יאניס וארופאקיס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יאניס וארופאקיס

יאניס וארופאקיסיוונית: Γιάνης Βαρουφάκης; ‏ נולד ב-24 במרץ 1961) הוא כלכלן יווני. פרופסור ומרצה שחיבר מספר ספרים ומאמרים שפורסמו בערוצי תקשורת רבים, וכיהן כשר האוצר של יוון, החל מ-27 בינואר 2015 ועד לחודש יוני באותה השנה, כשהודיע על התפטרותו לאחר משאל העם ביוון. לפני התמנותו לתפקיד בממשלה שהוקמה אחרי הבחירות לפרלמנט שנערכו בינואר 2015. תחומי עיסוקו הם תורת המשחקים, מקרו כלכלה, כלכלה פוליטית והתמחות ביחסי הכוחות בכלכלה העולמית בכלל והאירופאית בפרט.

קריירה אקדמאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד באתונה. את תואר הדוקטור שלו בכלכלה קיבל ב-1987 מאוניברסיטת אסקס באנגליה. עבודת הדוקטורט שלו עסקה בניתוח שביתות עובדים בארצות הברית ובריטניה באמצעות מודלים מתורת המשחקים. ב-1989 היה חוקר-עמית באוניברסיטת קיימברידג'. בין השנים 1989 ל-2000 שימש כמרצה בכיר בחוג לכלכלה של אוניברסיטת סידני. בשנת 2000 שב למולדתו, התמנה למרצה לתאוריה כלכלית באוניברסיטת אתונה וייסד תוכנית ללימודי דוקטורט בכלכלה.

מינואר 2013 ועד ינואר 2015 לימד באוניברסיטת טקסס באוסטין.

פעילות ציבורית וחוץ-אקדמית לפני תפקידו כשר אוצר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין ינואר 2004 לדצמבר 2006 שימש כיועץ לראש ממשלת יוון יורגוס פפנדראו.

במרץ 2012 גייס גייב ניוול, מייסד חברת Valve, את וארופאקיס על מנת שישמש יועץ כלכלי לפתרון בעיות מאזן התשלומים בתוך העולמות הווירטואליים שמפעילה החברה על גבי פלטפורמת Steam. וארופאקיס, שעבד בחברה כשנה, חקר במקביל גם את שיטת הניהול הייחודית שלה, החסרה מבנה ארגוני היררכי וביקש לראות האם וכיצד ניתן לאמצה לארגונים אחרים.

מאמריו וניתוחיו של וארופאקיס, בעיקר סביב כלכלת האיחוד האירופי, כלכלת יוון ומשבר החוב של יוון, התפרסמו במגוון אמצעי תקשורת, בהם CNN, BBC, בלומברג ועוד. ב-2008, בעקבות משבר החוב, פתח את הבלוג הכלכלי שלו, yanisvaroufakis.eu שהוקדש להצעת פתרונות רציונליים למשבר החוב האירופי והיווני. הבלוג הפופולרי היה גם בסיסם של חשבונות טוויטר ופייסבוק פעילים[1].

את עיקר תפיסתו, שביטאה התנגדות עזה לפתרונות שהציע האיחוד האירופי ליוון, סיכם בראיון לבלומברג בראשית ינואר 2015:

היעד העיקרי שלנו הוא להשיב רציונליות לדיון בנושא הבעיה היוונית. ב-2010, למרבה הצער, יוון נכנסה לחדלות פרעון. כיצד התמודדה הנהגת אירופה, גאון הדור, עם הבעיה? באמצעות מתן ההלוואה הגדולה בתולדות האנושות למדינה הכי פחות נזילה, בתנאי צנע שבדיוק מתמטי מדהים צמצמו את התל"ג – ממנו צריך יהיה להחזיר את כל החובות, הישנים והחדשים – בכרבע. אין פלא אם כך שיוון נותרה בכותרות... לוקחים כמות אדירה של כסף ומפילים אותו על מדינה חדלת פרעון, רק מעמיקים בכך את פשיטת הרגל ומושכים אותה אל העתיד... המטרה שלנו היא לשים קץ למעגל אכזרי זה, שיש לו השלכות חמורות על אירופה כולה וטחן לעפר אומה גאה שלמה בדרום מזרח אירופה.

theMarker[2]

במקביל לפעילות הנדרשת מול האיחוד האירופאי הדגיש וארופאקיס שהתרופה לחולייה של הכלכלה היוונית הוא פירוק האוליגרכיה, המורכבת מהטייקונים ששולטים במגזר העסקי ואמצעי התקשורת ודרכם בממשלה[3].

פעילות פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במפלגת סיריזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת הבחירות הכלליות ביוון, שנערכו בינואר 2015, הצטרף וארופאקיס למפלגת סיריזה בראשותו של אלכסיס ציפראס. בראשית ינואר 2015 הודיע וארופאקיס לקוראי הבלוג שלו על כניסתו לפוליטיקה פעילה משום ש"מגיעה העת שבה כדי לשמור על רלוונטיות, על חשיבה ביקורתית להפוך לפעולה פוליטית ישירה. מעולם לא התכוונתי להיכנס למשחק הבחירות. מאז שהחל המשבר, טיפחתי את תקוותי לשמור על דיאלוג פתוח עם פוליטיקאים הגיוניים ממפלגות שונות. אך תוכניות החילוץ מנעו אפשרות של שיח פתוח שכזה"[2].

בבחירות, שנערכו ב-24 בינואר, זכתה "סיריזה" בניצחון סוחף[4]. וארופאקיס היה לחבר פרלמנט ב-25 בינואר וימיים לאחר מכן הוכרז כשר האוצר של יוון. למרות שסיריזה נתפסה כמפלגת שמאל רדיקלית, העלולה לסכן את שלומו של האיחוד האירופאי, בחירתו של וארופאקיס נתפסה כצעד של הרגעה.

לאחר התפטרותו קיים וארופקיס ראיון נרחב עם כתב העיתון ניו יורקר ובו חשף את פעילותו מאחורי הקלעים בתקופת כהונתו. בין היתר חשף את קיומה של קבוצת חשיבה בה היה שותף גם הכלכלן האמריקאי ג'יימס גלבריית, אשר תכננה נתיב נסיגה למטבע עצמאי, אם תדחק יוון אל מחוץ לגוש היורו. נתיב זה היה מבוסס על מערכת אמצעי תשלום אלקטרוניים[5].

לאחר התפטרותו ממשרת שר האוצר[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר התפטרותו ממשרת שר האוצר השיק וארופאקיס תנועה פוליטית חדשה בשם "דמוקרטיה באירופה 2025" (DiEM25) במטרה לשנות את האיחוד האירופי ולהפוך אותו לשקוף, שוויוני ודמוקרטי. וארופאקיס גייס לתנועה אקטיביסטים מרחבי היבשת, כאשר את הוועד המנהל והמייעץ שלה שיבץ באנשי רוח בהם המפיק בריאן אינו, הפילוסוף סלבוי ז'יז'ק, במאי הקולנוע קן לואץ', מעצבת האופנה ויויאן ווסטווד, הסופרת אליף שאפאק ומייסד ויקיליקס ג'וליאן אסאנג'. אחת מפעולותיו הראשונות הייתה הובלת קמפיין ארוך ברחבי בריטניה במטרה לשכנע את אזרחיה להשאר באיחוד ולא לתמוך בפרישה ממנו בחודשים שלפני ה"ברקזיט", משאל העם שהוביל לפרישת בריטניה מן האיחוד האירופאי ביוני 2016.[6] כיום מוביל וארופאקיס תנועה לדמוקרטיזציה של האיחוד האירופי בשם DiEM25[7], שמטרתה להסדיר שורת הסכמים נוספים למטבע היורו שיחלקו את הכוח הכלכלי והפוליטי בצורה הוגנת יותר בין מדינות האיחוד - תוך הדגשה של שמירה על היכולת של אזרחי המדינות השונות לשלוט בכלים דמוקרטיים במדינותיהם[8].

מבחר מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

באנגלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Economic Indeterminacy: A personal encounter with the economists' most peculiar nemesis. London and New York: Routledge, 2013 ISBN 0415668492
  • The Global Minotaur: America, the True Origins of the Financial Crisis and the Future of the World Economy. Zed Books, 2011
  • Modern Political Economics: Making sense of the post-2008 world. London and New York: Routledge, 2011 (with Joseph Halevi and Nicholas Theocarakis)
  • Game Theory: A critical text. London and New York: Routledge, 2004 (with Shaun Hargreaves-Heap)
  • (ed.): Game Theory: Critical Perspectives. Volumes 1–5, London and New York: Routledge, 2001
  • Foundations of Economics: A beginner's companion. London and New York: Routledge, 1998
  • Game Theory: A critical introduction. London and New York: Routledge, 1995 (with Shaun Hargreaves-Heap)
  • Rational Conflict. Oxford: Blackwell, 1991
  • (ed.): Conflict in Economics. Hemel Hempstead: Harvester Wheatsheaf and New York: St Martin's Press, 1990 (with David P. T. Young )
  • Adults in the Room: My Battle with Europe's Deep Establishment, Bodley Head, 2017[9]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יאניס וארופאקיס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]