משבר החוב של יוון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
החוב הציבורי של יוון משנת 1999, לעומת החוב הציבורי הממוצע של מדינות גוש האירו.

משבר החוב של יוון הוא משבר כלכלי שהתרחש ביוון החל מ-2010. הוא היה מוקד מרכזי של משבר החוב האירופי.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – כלכלת יוון

יוון הצטרפה לקהילה הכלכלית האירופאית ב-1 בינואר 1981. מתוקף כך היא הפכה לאחת החברות באיחוד האירופי לאחר הקמתו ב-1992. מטבע היורו הושק ב-11 ממדינות האיחוד ב-1 בינואר 1999. הקריטריונים להצטרפות לגוש האירו קבעו שעל המדינות המצטרפות להראות אינפלציה נמוכה מ-1.5%, גירעון תקציבי נמוך מ-3% ויחס חוב לתוצר נמוך מ-60%. ב-1999 יוון לא עמדה בקריטריונים ולא צורפה למטבע.[1] בהמשך יוון הציגה שיפור בנתונים הכלכליים וכתוצאה מכך, צורפה לשוק היורו ב-1 בינואר 2001. מאוחר יותר התברר כי יוון סילפה נתונים על מנת להצטרף לאיחוד. כך למשל, יוון הצליחה להסתיר חלק מהחוב הציבורי.

במהלך שני העשורים שקדמו להצטרפותה לגוש האירו, יוון סבלה מאינפלציה גבוהה, חוב גבוה ביחס לתוצר, צמיחה נמוכה, ושורה של משברים הקשורים בשער החליפין של המטבע המקומי.[2] התקווה של היוונים הייתה שהצטרפות לגוש האירו תעזור לייצב את האינפלציה ותיצור תנאים נוחים יותר לצמיחה. עד שנת 2008 ציפייה זו אכן התגשמה ברובה. ההצטרפות לאירו אפשרה ליוון ללוות כסף בריבית נמוכה יחסית. בעוד שבשנות התשעים יוון נדרשה לעתים לשלם ריבית של כ-10% או יותר על חלק מההלוואות שלה, מצבה החדש אפשר לה ללוות בריבית של 2-3%.[1] מצב זה עודד את המדינה ללוות יותר, אך במקביל העלויות של מימון החוב ירדו והתוצר הלאומי גדל. בין 2001 ל-2008 ההשקעה הפרטית ביוון עלתה, התוצר הלאומי הריאלי של יוון גדל בקצב ממוצע גבוה של 3.9% בשנה והאינפלציה ירדה לפחות מ-4%.[3][4]

לצד השיפור בנתוני הצמיחה והאינפלציה, מצב החוב של יוון לא השתפר ואף החמיר בשנים שקדמו למשבר. הסיבה המיידית למצב זה הייתה מדיניות ממשלתית של הרחבה פיסקלית. ההוצאה הציבורית כאחוז מתוך התוצר הלאומי הייתה במגמה כללית של עלייה, בעוד שההכנסה הציבורית ממסים כאחוז מהתוצר הייתה במגמה של ירידה. מצב זה השתקף בנתונים לא מחמיאים של גירעון תקציבי שנותר לאורך התקופה גבוה מ-4.5% (בניגוד לשאיפה המוצהרת לגירעון נמוך מ-3%). החוב של יוון כאחוז מהתוצר הלאומי ירד למשך תקופה קצרה בין 2001 ל-2003 מ-103.7% ל-97.4%; אולם, בשנים שלאחר מכן הוא החל לעלות עד לרמה של 113% ב-2008 ו-129.3% ב-2009.[5] מצב זה הפך את יוון לפגיעה במיוחד לסיטואציות של משברים בינלאומיים. כל עוד המצב הבינלאומי אפשר להמשיך ללוות בעלות נמוכה יחסית, יוון יכולה להמשיך לממן את עלויות החוב שלה. אך עם חוב כה גדול ביחס לתוצר, עלייה משמעותית בעלויות המימון הייתה מעמידה את הכלכלה בסכנה של חדלות פירעון – כלומר, בסכנה של חוסר יכולת להחזיר חובות בזמן.

בנוסף לבעיות בניהול המדיניות הפיסקלית, שיעורי הצמיחה של יוון הצביעו לכאורה על התחזקות של הכלכלה. עם זאת, שיעורי הצמיחה הגבוהים הובלו בעיקר על ידי צריכה מקומית (הן ציבורית והן פרטית) שהייתה תלויה בהמשך הלוואת הכספים. כלפי חוץ הכלכלה היוונית לא הצליחה להגביר את התחרותית אל מול היצרנים האחרים באירופה ובעולם. מצב זה הוביל להידרדרות של החשבון השוטף.[6]

בנוסף לבעיית החוב, המשק היווני סבל מבעיות מבניות ומבעיות בתרבות הפוליטית, שהתבטאו בקושי לקיים כלכלה המבוססת על תחרות ובקשיים בריסון מדיניות של הרחבה הפיסקלית, כך לפי טענות של כלכלנים מסוימים. הכלכלן זוכה פרס נובל אדמונד פלפס, למשל, טען כי שורש המשבר של יוון הוא בכלכלה המתאפיינת בקליינטליזם וקרוניזם, כלומר ניהול מדיניות כלכלית בהתאם לשאיפת הממשלה לזכות בהצבעות ולהעניק טובות. פנסיות גבוהות במגזר הציבורי ובעיות של שחיתות, הן במגזר הציבורי והן בפרטי, תרמו גם הן למצב הרעוע ולרמה נמוכה של תחרות.[7][8] מנגד, פרשנים אחרים טוענים שהמקור העמוק למשבר הוא דווקא הכלכלה הניאוליברלית, כפי שהיא באה לידי ביטוי ביחסי הניצול בין מדינות חזקות בגוש האירופי, כגון גרמניה וצרפת, לבין יוון ומדינות אחרות בפריפריה של האיחוד, כגון פורטוגל, אירלנד וספרד.[9]

תחילת המשבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסכנה שבאחזקת חוב גבוה התפחה לכדי משבר כלכלי חריף לקראת סוף העשור. בשנת 2008 המשבר הכלכלי, שהחל בארצות הברית הפך במהרה למשבר בינלאומי, הביא את יוון לסף קריסה כלכלית. באוקטובר 2008 הבנק המרכזי ביוון שיגר לפרלמנט ולממשלה היוונית מסמך בו הוא קבע כי דרושים צעדים דחופים. הבנק הודה כי "בצירוף הנסיבות הקשות הנוכחיות של הכלכלה הגלובלית, חוסר האיזון המקרו-כלכלי של הכלכלה היוונית וחולשותיה המבניות הופכים למשמעותיים יותר. הצירוף של הגורמים שתמכו בצמיחה מהירה שנמשכה 13 שנים ללא הפרעה מאבד בהדרגה את כוחו".[10] באותו החודש חלה הידרדרות חריפה בחומרת המשבר הבינלאומי (לאחר הקריסה של ליהמן ברדרס באמצע ספטמבר של אותה השנה). למרות ההידרדרות, ולמרות האזהרות שהבנק היווני וגורמים חיצוניים שיגרו לממשלה, ההערכות של המוסדות היווניים נותרו אופטימיות ביחס לחומרת המשבר. אופטימיות זו התבטאה למשל בתחזיות שהוגשו למוסדות האירופאים בסוף ינואר 2009, שם נצפה כי הכלכלה היוונית תמשיך לצמוח בקצב של 1-2% בשנים 2009–2011 ושהגירעון הציבורי ילך וירד באותן השנים ביחס לתוצר הלאומי.[11]

במקביל להתפתחויות אלה, גם המצב הפוליטי ביוון הפך ללא יציב: בדצמבר 2008 כוח של המשטרה היוונית הרג תלמיד בן 15 בשם אלכסנדרוס גריגורופולוס;[12] התקרית הזו הציתה הפגנות גדולות שנמשכו שבועות שלמים באתונה ובערים יווניות נוספות.[13]

בעוד שחומרת המשבר הלכה והתבהרה במהלך 2009, האמינות של הממשלה והמוסדות הכלכליים היווניים נפגעה, הן כלפי חוץ והן כלפי פנים. ב-2 בספטמבר 2009 ראש הממשלה, קוסטס קרמנליס, קרא להקדמת הבחירות. הבחירות נערכו ב-4 באוקטובר ויורגוס פפנדראו הפך לראש הממשלה. זמן קצר אחרי עלייתו לשלטון גילה פפנדראו שהמצב הכלכלי של המדינה קשה בהרבה ממה שדווח קודם לכן. הנתונים החדשים שהציגה יוון דיברו על גירעון של 12.7% מהתוצר הלאומי, לעומת 6.7% שדווח קודם לכן.[14] זמן קצר לאחר מכן עודכן הנתון ל-13.6% ולאחר מכן ל-15.4%. בנוסף, אחרי שנים של צמיחה כלכלית גבוהה התוצר הלאומי של יוון ירד ב-3.2% והכלכלה נכנסה רשמית למיתון.[15] הנציבות האירופית הודיעה כי היא פותחת בחקירה של אמינות הנתונים המסופקים על ידי יוון.

ההבנה כי יוון סילפה את הנתונים הכלכליים של המדינה הביאה למשבר אמון ולביקורת חריפה.[16] הנתונים החדשים ומשבר האמון הביאו לכך שסוכנויות הדירוג הורידו את דירוג האשראי של יוון באופן דרמטי. ב-22 באוקטובר סוכנות הדירוג פיץ' הורידה את דירוג האשראי של המדינה מרמה של A לרמה של -A. בדצמבר של אותה השנה הדירוג הורד שוב ל-+BBB.[17] בינואר 2009 גם S&P הורידה את הדירוג את הדירוג לרמה של -A ובאפריל 2010 היא עדכנה את הדירוג של יוון ל- BBB+.[18] להורדת הדירוג הייתה משמעות כלכלית גם כיוון שהיא מביאה לעלייה בריבית על הלוואות וגם כיוון שהיא משקפת ותורמת לתחושה של חוסר אמון בכלכלה היוונית.

תוכניות החילוץ הראשונה ומדיניות הצנע (2010–2011)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראש ממשלת יוון יורגוס פפנדראו ונשיא הנציבות האירופית חוזה מנואל בארוסו בפגישה בבריסל בשנת 2010.

בינואר 2010 הממשלה היוונית עדיין ניסתה לשדר לעולם יציבות והבטיחה כי יוון תטפל בעצמה במצב הכלכלי.[19] אולם, ככל שממדי המשבר נחשפו, האמון של הציבור, המוסדות הכלכליים ושחקנים פרטיים ירד. כלי התקשורת בעולם החלו לדווח על פשיטת רגל אפשרית של המדינה והתגבר החשש כי המשבר ביוון יהפוך למשבר עבור האיחוד האירופי כולו. ב-2 בפברואר ראש ממשלת יוון הכריז כי מדינתו תקבל על עצמה שינויי מדיניות חריגים, שמשמעותם אימוץ תוכנית צנע. הצעדים שהממשלה אמצה כללו קיצוץ של 10% בתשלומי השכר במגזר הציבורי, העלאה של גיל הפרישה, העלאה של מחיר הדלק והבטחה לפעול כנגד העלמות מס. ראש הממשלה טען כי צעדים אלה יאפשרו למדינה לצמצם את הגירעון ממצבו הנוכחי (שאז עדיין דווח כ-12.7% מהתוצר) לרמה של 3% המקובלת באיחוד האירופי.[20][21] תוכנית הצנע שהממשלה היוונית הציעה זכתה לתמיכת הנציבות האירופית ושל מנהיג המפלגה השמרנית ביוון, אנטוניס סמאראס (שהיה באותה תקופה באופוזיציה); עם זאת, התוכנית ספגה ביקורת מצד המפלגה הקומוניסטית וקבוצות שמאל אחרות, שאף קיימו הפגנות ברחבי המדינה.

ההבנה שהתגבשה במוסדות האירופים הייתה שהמשבר ביוון, באירלנד, ובמדינות אחרות באיחוד עשוי להפוך למשבר כלכלי ופוליטי באיחוד האירופי כולו, ביטוי לתלות הגומלין של השווקים ושל המערכת הבנקאית במדינות שונות ברחבי אירופה. עם זאת, בקהילה האירופית לא היו מכניזם ופרוצדורות ברורים לתמיכה פיננסית בשעת חירום כלכלית, ואלה התהוו תוך כדי המשבר עצמו. ב-25 במרץ 2010 ראשי המדינות נפגשו בבריסל והכריזו על תמיכתם במאמצים של הממשלה היוונית לסיום המשבר. המנהיגים ציינו שלא התקבלה בקשה לתמיכה מצד יוון, אך הם הכריזו כי מדינות אירופה נכונות לקחת צעדים משותפים לצורך ייצוב המצב הפיננסי. המנהיגים הכריזו על הקמה של מכניזם לתמיכה הדדית המבוסס על הלוואות בילטרליות המתואמות על ידי הבנק המרכזי האירופי, זאת בנוסף למימון מצד קרן המטבע הבינלאומית. המנהיגים הדגישו שהמכניזם החדש מיועד להיות מפלט אחרון בשעת משבר, ושמצופה מכל המדינות החברות באיחוד לתרום לו על פי 'מפתח ההון' של הבנק המרכזי האירופי.[22][23]

ב-23 באפריל הממשלה היוונית הגישה בקשה רשמית לסיוע ממדינות האיחוד. מעט יותר משבוע לאחר מכן שרי האוצר של האיחוד האירופי הגיעו להסכמה על פרטי תוכנית הסיוע שהוכרזה רשמית ב-7 במאי. התוכנית כללה הקמת קרן סיוע בגובה 110 מיליארד אירו (146 מיליארד דולר), אשר תתואם על ידי הבנק האירופי המרכזי ותורכב מהלוואות של מדינות אירופיות ובראשן גרמניה. ב-9 במאי קרן המטבע הבינלאומית החליטה רשמית על הענקת הלוואה בגובה 30 מיליארד יורו למשך 3 שנים. כתנאי להבטחת המימון נדרשה יוון לאמץ מדיניות צנע נוקשה כדי להשתלט על הגירעון, כולל קיצוצים בשכר, הקפאת פנסיות והעלאה של מס הקנייה מ-21 ל-23 אחוז. הוחלט כי על יישום התוכנית יפקחו הנציבות האירופית, הבנק המרכזי האירופי וקרן המטבע הבינלאומית.[24][25][26][27]

הבנק האירופי ביצע את העברת הסיוע ליוון בהדרגה. ב-18 במאי יוון קיבלה את ההעברה הראשונה על סך 14.5 מיליארד יורו. ב-19 באוגוסט בוצעה העברה שנייה בשווי 9 מיליארד יורו, מתוכם 2.57 מיליארד הועברו מקרן המטבע העולמית. ב-23 בנובמבר אושרה ההעברה שלישית בגובה 9 מיליארד יורו.[28] ההעברה הרביעית, בגובה 15 מיליארד יורו, אושרה ב-24 בפברואר 2011.[29]

תוכנית הצנע ומחאה ב-2010[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנקודת המבט של מנהיגי אירופה התוכנית שיקפה מצד אחד את התלות ההדדית והסולידריות בין מדינות אירופה, ומצד שני את האחריות הספציפית של כל מדינה לקיום מדיניות פיננסית ברת קיימא.[25] אולם, לא כולם הסכימו עם פרטי התוכנית. מחד, מתנגדי התוכנית ברחבי אירופה טענו שהתוכנית מענישה אזרחים של מדינות שניהלו מדיניות פיננסית אחראית על חוסר האחריות של אזרחים ופוליטיקאים במדינות אחרות. בגרמניה, שנאלצה לשאת באחוז הגבוה ביותר של הצעות החילוץ (28%), נשמעה ביקורת מסוג זה.[27] מאידך, אזרחים ביוון וברחבי אירופה התנגדו לתוכנית בשל גזירות הצנע הקשות כלפי יוון. מבקרי התוכנית מכיוון זה טענו כי הגזירות עשויות להקשות על ההתאוששות במקום לעזור לה (זו הייתה הטענה של הכלכלן ג'וזף שטיגליץ, למשל).[30] עוד נטען כי הן יפגעו באזרחים היוונים באופן לא מתקבל על הדעת. חלק ממתנגדי תוכנית הצנע התארגנו בתנועה הנקראת "דמוקרטיה ישירה עכשיו!" ששאבה השראה ותמיכה מתנועות מחאה בספרד, מהאביב הערבי וממקומות אחרים באירופה.[31]

צעדי הצנע שקיבלה על עצמה הממשלה היוונית התרחבו בהדרגה ואושרו על ידי הפרלמנט במספר שלבים:

  • ב-9 בפברואר 2010 אושרה בפרלמנט חבילת הצנע הראשונה שכללה הקפאת שכר במגזר הציבורי וקיצוץ של בונוסים ב-10%. נקבע עוד שמשכורות של בכירים יוגבלו ל-5,000 אירו (6,890 דולר). התוכנית הייתה אמורה לחסוך כ-800 מיליון יורו לפי ההערכות באותו הזמן.[32][33]
  • חבילת הצנע השנייה אושרה על ידי הפרלמנט ב-5 במרץ 2010 ויצאה לפועל ב-13 במרץ. התוכנית, שהייתה רחבה בהרבה מהראשונה, הייתה אמורה לחסוך 4.8 מיליארד אירו (6.5 מיליארד דולר) של הוצאה ממשלתית.[34] החוק שהתקבל כלל צעדים רבים. בין השאר הוא כלל קיצוץ נרחב בשכר של עובדים במגזר הציבורי ובפנסיות, עלייה במע"מ, עלייה במיסוי על הדלק, קיצוץ בונוסים של עובדים בחגים (צעד שעל פי האקונומיסט משמעותו הייתה קיצוץ של משכורת בשווי שכר חודשי עבור כ-700,000 עובדים במגזר הציבורי), ועלייה במיסוי על יבוא מכוניות.[35]
  • חבילת הצנע השלישית, כללה את הצעדים הכואבים ביותר שננקטו עד אז לצורך ייצוב המשק היווני. החבילה התגבשה מחלק מעסקת הסיוע של יוון עם מדינות האיחוד. היא כללה הקפאה של תשלומים לכל עובדי המגזר הציבורי, קיצוץ במשרות ובמשכורות, ביטול או קיצוץ של בונוסים שנתיים, העלאת האחוז של העובדים שחברות פרטיות יכולות לפטר על פי חוק בכל חודש מ-2% ל-4%. מבחינת פנסיות, הרפורמות שהוצעו במסגרת החבילה נועדו למנוע ככל האפשר יציאה לפנסיה מוקדמת. הרפורמה יצרה קשר בין אורך החיים הממוצע לבין גיל הפרישה, כך שבטווח הארוך גיל הפרישה צפוי היה לעלות. בנוסף, נקבע מינימום של 40 שנות עבודה כתנאי ליציאה לפנסיה. בגזרת המסים, הרפורמה הבטיחה העלאה של מסים על סיגריות ואלכוהול והובטח כי המדינה תצא במבצע נגד התחמקויות מתשלום מסים. כחלק מתוכנית הסיוע, יוון התחייבה גם להפריט חלק גדול מהמגזר הציבורי בטווח הארוך.[24] החבילה עברה את אישור הפרלמנט ברוב של 171 תומכים מול 121 מתנגדים.[36]

בפברואר 2010, תוך כדי שהתמונה הכוללת של תוכנית הצנע היוונית החלה להתבהר, העובדים ביוון קיימו שתי שביתות - הראשונה ב-10 בפברואר[37] והשנייה ב-24 בפברואר.[38][39] שתי השביתות לוו בהפגנות ועימותים בין השובתים לבין המשטרה. זמן קצר אחרי שחבילת הצנע השלישית הוכרזה, הוכרזה שביתה שלישית של 48 שעות במשק היווני, שכללה את עובדי שדות התעופה, הנמלים, הרכבות, המורים בבתי הספר, חלק מבתי החולים, חלק מאתרי התיירות, וחלק מהעסקים הפרטיים ברחבי המדינה.[40][39] במקביל לשביתה החלו בכל רחבי המדינה, ובמיוחד באתונה, הפגנות אלימות שבהן השתתפו עשרות ואולי מאות אלפי אנשים. במהלך אחת ההפגנות, ב-5 במאי, המפגינים הציתו בנק במרכז אתונה ושלושה אזרחים עובדי הבנק - פרסקבי זוליה, אנג'ליקי פאפאת'נסופולו ואפאמינודס צאקאליס - נהרגו.[41] במהלך אותה הפגנה, מפגינים צרו על הפרלמנט, זרקו בקבוקי תבערה והתעמתו עם כוחות המשטרה, שהגיבו באמצעים לפיזור הפגנות.[42] זו הייתה הפעם הראשונה שמפגינים יוונים נהרגו מאז 1991.[43] שנתיים אחרי ההפגנות שלושה בכירים מהבנק בו עבדו ההרוגים הואשמו בהריגה וקיבלו עונשי מאסר ארוכים.[44]

ב-20 במאי 2010 הכריזו ארגוני העובדים ביוון על שביתה נוספת,[45] וב-29 ביוני העובדים שבתו שוב, בפעם החמישית באותה השנה, במחאה על חוקים שנועדו להעלות את גיל הפרישה ולהקל על פיטורי עובדים.[46]

תוצאות תוכנית החילוץ הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המטרה המיידית של הסיוע ותוכנית הצנע - מניעת מצב שבו יוון אינה יכולה לשלם את חובותיה ב-2010 - הושגה. התוכנית גם סייעה לצמצום הגירעון הממשלתי לרמה של 10.6% מהתוצר ב-2010. המטרה המוצהרת של התוכנית, הורדת הגירעון לרמה של 8.1% לא הושגה, אולם למעשה היעד הזה הוחלט כאשר הנתון לגבי הגירעון ב-2009 עדיין היה 13.6%; עם העדכון של הגירעון ב-2009 ל-15.9% מהתוצר, היעד המקורי כבר לא היה ריאלי.[47] בסופו של דבר, אף על פי שהתוכנית הצליחה בהשגת ייצוב פיסקלי משמעותי ב-2010, העמקת המיתון ועיכובים ברפורמות מבניות הביאו להיתקעות התהליך בחצי הראשון של 2011.[48]

המיתון ב-2010 החריף - התוצר ירד ב-4.5%. אחוז האבטלה עלה ללמעלה מ-12% מתוך כוח העבודה בסוף 2010. ב-2011 אחוז האבטלה (הממוצע) היה 17.7%, עלייה של 5.2% מ-2010. הנפגעים העיקריים בתחום התעסוקה היו נשים (אחוז אבטלה 21.4% לעומת 14.9% לגברים) וצעירים (אחוז אבטלה 29.6% בגילאי 25–29 ו-44.4% לגילאי 15-24).[49] בנוסף, יוון סבלה ב-2010 גם מאינפלציה גבוהה יחסית של 4.7%.[47] למרות הנתונים האלה הבנק המרכזי ביוון ציין לטובה את השינויים שבוצעו. לפי דוח שהבנק פרסם בפברואר 2011, השינויים שנעשו במהלך 2010 היו מעבר למה שניתן היה לחשוב לאפשרי בטרם התוכנית יצאה לפועל.[29]

ההשפעות החברתיות של מדיניות הצנע על הציבור היווני היו קשות, כאשר אזרחים יוונים רבים החלו לפנות לארגונים לא ממשלתיים לצורך טיפולים רפואיים,[50] יוונים רבים העבירו את ילדיהם לאימוץ[51] ושיעור ההתאבדויות עלה ב-40%.‏[52] בשנת 2011 הוערך כי מעל ל-33% מכלל הציבור היווני נמצא בקבוצת "סיכון לעוני או הדרה חברתית".[53]

ב-15 ביולי 2011 יוון קיבלה את העברת הכספים החמישית במסגרת תוכנית החילוץ הראשונה, בסך 12 מיליארד יורו (מהם 8.7 מיליארד ממדינות האיחוד ו-3.3 מיליארד מקרן המטבע העולמית). הסכום הכולל שהועבר ליוון עד כה היה 65 מיליארד יורו, מהם 47.1 מיליארד ממדינות האיחוד.[54] העברת הכספים השישית, בסך 8 מיליארד אירו, הושלמה ב-14 בדצמבר 2011[55] והיוותה גם כלי ללחץ על יוון בתהליך לאישור תוכנית החילוץ השנייה (ראו בהמשך).

תוכנית חילוץ שנייה והרחבת מדיניות הצנע (2011-2014)[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת אישור תוכנית החילוץ השנייה (יוני 2011 - פברואר 2012)[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכנית החילוץ הראשונה המשיכה במחצית הראשונה של 2011, כאשר כל השחקנים הקשורים למשבר - המוסדות הפוליטיים והפיננסיים ביוון ובאיחוד האירופי, גורמים בשוק הפרטי ושחקנים נוספים - חיכו לתמונה ברורה יותר באשר למידת ההצלחה של התוכנית. במקביל, מדינות נוספות באירופה ביקשו סיוע פיננסי והחלו לקבלו. אירלנד הגישה בקשה רשמית לסיוע ב-21 בנובמבר 2010 והחלה לקבלו ב-7 בדצמבר. פורטוגל ביקשה סיוע ב-6 באפריל 2011 והחלה לקבלו ב-17 ביוני.

לקראת יוני 2011 התגבשה העמדה לפיה עסקת סיוע נוספת, שתכלול צעדי התייעלות וצמצום נוספים מצד היוונים והעברת סיוע מצד מדינות האיחוד, דרושה על מנת להמשיך בשיקום הכלכלה היוונית. הטרויקה (כינוי לקרן המטבע הבינלאומית, הבנק האירופי והנציבות האירופית בפועלם יחד) סיימה ב-3 ביוני תהליך רביעי של סקירה של כלכלת יוון. ההודעה של הטרויקה סימנה את התנאים שבהם המוסדות הפיננסיים יהיו מוכנים להגיע לעסקה נוספת. נקבע בה כי המשך ההתייצבות של יוון מצריך:[56]

  • רפורמה פיסקלית הכוללת הקטנה משמעותית של העסקה במגזר הציבורי, "רציונליזציה" של זכאויות (למשל בתחום הרווחה), הקטנה של פטורים ממס, והעלאה של מסים.
  • האצה של תהליכי הפרטה והקמה של רשות מיוחדת לצורך כך. היעד שננקב בהודעה הוא הכנסות בסך 50 מיליארד יורו מהפרטות עד ל-2015.
  • רפורמות מבניות הכוללות חקיקה לצורך יעול הבירוקרטיה במדינה, רפורמה בתחום שירותי הבריאות, ייעול שוק העבודה, הסרה של חסמים בפני עסקים חדשים, המשך ה"ליברליזציה" בתחום האנרגיה והתחבורה (הכוונה היא בעיקר להגברת התחרות והפחתת חסמים), זאת תוך שימת דגש על מנועי הצמיחה של המשק, כגון שיקום התיירות והסרת חסמים בפני יצוא.
  • המשך הפעולה של מנגנונים להבטחת הנזילות הפיננסית, כולל גיבוי למקרה חירום מצד האיחוד האירופי.

ב-17 ביוני 2011 ראש ממשלת יוון הכריז על סבב תיקים בממשלה היוונית, זאת ככל הנראה מתוך רצון להכין את השטח לקראת סבב נוסף של רפורמות. השינוי המשמעותי ביותר היה החלפה של שר האוצר. אוונגלוס וניזלוס, שקודם לכן היה שר ההגנה ויריבו הפוליטי של ראש הממשלה, הפך לשר האוצר במקום ג'ורג' פאפאקונסטנטינו.[57][58] ב-29 ביוני שר האוצר החדש העביר בפרלמנט היווני חוק ה"אסטרטגיה פיננסית לטווח הבינוני"[59] שהיווה למעשה חבילת צנע רביעית. החוק קבע עשרות צעדי צנע, כולל הרעה נוספת בתנאי הפנסיה ומסים נוספים לבעלי הכנסה בינונית וגבוהה. על אף הצעדים האלה, הכלכלה היוונית התקשתה להחזיר את אמון המשקיעים. בנוסף, הממשלות באיחוד האירופי החלו לחשוש מפני זליגה של המשבר לאיטליה וספרד. חשש זה עודד את הממשלות באירופה לגבש עסקת סיוע נוספת ולשקול אפשרות של הסדר חוב ("תספורת") או חדלות פירעון סלקטיבית במשק היווני.[60] עוד לפני אישור החוק, ב-15 ביוני ושוב ב-28 ביוני ארגוני העובדים ביוון הכריזו על שביתות של 48 שעות במחאה על צעדי הצנע. השביתות לוו בהפגנות והתנגשויות אלימות עם המשטרה.[61][62][63]

ב-21 ביולי 2011 הכריזו ראשי המדינות של האיחוד האירופי על תוכנית חדשה לסיוע ליוון.[64] ראשי המדינות העריכו את גובה הסיוע ב-109 מיליארד יורו. הוחלט שהכספים יועברו באמצעות מנגנון היציבות הפיננסית האירופית. בניגוד לתוכנית החילוץ הקודמת, ראשי המדינות הכריזו כי הם מצפים שגם גופים פרטיים - ולא רק מדינות וקרן המטבע - ישתתפו בעלות הסיוע.[64] החלטה זו שיקפה את עמדת ממשלת גרמניה, בראשות אנגלה מרקל, לפיה לא רק אזרחים משלמי מסים, אלא גם גופים פרטיים המחזיקים באגרות חוב יווניות, ישאו בעלויות הייצוב של יוון.[65]

דיונים אלה, על תוכנית החילוץ השנייה, נערכו תוך כדי שמוסדות הטרויקה קיימו סקירה (חמישית) של הכלכלה היוונית במטרה לבחון את מידת הרצינות של הרפורמות בכלכלה היוונית ולקבוע תנאים להעברה השישית והאחרונה של כספי סיוע הכלולים התוכנית החילוץ הראשונה. הסכום המתוכנן להעברה השישית היה 8 מיליארד אירו. שר האוצר היווני הכריז כי ההעברה צריכה להיעשות עד ה-15 בספטמבר על מנת להימנע מחדלות פירעון.[66] אולם, חילוקי דעות בין הממשלה היוונית לבין נציגי הטרויקה גרמו לתהליך הסקירה להימשך עד ה-11 באוקטובר. ההתמשכות של הסקירה והמשא ומתן שבא בעקבותיה הביאו לעצבנות רבה בשווקים ולחשש מפני חדלות פירעון שתביא למשבר עולמי.[67][68] נתונים המראים על הרעה במצב הכלכלי של יוון במחצית השנייה של 2011 - כולל צפי שהמיתון יחמיר ויגיע לרמת צמיחה שלילית של 3.8-5.5% - עוררו ספקות לגבי היעילות של צעדי הצנע.[69] כך למשל, הניו יורק טיימס פרסם מאמר מערכת בו נטען כי צעדי הצנע שאמורים להבריא את המדינה עושים אותה חולה יותר.[70] ספקות אלה התחזקו כאשר ב-3 באוקטובר פורסם כי יוון תפספס את יעד הגירעון שנקבע לה לשנת 2011.[71]

הלחץ שהופעל על הממשלה היוונית הביא לכך שחבילת הצנע החמישית עברה בפרלמנט היווני. עוד לפני אישור חבילת הצנע הזו הממשלה והפרלמנט אישרו מס רכוש חדש שייגבה באמצעות חשבון החשמל (עבר ב-27 בספטמבר).[72] חלק הארי בחבילת הצנע החמישית עבר ב-20 באוקטובר. הממשלה היוונית הצליחה להעביר את חבילת הצנע ברוב דחוק. מחוץ לפרלמנט הפגנות אלימות התרחשו בכל רחבי יוון. 16 בני אדם נפצעו ואדם אחד מת מהתקף לב במהלך ההפגנות.[73] צעדי הצנע שאושרו כללו קיצוץ של כ-30% בשכר עובדי ציבור, פיטורים של כ-30,000 עובדים במגזר הציבורי ושינוי של חוקי ההעסקה באופן שיקל על פיטורי עובדים, קיצוץ של 20% בפנסיות של מעל 1,200 אירו ו-40% בפנסיות של פורשים מתחת לגיל 55, הנמכה של סף המינימום לתשלום מיסי הכנסה, וקיצוץ בהוצאה על חינוך.[74] חוקי הצנע החדשים פגעו גם בהתאגדויות סקטוריאליות ובהסכמים קיבוציים.[75] בעקבות אימוץ חבילת הצנע הזו, שרי החוץ של האיחוד האירופי אישרו את העברת הכספים השישית.

במקביל להתפתחויות ביוון נמשכו המגעים בין ראשי המדינות בגוש האירו לגבי הפרטים של תוכנית החילוץ השנייה. בלילה שבין ה-26 ל-27 באוקטובר הגיעו המנהיגים, שנפגשו לפסגה בבריסל, להחלטה על תוכנית חילוץ שבמסגרתה יוון תקבל הלוואות סיוע בגובה 130 מיליארד אירו (במקום ה-109 אירו שעליהם הוחלט ביולי), ובנוסף ייעשו צעדים לקיצוץ החוב של יוון כלפי גופים פרטיים בחצי. ראשי המדינות החליטו גם שהקף קרן החילוץ האירופית יוגדל לכטריליון אירו.[76][77] המשמעות של ה"תספורת" היא שגופים פרטיים המושקעים בחוב היווני ייקחו על עצמם חלק מעלויות הייצוב של הכלכלה היוונית. עם זאת, לשון ההחלטה קבעה שהגורמים הפרטיים יישאו בעלויות באופן וולונטרי - כלומר שהם יצטרכו להסכים להחליף אגרות חוב יווניות שברשותן באגרות חוב חדשות שערכן הוא בערך חצי מזה של הנוכחיות.[69][78] על פי ההערכות באותו הזמן, התוכנית החדשה אמורה הייתה להפחית את הגירעון של יוון בכ-100 מיליארד אירו.[69] בעקבות ההכרזה, סוכנות הדירוג סטנדרד אנד פורס הורידה את דירוג האשראי של קפריסין, שהחשיפה של הבנקים בה לחוב היווני עמדה, על פי הערכות הסוכנות, על 156% מכלל התוצר הלאומי הקפריסאי.[79]

ההכרזה על תוכנית חילוץ חדשה עוררה תקווה מסוימת ביוון ובעולם לגבי האפשרות של ייצוב הכלכלה היוונית. אולם, קולות רבים ביוון הביעו התנגדות לתוכנית שעתידה הייתה להביא להחמרה נוספת במדיניות הצנע ונתפסה אצל חלק גדול מהציבור היווני כפגיעה בריבונות היוונית.[80][81] ההתנגדות לתוכנית, שהגיעה הן מהאופוזיציה והן מגורמים בתוך מפלגת השלטון, הביאה את ראש הממשלה פפנדראו להכריז ב-31 באוקטובר על קיום משאל עם על עסקת החילוץ.[82] ממשלת יוון אישרה פה אחד את קיום משאל העם, אך לממשלה חיכתה עוד הצבעת אי-אמון שעתידה הייתה להתקיים בתום שלושה ימי דיונים בפרלמנט, החל מה-2 בנובמבר.[83] אי הודאות לגבי המצב באירופה התגברה עוד יותר כאשר שר הביטחון, פאנוס בגליטיס, הודיע ב-1 בנובמבר על החלפת צמרת הצבא היווני, זאת בגיבוי ראש הממשלה פפנדראו. האופוזיציה הביעה התנגדות נחרצת להחלטה, שנתפסה כניסיון של מפלגת השלטון להחליף את הקצינים הבכירים בצבא.[84]

ההודעה על קיום משאל העם הביאה לאי-ודאות ולירידות שערים בשווקים באירופה וברחבי העולם, כולל בארצות הברית.[82] באירופה, כוונת היוונים לערוך משאל עם נתפסה לעתים קרובות ככוונה לערוך משאל על עצם ההשתייכות לאיחוד האירופי ולגוש האירו, וכאיום על מוסדות אלה.[85][86] פפנדראו עצמו אמר כי הבחירה שעומדת בפני היוונים היא למעשה, "כן או לא לאירופה, כן או לא לאירו".[87] מנהיגי אירופה, ובראשם אדריכלי תוכנית הסיוע אנגלה מרקל וניקולא סרקוזי, הופתעו מההחלטה של הממשל היווני והזמינו את ראש הממשלה פפנדראו לפגישה דחופה בקאן, שם התקיימה פגישה של פורום ה-G-20.[88] האקונומיסט הבריטי דיווח כי מנהיגי צרפת וגרמניה מתעתדים להזכיר לפפנדראו שניתן עדיין למנוע מיוון את העברת הסיוע השישית, בסך 8 מיליארד אירו, של תוכנית החילוץ הראשונה (ההעברה הייתה צפויה להתקיים בפועל כשבוע לאחר הפגישה); דר שפיגל הגרמני דיווח כי מרקל וסרקוזי מסרו לפפנדראו שמשמעות הצבעה נגד תוכנית החילוץ היא סיום היותה של יוון חלק מגוש האירו.[89][90]

בנוסף ללחץ הבינלאומי, ראש הממשלה עמד בפני לחצים מתוך ממשלתו. שר האוצר וניזלוס אמר בתגובה כי "העמדה של יוון בתוך גוש האירו היא הישג היסטורי שאין לשימו בספק" והוסיף כי הישג כזה "אינו יכול להיות תלוי במשאל עם".[90] לאור הלחצים מבפנים ומבחוץ, פפנדראו הודיע ב-3 בנובמבר על ביטול משאל העם.[90][91] יומיים לאחר מכן, ב-5 בנובמבר 2011, צלחה ממשלת יוון את הצבעת אי האמון ברוב של 153 לעומת 145 קולות בפרלמנט, זאת לאחר שפפנדראו התחייב להקים ממשלת אחדות לאומית עם מפלגת הדמוקרטיה החדשה.[92][93] ב-6 בנובמבר 2011 הגיעו פפנדראו ומנהיג האופוזיציה, אנטוניס סאמארס להסכמה על הקמת ממשלת אחדות שתביא ליישום תוכנית החילוץ. כמו כן נקבע כי פפנדראו לא יעמוד בראש ממשלת האחדות, וכי הבחירות הקרובות תתקיימנה ב-19 בפברואר 2012, לאחר שתוכנית החילוץ תיושם.[94] ב-10 בנובמבר 2011 יצאה הודעה רשמית מלשכת נשיא יוון, קרולוס פפוליאס, כי לוקאס פפדמוס, מי שעמד בראש הבנק המרכזי היווני בשנים 1994–2002 והיה סגן נשיא הבנק המרכזי האירופי בשנים 2002–2010, ימונה לראש ממשלת המעבר.[95][96] פפדמוס הושבע ב-11 בנובמבר 2011 ואמר עם מינויו כי יוון תישאר בגוש האירו ותיישם את תוכנית החילוץ שעליה הוסכם עם קרן החילוץ האירופית.

הקמת ממשלת האחדות הלאומית נתפסה על ידי רבים ברחבי אירופה כהקלה וסיום זמני למשבר פוליטי שאיים לפורר את גוש האירו. עם זאת, רבים ביוון ובמקומות אחרים ביקרו את מה שנראה להם כפגיעה בריבונות ואילוץ של אזרחי יוון לאמץ את תוכנית הצנע. ב-17 בנובמבר 2011 (יום השנה למרד שהתרחש בשנת 1973 נגד המשטר הצבאי ביוון) מתנגדי התוכנית ערכו הפגנות סוערות באתונה.[97][98] ההפנות שיקפו גם את העלייה באבטלה באירופה, שהגיעה בנובמבר 2011 לשיאים חדשים ביוון ובמדינות אחרות בדרום אירופה (בעוד שהאבטלה ירדה בגרמניה, אוסטריה, וכלכלות חזקות אחרות).[99][100][101]

למרות המחאה, הפרלמנט היווני אישר ב-6 בדצמבר 2011 את התקציב החדש ברוב של 258 תומכים מול 41 מתנגדים.[102] ברקע של ההחלטה, הייתה תחושה שהכלכלה, לא רק של יוון אלא של אירופה כולה, נמצאת בסכנה. יום לפני, ב-5 בדצמבר, הזהירה סוכנות הדירוג S&P, שהיא עשויה להוריד את דירוגן של 15 מתוך 17 המדינות השייכות לגוש האירו (כולל הדירוג של גרמניה).[103] במעמד של אישור התקציב, ראש ממשלת יוון החדש הזהיר כי גם אם תוכנית החילוץ תיושם, צפויות לארצו עוד מספר שנים של צנע.[102] ההערכה בבסיס התקציב הייתה שהמיתון ביוון צפוי להימשך וכלכלתה צפויה להתכווץ ב-2012 ב-2.8%, זאת בנוסף לצמיחה שלישית של 5.5% ב-2011. במקביל לאישור התקציב פרצו באתונה הפגנות שהתפתחו לעימותים אלימים עם המשטרה.[102]

לאחר אישור התקציב בוצעה העברת הכספים השישית (במסגרת תוכנית החילוץ הראשונה) בשני שלבים. קרן המטבע הבינלאומית העבירה ליוון 2.2 מיליארד אירו ב-7 בדצמבר 2011 והמדינות החברות בגוש האירו העבירו 5.8 מיליארד אירו ב-14 בדצמבר 2011.[55]

המגעים על אישורה של תוכנית החילוץ נמשכו במהלך חודש ינואר ותחילת חודש פברואר 2012. ממשלת יוון הייתה נתונה בלחץ לקבל את תנאיהן של מדינות גוש האירו במהירות כיוון שהייתה זקוקה לסיוע דחוף של 14.5 מיליארד אירו עד ה-20 במרץ 2012, זאת על מנת שתוכל לעמוד בתשלום חובות שפירעונם נקבע לתאריך זה.[104] תחת תנאים אלה, אישר הפרלמנט ביוון את חבילת הצנע השישית ב-12 בפברואר 2012, זאת לאחר ששרי האוצר של גוש האירו התנו את אישור חבילת חילוץ השנייה בהעמקת היקף תוכנית הצנע.[105] החבילה אושרה בפרלמנט ברוב של 199 מול 74 מתנגדים ו-27 נמנעים.[106]במסגרת התוכנית הוחלט על קיצוצים של כמעט 4.5 מיליארד יורו ב-2012 בלבד.[107] בין השאר הוחלט על:[106][75][108][109]

  • הפחתת שכר המינימום במדינה ב-22% (וב-32% לצעירים מתחת לגיל 25);
  • פיטורים של 150 אלף עובדים במגזר הציבורי עד שנת 2015;
  • ביטולם לאלתר של בונוסים לחגים בשווי של שכר חודשי (זאת לאחר שהבונוסים בוטלו כבר באופן זמני בחבילות הצנע הקודמות);
  • קיצוצים בפנסיות בסך 300 מיליון יורו ב-2012;
  • שינויים נוספים בחוק ההעסקה, אשר משמעותם הקלה נוספת בתהליכי פיטורים;
  • קיצוצים בהוצאה על בריאות[110] וביטחון;
  • פתיחת מקצועות בתחום התיירות, הבריאות והנדל"ן לתחרות;
  • הגבלה בזמן של הסכמי עבודה סקטוריאליים;
  • האצת תהליכי ההפרטה עד 2015.

המנהיגים והמוסודות בגוש האירו קיבלו את ההחלטה של יוון על החמרת מדיניות הצנע בשביעות רצון. ביוון עצמה ההחלטה התקבלה תוך כדי מחאה של ארגוני העובדים, מפלגות האופוזיציה, וארגונים אחרים בשמאל היווני. המהלך התקבל בביקורת גם בקרב חלקים מסוימים בקואליציה - עוד לפני אישור ההחלטה בפרלמנט שישה משרי הממשלה התפטרו.[111][112] 43 מחוקקים חברי מפלגות הקואליציה נמנעו או התנגדו לתוכנית וכתוצאה מכך סולקו מהקואליציה.[113] שביתה של יומיים הוכרזה ב-10 בפברואר, תוך כדי הדיונים על התוכנית. במהלך השביתה נערכו הפגנות סוערות שכללו הצתת מבנים ועימותים עם המשטרה. עשרות בני אדם נפצעו ועשרות בתי עסק הוצתו. ב-13 בפברואר הודיעה ממשלת יוון כי באפריל 2012 תתקיימנה בחירות חדשות.[114]

ב-20 בפברואר 2012 אישרו שרי האוצר של גוש האירו את העברת תוכנית החילוץ בהיקף של כ-130 מיליארד אירו. סכום זה אושר בנוסף לכספים שטרם הועברו במסגרת תוכנית החילוץ הראשונה. סך הכל, מדינות אירופה התחייבו להעברה של 144.7 מיליארד אירו וקרן המטבע הבינלאומית להעברה של 28 מיליארד אירו במשך 4 שנים.[115] סוכם בנוסף כי העסקה תכלול מחיקה של כ-53.5% מערך האג"ח שבידי נושיה של יוון.[116]

הסדר חוב וקנייה-מחדש של החוב (2012)[עריכת קוד מקור | עריכה]

כחלק מההסכמות במסגרת תוכנית החילוץ השנייה, יוון הכריזה בשנת 2012 על הסדר חוב עם נושיה. הסדר החוב היה תקדים היסטורי משמעותי. זה היה הסדר החוב הגדול ביותר אי פגם מבחינת סכום החוב שהוסדר. בנוסף, זה היה הסדר החוב הראשון של מדינה אירופית מאז ההסדרים הקשורים הסדרת החובות שקדמו למלחמת העולם השנייה. לצורך הסדר החוב יצרו מדינות אירופה מספר חידושים משפטיים שסייעו בביצועו וסייעו מאוחר יותר בהסדרים אחרים.[117]

הצעת ההסדר כללה את כל אגרות החוב שהונפקו על ידי יוון לפני 2012, בסך 195.7 מיליארד אירו. בנוסף, הוצע הסדר לאגרות חוב שהונפקו על ידי גופים ציבוריים, כגון חברת הרכבות היוונית בסך של כ-10 מיליארד אירו. בסך הכל ההצעה הופנתה עלפי חוב בסך של כ-206 מיליארד אירו, שחלקו הגדול הונפק תחת החוק היווני וחלקו הקטן תחת החוק האנגלי.[118][119]

המחוקקים ביוון העבירו ב-23 בפברואר 2012 חוק חדש שהגדיר את התנאים לקיום הסדרי חוב ואת הקף ההסכמה שנדרשתט מצד הנושים. בפועל, החוק הפך את ההתנגדות לביצוע הסדרים לכמעט בלתי אפשרי.[118] בנוסף, יוון הגדירה תקופה של שבועיים בלבד, עד ה-8 במרץ, שבמהלכה הנושים היו יכולים להודיע האם הם מקבלים או דוחים את הצעת ההסדר.[118]

ב-9 במרץ יוון הכריזה שהושג הרוב הדרוש לצורך הסדר החוב עם הנושים שחובם היה מוסדר על ידי החוק היווני. הסכמתם של נושים אחרים, שחובם הוסדר תחת החוק האנגלי, הושג במהלך אפריל. בסך הכל, יוון הבטיחה את השתתפותן של 96.9% - בסכום של 199.2 מיליארד אירו - מאגרות החוב בהסדר. התוצאה המיידית הייתה שהערך הנקוב של החוב היווני ירד ב-108 מיליארד אירו, שהיוו 52.5% מהחוב שהיה תחת הסדרה.[118]

למרות ההצלחה היחסית של הסדר החוב, אי היציבות והחשש באשר ליכולתה של יוון לפרוע את חובותיה המשיכו להקשות על המאמצים לשקם את הכלכלה היוונית. תחושת אי היציבות נבעה בחלקה מהשינויים בזירה הפוליטית. ב-6 במאי 2012 נערכו ביוון בחירות כלליות לפרלמנט היווני. המפלגות המנצחות בבחירות היו מפלגת הדמוקרטיה החדשה שזכתה ב-18.85% מהקולות ומפלגת סיריזה, קואליציית השמאל הרדיקלי, שזכתה ב-16.79%. תוצאות הבחירות הביאו לחששות מפני חוסר יציבות וקריסה של המערכת הפיננסית והפוליטית ביוון.[120] אף אחת מהמפלגות לא הצליחה לבסס קואליציה עם רוב פרלמנטרי ובעקבות זאת נערכו בחירות שוב ב-17 ביוני 2012. לאחר בחירות אלה מפלגת הדמוקרטיה החדשה הצליחה לבסס קואליציה יחד עם התנועה הסוציאליסטית הפאן-הלנית ומפלגת השמאל הדמוקרטי. אנטוניס סמאראס מונה לראש הממשלה החדשה ב-20 ביוני.

הקמת הממשלה החזירה את היציבות הפוליטית, אבל המשבר הפוליטי כולו פגע ביישום של תוכנית החילוץ ועיכב אותה. יישום תוכנית ההפרטה במסגרת מדיניות הצנע ויישום הרפורמות היווניות יתעכבו. בנוסף, מדינות האיחוד וקרן המטבע עיכבו העברות כספים שהותנו ביישום מדיניות הצנע. בעיה נוספת הייתה ההעמקה של המיתון, מה שהקשה עוד יותר על עמידה בתוכנית התשלומים של החוב.[121][122] כתוצאה מתנאים אלה המוסדות האירופיים (הטרויקה) החליטו על מימון של קנייה-מחדש של החוב (debt buyback) על ידי הממשלה היוונית. הרעיון הוא שהממשלה היוונית תקנה בהנחה משמעותית חלק גדול מאגרות החוב המוחזקות על ידי גופים פרטיים. הקנייה-מחדש יצאה לפועל ב-12 בדצמבר. יוון השתמשה ב-11.3 מיליארד אירו שקיבלה ממנגנון היציבות הפיננסית האירופית כדי לקנות אגרות חוב בסך 31.9 מיליארד אירו. באופן זה יוון הפחיתה משמעותית את חובה ב-9.5%.[122][123][124]

בעקבות ההצלחה של הקנייה-מחדש, אישרו מנהיגי מדינות גוש האירו ב-13 בדצמבר העברה של 49.1 מיליארד אירו ליוון.[125] ההחלטה לאשר את ההעברה התקבלה גם בעקבות האישור של חבילת הצנע השביעית על ידי הפרלמנט היווני, באוקטובר 2012. צעדי הצנע כללו הרעה נוספת בתהאי הפנסיה והשכר של העובדים ביוון.[126]

שנת 2012 הסתיימה בסימן של התייצבות המצב הפוליטי והכלכלי.[127] צמיחה שלילית של -6.4% הראתה על שנה חמישית של מיתון עמוק, אך הגירעון הממשלתי ירד ל-5.8% מהתוצר והחוב של יוון ירד ל-156.9% מהתוצר. מבחינה חברתית יוון עברה ב-2012 טלטלה קשה שהשפיעה באופן חמור על איכות החיים. אחוז האבטלה הממוצע בשנת 2012 היה 24.5%, ובנובמבר של אותה שנה אבטלה הגיעה ל-27%. בחמש השנים שעברו מאז 2008 הכלכלה היוונית הצטמקה במצטבר ב-20.1%, התעסוקה ירדה בכ-17.5% והמשכורות של עובדים ירדו ביותר מ-19%.[128]

התייצבות (2013-2014)[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנת 2013 התחילה והסתיימה התחושה של התייצבות יחסית של הכלכלה היוונית. בסופה של 2013 הבנק המרכזי ביוון הכריז כי 2013 מסתמנת כשנה של תפנית בכלכלה.[129] המיתון ביוון המשיך במהלך 2013, אולם קצב ההצטמקות של הכלכלה ירד. בפעם הראשונה מאז 2002 שנת 2012 הסתיימה בעודף תקציבי. גם החוב של יוון ביחס לתוצר ירד באופן דרמטי.

גם בשנת 2014 המצב הכלכלי המשיך להשתפר, והבנק היווני הכריז על סיום המיתון והמשבר.[130] התוצר היווני צמח בשנת 2014, לראשונה מזה שש שנים, ב-0.8%. גם היצוא והצריכה הפרטית צמחו ב-2014.[130]

צעדי הצנע המשיכו ב-2013 ו-2014. ב-2013 אישר הפרלמנט היווני את חבילת הצנע השמינית שכללה תוכנית לפיטורים של כ-15,000 עובדי ציבור החל מ-2013. צעדי הצנע הביאו להפגנות נרחבות באתונה.[131][132] חבילת הצנע התשיעית אושרה ב-9 במאי 2014.[133]

משבר כלכלי ופוליטי, תוכנית סיוע שלישית (2015)[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל מדצמבר 2014, התחושה שכלכלת יוון נמצאת בנתיב של התאוששות התערערה, זאת בעקבות חוסר יציבות פוליטית וחוסר ודאות לגבי הנכונות של הציבור והממשלה היווניים להמשיך במדיניות הצנע שהוכתבה על ידי מדינות גוש האירו ונתפסה כתנאי להמשך היותה של יוון חלק מהגוש. אי-הוודאות, שהתגברה בעקבות החלטת הממשלה החדשה ביוון לצאת למשאל עם על אישור תוכנית החילוץ, הביאה את המערכות הפיננסיות ואת הבנקים ביוון לסף קריסה בטרם נחתם הסכם מחודש עם מדינות האירו ביולי 2015. למרות האירועים הפוליטיים, המשק היווני המשיך לצמוח בחצי הראשון של 2015. מצב התעסוקה השתפר מעט בחודשים אלה וחלה עלייה בהכנסות מתיירות ומיצוא. אולם, אי היציבות הביאה לירידה בהשקעות ובחצי השני של השנה המשק היווני חזר למיתון. בשנה כולה השינוי בתוצר היה שלילי (-0.7%).[134]

משבר בעקבות עליית סיריזה לשלטון[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנת 2014 שהחלה הסימני התאוששות הסתיימה במשבר פוליטי שאיים לפגוע בכלכלה ולהרחיב את המשבר. כחודש לאחר שפורסם כי יוון נחלצה מהמיתון,[135] כהונתו של נשיא יוון קרולוס פפוליאס עמדה להסתיים בפברואר 2015, והפרלמנט עמד בפני בחירות לא ישירות של הנשיא, אירוע שאיים על היציבות הפוליטית. ב-8 בדצמבר 2014, הכריזה הקואליציה על הליכי בזק לבחירת הנשיא הבא.[136] משמעותו של כישלון בבחירות אלה הייתה בחירות מחודשות לפרלמנט בהן הנכונות של הציבור היווני להמשיך בצעדי הצנע ובתוכנית החילוץ האירופית תעמוד במבחן. בעקבות חוסר הודאות, השווקים ביוון צנחו באופן דרמטי ב"יום שלישי השחור", ה-9 בדצמבר 2014, הצניחה החדה ביותר מזה 27 שנים.[137][138] ב-29 בדצמבר הקואליציה כשלה בהשגת הרוב הדרוש למועמד שלה לנשיאות, ובעקבות כך, בהתאם לחוקה היוונית, הוכרז על בחירות כלליות לפרלמנט.[139] הבחירות נערכו ב-25 בינואר 2015 ומפלגת השמאל הרדיקלי סיריזה, שהתנגדה למדיניות הצנע, זכתה בהן. יום אחרי הבחירות, יושב ראש המפלגה, אלכסיס ציפראס הושבע לראשות הממשלה, שנסמכה על קואליציה עם מפלגת היוונים העצמאיים.

העלייה של סיריזה לשלטון נתפסה כאיום על ההסכמים הקיימים בין יוון לבין שאר מדינות גוש האירו. בין השאר, הנהגת סיריזה הבטיחה טרם הבחירות שהיא תגביר את ההוצאה הממשלתית ותעלה את שכר המינימום במשק היווני. זמן קצר לאחר הבחירות הוחלט על הקפאת הליכי ההפרטה שהחלו לפי תוואי ההסכם בין יוון לנושיה והממשלה הכריזה כי היא תחזיר לעבודה עובדים שפוטרו באופן לא הוגן בתקופת מדיניות הצנע. מהלכים אלה ואחרים נתפסו כהתנגדות של הממשלה החדשה להמשך המדיניות המשותפת עם מדינות גוש האירו והשווקים הגיבו להם בירידות שערים חדות.[140][141]

כלפי חוץ ההנהגה היוונית יצאה בקמפיין למשא ומתן מחודש על תנאי ההסדר של יוון עם מדינות אירופה. המדיניות החדשה ביוון הביאה להדים רבים בעולם. ב-5 בפברואר 2015, הבנק האירופי המרכזי שלח מסר חריף לממשלת יוון בהודיעו כי הבנק לא יהיה מוכן יותר לקנות אגרות חוב יווניות בעלות דירוג אשראי ירוד. ההחלטה נתפסה כחוסר נכונות של המנגנונים הפיננסיים באירופה לשתף פעולה עם כוונותיה של הממשלה החדשה ביוון, ובאופן פרקטי היא ארעה את המצב הפיננסי של המדינה.[142]

למרות הקשיים הפוליטיים מדינות גוש האירו הגיעו ב-20 בפברואר 2015 להסכם עם יוון לגבי המשך תוכנית החילוץ במשך ארבעת החודשים הבאים. התוכנית כללה סיוע בגובה 240 מיליארד אירו, אך מימושה הותנה בהמשך הרפורמות בשוק היווני.[143][144] במשך החודשים שלאחר מכן נמשכו המגעים על תוכנית החילוץ; הממשלה היוונית כרכה את המגעים בדיון לגבי תשלומי פיצויים מצד גרמניה על מעשיה בזמן מלחמת העולם השנייה ואותתה על נכונות לחזק את קשריה עם רוסיה על חשבון היחסים עם אירופה. מהלכים אלה חיזקו את מגמת הידרדרות היחסים בין יוון לגרמניה.[145][146] התמשכות המגעים והידרדרות האמון במשק היווני הקשו על הבנקים, וחיזקו מגמה של משיכת כספים מהבנקים על ידי הציבור.[147] ההידרדרות ביחסים הביאה לשיאים חדשים את החשש שהמשבר הכלכלי ביוון יביא ליציאה של יוון מגוש האירו ומהאיחוד האירופי, תרחיש שקיבל את השם "גרקסיט" בעיתונות.[148][149]

משאל העם (2015) ותוצאותיו הכלכליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – משאל העם ביוון (2015)

ב-27 ביוני 2015 ראש ממשלת יוון, אלכסיס ציפראס, הכריז על קיומו של משאל עם ב-5 ביולי על קבלת תנאי החילוץ הכלכליים.[150][151] ההכרזה התקבלה באירופה בהפתעה ועוררה תגובות רבות בעולם כולו.

המשאל נערך ב-5 ביולי 2015 והסתיים בניצחון למתנגדי מדיניות הצנע. כ-61% מהיוונים הצביעו נגד קבלת תוכנית החילוץ האירופית.[152] לאחר המשאל, התפטר יאניס וארופאקיס, שר האוצר היווני, זאת על אף שתמך בעמדת המתנגדים לתוכנית החילוץ.[153][154] אוקלידס צקאלוטוס החליף אותו בתפקיד.[155]

ההכרזה על משאל העם הגבירה את תחושת חוסר הודאות בציבור ביוון, דבר שהתבטא במשיכת כספים מהבנקים בהקף גדול ובחשש מפני נפילות שערים. הממשלה שיוונית הגיבה לחששות באמצעות הטלת מגבלות על פעילות הבנקים והשווקים. יממה לאחר ההכרזה, ב-28 ביוני, הודיע ראש ממשלת יוון על כך שהבנקים ביוון ייסגרו, על מגבלות נוקשות על תנועות הון מהמדינה, ועל סגירה של הבורסה לניירות ערך באתונה (שהייתה כבר סגורה לסוף שבוע מאז ה-25 ביוני). חלק מסניפי הבנקים נפתחו שוב בין ה-1 ל-3 ביולי על מנת לאפשר לפנסיונרים למשוך תשלומי פנסיה (120 אירו), אולם מעבר לפתיחה זמנית זו, הבנקים ביוון נשארו סגורים עד ה-20 ביולי. גם לאחר פתיחת הבנקים אזרחי יוון הורשו למשוך עד 420 אירו בשבוע והגבלות ההון נותרו בעינן.[156] על אותה תקופה הסתמכו היוונים בעיקר על רכישות באמצעות כרטיסי אשראי. הבורסה באתונה נפתחה שוב רק ב-3 באוגוסט ובעת פתיחתה נפלו שערי המניות ביותר מ-16%; מניות הבנקים נפלו ביותר מ-30%.[157]

לאחר משאל העם: תוכנית הסיוע השלישית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתגובה להכרזה על משאל העם השעו מדינות אירופה את תוכנית הסיוע ליוון וסירבו להעביר כספים שיוון הייתה צריכה על מנת לשלם את חובותיה. כתוצאה מכך, יוון פספסה ב-30 ביוני תשלום החזר של חוב בסך 1.5 מיליארד אירו לקרן המטבע הבינלאומית.[158] אי-תשלום החוב ביטא את כוונתן של מדינות אירופה והגופים הפיננסיים הבינלאומיים להגיב בחומרה למה שהם ראו כאי-שיתוף פעולה מצד ממשלת יוון. עם זאת, כל הצדדים הכירו באינטרס המשותף להמשך הסיוע ליוון, והמגעים לגבי הסכם סיוע חדש המשיכו.

ב-9 ביולי, פחות משבוע לאחר ההצבעה נגד התוכנית ויומיים לפני שתוכננה פגישת הכנה של מנהיגי אירופה לקראת יציאת יוון מגוש האירו, חזרה ממשלת יוון לשולחן המשא ומתן עם הצעה לתוכנית חילוץ חדשה.[159] ההצעה שאושרה בפרלמנט היווני כללה תוכנית לסיוע בסך 53.3 מיליארד אירו.[160] ב-11 ביולי מנהיגי אירופה דחו את ההחלטה לגבי המשך המגעים עם יוון בטענה שממשלת יוון צריכה להציע צעדי צנע חריפים יותר מאלה הכלולים בהצעה הנוכחית.[161] ממשלת גרמניה, העבירה לבכירים ביוון הודעה על אולטימטום, לפיו אם הממשלה היוונית לא תיקח על עצמה אחריות לביצוע רפורמות "דרסטיות" יותר מאלה שהוצעו עד כה, אירופה תאפשר ליוון לפשוט את הרגל ויוצע ליוון "משא ומתן מהיר לפסק זמן מגוש האירו".[162]

ב-13 ביולי 2015 הגיעו יוון ונושיה להבנות וחתמו על הסכם סיוע חדש.[163] ההסכם נתפס על ידי רבים ככניעה משפילה של הממשלה היוונית וכניצחון ללחצים שהפעילו מדינות אירופה בראשות גרמניה. כך למשל, האקונומיסט תיאר את ההסכם כהסכם כואב ומשפיל שבמסגרתו הסכימה ממשלת יוון לרפורמות שלהן התנגדה.[164] ההסכם כלל סיוע בסך 86 מיליארד אירו למשך שלוש שנים. בתמורה יוון התחייבה על המשך צעדי הצנע, כולל רפורמות של מס הערך המוסף, רפורמות בתחום הפנסיה, הסרה של הגנות על מקצועות חופשיים, הקלה של מסחר, הפרטה של מערכת החשמל, רפורמה בשוק העבודה ותוכנית לחיזוק הבנקים. הממשלה התחייבה גם להציע תוכניות לדה-פוליטיזציה של הארגונים הבירוקרטיים והמנהליים ביוון ולקבל על עצמה את הפיקוח של המוסדות האירופיים. הממשלה התחייבה גם לבטל כל חקיקה שנעשתה עד כה מאז עליית סיריזה לשלטון ושאינה עומדת בהסכמים עם אירופה. בנוסף, התחייבה הממשלה להקמה של קרן עצמאית שתהיה אחראית על הפרטה של נכסים ציבוריים במטרה לגייס 50 מיליארד אירו בתוך שלוש שנים.[164]

אישור התוכנית היה תלוי בהצלחה של ציפראס להשיג רוב בפרלמנט. הוא הצליח בכך, על אף המרד של האגף השמאלי הרדיקאלי יותר במפלגתו, בתמיכת האופוזיציה. 32 מתוך 149 חברי הפרלמנט של מפלגת סיריזה הצביעו נגד ההסכם שממשלת ציפראס אישרה.[165] ב-16 ביולי הפרלמנט היווני אישר את חבילת הצנע העשירית, הסבב הראשון של הצעדים הכלולים בתוכנית הסיוע החדשה.[166] פחות מ-48 שעות מאוחר יותר, ערך ראש הממשלה, ציפראס, חלוקה מחדש של התיקים הממשלה על מנת להיפטר מההפוליטיקאים הרדיקליים יותר במפלגתו.[167] במקביל, גם הפרלמנט הגרמני החל בהליכים לאישור התוכנית. ב-22 ביולי הצליח ציפראס להעביר סבב שני של חקיקה שמאשרת את הרפורמות עליהן הוחלט בהסכם עם מדינות אירופה.[168][169] ב-14 באוגוסט 2015, הפרלמנט היווני אישר סבב נוסף של צעדי צנע ורפורמות, הנקרא גם חבילת הצנע ה-11. אישור הצעדים בפרלמנט אפשר את העברת הכספים הראשונה במסגרת תוכנית הסיוע השלישית.[165]

מרגע ההכרזה על משאל העם ועד היישום של ההסכם החדש, שהושג על אף הצבעת הנגד של העם היווני במשאל העם, זכה המשבר לתגובות רבות ולסיקור נרחב בכל העולם. התגובות בעולם נעו בין תמיכה ביוון וביקורת כלפי גרמניה - שנתפסה על ידי רבים כמדינה העומדת בראשו של מאמת לא דמוקרטי להכריע נגד רצון העם היווני וערכי האיחוד האירופי -[170] לבין תמיכה בגרמניה וביקורת על ממשלת יוון החדשה, שנתפסה כמי שפועלת בחוסר אחריות.[171] ביוון נערכו הפגנות אלימות בהשתתפות ותמיכה של פעילים בינלאומיים (שחלקם אף נעצרו).[172]

בחירות נוספות והמשך הרפורמות ומדיניות הצנע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראש הממשלה, ציפראס, הצליח להעביר החלטות מעוררות מחלוקת בפרלמנט לאחר החתימה על ההסכם עם מדינות אירופה, אולם ה"מרד" של הגורמים השמאליים יותר במפלגתו הביא לכך שהוא נאלץ להסתמך על תמיכת האופוזיציה, והקואליציה שבראשה הוא עמד לא הייתה יציבה. בנוסף, ההחלטה להסכים לתנאי תוכנית החילוץ השלישית נתפסה על ידי חלק מאזרחי יוון ככניעה לתכתיבים של גרמניה וכביטול רצון העם שהובע במשאל העם. בהקשר זה, הכריז אלכסיס ציפראס ב-20 באוגוסט 2015 שהוא מתפטר מראשות הממשלה וכי בחירות כלליות ייערכו ב-20 בספטמבר 2015.[173] סיריזה בראשות ציפראס זכו גם בבחירות אלה - ניצחון שנתפס כאישור של העם להמשך תוכנית החילוץ וצעדי הצנע.[174][175]

הבחירות הביאו לעיכוב קל ביישום הרפורמות ותוכנית הצנע שיוון נדרשה ליישם על מנת שתוכל ללוות 2 מיליארד אירו מתוך 86 מיליארד האירו שעליהם הוסכם בתוכנית החילוץ השלישית.[176] ב-12 באוקטובר פרסמה הממשלה שורה של צעדי צנע שבכוונתה לאמץ כחלק מתוכנית החילוץ.[177] החלק הראשון של צעדי הצנע האלה, המהווים את חבילת הצנע ה-12, אושר בפרלמנט היווני ב-16 באוקטובר. החלק השני אושר ב-19 בנובמבר 2015. החוק שעבר בנובמבר קבע, בין השאר, שמי שאינו מסוגל להחזיר את ההלוואות על ביתו יאבד את ביתו. החוק קבע גם מספר הגנות על בעלי בתים, אך הגנות אלה היו רלוונטיות רק לכ-35% מבעלי הבתים המושפעים מהחוק. לפי הערכות, כ-260,000 בעלי נכסים עם איחורים על תשלום המשכנתה, היו בסכנה של איבוד נכסיהם.[178] בנוסף הותקנו מסים חדשים על הימורים ועל יין תוצרת יוון.[179]

המשך צעדי הצנע הביא למחאה של חלק מחברי הפרלמנט. שני חברי פרלמנט שהתנגדו סולקו מהקואליציה, וכתוצאה מכך הקואליציה נותרה צרה, עם 153 מתוך 300 חברי הפרלמנט.[179] הבעיות הקואליציוניות שיקפו את המצב הבעייתי שבו היו נתונים ציפראס ומלפגתו סיריזה. ב-11 בנובמבר 2015, שביתה כללית והפגנות ענק של ארגוני העובדים כוונו לראשונה כלפי סיריזה, שהחברים בארגוני העובדים היו בעבר בסיס התמיכה היציב ביותר שלה.[180]

בנוסף לצורך בסיוע כספי שיאפשר ליוון לשלם את חובותיה ולהמשיך לתפקד, גם מערכת הבנקאות ביוון נזקקה לסיוע, שכן הבנקים איבדו חלק גדול מהונם. הבנק האירופי המרכזי קבע שההון של ארבעת הבנקים הגדולים ביוון נמוך ב-14.4 מיליארד אירו מההון שנדרש להם על מנת להיות יציבים.[181][182][183] ייצוב ההון של הבנקים נדרש על מנת שיוסרו המגבלות על תנועות ההון במדינה. בפועל, הלחץ לייצב את הבנקים לפני תום השנה, הביא למכירה של מניות הבנקים שיש מי שביקר כמכירת חיסול.[184][185][186]

תהליך כלכלי נוסף שהואץ לאחר אישור תוכנית הסיוע השלישית הוא תהליך ההפרטה. כך למשל, הממשלה החילטה על הפרטה של 14 נמלי תעופה ברחבי יוון, בעסקה ששוויה 1.2 מיליארד אירו.[187]

2016[עריכת קוד מקור | עריכה]

Gnome globe current event.svg קטע זה עוסק באירוע אקטואלי או מתמשך. הנתונים בנושא זה משתנים במהירות, ועל כן ייתכן שהם חלקיים, לא מדויקים או לא מעודכנים.

בשנת 2016 המשיכה ממשלת יוון, בראשות מפלגת סיריצה, ביישום הרפורמות עליהן הוסכם במסגרת חבילת החילוץ השלישית. על אף שיוון הצליחה לעמוד בתנאים של תוכנית החילוץ, תנאי תוכנית החילוץ ומדיניות הצנע, ומידת ההצלחה של המדיניות, נותרו נושאים שנויים במחלוקת. הבנק המרכזי האירופי העריך בדצמבר 2016, שהכלכלה היוונית צמחה בשיעור של 0.1% ב-2016.[188] הנציבות האירופית פרסמה בנובמבר 2016 תחזית לפיה יוון נמצאת בנקודת מפנה כלכלית וכלכלתה צפויה לצמוח היתר שאת ב-2017.[189] לעומת זאת, התחזיות של קרן המטבע הבינלאומית היו פסימיות יותר וביטאו חשש מהסיכון שטמון בהשקעות ביוון ומחוסר היציבות של כלכלתה.[190] בתחילת 2017 כלכלני הקרן העריכו שאם תוכנית החילוץ של יוון לא תשונה, הכלכלה של יוון תגיע למצב נפיץ, וב-2060 חובה יגיע ל-275 אחוז מהתוצר (לעומת כ-180 אחוז בתחילת 2017).[191]

נתונים שפורסמו בתחילת 2017 הראו שמצד אחד, יוון הצליחה ב-2016 לעמוד ביעדים הפיסקליים המרכזיים, ובראשם היעד של שמירה על עודף תקציבי; מצד שני, כלכלת יוון לא הצליחה לצמוח וברבעון האחרון לשנת 2016 כלכלתה הצטמצמה בשיעור של 1.7%.[192]

חבילת הצנע ה-13 אושרה בפרלמנט היווני ב-8 וב-22 במאי 2016, זאת חרף השביתות וההפגנות הסוערות שליוו את הדיונים לגביה. במסגרת חבילה זו הועלה המע"מ על רוב מוצרי צריכה וחלק משירותי התקשורת ל-24%. העלאת המס אמורה הייתה להביא לתוספת של 1.8 מיליארד אירו בשנה מגביית מסים.[193] בנוסף לייקור המס, אישר הפרלמנט היווני חיסכון של 3.6 מיליארד אירו שיושג על ידי קיצוץ בהוצאות הממשלה והעלאה של המס על הכנסה. החקיקה הביאה גם לרפורמה בתחום הפנסיה.[194] בעקבות צעדים אלה הסכימו מדינות גוש האירו וקרן המטבע הבינלאומית שיוון עומדת בתנאי הסכם החילוץ והעבירו ליוון 10.3 מיליארד אירו שנועדו לכיסוי חובותיה במשך השנה.[193]

החל מ-2015, הבנק האירופי המרכזי החל לנקוט במדיניות מוניטרית של "הקלה כמותית" (quantitative easing), שבמסגרתה הזרים הבנק כסף לשווקים על ידי רכישה של אגרות חוב. יוון (כמו קפריסין) נותרה מחוץ לתוכנית ההקלה הכמותית כיוון שהבנק האירופי המשיך להעריך שאגרות חוב יווניות הן מסוכנות. השאיפה של יוון להצטרף לתוכנית בתחילת 2017 שימשה כמנוף לחץ על יוון, שנדרשה לעמוד בהתחייבויותיה לביצוע רפורמות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא משבר החוב של יוון בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 Harry Wallop, "Greece: why did its economy fall so hard?", The Telegraph, 28 April 2010.
  2. ^ Harris Dellas and George S. Tavlas, 2013, “The Gold Standard, The Euro, and the Origin of the Greek Sovereign Debt Crises”, Cato Journal 33(3), pp. 491.
  3. ^ Harris Dellas and George S. Tavlas, 2013, “The Gold Standard, The Euro, and the Origin of the Greek Sovereign Debt Crises”, Cato Journal 33(3), pp. 492.
  4. ^ Georgios P. Kouretas, "The Greek Debt Crisis: Origins and Implications".
  5. ^ Harris Dellas and George S. Tavlas, 2013, “The Gold Standard, The Euro, and the Origin of the Greek Sovereign Debt Crises”, Cato Journal 33(3), pp. 495.
  6. ^ Bank of Greece, "The Chronicle of the Great Crises, 2008-2013", pp. v.
  7. ^ Edmund S. Phelps, "The Foundations of Greece’s Failed Economy", Project Syndictae, September 4 2015.
  8. ^ Heinz Richter, "Missed Opportunities: The Political Culture of Greece Since 1974", The Globalist, June 20 2015.
  9. ^ Bruce Robbins, "A Laboratory Sitting on a Graveyard: Greece and the Neoliberal Debt Crisis", Los Angeles Review of Books, July 5 2015.
  10. ^ Bank of Greece, "Monetary Policy Interim Report 2008", October 8 2008, pp. 4.
  11. ^ Bank of Greece, "The Chronicle of the Great Crises, 2008-2013", pp. 33-34.
  12. ^ הארץ, "עשרות פצועים ביום השלישי למהומות ביוון", 9 בדצמבר 2008.
  13. ^ "Riots in Greece head into third week". Euronews. 21 December 2008. Archived from the original on 22 December 2008.
  14. ^ The Economist, "Papandreou tries to prop up the pillars", 17 December 2009.
  15. ^ Bank of Greece, "The Chronicle of the Great Crises, 2008-2013", pp. 36.
  16. ^ Deutsche Welle, "Greece faces a ballooning budget deficit", October 22, 2009.
  17. ^ The Guardian, "Financial markets tumble after Fitch downgrades Greece's credit rating", December 8 2009.
  18. ^ Chavon Sutton, "S&P downgrades Greek debt to junk status", CNN Money, April 27, 2010.
  19. ^ Larry Elliott, "No EU bailout for Greece as PM promises to 'put house in order'", The Guardian, 28 January 2010.
  20. ^ BBC News, "Greece unveils austerity programme to cut deficit", 3 February 2010.
  21. ^ Helena Smith, "Greece's Papandreou makes TV appeal for unity over financial crisis", The Guradian, 2 February 2010
  22. ^ A Makris, "France, Germany Agree on Plan to Help Greece - The Text of Deal", Greek Reporter, March 25 2010.
  23. ^ Statement by the Heads of State and Government of the Euro Area, Brussels, 25 March 2010
  24. ^ 24.0 24.1 Greece's austerity measures. BBC, May 5, 2010
  25. ^ 25.0 25.1 Bank of Greece, "The Chronicle of the Great Crises, 2008-2013", pp. 56-57.
  26. ^ Gabi Thesing and Flavia Krause-Jackson, Greece Faces `Unprecedented' Cuts as $159B Rescue Nears. Bloomberg.com, May 3, 2010
  27. ^ 27.0 27.1 Edward Cody, "Greek bailout plan approved by German Parliament", The Washington Post, May 7 2010.
  28. ^ Bank of Greece, "The Chronicle of the Great Crises, 2008-2013", pp. 82.
  29. ^ 29.0 29.1 Bank of Greece, "The Chronicle of the Great Crises, 2008-2013", pp. 89.
  30. ^ Sebastian Moffett, "Greece's austerity sparks a warning; Nobel-winning economist warns that without stimulus measures, austerity program risks stifling growth", Wall Street Journal, February 3 2010.
  31. ^ "Outraged Greek youth follow Spanish example". euronews.eu. 25 May 2011. Retrieved 6 July 2011.
  32. ^ Hugh Williamson and Kerin Hope, "Greece set to cut chief executives’ pay", Financial Times, February 9 2010.
  33. ^ George Georgiopoulos and Lefteris Papadimas, "Crisis-hit Greece sticks to guns on wages, taxes", Reuters, February 9 2010.
  34. ^ Reuters, "Greek parliament passes austerity bill", March 5, 2010.
  35. ^ The Economist, "Greece's Financial Crisis: Now Comes the Pain", March 4 2010
  36. ^ BBC, "Greek parliament votes in favour of austerity measures", May 6 2010.
  37. ^ CNN, "Greek workers strike as government tightens belt", February 10 2010.
  38. ^ Helena Smith, "Striking Greeks fight back against austerity plan", The Guardian, February 24 2010.
  39. ^ 39.0 39.1 CBC News, "Greek general strike sparks riots: 3rd walkout in recent weeks to protest austerity measure s", March 11 2010.
  40. ^ The Telegraph, "Greek general strike closes airports, schools and tourist sites", May 5 2010.
  41. ^ John Lichfield, "In Athens the day was calm. Then came night", Independent, May 6 2010.
  42. ^ הארץ (אי-פי.), "3 הרוגים במהומות באתונה; המונים צרו על הפרלמנט", 6 במאי 2010.
  43. ^ Dan Bilefsky, "Three Reported Killed in Greek Protests", New York Times, May 5 2010.
  44. ^ keeptalkinggreece, "Marfin Bank executives found guilty of manslaughter of 3 bank employees during anti-austerity arson", July 23 2013.
  45. ^ Robert Stevens, "Greece: Fourth 24-hour strike against austerity measures", WSWS, May 21 2010.
  46. ^ Niki Kitsantonis and Matthew Saltmarsh, "Greeks Strike to Protest Austerity Plans", New York Times, June 29 2010
  47. ^ 47.0 47.1 Bank of Greece, "The Chronicle of the Great Crises, 2008-2013", pp. 84-85.
  48. ^ Jeromin Zettelmeyer, Christoph Trebesch and Mitu Gulati, "The Greek debt restructuring: an autopsy", Economic Policy July 2013, pp. 519.
  49. ^ Bank of Greece, "Annual Report 2011", pp. 58-59.
  50. ^ EUobserver.com / Social Affairs / Ordinary Greeks turning to NGOs as health system hit by austerity
  51. ^ Greek economic crisis turns tragic for children abandoned by their families | World news | The Guardian
  52. ^ Unemployment matters more than GDP or inflation | Mehdi Hasan | Comment is free | The Guardian
  53. ^ I fear for a social explosion: Greeks can't take any more punishment | World news | The Observer
  54. ^ Director General for Economic and Financial Affairs, The European Commission, "The Economic Adjustment for Greece, Fifth Review", October 2011, pp. 5.
  55. ^ 55.0 55.1 European Commission, "The Second Economic Adjustment for Greece", March 2012, pp. 5.
  56. ^ European Commission Press Release, "Statement by the European Commission, the ECB and IMF on the Fourth Review Mission to Greece", memo/11/372, June 3 2011.
  57. ^ כלכליסט (סוכנויות הידיעות), "שר אוצר חדש ביוון: אוונגלוס וניזלוס", 17 ביוני 2011.
  58. ^ Kerin Hope, "Greece replaces finance minister", Financial Times, June 17 2011.
  59. ^ Hellenic Republic Ministry of Finance, "Medium Term Fiscal Strategy 2012-2015", June 2011.
  60. ^ כלכליסט (סוכנויות הידיעות), "דיווח: מנהיגי האיחוד האירופי יקיימו פגישת חירום נוספת ביום שישי", 12 ביולי 2011.
  61. ^ Associated Press, "Greece general strike prompts violent clashes in Athens", The Guardian, 15 June 2011.
  62. ^ Barry Neild and Agencies, "Greece begins 48-hour general strike", The Guardian, June 28 2011
  63. ^ BBC News, "Greece protest against austerity package turns violent", 28 June 2011.
  64. ^ 64.0 64.1 Council of the European Union, "Statement by the Heads of State or Government of the euro area and EU institution", Brussels, 21 July 2011.
  65. ^ Peter Spiegel and Quentin Peel, "Sarkozy drops bank tax proposal", Financial times, July 21 2011.
  66. ^ כלכליסט (סוכנויות הידיעות), "שר האוצר של יוון: 'המדינה זקוקה לחבילת חילוץ נוספת עד ה-15 בספטמבר'", 12 ביולי 2011.
  67. ^ Helena Smith and Heather Stuart, "Greece on verge of default as doubt grows over €8bn bailout", The Guardian, September 10 2011.
  68. ^ BBC News, "Greek PM presses EU leaders for new bailout tranche", 30 September 2011.
  69. ^ 69.0 69.1 69.2 Bank of Greece, "The Chronicle of the, Great Crises, 2008-2013", pp. 91-94.
  70. ^ Editorial, "More of the Same Won’t Save Europe", New York Times, September 29 2011.
  71. ^ Alkman Granitsas and Stelios Bouras, "Greece Presents Austere Budget", Wall Street Journal, October 3 2011.
  72. ^ Jack Ewing and Niki Kitsantonis, "G reek Vote Approves a Despised Property Tax", New York Times, September 27 2011.
  73. ^ CNN Wire Staff, "Greek lawmakers pass new austerity law despite protests", CNN, October 20 2011.
  74. ^ Michael Birnbaum, "Greece adopts austerity plan amid Athens protests", Washington Post, October 20 2011.
  75. ^ 75.0 75.1 Stefan Clauwaert, and Isabelle Schömann, "The crisis and national labour law reforms: a mapping exercise", Annex to working paper 2012.04, March 2012, pp. 15
  76. ^ Spiegel Onilne, "Agreement in Brussels: Europe Slashes Greek Debt by 50 Percent", October 27 2011
  77. ^ Euro Summit Statement, 26 October 2011.
  78. ^ Mitu Gulati and Jeromin Zettelmeyer, "Making a voluntary Greek debt exchange work", Capital Markets Law Journal, 2012, Vol. 7(2), pp.169-183
  79. ^ Reuters, "S&P downgrades Cyprus", The Telegraph, October 27 2011.
  80. ^ Charles Forelle, "For Ordinary Greeks, Big Bailout Adds Up to Years of Hardship", The Wall Street Journal, October 29 2011.
  81. ^ Reuters, "Most Greeks negative on EU summit deal, poll says", October 29 2011.
  82. ^ 82.0 82.1 Niki Kitsantonis and Rachel Donadio, "Anxieties Stir as Greece Plans Referendum on Latest Europe Aid Deal", New York Times, October 31 2011.
  83. ^ Alkman Granitsas and Marcus Walker, "Greek Premier Faces Revolt Fears of Political Chaos Tank Global Markets as Europe's Bailout Plan Teeters", Wall street Journal, November 2 2011
  84. ^ Paul Anast, "Greek military leadership changes spark opposition outcry", The Telegraph, November 1 2011
  85. ^ Spiegel, "Greek Exit From Euro Zone Just a 'Matter of Time'", November 2 2011.
  86. ^ New York Times, "Will Greece Destroy the Euro Zone?", November 1 2011
  87. ^ Henry Chu and Anthee Carassava, "Greek move for bailout referendum returns Europe to crisis mode", Los Angeles Times, November 2 2011.
  88. ^ Gabriele Parussini and Grainne McCarthy, "Sarkozy, Merkel to Push Euro-Rescue Plan", Wall Street Journal, November 1 2011.
  89. ^ The Economist, "The euro-zone crisis: A Greek drama", November 1 2011.
  90. ^ 90.0 90.1 90.2 Der Spiegel, "Caretaker Government in Athens? Greece Backs Away from Referendum Plans", November 3 2011
  91. ^ Rachel Donadio and Niki Kitsantonis, "Greek Leader Calls Off Referendum on Bailout Plan", November 3 2011.
  92. ^ Rachel Donadio and Niki Kitsantonis, "Political Uncertainty Lingers in Greece", New York Times, November 5 2011
  93. ^ Der Spiegel, "Finance Minister May Take Over: Papandreou Wins Confidence Vote, Seeks Unity Government", November 5 2011
  94. ^ Editorial, "Greece unites to face the storm", Financial Times, November 6 2011
  95. ^ Der Spiegel, "Agreement in Athens Papademos to Lead Greek Unity Government", November 10 2011.
  96. ^ Jeremy Gaunt, "Quiet academic Papademos to take helm of chaotic Greece", Reuters, November 10 2011.
  97. ^ CBS News, "Greeks, Italians riot over austerity measures", 17 November 2011.
  98. ^ Nick Squires, "Eurozone crisis: protests and violence on the streets in Italy and Greece", The Telegraph, 17 November 2011.
  99. ^ The Economist, "European joblessness: Armies of the unemployed", 30 November 2011.
  100. ^ Brian Blackstone, "Unemployment Figures Highlight Deep Divisions Across Euro Zone", The Wall Street Journal, December 1 2011.
  101. ^ Floyd Norris, "While Germany Prospers, Unemployment Strangles Others", New York Times, December 9 2011.
  102. ^ 102.0 102.1 102.2 Kerin Hope, "Greek PM warns of years of austerity ahead", Financial Times, December 6 2011.
  103. ^ Der Spiegel, "'Completely Exaggerated': EU Leaders Angry at Standard and Poor's Ratings Warning", December 6 2011.
  104. ^ Reuters, "Greeks delay bailout talks as Merkel demands action", February 6 2012.
  105. ^ סוכנויות הידיעות, "גוש היורו דחה את חבילת הצנע שהציעה יוון", דה מרקר, 10 בפברואר 12.
  106. ^ 106.0 106.1 Kerin Hope and James Wilson, "Greece passes vote as violence erupts", Financial Times, February 13 2012.
  107. ^ ABC News, "Greece MPs clear way for $170b bailout", 13 February 2012.
  108. ^ Mark Weisbrot and Juan Antonio Montecino,, "Is the Euro Worth the Costs of Pro‐Cyclical Fiscal Policy and Internal Devaluation?", Center for Economic and Policy Research, February 2012, pp. 7-8.
  109. ^ IMF Country Report No. 12/57, March 2012, pp. 18-19, 30-32, 51, 81 and passim.
  110. ^ Dr. Alexander Natz, "Pharmaceutical pricing: Impact of the Greek pricing decisions on other Member States and the Transparency Directive", 20.3.2012, pp. 10-12
  111. ^ סוכנויות הידיעות, יוון: הפגנות אלימות נגד תוכנית הקיצוצים, 11 בפברואר 2012, באתר כלכליסט
  112. ^ סוכנויות הידיעותיוון: 4 חברי ממשלה התפטרו; איגוד השוטרים: נעצור בכירי קרן המטבע, באתר TheMarker‏, 10 בפברואר 2012
  113. ^ סוכנויות הידיעות, תוכנית הצנע ביוון: סולקו 43 מחוקקים שהתנגדו, באתר ynet, 13 בפברואר 2012
  114. ^ סוכנויות הידיעותיוון הולכת לבחירות - לאחר המהומות ברחובות ואישור תוכנית הצנע, באתר TheMarker‏, 13 בפברואר 2012
  115. ^ European Commission, "The Second Economic Adjustment for Greece", March 2012, pp. 4.
  116. ^ סוכנויות הידיעותהעולם נושם לרווחה: הסכם על חבילת חילוץ שנייה ליוון, באתר TheMarker‏, 21 בפברואר 2012
  117. ^ Jeromin Zettelmeyer, Christoph Trebesch and Mitu Gulati, "The Greek debt restructuring: an autopsy", Economic Policy July 2013, pp. 516.
  118. ^ 118.0 118.1 118.2 118.3 Jeromin Zettelmeyer, Christoph Trebesch and Mitu Gulati, "The Greek debt restructuring: an autopsy", Economic Policy July 2013, pp. 524-528.
  119. ^ Charles Forelle, "Here’s the Greek Bond Tally", The Wall Street Journal, March 9 2012.
  120. ^ Kerin Hope, "Greece warned of public finances collapse: Former prime minister says conditions are fast deteriorating", Financial Times, May 27 2012.
  121. ^ Bank of Greece, "The Chronicle of the Great Crises, 2008-2013", pp. 101ff.
  122. ^ 122.0 122.1 Jeromin Zettelmeyer, Christoph Trebesch and Mitu Gulati, "The Greek debt restructuring: an autopsy", Economic Policy July 2013, pp. 540ff.
  123. ^ Stelios Bouras, Costas Paris and Matthew Dalton, "Greece's Buyback Effort Advances", The Wall Street Journal, December 11 2012
  124. ^ Matthias Sobolewski and George Georgiopoulos, "Greece's lenders call bond buyback a success, endorse aid", Reuters, December 12 2012
  125. ^ BBC News, "Greece bailout funds approved", 13 December 2012.
  126. ^ Severance pay, European Labour Law Network.
  127. ^ Bank of Greece, "Annual Report 2012", pp. 19-20
  128. ^ Bank of Greece, "Annual Report 2012", pp. 21
  129. ^ Bank of Greece, "Summary of the Annual Report 2013", February 2013.
  130. ^ 130.0 130.1 Bank of Greece, "Summary of the Annual Report 2014", February 2014, pp.7.
  131. ^ RT, "Greek parliament approves draconian civil service job cuts", 29 April 2013.
  132. ^ Renee Maltezou and George Georgiopoulos, "Greece approves scheme to fire thousands of public workers", 17 July 2013.
  133. ^ AP, "Greek parliament backs new bailout bill", May 9 2014.
  134. ^ Bank of Greece, "Summary of the Annual Report 2015", February 2016, pp. 7-8.
  135. ^ הנתונים מאשרים: יוון נחלצה מהמיתון - הכלכלה צמחה ב-1.9% ברבעון השלישי, באתר כלכליסט, 28 בנובמבר 2014
  136. ^ Euronews, "Greek Government Announces Snap Presidential Vote", December 9 2014.
  137. ^ Ekathimerini, "Black Tuesday on Greek stock market", December 9 2014.
  138. ^ Nikos Chrysoloras and Antonis Galanopoulos, "Greek Markets Tumble as Samaras Risks Early Elections", Bloomberg News, 9 December 2014.
  139. ^ Alkman Granitas, Stelios Bouras, and Charles Forelle, "Greek Vote for President Fails, Reviving Uncertainty", The Wall Street Journal, 29 December 2014.
  140. ^ Lefteris Papadimas and Renee Maltezou, "Greek PM Tsipras freezes privatisations, markets tumble", January 28 2015.
  141. ^ Matt O'Brien, "Greece really might leave the euro", Washington Post, January 30 2015.
  142. ^ Mark Gilbert, "ECB Says 'No' to Greek Prayers", Bloomberg, February 5 2015.
  143. ^ Liz Alderman and James Kanter, "Eurozone Officials Reach Accord With Greece to Extend Bailout", New York Times, February 20 2015.
  144. ^ BBC News, "Greece and eurozone nations agree four-month bailout deal," February 20 2015.
  145. ^ The Economist, "EU Greece v Germany: Dangerous liaisons", March 21 2015.
  146. ^ Nektaria Stemouli and James Marson, "Greek Leader Heads to Moscow as Bailout Talks Drag On", The Wall Street Journal, April 5 2015.
  147. ^ Paul J. Davis, "Greek Banks Feel Tension as Market Faith Wanes", The Wall Street Journal, March 19 2015.
  148. ^ Ferdinando Giugliano, "Spectre of Grexit back as cash runs out: As Athens reaches another fork in the road, the going will be hard no matter which way it turns", Financial Times, April 7 2015.
  149. ^ Nikos Chrysoloras and James Hertling, "Greek Officials Ponder Life Without the Euro", Bloomberg, April 17 2015.
  150. ^ Peter Spiegel, Stefan Wagstyl and Henry Foy, "Tsipras announces referendum on creditors’ bailout demands", Financial Times, 27 June 2015.
  151. ^ BBC News, "Greece debt crisis: Tsipras announces bailout referendum", June 27 2015.
  152. ^ ניצחון סוחף למחנה ה"לא" ביוון: "לא נכנענו", באתר ynet, 6 ביולי 2015
    משאל העם ביוון: ניצחון סוחף למתנגדי ההסכם עם אירופה; מרקל מכנסת פסגת מנהיגים, באתר הארץ, 6 ביולי 2015
  153. ^ AFP, "למרות הניצחון: שר האוצר היווני התפטר", ynet, יולי 6 2015.
  154. ^ עמית לוינטל‏, ליוונים נמאס: אירופה חייבת להקשיב לקריאת המצוקה מאתונה, באתר וואלה! NEWS
  155. ^ סוכנויות הידיעות, "הכירו את שר האוצר החדש של יוון: אוקלידס צקאלוטוס", דה מרקר, 6 ביולי 2015.
  156. ^ חדשות nana10, "נפתחו מחדש הבנקים ביוון - אזרחים יוכלו למשוך עד 420 אירו בשבוע", 20 ביולי 2015.
  157. ^ Derek Gatopoulos and Nicholas Paphitis, "Greek stock market bloodbath as exchange reopens", AP, August 3 2015.
  158. ^ BBC News, "Greece debt crisis: IMF payment missed as bailout expires", 1 July 2015.
  159. ^ Peter Spiegel, Eleftheria Kourtali and Claire Jones, "Greece crisis: Tsipras submits new plan to bailout monitors", Financial Times, July 10 2015.
  160. ^ Peter Spiegel and Eleftheria Kourtali, "Athens backs Tsipras over bailout plan", 10 July 2015.
  161. ^ Andreas Rinke and Francesco Guarascio, "Euro zone demands more from Greece, delays decision on aid", Reuters, July 12 2015.
  162. ^ The Guardian, "Three days that saved the euro", 22 October 2015.
  163. ^ Paul Taylor and Renee Maltezou, "Greek PM Tspiras faces party revolt over bailout deal", Reuters, July 13 2015.
  164. ^ 164.0 164.1 The Economist, "Greece signs up to a painful, humiliating agreement with Europe: Agreeing to long-resisted reforms is just the start for Greece", July 13 2015.
  165. ^ 165.0 165.1 Marcus Walker and Gabrielle Steinhauser, "Eurozone Finance Ministers Signal Greek Bailout Deal Is Closer", The Wall Street Journal, 14 August 2015.
  166. ^ BBC News, "Greece debt crisis: Eurozone deal laws backed by MPs", 16 July 2015.
  167. ^ Helena Smith, "Alexis Tsipras reshuffles cabinet to get rid of bailout dissidents", The Guardian, 17 July 2015.
  168. ^ Tony Barber, "Tsipras is master of all he surveys in Greece", Financial Times, July 23 2015.
  169. ^ Helena Smith, "Greece braces for troika creditors' return to Athens", The Guardian, 23 July 2015.
  170. ^ לדוגמה: Wolfgang Münchau, "Greece’s brutal creditors have demolished the eurozone project", Financial Times, July 13 2015
  171. ^ לדוגמה: Marc Champion, "Tsipras Has Vandalized Greece", Bloomberg, July 13 2015.
  172. ^ Hazel Sheffield, "Greek debt crisis news: 14 people arrested during violent protests in Athens - but not one of them was from Greece", Independent, 16 July 2015.
  173. ^ Renee Maltezou and Michele Kambas, "Tsipras resigns, paving way for snap Greek election", Reuters, August 20 2015.
  174. ^ Lefteris Papadimas and Renee Maltezou, "Triumphant Tsipras returns to fight for Greek economy, debt relief", Reuters, September 21 2015.
  175. ^ Helena Smith and Graeme Weardan, "Greece election: Tsipras triumphant as Syriza returns to power", The Guardian, September 21 2015.
  176. ^ Zeke Turner, "Greece's to-do list", Politico, 5 October 2015.
  177. ^ Kerin Hope, "Syriza presents controversial package of tax and pension reforms", Financial Times, October 13 2015.
  178. ^ Daniel Munevar, "An analysis of the recapitalization of Greek banks in the context of the third Memorandum of Understanding", Committee for the Abolition of Illegitimate Debt, 19 February 2016.
  179. ^ 179.0 179.1 DW, "Greek parliament passes austerity measures for new loan", 19 November 2015.
  180. ^ Nikos Chrysoloras, "Greece Comes to a Standstill as Unions Turn Against Tsipras", Bloomberg, 11 November 2015.
  181. ^ Lefteris Papadimas and Michele Kambas, "Greece must recapitalize its banks by year end: EU's Dombrovskis", Reuters, 27 October 2015.
  182. ^ Claire Jones, Jim Brundsen, Eleftheria Kourtali and Martin Arnold, "ECB says Greece’s banks need more than €14bn in fresh capital", Financial Times, 31 October 2015.
  183. ^ Hugo Dixon, "Tsipras’ biggest stress tests yet to come", Reuters Breakingviews, 2 November 2015.
  184. ^ Miranda Xafa, "How the SYRIZA-led government privatized Greek banks", Center for International Governance Innovation, 3 January 2016.
  185. ^ Nasos Koukakis, "The $400 billion ripoff that could destroy the Greek bailout", CNBC, 24 November 2015
  186. ^ Emilios Avgouleas, "A Greek Bank Tragedy", Greek Public Policy Forum, 25 November 2015.
  187. ^ Niki Kitsantonis, "14 Airports in Greece to Be Privatized in $1.3 Billion Deal", The New York Times, 14 December 2015.
  188. ^ Kerry Kolasa-Sikiaridi, "ECB: Greece Forecasted to Achieve Growth Rate of 0.1% of GDP in 2016", Greek Reporter, December 23, 2016.
  189. ^ European Commission, "Greece: recovery backed by domestic demand and exports", 11 November, 2016.
  190. ^ Jim Brunsden, "Greece’s creditors are divided on prospects for recovery: IMF and EU diverge both on forecasts and prescriptions", Financial Times, December 18, 2016
  191. ^ Eleni Chrepa and Andrew Mayeda, "IMF Warns Eurogroup Loan Measures Not Enough for Greek Debt", Bloomberg, January 29, 2017.
  192. ^ Nektaria Stamouli, "Greek Economy Contracts at Faster Pace Than Estimated Adding Hurdle to Bailout Talks: Fourth quarter reading was the sharpest decline since the third quarter of 2015", Wall Street Journal, March 6, 2017.
  193. ^ 193.0 193.1 The Economist, "Temporary Relief: The EU, the IMF, and Greece agree to disburse now and argue later"
  194. ^ Kerin Hope, "Greek parliament begins debate on austerity measures amid wave of strikes," Financial Times, May 7 2016.