יהודה שפירא (רב)
 | |
| הרב יהודה שפירא, 2008 | |
| לידה |
4 באוקטובר 1923 כ"ד בתשרי תרפ"ד ירושלים, פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| פטירה |
11 באפריל 2009 (בגיל 85) י"ז בניסן תשס"ט בני ברק, ישראל |
| מדינה |
ישראל |
| מקום פעילות | בני ברק |
| תקופת הפעילות |
? – 11 באפריל 2009 |
| השתייכות |
חרדים ליטאים |
| תחומי עיסוק | הלכה |
| תפקידים נוספים | ראש כולל חזון איש |
| רבותיו | החזון איש |
| תלמידיו | הרב אמנון יצחק |
  | |
הרב יהודה שפירא (רבי יודל - בחתימותיו "יהודא") (כ"ד בתשרי תרפ"ד, 4 באוקטובר 1923 - 11 באפריל 2009, י"ז בניסן תשס"ט) היה פוסק הלכה חרדי ליטאי, מרבני חוג חזון איש ומראשי כולל חזון איש.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד בירושלים לשמעון זיידל ולאסתר שפירא, משפחה ירושלמית שורשית ממקורבי חסידות קרלין. למד והתחנך במוסדות עץ חיים. בבחרותו התקרב אל החזון איש שהתגורר בבני ברק והיה נוסע למשך כל השבוע כדי לעסוק עמו ועם תלמידיו בתורה וחזר לביתו בשבתות. הוא הפך לאחד מתלמידיו הקרובים של החזון איש, והחזון איש אף התבטא עליו ועל חבריו הרב חיים ברים והרב משה יהושע לנדא, שיש לו שלושה ילדים[1][דרוש מקור]. נשא את בלומה בת הרב מאיר כהן, מבתי אונגרין. גם לאחר נישואיו המשיך בנוהגו לשהות כל השבוע בבני ברק, וחזר לירושלים רק לשבתות.
לאחר פטירת רבו החזון איש, עקר לבני ברק ומונה לאחד מראשי כולל חזון איש ביחד עם עמיתיו הרבנים נסים קרליץ וגדליה נדל. הרב שפירא מונה על ידי "הסטייפלער" לסמכות ההלכתית העליונה בבית הכנסת לדרמן. ה"סטייפלער" בעצמו נהג גם הוא לשאול אותו בהלכה.
התגורר יחד עם משפחתו בבית צנוע בן שלושה חדרים ברחוב רשב"ם בשיכון חזון איש ונחשב אחד מפוסקי ההלכה שם.
הרב שפירא היה מעורב בסוגיות ציבוריות שונות והיה בורר בסכסוך שהתגלה בישיבת חברון בשנות השמונים. המנהיג הליטאי הרב שך כיבד אותו ואף התייעץ עמו בנושאים שונים. בשנת תשנ"ב תיווך בין אגודת ישראל ודגל התורה. עסק גם בענייני שלום בית וחינוך.
המחזיר בתשובה הרב אמנון יצחק רואה עצמו כתלמיד מובהק של הרב שפירא, והרב שפירא עמד בנשיאות ארגון שופר.
הרב שפירא הלך לעולמו בי"ז בניסן תשס"ט בימי חול המועד פסח. בין המספידים בלווייתו היו הרב מיכל יהודה ליפקוביץ, הרב שמואל אוירבך והרב נסים קרליץ. מספר ימים לאחר מכן נערכו הספדים גם בכולל חזון איש ובו ספדו לו הרב אהרן לייב שטיינמן, הרב דוב לנדו והרב גרשון אדלשטיין ובבית הכנסת לדרמן שם ספדו לו הרב משה הלל הירש והרב אריה פינקל.
ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר פטירתו יצאו לאור כמה ספרים מכתביו ומשיעוריו:
- גבורת יהודה על אורח חיים ומועד ועל יורה דעה. יצאו לאור על ידי בני משפחתו.
- דעת יהודה (בני ברק ה'תשע"ב) - תשובות קצרות בהלכה ובהנהגה.
- בכרמי יהודה (בני ברק ה'תש"ע) - תשובות קצרות בהלכה ובהנהגה.
משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
גיסו הוא הרב יוסף משה סופר, מחבר הספר "מי זהב".
לרב שפירא שלושה בנים ושבע בנות. כמה מילדיו וחתניו מכהנים כרבנים וכפוסקי הלכה:
- בנו הרב צבי, היה ראש כולל טל תורה בירושלים. נפטר בה'תשע"ב
- בנו הרב חיים ישראל, ראש ישיבת שערי תורה בבני ברק
- ביתו מלכה הייתה נשואה לרב רפאל יעקב שמואל שינלזון, מחבר הספר "שערי הלכה" על הלכות ריבית. נפטר בה'תשע"ו
- ביתו אסתר נשואה לרב אליעזר פישהוף, מייסד עמותת עלה ורב בית כנסת "שבת אחים" בבני ברק
- ביתו מרים נשואה לרב אריה פוזן, משגיח בישיבת סלבודקה, בנו של הרב יעקב ישראל פוזן
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- חיים מן, ההדלקה האחרונה של ר´ יודל שפירא, באתר כיכר השבת, 13 בדצמבר 2009
- הגאון רבי יהודה שפירא באתר בחדרי חרדים
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ החזון איש היה ערירי.