יוסף יריב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יוסף יריב
PikiWiki Israel 21034 The Palmach.jpg
יוסק'ה יריב (מימין) יחד עם חיים גורי (במרכז) ועוזי נרקיס
תאריך לידה 5 בדצמבר 1923
מקום לידה חיפה
תאריך פטירה 17 בדצמבר 1998 (בגיל 75)
כינוי יוסק'ה
השתייכות Hahagana.jpg  ההגנה
Palmach.jpg  פלמ"ח
IDF new.png  צבא הגנה לישראל
תקופת שירות 1941 - 1963
דרגה אלוף משנה  אלוף משנה
תפקידים צבאיים
מפקד הפלי"ם
מפקד פלוגה בגדוד הפשיטה בחטיבת הנגב
מפקד גדוד השמיני בחטיבת הנגב
מפקד יחידה 188 באמ"ן, מפקד יחידת קיסריה
מלחמות וקרבות
פריצת מחנה עתלית
הפעולה השנייה לפיצוץ תחנת הרדאר על הכרמל
מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות

יוסף יריב (ריבקינד; 5 בדצמבר 1923 - 17 בדצמבר 1998) היה מפקד בפלמ"ח ובפלי"ם, מראשי קהילת המודיעין הישראלית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יריב נולד בחיפה לבתיה ויצחק ריבקינד בני העלייה השלישית. הוא גדל והתחנך במושב תל עדשים ובכפר סבא. בגיל עשר עבר למושב גני עם, ובגיל 11 הצטרף לארגון ההגנה. בשנת 1941 היה מראשוני המתגייסים לפלמ"ח ועבר הכשרה כלוחם וכמפקד כיתה. לאחר מכן עבר קורס מפקדי מחלקות ושימש כמפקד מחלקה ביגור.

בין היתר השתתף ב1945 בפריצת מחנה עתלית כסגנו של מפקד אחת ממחלקות הפריצה, יצחק רבין[1]. בהמשך פיקד על הפעולה השנייה לפיצוץ תחנת הרדאר על הכרמל בשנת 1946.[2] לאחר מכן שימש כמפקד הקורס השני של הפלי"ם וכמפקדה השני של פלוגת הפל"ים. בתפקידו הבא נשלח למילנו ועסק בהבאת ספינות נשק לישראל במלחמת העצמאות ובפעילות המוסד לעלייה ב'. יריב היה מעורב בארגון אוניית הנשק "נורה" אשר הפליגה מוונציה אל נמל שיבניק היוגוסלבי ושם הועמס עליה הנשק שנרכש, היא הוסוותה כנושאת תפוחי אדמה ובצל. היה זה משלוח הנשק הגדול הראשון במלחמת העצמאות, שהגיע לארץ ישראל ב-1 באפריל 1948 ערב מבצע נחשון. האנייה כללה 4,500 רובי "מאוזר", 200 מקלעים מסוג מ.ג. 34 ו-5 מיליון כדורים 7.92 מ"מ. מטען נשק זה איפשר לצייד את שלושת גדודי מבצע נחשון במלוא הנשק האישי שהיה דרוש להם, והוא איפשר את פריצת הדרך לירושלים. חלק מנשק זה ניתן לכוחות הפלמ"ח וההגנה שהדפו את המתקפה על משמר העמק והדפו את כוחותיו של קאוקג'י. במלחמת העצמאות לחם כמפקד פלוגה בגדוד התשיעי, גדוד הפשיטה של חטיבת הנגב כסגן מפקד הגדוד השביעי וכמפקד הגדוד השמיני בחטיבת הנגב.[3]

לאחר המלחמה שימש יריב כמתאם בין תע"ש למשרד הביטחון. בשנת 1952 השתחרר מצה"ל. בשנת 1955, בעקבות פרשת עסק הביש נקרא על ידי יוסי הראל לשוב לצה"ל ולשרת כסגנו ביחידה 131, היחידה המבצעית של אגף המודיעין. לאחר פרישתו של הראל מונה למפקד היחידה, שנשאה אז את השם יחידה 188. בשנת 1963 עברה היחידה בפיקוד יריב, שהיה בעת ההיא בדרגת אל"ם, למוסד[4] היא אוחדה עם יחידת "מפרץ", יחידת המבצעים המיוחדים[5], תחת השם יחידת קיסריה[6]. בין היתר עסק יריב בהפעלת סוכן המוסד אלי כהן.[7] כן פיקד יריב על ההתנקשות בהרברטס צוקורס.[8] בשנת 1967 עבר בשליחות המוסד לפריז ושימש כנציג ראש המוסד באירופה. לאחר מכן עסק בהקמת שתי יחידות חשאיות במוסד. בשנת 1972 פרש מן המוסד.

יריב היה נשוי לזהבה, ואב לבת.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יוסף יריב בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ קרני עם-עד, איפה היית ב-10 באוקטובר 1945?, "הקיבוץ",‏ 04.03.2004.
  2. ^ סיפורו של יוס'קה יריב (ריבקינד) ז"ל, מתוך אתר הפלי"ם.
  3. ^ הגדוד התשיעי – "הפשיטה" (חטיבת הנגב), מתוך אתר הפלמ"ח.
  4. ^ אמיר אורןהמגילות הגנוזות של המודיעין, באתר הארץ, 4 בפברואר 2014.
  5. ^ יוסי מלמןעזה: מבצע הפינוי הראשון, באתר הארץ, 16 באוגוסט 2005.
  6. ^ יוסי מלמן ודן רביב, "מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין", הוצאת ידיעות ספרים, 2012, עמוד 127.
  7. ^ יוסף ארגמן, מאחורי הצללים, במחנה, ‏ 03.11.2010.
  8. ^ מיקה אדלר, ‏עדיין מאותו הכפר, באתר ישראל היום, 16 באפריל 2010.