יהודה ליב בן-זאב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יהודה ליב בן-זאב
1764 –‏ 1811
Judah Leib Ben-Zeev.JPG
תרומות עיקריות
כתב לראשונה ספרי לימוד לדקדוק עברי, מן הראשונים שעסקו במחקר ביקורתי של המקרא והתלמוד.
נתונים נוספים
ענף מדעי בלשנות
נולד 18 באוגוסט 1764
נפטר 17 בפברואר 1811 (בגיל 46)
ארצות מגורים גרמניה, פולין
הערות

דור "המאספים"

Ben Zeev Talmud.JPG
"מבוא אל מקראי קדש", הוצאת אנטאן שמיד, 1816 וינה. לחצו על התמונה לדפדוף בספר מעמוד 7

יהודה ליב בן-זאב (18 באוגוסט 1764 - 17 בפברואר 1811), בלשן, חוקר ויוצר עברי, בן דור "המאספים" - הדור הראשון של תנועת ההשכלה היהודית.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בכ' באב תקכ"ד, 18 באוגוסט 1764, בעיירה לילוב שבפולין. בילדותו קיבל חינוך תורני מקובל, כלומר תורה (ולא שאר התנ"ך) ותלמוד. בגיל שלוש-עשרה השיאו אותו לאישה בשם רייזל והוא עבר, כמקובל בתקופה, להתגורר בבית חותנו בקרקוב למשך שלוש שנים. שם החל ללמוד בסתר תנ"ך, דקדוק עברי ומדע, חרף התנגדות אשתו וחותנו. ב-1780, כשהורע המצב הכלכלי של אביו וחותנו, החל לעבור בעיירות הסמוכות לקרקוב ולשמש שם כמלמד-תינוקות. ב-1787, שנה אחרי מותו של משה מנדלסון, השתקע בברלין והצטרף לחוג "המאספים" - המשכילים הראשונים, שהוציאו לאור את כתב העת "המאסף". הוא פרסם כמה מאמרים ושירים ב"המאסף", וביקש להראות כי העברית - בעיקר העברית ה"צחה", המקראית - יכולה לשמש לכל צורך שבעולם. לשם כך כתב גם "שיר עגבים", שיר פורנוגרפי בוטה שאיש לא העז להדפיסו עד המאה העשרים והוא עבר בין דורות המשכילים בהעתקות בכתב יד. את חיבוריו חתם תחילה בשם י-ל-ק, כלומר "יהודה ליב קראקא" (קרקוב), ואחר כך החל להשתמש בשם העט "בן-זאב".

לאחר ששהה כשלוש שנים בברלין חזר אל אשתו לקרקוב, אבל שם נרדף על ידי היהודים האדוקים שראו בו אפיקורס. הוא עבר לברסלאו, שם שהה כעשר שנים, עבד בבית דפוס וגם הדפיס כמה מספריו. אחר כך חזר לקרקוב, ושם התגרש מאשתו, שלא ראתה בעין יפה את דעותיו המחודשות. ב-1799 עבר לעיר וינה, שם עבד כמגיה ועורך בבתי הדפוס של הראשנצקי (בשנים 1799 - 1804) ושל אנטון שמיד (בשנים 1804 - 1811) והוציא לאור עוד כמה מספריו. בכ"א בשבט תקע"א, 17 בפברואר 1811, הלך לעולמו, בן 47 שנים בלבד.

חשיבותו של בן-זאב לתולדות ההשכלה והספרות העברית היא בכמה תחומים:

  • הוא כתב לראשונה ספרי לימוד לדקדוק עברי, והשפיע רבות על דרך לימוד השפה העברית עד ראשית תקופת התחייה. לאורך כל תקופת ההשכלה היה לימוד העברית והדקדוק העברי אחד הצעדים הראשונים של כל בחור ישיבה שנהפך למשכיל, ומתוך כך הפך ספרו של בן-זאב "תלמוד לשון עברי" לסמל של עזיבת הדת אל ההשכלה.
  • הוא היה מן הראשונים שעסקו במחקר ביקורתי של המקרא והתלמוד.
  • יציאתו מברלין לקרקוב, לברסלאו ולווינה הייתה חלק מהתפשטותה של תנועת ההשכלה החוצה מברלין בסוף המאה ה-18.

בן-זאב נתפס בעיני שומרי המסורת, בעיקר החסידים, לאורך כל המאה ה-19 כאבטיפוס של דמות המשכיל הכופר. הוא כונה על ידם "בן זאב לכלב" (על פי התלמוד במסכת ברכות, "משיבחין בין זאב לכלב"), וגם "בן-כלב" סתם, והם סיפרו עליו שמת מיתה משונה ומלאת ייסורים.

חיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תלמוד לשון עברי (ברסלאו תקנ"ו, 1796): ספר דקדוק של השפה העברית, הראשון הערוך בצורה שיטתית ועוסק גם בתחביר ובסגנון, והראשון שהביא גם מקצת מחידושי המחקר המודרני של העברית. הספר הפך מיד לספר הלימוד העיקרי של הדקדוק העברי, ויצאו ממנו עוד למעלה מעשר מהדורות במהלך המאה ה-19.
  • אוצר השורשים (וינה תקס"ז-תקס"ח, 1807 - 1808): מילון לעברית מקראית, כולל תרגום לגרמנית, ולצדו מילון גרמני-עברי. גם הוא נדפס במהדורות רבות, ושימש את המשכילים בפולין וברוסיה במאה ה-19 לצורך לימוד הגרמנית.
  • בית הספר (חלק א' - מסילת הלימוד, חלק ב' - לימודי מישרים, וינה תקס"ב, 1802): ספר לימוד קריאה ומקראה לילדים.
  • יסודי הדת (וינה תקע"א, 1811): קיצור בסיסי של עיקרי הדת היהודית, לילדים. מלבד עצם החיבור, שהיה בו חידוש, יש בו שני חידושים נוספים ביחס לחינוך היהודי באותה תקופה: שהוא מיועד גם לבנות ולא רק לבנים, ושלגבי המצוות שבין אדם למקום הובאו בו רק דינים שבמקרא, ולא ההלכות שבתלמוד.
  • מבוא אל מקראי קודש (וינה תק"ע, 1810): מבוא לספרי המקרא. חלק מן המבואות נדפסו גם בתחילת כרכי "הביאור" למקרא מיסודו של מנדלסון. בן-זאב היה מן הראשונים שאמצו חלק ממסקנות ביקורת המקרא המודרנית (לפי שיטתו של אייכהורן), למשל את ההנחה שחלקו השני של ספר ישעיהו נכתב על ידי אדם מתקופה מאוחרת יותר ("ישעיהו השני"). דבר זה תרם להתנגדות החריפה של שומרי המסורת כנגדו.
  • חכמת יהושע בן סירא (ברסלאו תקנ"ח, 1798): תרגום עברי ותרגום גרמני של ספר בן סירא, על פי הנוסח הסורי שלו, עם הקדמה. על תרגום זה זכה לשבחים מן ההבראיסט פרנץ דליץ', שאמר שהתרגום הוא "מעשה אמן בחיקויה של לשון המשלים המקראית".
  • מגילת יהודית (וינה תקנ"ט, 1799): תרגום עברי וגרמני של ספר יהודית.
  • אמונות ודעות (ברלין תקמ"ט, 1789): ספרו של רס"ג, אמונות ודעות, עם ביאור והקדמות.
  • מליצה לפורים (וינה, בלי שנת הדפוס): קובץ של "תפילות" ו"סליחות" לפורים עם דברי לגלוג ופרודיות על ההלכות והתפילות.

מלבד חיבורים אלה פרסם עוד מספר שירים ומאמרים ב"המאסף" ובמקומות אחרים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יוסף קלוזנר, היסטוריה של הספרות העברית החדשה, חלק א', ירושלים תשי"ב, עמ' 178 - 190

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יהודה ליב בן-זאב בוויקישיתוף