יוזו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןיוזו
Yuzufruit.jpg
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: צמחים וסקולריים
סדרה: סבוננאים
משפחה: פיגמיים
סוג: הדרים
מין: יוזו
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Citrus ×junos
טנקה, 1924
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יוּזוּקאטאקאנה: ユズ, קאנג'י: 柚子, בתרגום חופשי: פרי הדר, שם מדעי: Citrus junos) הוא פרי הדר שמשמש במטבח היפני והקוריאני. במטבח הקוריאני נקרא יוּגָ'ההנגול: 유자).

ליוזו טעם חמצמץ וארומה חזקה המזכירה אשכולית, תפוז ומנדרינה.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרי דומה חיצונית לאשכולית קטנה וקליפתו מכוסה גבשושיות. צבעו משתנה מירוק לצהוב ולכתום בהבשלתו.

לפירות היוזו ארומה חזקה. קוטרם נע בדרך כלל בין 5.5 סנטימטרים ל־7.5 סנטימטרים אך הם עשויים להגיע לקוטר של עשרה סנטימטרים ויותר.

היוזו צומח על שיח קוצני בעל עלווה ירוקה וצפופה. הוא דומה בריחו החזק לעץ הקפיר-ליים. הוא דומה לפרי יפני אחר המכונה סודאצ'י, שמקורו בהכלאה בין מנדרינה ויוזו, אך הסודאצ'י אינו מבשיל לצבע כתום בניגוד ליוזו.

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור המילה "יוּזוּ" בשפה היפנית ו"יוּג'ה" בשפה הקוריאנית הוא המילה המנדרינית יוֹזוּ (סינית: 柚子, פין-יין: yòuzi), שמשמעותה היא פומלה. פרי היוזו נקרא במנדרינית שיאנג'נג (סינית: 香橙, פין-יין: xiāngchéng).

זנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביפן, יש זן נוי של יוזו שנקראת בשם "יוזו האנה" (柚花). זן זה מצטיין בפרחיו ומגודל לרוב למטרות נוי. ישנו גם זן מתוק של יוזו, הנקרא יוקו ונפוץ רק ביפן. זן זה היה בסכנת הכחדה במהלך שנות השבעים והשמונים. לאחרונה נעשים מאמצים גדולים להחיות את הזן הזה בדרום יפן.[1] עוד זן של יוזו, עם עור גבשושי, נקרא יוזו סישי (קאנג'י: 獅子柚子), ושמשמעותו "יוזו אריה".

דנגיוג'ה, פרי הדר קוריאני מהאי ג'גו שבדרום קוריאה, נחשב לעיתים קרובות סוג של יוזו בגלל צורתו וטעמו הדומה ליוזו, אבל גנטית הוא סוג של פומלה.

שימוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

שימוש קולינרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

יפן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקבוק של חומץ יוזו.

היוזו לא נאכל בפני עצמו במטבח היפני, הוא משמש כמרכיב לרטבים, משקאות אלכוהוליים, ממתקים, ריבות, תיבול חטיפים וקישוט צלחות. ביפן עושים שימוש במיציו, קליפתו, ומיצוי של שמניו.

היוזו הוא מרכיב מרכזי ברוטב פּוֹנזוּ, רוטב הדרים יפני העשוי ממספר הדרים, מירין, חומץ אורז ופתיתי בוניטו העשויים דק מיובש. הוא גם משמש ליצור הרוטב יוזו קושו, העשוי מגרידת יוזו צהובה/ירוקה, פלפל חריף ירוק או אדום, ומלח. היוזו משמש גם לייצור ליקרים, קוקטיילים ויינות שונים, בין השאר יוזו-סאוור, ליקר יוזו המכונה יוזוקומאצ'י, ועוד. קליפות ופרוסות יוזו משמשות כקישוט למנות במטבח היפני.

יוזו משמש להכנת מתיקות שונות, ביניהן ריבות ועוגות. תמציות יוזו משמשי גם לייצור חטיפים, למשל דוריטוס בטעם יוזו.[2][3]

קוריאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השימוש הנפוץ ביותר ביוזו במטבח הקוריאני הוא בהכנת "מרמלדת יוג'ה" מסוכר מזוקק ופרוסות יוג'ה דקות. ממנו ניתן להכין "יוג'ה-צ'ה" (תה יוג'ה) על ידי ערבוב מים חמים עם מרמלדת יוג'ה, וכן Yuja-hwachae (פונץ' יוג'ה).

בעולם המערבי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים האחרונות ניתן להשיג יוזו גם במערב, וניתן לראות אותו מופיע במתכונים מערביים כמו גם במסעדות ובשווקים.

שימושים אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגלל ריחו המיוחד, מפיקים בושם מקליפת היוזו. בחג הטוג'י היפני, שמציין את יום היפוך החורף (ב-21 בדצמבר), נהוג לרחוץ באמבט מי יוזו המופקים מחליטת פירות שלמים במי אמבט חמים.[4][5][6][7] לעיתים חוצים את הפרי, דבר המאפשר למיץ היוזו להתערבב במי האמבטיה.

בקוריאה קיים כלי נשיפה מסורתי המכונה הוֹג'וֹק (הנגול: 호적) המיוצר מסורתית מעצי פרי, לעיתים מעץ יוזו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יוזו בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Kurokawa, Yoko (7 בינואר 2009). "The Yuko, a Native Japanese Citrus". The Tokyo Foundation. אורכב מ-המקור ב-2009-05-23. בדיקה אחרונה ב-27 ביוני 2019. 
  2. ^ Phro, Preston (22 בספטמבר 2015). "New citrus-yuzu-salt-flavored Jagariko potato sticks are delicious, cheap, and ultra-limited". Sora News 24. ארכיון ארכיון מהמקור מ-19 February 2019. בדיקה אחרונה ב-19 בפברואר 2019. 
  3. ^ Loss, Laura (11 בינואר 2017). "13 Ways You Can Enjoy Yuzu, Japan's Favourite Citrus Fruit". DigJapan!. ארכיון ארכיון מהמקור מ-19 February 2019. בדיקה אחרונה ב-19 בפברואר 2019. 
  4. ^ Emi, Doi (21 בדצמבר 2017). "Soaking and Seasoning: The Aromatic Pleasures of "Yuzu"". בדיקה אחרונה ב-22 בדצמבר 2017. Yuzuyu dates from the Edo period (1603–1868) and may have been partially inspired by a form of Japanese wordplay called goroawase—the characters for “winter solstice” (冬至) and “hot-spring cure” (湯治) can both be read as tōji. 
  5. ^ "Yuzuyu". Nihon Kokugo Daijiten (ביפנית). Tokyo: Shogakukan. 2012. אורכב מ-המקור ב-August 25, 2007. בדיקה אחרונה ב-28 בפברואר 2012. 
  6. ^ "Yuzu". Nihon Daihyakka Zensho (Nipponika) (ביפנית). Tokyo: Shogakukan. 2012. אורכב מ-המקור ב-August 25, 2007. בדיקה אחרונה ב-22 במאי 2012. 
  7. ^ "Yuzuyu". Dijitaru daijisen (ביפנית). Tokyo: Shogakukan. 2012. אורכב מ-המקור ב-August 25, 2007. בדיקה אחרונה ב-22 במאי 2012.