייה, פריטים היסטוריים מחבריה וכן פריטים המפרטים את עבודת הכנסייה ופרי במאבקם למען שוויון זכויות אזרחי.[6] הפריטים שנתרמו למוזיאון כוללים ספר תפילה משותפת שפרי נהג להוביל את הפולחן במפגש הפולחן הראשון של "MCC" ושירותים רבים אחרים, חתונות והלוויות במהלך עשרות השנים. פרי גם תרם ספר דרשות שכתב ביד. החפצים נתרמו באופן סמלי למוזיאון במפגש פולחן מיוחד בכנסיית המטרופוליטן של וושינגטון הבירה ביום ראשון, 6 באוקטובר 2019. חפצים תלת־ממדיים בהם ספר התפילה ומערכת הלבוש של פרי - יישמרו בחלק מיוחד של המוזיאון. הניירות והתצלומים יהפכו לחלק מאוסף הלהט"ב המכיל למעלה מ-57 רגל מעוקב (172 קופסאות) של חומר הקשור לקהילת הלהט"ב הלאומית המשתרעת על פני שנת 1915 ועד לתקופה הנוכחית.

חלק מהחפצים והרשומות האחרים שנתרמו למוזיאון כוללים,[6]

  • האמנה של כנסיית המטרופולין של סן פרנסיסקו המתארת את זכויות החברות בה.
  • ספרי תוכנית הועידה הכללית מהשנים ה-25, ה-40, ה-50 המספקים מידע על התפתחות כנסיית המטרופולין.
  • פזמון לשון כולל משנת 1990.
  • החוברת המקורית "הומוסקסואליות: לא מחלה, לא חטא" המסבירה את אמונתה של כנסיית המטרופולין לגבי מיניות ורוחניות (עם מעל 100,000 עותקים אשר הודפסו והופצו).
  • עותק מקורי של גיליון 1971 של מגזין "Life" עם תמונה של פרי ככומר מחתן זוג חד מיני בכנסיית המטרופולין של לוס אנג'לס.
  • עותק מקורי של "שירות האמונה והחופש לחגוג את יום השנה ה-25 לסטונוול" באליס טולי הול בניו יורק.

חפץ נוסף אשר נתרם הוא צלב קטן עשוי ויטראז' מאחד החלונות ההרוסים של כנסיית האם המקורית של לוס אנג'לס מטעם קהילת המטרופוליטן אשר נשרפה בהצתה בשנת 1973.[7]

עיקר הרשומות ההיסטוריות של כנסיית המטרופוליטן הקהילתית נשמרות במרכז ללימודי להט"ב ומגדר בדת (CLGS) בברקלי, קליפורניה, ובמכון "ONE" בלוס אנג'לס.[6]

אקטיביזם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

האקטיביזם של פרי קיבל תפניות רבות, כולל תפקידים במספר מועצות של ארגוני להט"ב. בשנת 1973 החזיק במושב בוועדת מחוז לוס אנג'לס ליחסי אנוש. פרי עבד בזירות פוליטיות כדי להתנגד לאניטה בראיינט אשר הובילה את הארגון האנטי-הומוסקסואלי "הצילו את ילדינו" ב-1977, שביקש לבטל חקיקת חוק נגד אפליה שהעבירה העיר מיאמי על איסור אפליה על רקע נטייה מינית בתעסוקה, תחומי דיור ומגורים ציבוריים.

פרי גם פעל בהובלת ההתנגדות ליוזמת בריגס בקליפורניה אשר קראה להבטיח שמורים הומוסקסואלים או לסביות יפוטרו או יאסרו עליהם לעבוד בבתי ספר ציבוריים בקליפורניה. החל מ-4 בספטמבר 1977, פרי ערך צום של 16 יום על מדרגות הבניין הפדרלי בלוס אנג'לס כדי לגייס כספים עבור מאבק ביוזמה.[8] בשנת 1978, הובסה היוזמה בעיקר בשל ארגון התנגדות עממי, בו השתתף פרי. פרי גם תכנן את הצעדה הלאומית בוושינגטון למען זכויות לסביות והומואים ב-1979 עם הפעיל רובין טיילר.[9]

ב-28 ביוני 1970, פרי, יחד עם שני הפעילים, מוריס קייט ובוב האמפריז, הקימו את מצעד הגאווה הראשון ברחוב כריסטופר סטריט ווסט אשר לימים, יוגדר כמצעד הגאווה הוותיק ביותר בעולם.[10]

בשנת 1978 זכה בפרס על רקע פעילותו ההומניטרית מטעם האיגוד האמריקאי לחירויות האזרח. פרי מחזיק בתוארי דוקטור לשם כבוד מבית הספר "Episcopal Divinity" בבוסטון ומכללת "Samaritan" (לוס אנג'לס) על עבודתו בתחום זכויות האזרח, בעוד בעשורים האחרונים, זכה לשבחים על ידי איגוד העיתונות הגאה עם הפרס ההומניטרי שלה.

ביום הולנטיין 2004 דיבר פרי עם קהל של נשואים טריים הומוסקסואלים בעצרת "שוויון בנישואים" בקפיטול מדינת קליפורניה עבור הכרה בנישואים חד מיניים במדינה.[11]

במשך השנים, פרי הוזמן לבית הלבן בחמש הזדמנויות בהן,[12][13][12]

  • בשנת 1977 על ידי הנשיא ג'ימי קרטר עבור דיונים בזכויות הומואים ולסביות.
  • בשנת 1995 על ידי הנשיא ביל קלינטון כמשתתף בוועידת הבית הלבן הראשונה בנושא מאבק במחלות ה-HIV/איידס.
  • בשנת 1997 הוזמן על ידי הנשיא קלינטון כמשתתף בוועידת הבית הלבן למאבק בפשעי שנאה.
  • בשנת 1997 הוזמן שוב כאורחו של הנשיא קלינטון בתואר כבוד בארוחת בוקר בבית הלבן עם הנשיא עבור כיבוד 100 מנהיגים רוחניים לאומיים ברחבי ארצות הברית.
  • בשנת 2009, יחד עם בן זוגו פיליפ, הוזמן על ידי הנשיא ברק אובמה לרגל יום השנה ה-40 למהומות סטונוול.

פרי פרש מתפקיד מנחה כנסיית המטרופוליטן הקהילתית ב-2005, בעוד הכומרית ננסי ווילסון ירשה את תפקידו ב-29 באוקטובר 2005.

במרץ 2017, פרי הפך לאזרח האמריקאי הראשון שזכה בפרס "CENESEX" של קובה בעת ציון ערב הגאלה ה-10 הקובנית נגד הומופוביה וטרנספוביה, שהתקיימה בתיאטרון קרל מרקס בבירת המדינה, הוואנה, בה התכנסו קרוב ל-5,000 איש לכבוד הכומר פרי, כולל שגרירים מארצות הברית, צרפת, שווייץ וכן את שר התרבות הקובני. מריאלה קסטרו, בתו של נשיא קובה ראול קסטרו, העניקה לפרי את הפרס בציון רקע ההיסטוריה בעבודתו למען זכויות אדם וזכויות קהילת הלהט"ב ברחבי העולם.[14]

בשנת 2019, פרי הוכלל בקיר התהילה עבור ציון 50 שנה לציון מהומות סטונוול, שהורכבה מ-18 מנהיגים בולטים בקרב קהילת הלהט"ב בהם וילסון קרוז, מנדי קרטר, מרשה בוצר וסטיוארט מילק, אחיינו ההומוסקסואל של הפעיל הארווי מילק אשר היה לחבר המועצה ההומוסקסואל הגלוי הראשון ברחבי סן פרנסיסקו.[15]

מחוות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2011, השחקן ג'ייד אסטבן אסטרדה גילם את פרי בקומדיית הסולו המוזיקלית "ICONS: The Lesbian and Gay History of the World, Vol. 5" הכוללת את השיר "I Will Follow You" אשר ביצע אסטרדה בדמותו של פרי.

ב-6 באוקטובר 2018, נערכה בקתדרלת האפיסקופלית של לוס אנג'לס מחווה לפרי במלאת 50 שנה להיווסדות כנסיית המטרופוליטן הקהילתית עבור "חלוקת כבוד לעשרות שנות הצדק החברתי שלו למען זכויות להט"ב". דוברים אורחים מיוחדים כללו את הסנאטור ממדינת קליפורניה קווין דה ליאון ועורכת הדין גלוריה אולרד, שהגישו תביעה ב-2004 בשם פרי, בעלו פיליפ ריי דה בליק ורובין טיילר ודיאן אולסון, שבסופו של דבר הובילו לפסיקת הכרה בנישואים חד מיניים על ידי בית המשפט העליון של קליפורניה.[16]

ב-11 ביוני 2021, ארגון הבייסבול של לוס אנג'לס דודג'רס כיבד את פרי בהענק פרס מפעל חיים של גיבור קהילת הדודג'רס בערב הלהט"ב השנתי השמיני באצטדיון דודג'ר.[17]

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמו של פרי הפכה לחברה ההטרוסקסואלית הראשונה בכנסיית המטרופוליטן ותמכה בפעילותו עד שנפטרה ב-1993. פרי התאחד במשך השנים עם בנו הצעיר, מייקל, וביצע את הנישואים שאיחדו אותו ואת כלתו, אך נותר מנוכר מבנו הבכור.[18]

פרי מתגורר בלוס אנג'לס עם בן זוגו פיליפ ריי דה בליק איתו נישא לפי החוק הקנדי בכנסיית המטרופוליטן של טורונטו.[18] בני הזוג תבעו את מדינת קליפורניה עם שובם הביתה לאחר חתונתם בטורונטו על אי ההכרה בנישואיהם החד-מיניים.[2] המדינה ערערה לאחר מכן על התביעה אם כי בית המשפט העליון במדינה הכיר בנישואיהם לאחר חמש שנים.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא טרוי פרי בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ REV TROY PERRY | LGBTQ HISTORY PROJECT, THE LGBTQ HISTORY PROJECTTION (באנגלית)
  2. ^ 1 2 3 4 Rev. Dr. Troy Perry | THE LAVENDER EFFECT® (באנגלית אמריקאית)
  3. ^ Rev. Troy D. Perry Biography, revtroyperry.org
  4. ^ 1 2 3 Troy Perry | Biography & Facts | Britannica, www.britannica.com (באנגלית)
  5. ^ Global Presence – Metropolitan Community Churches, www.mccchurch.org
  6. ^ 1 2 3 Troy Perry and MCC Artifacts Donated to Smithsonian, LGBTQ Religious Archives Network
  7. ^ Lou Chibbaro Jr, MCC Church founder to donate artifacts to Smithsonian, Washington Blade: LGBTQ News, Politics, LGBTQ Rights, Gay News, ‏2019-09-25 (באנגלית אמריקאית)
  8. ^ Troy D. Perry, Thomas L. P. Swicegood, Don't be afraid anymore : the story of Reverend Troy Perry and the Metropolitan Community Churches, New York : St. Martin's Press, 1990, ISBN 978-0-312-04691-0
  9. ^ 1979 March on Washington, www.houstonlgbthistory.org
  10. ^ Rev Perry’s Biography | Rev Elder Dr Troy D Perry, web.archive.org, ‏2017-03-03
  11. ^ Rev. Troy Perry, web.archive.org, ‏2007-11-01
  12. ^ 1 2 Troy Perry, LGBTQ Religious Archives Network
  13. ^ AllPolitics - White House Hosts First Hate Crime Conference - November 9, 1997, edition.cnn.com
  14. ^ Rev. Troy Perry, Founder of LGBTQ Denomination, is First American to Receive Cuba’s CENESEX Award – Metropolitan Community Churches, www.mccchurch.org
  15. ^ Groups seek names for Stonewall 50 honor wall, The Bay Area Reporter / B.A.R. Inc. (באנגלית)
  16. ^ Karen Ocamb, Rev. Troy Perry celebrates MCC’s 50th anniversary, Los Angeles Blade: LGBTQ News, Rights, Politics, Entertainment, ‏2018-10-09 (באנגלית אמריקאית)
  17. ^ Cyd Zeigler, Dodgers have sold over 8,000 tickets for Pride Night, June 11, Outsports, ‏2021-05-19 (באנגלית)
  18. ^ 1 2 Archives, Los Angeles Times (באנגלית אמריקאית)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=טרוי_פרי&oldid=37888377"