יוזו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-edit-clear.svg
ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: ויקיזציה וקישורים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
Gnome-colors-edit-find-replace.svg
יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
יוזו
Yuzu oranges (6459456959).jpg
שיבוץ מדעי
ממלכה: צמחים
ענף: מכוסי זרע
ענף: Eudicots
ענף: Rosids
Order: Sapindales
משפחה: ההדרים
זנים: יוקו, יוזו
שם באנגלית:
Yuzu /C. junos
שם מדעי:
Citrus junos

יוזויפנית: ユズ או 柚子, בתרגום חופשי: פרי הדר) הוא פרי הדר ממשפחת הפיגמיים, הנקרא גם יוג'הקוריאנית: 유자) במטבח הקוריאני.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרי נראה כמו אשכולית קטנה עם קליפה לא חלקה לעיתים, בצבע צהוב או ירוק, תלוי במידת בשלותו.

פירות היוזו הם בעלי ארומה חזקה, וגודלם נע בדרך כלל בין 5.5 סנטימטרים ל־7.5 סנטימטרים, אך עשויים להגיע לקוטר אשכוליות (עשרה סנטימטרים ויותר).

יוזו הוא מין שיח קוצני בעל עלווה ירוקה וצפופה. קיים דמיון בינו לבין הליים קפיר ופפדת איצ'נג, בניחוחו הכבד. מבחינות רבות הפרי דומה גם לסודצ'י (פרי הדר יפני מטוקאשימה - שילוב בין מנדרינה ליוזו), אם כי בניגוד לסודצ'י, היוזו בסופו של דבר מבשיל בצבע כתום וקיימים הבדלים עדינים בטעם.

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ה"יוזו" בשפה היפנית וה"יוג'ה" בקוריאנית הינם קוגניטים של ה-yòuzi הסיני(柚子), אף על פי שהמושג בסינית מנדרינית מתייחס למילה פומלה.

הפרי יוזו נקרא במנדרינית: 香橙) xiāngchéng).

טיפוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביפן, יש גרסת נוי של יוזו שנקראת בשם "יוזו חנה". בגירסה זו מגדלים את היוזו בגלל פרחיו. יש גרסה מתוקה יותר של יוזו, הנקראת יוקו, אשר נמצאת רק ביפן, והיתה בסכנת הכחדה במהלך שנות השבעים והשמונים. לאחרונה נעשים מאמצים גדולים להחיות את הזן הזה בדרום יפן.[1] עוד גרסה של יוזו, עם עור גבשושי, נקרא יוזו סישי (獅子柚子), ומשמעות השם הוא "יוזו אריה".

דנגיוג'ה, פרי הדר קוריאני מהאי ג'גו שבדרום קוריאה, נחשב לעיתים קרובות סוג של יוזו בגלל צורתו וטעמו הדומה ליוזו, אבל גנטית הוא סוג של פומלה.

שימוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

שימוש קולינרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

יפן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקבוק של חומץ יוזו.

אם כי לעיתים רחוקות אוכלים אותו כפרי, יוזו הוא מרכיב נפוץ במטבח היפני, ומשתמשים בו לתמציות, רטבים, משקאות אלכוהוליים ממתקים, ריבות, תיבול חטיפים וקישוט צלחות:

בגרידה הארומטית של היוזו ומיץ היוזו, כמו שמשתמשים בלימונים. הטעם של היוזו הוא חמצמץ וריחני, הדומה מאוד לטעם של אשכולית, בשילוב מנדרינה. זהו מרכיב הכרחי (יחד עם סודצ'י, דאידאי, ופירות הדר דומים אחרים) בייצור רוטב פונזו-הדר, וחומץ יוזוגם. יוזו משולב לעיתים קרובות עם דבש כדי להכין (yuzu hachimitsu (柚子蜂蜜 - סוג של סירופ המשמש להכנת תה יוזו, או כמרכיב למשקאות אלכוהוליים כגון יוזו חמוץ (柚子 サ ワ ー).

יוזו קושו (גם yuzukosho, "יוזו ופלפל"), הוא רוטב יפני פיקנטי שעשוי מגרידת יוזו צהובה/ירוקה, פלפל חריף ירוק או אדום, ומלח.

משתמשים בו לייצור משקאות חריפים (כגון: yuzukomachi, 柚子 小 町) ויין. קליפת יוזו משורשרת משמשת לקישוט צלחת, פודינג ביצה-מלוח שנקרא chawanmushi, ומרק מיסו.[2] הוא משמש לעיתים קרובות יחד עם סודצ'י וקבוסו.

יוזו משמש להכנת ממתקים שונים, כולל ריבה ועוגה. משתמשים ביוזו באופן נרחב כדי לתת טעם למוצרי חטיפים רבים, כגון דוריטוס.[3][4]

קוריאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השימוש הנפוץ ביותר ביוזו במטבח הקוריאני הוא בהכנת מרמלדת יוג'ה מסוכר מזוקק ופרוסות יוג'ה דקות. מתוצר זה אפשר להכין יוג'ה-צ'ה (תה יוג'ה) על ידי ערבוב מים חמים עם מרמלדת יוג'ה, וכן Yuja-hwachae (פונץ' יוג'ה) שהוא ואריאציה של hwachae (פונץ' פירות). יוג'ה הוא גם מרכיב נפוץ בפיוז'ן בסגנון קוריאני, כגון סלטים.[5]

בעולם המערבי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתחילת המאה ה-21 משתמשים ביוזו באופן נרחב שפים בארצות הברית ומדינות מערביות אחרות. כן קיבל היוזו תשומת לב ב-2003 בכתבה בניו יורק טיימס.[6]

שימושים אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוזו ידוע גם בניחוח הארומטי האופייני שלו, והשמן מקליפתו משווק כבושם. ביפן, אמבטיה עם יוזו ב-Tōji, (מועד היפוך החורף), הוא מנהג שתוארך לפחות בתחילת המאה ה-18.[7][8][9] פירות יוזו שלמים הצפים במים החמים של האמבטיה, לפעמים סגורים בשקית בד, משחררים את הארומה שלהם.[10] לעיתים משתמשים גם בפרי חתוך לשניים, המאפשר למיץ היוזו להתערבב במי האמבטיה. אמבטיית יוזו, הידועה גם בשם yuzuyu, אבל גם כ-yuzuburo, היא טיפול מומלץ למניעת הצטננות הגוף, לריכות העור, והרגעת המחשבות.

ולסיום - הגוף של כלי הנגינה taepyeongso, אבוב מסורתי קוריאני הדומה לסונה (או זורנה) הסינית, עשוי לעיתים קרובות מעץ שיזף, עץ תות או עץ יוזו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יוזו בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Kurokawa, Yoko (7 בינואר 2009). "The Yuko, a Native Japanese Citrus". The Tokyo Foundation. 
  2. ^ Janet Fletcher (31 במאי 2006). "Yuzu & Huckleberry, Flavors of the Moment: How these and other obscure ingredients end up on so many Bay Area menus". SFGate / San Francisco Chronicle. 
  3. ^ Phro, Preston (22 בספטמבר 2015). "New citrus-yuzu-salt-flavored Jagariko potato sticks are delicious, cheap, and ultra-limited". Sora News 24. ארכיון ארכיון מהמקור מ-19 February 2019. בדיקה אחרונה ב-19 בפברואר 2019. 
  4. ^ Loss, Laura (11 בינואר 2017). "13 Ways You Can Enjoy Yuzu, Japan's Favourite Citrus Fruit". DigJapan!. ארכיון ארכיון מהמקור מ-19 February 2019. בדיקה אחרונה ב-19 בפברואר 2019. 
  5. ^ "Bureau of Taste: Korean All-Purpose Yuzu Salad Dressing". Sous Chef. 12 בספטמבר 2014. בדיקה אחרונה ב-5 בינואר 2017. 
  6. ^ Karp, David (3 בדצמבר 2003). "The Secrets Behind Many Chefs' Not-So-Secret Ingredient". The New York Times. עמ' 12. 
  7. ^ Emi, Doi (21 בדצמבר 2017). "Soaking and Seasoning: The Aromatic Pleasures of "Yuzu"". בדיקה אחרונה ב-22 בדצמבר 2017. Yuzuyu dates from the Edo period (1603–1868) and may have been partially inspired by a form of Japanese wordplay called goroawase—the characters for “winter solstice” (冬至) and “hot-spring cure” (湯治) can both be read as tōji. 
  8. ^ "Yuzuyu". Nihon Kokugo Daijiten (ביפנית). Tokyo: Shogakukan. 2012. אורכב מ-המקור ב-August 25, 2007. בדיקה אחרונה ב-28 בפברואר 2012. 
  9. ^ "Yuzu". Nihon Daihyakka Zensho (Nipponika) (ביפנית). Tokyo: Shogakukan. 2012. אורכב מ-המקור ב-August 25, 2007. בדיקה אחרונה ב-22 במאי 2012. 
  10. ^ "Yuzuyu". Dijitaru daijisen (ביפנית). Tokyo: Shogakukan. 2012. אורכב מ-המקור ב-August 25, 2007. בדיקה אחרונה ב-22 במאי 2012.