יהודה נאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יהודה נאות
אין תמונה חופשית
לידה 1924 (בן 95 בערך)
פתח תקווה
השתייכות Irgun.svg אצ"ל
Badge of the Israel Defense Forces.new.svg  צבא הגנה לישראל
דרגה אלוף-משנה אלוף-משנה
תפקידים צבאיים
מלחמות וקרבות
מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות
מלחמת סיני  מלחמת סיני
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
תפקידים אזרחיים
מבקר מערכת הביטחון, מנהל אגף רישוי במשרד התחבורה, מנכ"ל ויו"ר השקם
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

יהודה נאות (גלובמן) (נולד ב-1924) היה מפקד באצ"ל וקצין צה"ל בדרגת אלוף-משנה, כיהן כמפקד אגד ארטילרי 214 במלחמת ששת הימים ומפקד עוצבת כידון. לאחר שחרורו כיהן כמבקר מערכת הביטחון ומנכ"ל ויו"ר השקם.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נאות נולד בפתח תקווה, בנם של יצחק-שלמה ונחמה גלובמן ונינו של מייסד המושבה יהושע שטמפפר[1]. בגיל 15 הצטרף לתנועת בית"ר ובגיל 16 התנדב לאצ"ל. פעל תחת הכינוי "אביתגר", מילא בארגון תפקידי פיקוד בהם מפקד פתח תקווה ומפקד חיל הקרב (ח"ק) בירושלים. הוא השתתף בפעולות רבות, בהן מפקד הפעולה נגד משרדי העלייה בירושלים בפברואר 1944, מפקד הפעולה להשתלטות על תחנת השידור ברמאללה במאי 1944, ומפקד פעולת פיצוץ מטה הבולשת הבריטית במגרש הרוסים ביולי 1944, פעולה בה נפצע מרסיס בחזהו[2]. באוגוסט 1944 נעצר על ידי הבריטים, הושם במעצר בלטרון ובאוקטובר 1944 הוגלה למחנה מעצר באפריקה. ביוני 1946 היה בקבוצת הבורחים שנמלטה ממחנה אסמרה, אך נתפס והועבר לקניה. הוא שוחרר ושב לארץ ישראל רק ביולי 1948.

לאחר הקמת צה"ל הצטרף לחיל התותחנים והשתחרר מצה"ל ב-1950 בדרגת רב-סרן. בשנת 1955 שב לצה"ל, שירת כקצין המבצעים במפקדת קצין תותחנים ראשי. ב-1957 מונה למפקד גדוד 332, גדוד תותחנים מוצנח. בהמשך פיקד על גדוד 402. שימש מפקד התותחנים הפיקודי בפיקוד המרכז, קצין הדרכה וסגן קצין תותחנים ראשי ומפקד ביסל"ת. במלחמת ששת הימים שימש במינוי חירום מפקד אגד ארטילרי ומפקד הסיוע של אוגדה 31 שלחמה בחזית המצרית. ביולי 1968 מונה למפקדו הראשון של אגד ארטילרי 209, האגד הקבוע הראשון בחיל ופיקד עליו במשך כשנה[3].

נאות בוגר פו"ם, המכללה לביטחון לאומי והאקדמיה לארטילריה של צבא ארצות הברית בפורט סיל שבאוקלהומה.

לאחר שחרורו מונה בידי שר התחבורה עזר ויצמן, בינואר 1970, לראש אגף הרישוי במשרד התחבורה[4]. בסוף שנת 1970 פרש מתפקידו באגף הרישוי[5], לאחר שעזר ויצמן עזב את המשרד. בשנים 1977 עד 1980 כיהן כמבקר מערכת הביטחון, כמינוי של עזר ויצמן[6]. לאחר מכן שימש סגן מנכ"ל השק"ם, ועם פטירתו של המנכ"ל שימש כמנכ"ל בפועל[7]. ביולי 1983 נתמנה למנכ"ל השק"ם בעקבות הצבעה חשאית בה גבר על יוחנן גור[8]. באפריל 1984 עבר להיות יו"ר השקם[9].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]