לדלג לתוכן

פוסט-קפיטליזם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

פוסט-קפיטליזם הוא מצב שבו כבר לא יהיה ניתן לתאר את המערכות הכלכליות של העולם כצורות של קפיטליזם. אנשים שונים ואידאולוגיות פוליטיות שונות העלו השערות מה יגדיר עולם כזה. על פי כמה תיאוריות מרקסיסטיות קלאסיות ומספר תיאוריות מתחום האבולוציה החברתית, חברות פוסט-קפיטליסטיות עשויות להיווצר כתוצאה מהתפתחות ספונטנית ככל שהקפיטליזם מתיישן. אחרים מציעים מודלים להחלפה מכוונת של הקפיטליזם. הבולטים שבהם הם סוציאליזם ואנרכיזם.

פיטר דרוקר - מחבר הספר "חברה פוסט־קפיטליסטית"
פול מיסון - מחבר הספר "פוסט־קפיטליזם: מדריך לעתיד"

בסוף המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21 החל גל של מחקרים וספרים שפרסמו שביקשו לחקור ולתאר את עתיד הקפיטליזם.

בשנת 1993 התווה אבי תורת הניהול המודרנית פיטר דרוקר התפתחות אפשרית של החברה הקפיטליסטית בספרו "חברה פוסט-קפיטליסטית". הספר קבע כי ידע, ולא הון, אדמה או עבודה, הוא הבסיס החדש של עושר. המעמדות של חברה שהיא לחלוטין פוסט-קפיטליסטית צפויים להיות מחולקים לעובדי ידע או עובדי שירות, בניגוד לבעלי ההון ומעמד הפועלים של החברה הקפיטליסטית. בספר, דרוקר העריך שהמהפך לפוסט-קפיטליזם יושלם בשנים 2010–2020. דרוקר טען גם שיש לחשוב מחדש על מושג הקניין הרוחני על ידי יצירת מערכת רישוי אוניברסלית. צרכנים יהיו מנויים על מידע ותוכן על פי עלות ומפיקים יפעלו מתוך ההנחה שהכל מועתק ומופץ באופן חופשי דרך הרשתות החברתיות[1].

בשנת 2013, פרסם הכלכלן תומא פיקטי את ספרו "קפיטל במאה ה-21", מחקר מעמיק על מקורות אי השוויון, אשר התריע כי הקפיטליזם הדורסני יצר פערי שוויון אדירים[2][3].

בשנת 2015, על פי העיתונאי הבריטי פול מייסון, עליית אי-השוויון בהכנסות, חזרה על מחזורי פריחה ומשבר שגורם הקפיטליזם, ותרומת הצריכה הקפיטליסטית חסרת הרסן הגורמת לשינויי האקלים הביאו כלכלנים, הוגים פוליטיים ופילוסופים להתחיל לשקול ברצינות כיצד תיראה ותתפקד חברה פוסט-קפיטליסטית. הפוסט-קפיטליזם צפוי להתאפשר עם התקדמות נוספת בתחום האוטומציה וטכנולוגיית המידע - שניהם גורמים למעשה לעלויות הייצור לרדת לכמעט אפס[4].

הפילוסופים ניק סרניצ'ק ואלכס ויליאמס מזהים משבר ביכולתו ובנכונותו של הקפיטליזם להעסיק את כל האוכלוסייה, וטוענים כי "יש אוכלוסייה הולכת וגדלה של אנשים שנמצאים מחוץ לעבודה פורמלית, מבוצעת, ומסתפקים בקצבאות רווחה מינימליות, בעבודות קיום בלתי פורמליות, או באמצעים לא חוקיים"[5].

בספרו "כיצד יסתיים הקפיטליזם?" משנת 2016, מתאר הכלכלן והסוציולוג הגרמני וולפגנג סטריק כיצד הקפיטליזם עשוי להגיע לסיומו. סטרייט טוען כי מכיוון שהקפיטליזם העכשווי סובל מחמש הפרעות - ירידה בצמיחה, אוליגרכיה, צמצום המרחב הציבורי, שחיתות ואנרכיה בינלאומית - שכרגע אין שום גורם פוליטי שמתמודדת איתן, הקפיטליזם ימשיך לסגת עד לניוון ולנקודה שבה הוא עלול להסתיים[6].

הסוציולוג האמריקאי פיטר פרייז, בספרו "ארבעה עתידים: החיים לאחר הקפיטליזם" משנת 2016, טוען שהקפיטליזם בצורתו הנוכחית לא יוכל להחזיק מעמד זמן רב. ומפרט ארבעה תרחישים עתידיים: שתי אוטופיות (קומוניזם וסוציאליזם) ושתי דיסטופיות (משטר שפרייז מכנה Rentism ושלטון אימים המכונה Exterminism ומבוסס על השמדה שיטתית ומכוונת של המעמדות הנמוכים)[7].

טכנולוגיה כמניעה לפוסט קפיטליזם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק גדול מהספקולציות סביב גורלה המוצע של המערכת הקפיטליסטית נובעות מתחזיות לגבי שילוב עתידי של הטכנולוגיה בכלכלה. האבולוציה והתחכום ההולך וגובר של אוטומציה וטכנולוגיית מידע כאמור מאיימים על מקומות עבודה ומדגישים סתירות פנימיות בקפיטליזם, שלכאורה יביאו בסופו של דבר לקריסתו.

שינויים טכנולוגים שהגבירו את האבטלה בעבר היו מכונות שהפחיתו את הצורך בעבודה פיזית אנושית. כמו שסוסים שהועסקו פעם, אך בהדרגה התיישנו על ידי המצאת הרכב. דוגמה מודרנית לאבטלה טכנולוגית היא החלפת קופאים קמעונאיים בקופות בשירות עצמי. ההמצאה והפיתוח של בינה מלאכותית נחשבים לאיים על משרות בהיקף חסר תקדים[8]. הפרופסורים קרל בנדיקט פריי ומייקל אוסבורן מאוניברסיטת אוקספורד העריכו ב-2016 כי 47 אחוז מהמשרות בארצות הברית נמצאות בסכנת אוטומציה. אם זה מוביל לעולם שבו אין עוד צורך בעבודה אנושית, ייתכן שמודלי מערכת השוק הנוכחיים שלנו, הנשענים על מחסור, יצטרכו להסתגל או להיכשל[9]. נטען כי זה היווה גורם ביצירתם של רבים ממה שדייוויד גרייבר מכנה 'עבודות בולשיט', בעיקר מנגנונים בירוקרטים גדולים, בהם ייצור של דבר אינו המטרה, אלא שמשרות אלו קיימות רק מסיבות כגון מתן תועלת של מעמד חברתי והרגשת חשיבות לאנשים המנהלים מנגנונים בירוקרטים אלו[10].

הפילוסוף ניק סרניסק, מחבר הספר "ממציאים את העתיד: פוסט-קפיטליזם ועולם ללא עבודה", טוען שבעקבות הגברת האוטומציה יש לחלק את העבודה באופן שוויוני יותר, כך שכל האנשים יוכלו לעבוד פחות, ובנוסף נוכל לייצר דרכים נוספות שבאמצעותן אנשים יוכלו לקבל הכנסות ולא רק באמצעות משכורת[11][5].

טכנולוגיית מידע

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נאמר כי פוסט-קפיטליזם אפשרי בשל שינויים גדולים שטכנולוגיית המידע חוללה בתחילת המאה ה-21. זה טשטש את הקצוות בין עבודה לזמן פנוי ושחרר את הקשר בין עבודה לשכר. באופן משמעותי, המידע מאכל את יכולתו של השוק לקבוע מחירים בצורה נכונה. המידע נמצא בשפע וסחורות מידע ניתנות לשכפול חופשי. למוצרים כמו מוזיקה, תוכנה או מאגרי מידע יש אמנם עלות ייצור, אך ניתן להעתיק אותם אינסוף פעמים לאחר שנוצרו לראשונה. אם מנגנון המחירים הרגיל של הקפיטליזם שורר, אז מחיר כל מוצר שאין לו עלות ייצור בעצם ייפול לאפס[12]. חוסר המחסור הזה הוא בעיה עבור המודלים הכלכליים, שמנסים להתמודד איתו באמצעות פיתוח מונופולים בדמות חברות טכנולוגיה ענקיות, כדי לשמור על מידע מוגבל בעל ערך מסחרי. אך סחורות משמעותיות רבות בכלכלה הדיגיטלית הן כעת בחינם ובקוד פתוח, כמו לינוקס, פיירפוקס וויקיפדיה[13].

פילוסופיות פוליטיות ושיטות כלכליות שונות מציעות גישות רבות כיצד להתמודד עם פוסט-קפיטליזם או אף לקדם אותו:

ערך מורחב – אנרכיזם
  • אנרכו-קומוניזם, הכלאה של קומוניזם ואנרכיזם הדוגל (בין היתר) בקבלת החלטות על ידי דמוקרטיה ישירה או קונצנזוס, ביטול המדינה וביטול הבעלות הפרטית על אמצעי הייצור.
  • אנרכיזם לאחר מחסור (Post-scarcity anarchism), מערכת כלכלית המבוססת על אקולוגיה חברתית, מוניציפליות ליברטריאנית ושפע של משאבי יסוד.
  • אנרכו-סינדיקליזם, אידאולוגיה שבמרכזה ניהול עצמי של עבודה, סוציאליזם ודמוקרטיה ישירה.

מערכת בדיקת מורשת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

רעיון שפיתח, סופר המדע הבדיוני רוברט היינליין, בספרו "בשבילנו, החיים: קומדיה של מנהגים". "מערכת בדיקת מורשת", היא תוכנית סוציו-אקונומית השומרת על כלכלת שוק, אך מבטלת את היכולת של הבנקים לתת הלוואות על פי שיטת המרווח הבנקאי על יתרות ומגבילה את הדפסת הכספים הממשלתית, כדי לקזז את הדפלציה באמצעות כסף מודפס המשמש לרכישת חומרים לגיבוי המטבע, תשלום עבור תוכניות ממשלתיות במקום מיסים, כאשר השאר מחולק באופן שווה בין כל האזרחים כדי לעורר את הכלכלה (נקרא "בדיקת מורשת" שעל שמה נקראת המערכת). כ המערכת תהיה מחזקת את עצמה ובסופו של דבר תביא לבדיקות מורשת קבועות המסוגלות לספק פרנסה צנועה לרובם האזרחים.

כלכלה דמוקרטית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – כלכלה דמוקרטית

כלכלה דמוקרטית היא פילוסופיה חברתית-כלכלית המבוססת על שליטה דמוקרטית בחברות על ידי העובדים ושליטה חברתית בהשקעות על ידי רשת בנקים ציבוריים.

כלכלה השתתפותית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – כלכלה השתתפותית

בספרו "העם, מאת העם: הטיעון בעד כלכלה השתתפותית", מתאר רובין הנל כלכלה פוסט-קפיטליסטית הנקראת כלכלה השתתפותית. הספר מסתיים בהצעה של הניו דיל הירוק, חבילת מדיניות העוסקת בשינויי אקלים ומשברים פיננסיים.

הכלכלה השתתפותית מתמקדת בהשתתפות כל האזרחים באמצעות הקמת מועצות עובדים ומועצות צרכנות. האנל מדגיש השתתפות ישירה של עובדים וצרכנים במקום מינוי נציגים. המועצות עוסקות בסוגיות גדולות של ייצור וצריכה והן מחולקות לגופים שונים המוטלים על חקר פרויקטים לפיתוח עתידי.

בכלכלה השתתפותית יוצעו תגמולים כלכליים לפי הצורך שגובהם ייקבע באופן דמוקרטי על ידי מועצת העובדים. האנל קורא גם ל"צדק כלכלי "בכך שהוא מתגמל אנשים על המאמץ והחריצות שלהם ולא על הישגים או בעלות מוקדמת. המאמץ של העובד נקבע על ידי עמיתיו לעבודה. זכויות הצריכה מתוגמלות על פי דירוג המאמץ. לעובד עומדת הבחירה להחליט מה הוא צורך באמצעות זכויות הצריכה שלו. האנל אינו מתייחס לרעיון הכסף, המטבע או האופן בו יתבצע מעקב אחר זכויות צריכה.

תכנון בכלכלה השתתפותית נעשה באמצעות המועצות. התהליך הוא אופקי בכל הוועדות לעומת אנכי. כל חברי המועצה, העובדים והצרכנים, משתתפים ישירות בתכנון בניגוד לכלכלות מסוג סובייטי והצעות תכנון דמוקרטיות אחרות בהן התכנון נעשה על ידי נציגים. תכנון הוא הליך איטרטיבי, שמשתנה ומשופר תמיד, שמבוצע ברמת העבודה או הצריכה. כל המידע וההצעות זמינים באופן חופשי לכולם, הנמצאים במועצה ומחוצה לה, כך שניתן יהיה לקבוע ולהצביע על העלות החברתית של כל הצעה. תוכניות ארוכות טווח כמו מבנה תחבורה ציבורית, אזורי מגורים ואזורי בילוי, אמורות להיות מוצעות על ידי נציגים ואושרות על ידי דמוקרטיה ישירה (כלומר הצבעה על ידי האוכלוסייה).

האנל טוען כי כלכלה משתתפת תחזיר אמפתיה לבחירת הצריכה שלנו. הקפיטליזם מסיר את הידע כיצד ומי יצר מוצר: "כשאנחנו אוכלים סלט השוק מוחק באופן שיטתי מידע על מהגרי העבודה שעבדו כדי לייצר אותו". על ידי הוצאת האלמנט האנושי מסחורה, הצרכנים שוקלים רק את שביעות הרצון והצורך שלהם בעת צריכת מוצרים. הצגת מועצות עובדים וצרכנים תציג מחדש את הידע היכן, כיצד ועל ידי מי מיוצרים מוצרים. כלכלה משתתפת צפויה להכניס גם מוצרים יותר בעלי אוריינטציה חברתית, כגון פארקים, אוויר נקי ושירותי בריאות הציבור, באמצעות אינטראקציה בין שתי המועצות.

אקסלרציוניזם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפילוסופים פרדריק ג'יימסון וסלבוי ז'יז'ק טוענים ש"יותר קל לדמיין את סוף העולם מאשר את סופו של הקפיטליזם". תגובת נגד לטענה זו הביא לפיתוח האקסלרציוניזם, תיאוריה פוליטית וחברתית, שדוגלת ברעיון שיש להאיץ את הקפיטליזם ותהליכיו היסטוריים, במקום להתגבר עליו, על מנת לייצר שינוי חברתי רדיקלי. באופן רחב יותר אקסלרציוניזם עשוי להתייחס גם, ובדרך כלל באופן שלילי, לתמיכה בהתעצמות הקפיטליזם מתוך אמונה כי הדבר יזרז את נטיותיו להרס העצמי ובסופו של דבר יוביל לקריסתו[14][15].

הכנסה בסיסית לכול

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – הכנסה בסיסית לכול

אחד הפתרונות המוצעים לבעיית אי-השווין והגברת אוטומציה (והאבטלה שתבוא בעקבותיה) היא הכנסה בסיסית לכול. שיטה כלכלית שמציעה תשלום אחיד המשולם על ידי המדינה במועדים קצובים לכל אדם בוגר בחברה באופן שאינו תלוי במידת עושרו או עוניו[16]. במקום שירותי הרווחה והתשלומים שאמורים להבטיח שאנשים לא ישקעו בעוני עמוק, בעיקר במדינות מפותחות, השיטה מתבססת על כך שלכולם תהיה הכנסה מינימלית[17].

ערך מורחב – סוציאליזם

סוציאליזם, היא שיטה כלכלית המבוססת על בעלות ציבורית או שיתופית על אמצעי הייצור. מודלים מסוימים של סוציאליזם מרמזים על תכנון כלכלי להקצאת גורמי הייצור במקום שוקי ההון, בעוד שמודלים אחרים של סוציאליזם שומרים על הקצאה מבוססת שוק של טיוב ההון.

  • סוציאליזם מתוכנן (Planned socialism), סוג של סוציאליזם שבו יש צורה כלשהי של תכנון כלכלי שמחליף את השוק החופשי להקצאת גורמי הייצור ולתיאום הכלכלה. ישנם סוגים שונים של תכנון, כולל תכנון מרכזי ותכנון מבוזר; תכנון של איזון חומרי ותכנון ממוחשב.
  • סוציאליזם של שוק (Market socialism), גרסה של סוציאליזם המבוססת על סוציאליזציה ובעלות ציבורית או שיתופית על אמצעי הייצור, אך שומרת על התחרות בשוק ומשתמשת בשוק כדרך העיקרית להקצאת גורמי הייצור.
  • קומוניאליזם (Communalism), תיאוריה פוליטית המבוססת על כתביו של מארי בוקצ'ין. בוקצ'ין פיתח את הקומונליזם לאחר שעזב את האנרכיזם, שאותו החשיב כאינדיבידואליסטי ולא מעשי. קומוניאליזם מבוסס על שילוב של מוניציפליות ליברטריאנית, קונפדרליזם ואקולוגיה חברתית.

קפיטליזם מאוחר

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Streeck, Wolfgang (במאי–ביוני 2014). "How will capitalism end?". New Left Review. II (87). {{cite journal}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: postscript (link)

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ ראה ערך על הספר באנגלית: Post-Capitalist Society
  2. ^ נועם מגור // מגזין "הזמן הזה", תוכניתו של פיקטי לחלוקה מחדש של העושר, באתר הארץ, 2 באפריל 2020
  3. ^ אורי פסובסקי, ‏שובו של פיקטי: מציע 90% מס על מיליארדרים, הפכו ל"סוג של אלים", באתר גלובס, 27 בפברואר 2020
  4. ^ יוסי דהאן, עידן פוסט-קפיטליסטי? האמנם?, באתר "העוקץ", 22 ביולי 2015
  5. ^ 1 2 ראה ערך על הספר באנגלית Inventing the Future: Postcapitalism and a World Without Work
  6. ^ "LSE Government Upcoming Events – Wolfgang Streeck discusses his new book: How will Capitalism End?". Blogs.lse.ac.uk. נבדק ב-2016-12-09.
  7. ^ אתר למנויים בלבד נטע אלכסנדר, החזון הפוסט־קפיטליסטי של הסוציולוג האמריקאי פיטר פרייז, באתר הארץ, 2 במרץ 2017
  8. ^ אתר למנויים בלבד דפנה מאור, השאלה הכי חשובה בכלכלה: איפה ואיך יעבדו הילדים שלנו?, באתר TheMarker‏, 6 באפריל 2016
  9. ^ Frey, Carl Benedikt; Osborne, Michael A (2017-01-01). "The future of employment: How susceptible are jobs to computerisation?". Technological Forecasting and Social Change. 114: 254–280. doi:10.1016/j.techfore.2016.08.019. ISSN 0040-1625.
  10. ^ שחר בן חורין, האם רובוטים ישימו סוף לקפיטליזם?, באתר תנועת מאבק סוציאליסטי, 15 באוגוסט 2015
  11. ^ אתר למנויים בלבד גרדיאן, הרובוטים כבר כאן - והנה הראשונים לשלם את המחיר, באתר TheMarker‏, 17 ביולי 2016
  12. ^ P. Mason (2015-07-17). "Three dynamics leading to post-capitalism". The Guardian. נבדק ב-25 יוני 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  13. ^ Mason, Paul (17 ביולי 2015). "The end of capitalism has begun". The Guardian. נבדק ב-19 באוגוסט 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  14. ^ עפרי אילני, אקסלרציוניזם הוא הומניזם, 13 בדצמבר 2013
  15. ^ אתר למנויים בלבד עפרי אילני, אירופה תצטרך להחליט: להאיץ — או ללחוץ על הברקס, באתר הארץ, 19 בדצמבר 2018
  16. ^ אתר למנויים בלבד יוסי דהאן, מעבר למחאה ולמדינת הרווחה, באתר TheMarker‏, 8 ביולי 2013
  17. ^ אתר למנויים בלבד דפנה מאור, בלומברג, למה שהממשלה לא תחלק כסף לכולם וזהו?, באתר TheMarker‏, 2 ביוני 2016