אלי כהן (מרגל)
 | |
| אלי כהן, 1959 | |
| לידה |
6 בדצמבר 1924 ט' בכסלו ה'תרפ"ה  אלכסנדריה, ממלכת מצרים  |
|---|---|
| הוצאה להורג |
18 במאי 1965 (בגיל 40) ט"ז באייר ה'תשכ"ה  כיכר מרג'ה, דמשק, סוריה |
| תאריך עלייה | 1957 |
| מדינה |
 ישראל |
| כינוי | "האיש שלנו בדמשק" |
| בן או בת זוג |
נדיה כהן (1959 – 18 במאי 1965 (כ־6 שנים)) |
| מספר ילדים |
3 |
| שירות ביטחוני | |
| השתייכות |
 צבא הגנה לישראל המוסד |
| דרגה |
 סגן-אלוף |
|
מאי 1960 – 24 בינואר 1965 (כ־4 שנים ו־8 חודשים) | |
| הנצחה | |
| |
  | |
אליהו (אלי) כהן (6 בדצמבר 1924, ט' בכסלו ה'תרפ"ה[1] – 18 במאי 1965, ט"ז באייר ה'תשכ"ה) היה מרגל ישראלי מטעם "המוסד" אשר פעל בסוריה. נודע כאחד מגדולי המרגלים של ישראל, ולימים כונה "האיש שלנו בדמשק". אלי כהן התיידד עם הצמרת הפוליטית והצבאית של סוריה, השיג חדירה נדירה לצמרת השלטון הסורי, ונעשה יועץ למקבלי החלטות בכירים. הוא סייע רבות לצה"ל להתמודד עם ההתקפות הסוריות בשנים 1962–1964, סיפק לישראל מידע מודיעיני מדויק על מוצבי הצבא הסורי ברמת הגולן, כולל פרטים שסייעו לצה"ל בלחימה במלחמת ששת הימים.
אחת מהצלחותיו הבולטות הייתה חשיפת מיקום המוצבים באמצעות עצים שנשתלו על פי עצתו, מידע שהפך ליתרון טקטי מכריע.[דרוש מקור] כהן העביר גם אזהרות מוקדמות על תוכניות סוריות כמו הטיית מי הירדן וחבלה במוביל הארצי אשר היו עלולות לפגוע בישראל, וכן חשף קשרים אזוריים ותכנוני מלחמה של סוריה עם מדינות ערביות נוספות. פעילותו תרמה תרומה מכרעת לביטחון ישראל והפכה אותו לאחד מהמרגלים הבולטים והמשפיעים בתולדות המדינה.
בינואר 1965 נחשף ונתפס. לאחר תפיסתו נערך לכהן משפט פומבי קצר ובסיומו נגזר עליו גזר דין מוות. הסורים סירבו לבקשות ישראל והקהילה הבינלאומית, כולל האפיפיור, ממשלת צרפת וגופים הומניטריים, להמתיק את עונשו. הם לא רצו להיתפס כחלשים או כמושפעים מלחצים חיצוניים, במיוחד בעידן שבו המשטר נאבק על יציבותו מול פלגים פנימיים וקיצוניים בצבא. ב-18 במאי 1965 הוצא להורג בתלייה בדמשק שבסוריה. כהן הצליח לחדור לעומק הצמרת הסורית ולהשפיל את מערכת הביטחון הסורית בפומבי. הסורים ראו בכך פגיעה קשה בכבודם וביוקרתם הבינלאומית. השלטון, במיוחד בתקופה שבה היה נתון לחוסר יציבות פנימי, ביקש להחזיר לעצמו את השליטה והכבוד באמצעות עונש חמור. הוצאתו להורג של כהן נועדה להרתיע את ישראל ומדינות אחרות מלנסות לרגל בתוך סוריה. זו הייתה הפגנת כוח של המשטר הסורי, שנועדה להבהיר כי כל ניסיון חדירה לשטחם ייענה בעונש הקשה ביותר.
למרות מאמצים דיפלומטיים לאורך השנים, סירבה סוריה שוב ושוב להחזיר את גופתו של כהן לישראל. היא רואה בגופתו קלף מיקוח מול ישראל. החזרת הגופה נתפסת בעיניהם כהודאה בכישלון וכפגיעה בכבוד הלאומי.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ראשית חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]אלי כהן נולד לשאול ולסופיה גינדי-כהן באלכסנדריה שבמצרים, אח לשבעה. הוריו היגרו למצרים מחלב שבסוריה, ושפות הדיבור בביתו היו ערבית וצרפתית. כהן קיבל חינוך ציוני, למד בבית הספר התיכון היהודי ע"ש הרמב"ם באלכסנדריה ונמנה עם חברי תנועת הנוער "מכבי". לאחר שסיים את התיכון התקבל ללימודי הנדסת אלקטרוניקה באוניברסיטת אלכסנדריה. בשנת 1944 הצטרף לתנועה הציונית "בני ברית" ולתנועת הבונים החופשיים.[2]
מגעיו עם המודיעין הישראלי החלו כבר ב-1952, בהיותו בן 28. הוא נשלח לריאיון אצל אברהם דר, אשר גייס מועמדים להפעלת תאים חשאיים במצרים, אולם זה לא הסכים לגייסו. לדברי דר, "הוא היה בולט חברתית, כריזמטי, מצחיק, שנון, אחד שתזכור אחרי שפגשת אותו. בדיוק הפוך ממה שאני חיפשתי. בסוף הפגישה אמרתי לו שלא נעבוד ביחד, ושהדבר הטוב ביותר שהוא יכול לעשות לדעתי זה לעלות לישראל".[3] בשל ידידותו של אלי כהן עם הפעילים באחד התאים, הם ביקשו שישכור עבורם חדר בעיר, אשר שימש את חברי חוליית "העסק הביש". המצרים חקרו את כהן כחלק מחקירת החוליה, אולם הוא נוקה מחשד של ריגול נגד מצרים. עם זאת לפרשה ולכך שידידיו ששהשתתפו בה נשפטו והוצאו להורג, הייתה תרומה של ממש להחלטתו להתגייס למודיעין הישראלי ולהמשיך את דרכם.[4]
מבצע "קדש" בשנת 1956 הביא להידרדרות במעמד יהודי מצרים ולגירושם. ואכן בשנת 1957 כהן עלה לישראל עם בני משפחתו. הוא התגורר ברחוב התחייה בבת ים והתפרנס מתרגום עיתונות ערבית באמ"ן, ולאחר מכן עבד בהנהלת חשבונות ב"משביר המרכזי". ב-31 באוגוסט 1959 נשא לאישה את נדיה, עולה מעיראק, אחותו של הסופר סמי מיכאל.
פעילותו כמרגל
[עריכת קוד מקור | עריכה]בראשית 1960 פוטר מתפקידו במשביר,[4] וזמן קצר לאחר מכן, במאי 1960, גויס ליחידה 188, היחידה המבצעית של אגף המודיעין בצה"ל, והוכשר כמרגל. לאחר מיזוגה של יחידה 188 עם יחידת קיסריה (לימים ״המוסד״), עבר אלי לפעילות תחת המוסד. בריאיון בשנת 2019 אמרה נדיה רעייתו כי גם העבודה ב'משביר', הייתה חלק מהכשרתו במסגרת המוסד: מכיוון שהוא בנה דמות של סוחר, היה עליו לצבור ניסיון בתחום הנהלת החשבונות בחברה קמעונאית.[5] לפי נתן סלומון, שהיה מדריכו האישי בבית הספר לתפקידים מיוחדים, דאגו מפקדי המוסד שיפוטר מ"המשביר" כדי להפעיל עליו לחץ להצטרף לשורותיהם.[6] במסגרת ההכשרה לתפקיד נשלח כהן בשנת 1960 לתקופה של כמה שבועות לכפר פסוטה בגליל, ולן אצל בעלת בית ממוצא סורי, שם למד אורחות חיים ופולקלור, תרבות ובישול. הוא הופיע בכפר בסיפור כיסוי של פליט ממצרים בשם הבדוי פתחי נאסר, ואנשי הכפר שבאו במגע איתו כינו אותו בשם פתחי אל מאסרי (פתחי המצרי).
ב-1961 נשלח לארגנטינה, שם נבנתה לו דמות של סוחר ערבי, גולה סורי, בשם כאמל אמין ת'אבת (בערבית: كامل أمين ثابت). כהן התערה בקהילה הערבית המקומית והתיידד עם כמה דמויות בולטות ומקושרות בקרב יוצאי סוריה במקום. בינואר 1962 עבר לדמשק בדמות של בן סוריה השב למולדתו לאחר שנים ארוכות בנכר, ושכר דירה בסמוך למטה המטכ"ל הסורי. ממסמכי מודיעין אמריקניים עולה כי האדם שליווה אותו לדמשק היה סורי בשם מאג'ד שיח' אל ארד, ששימש מקור וקיבל שכר מן המודיעין האמריקני.[7] כאמל אמין ת'אבת בנה לו שם של איש עסקים נדיב ופטריוט לאומני, והתיידד עם אנשי צבא ועם אישים מהצמרת הצבאית והפוליטית הסורית. קציני צבא בדרגות גבוהות שעימם התיידד שיתפו אותו במידע רגיש וחיוני והזמינו אותו לסיורים בבסיסים במטרה לקדם את הקריירה שלהם. באמצעות קשרים אלה אסף כהן מידע רב – על פי הנחיות מפעיליו במודיעין הישראלי ובהם יוסף יריב[8] – על אודות הצבא הסורי וההנהגה הסורית ועל הקשרים של סוריה לארגוני החבלה הפלסטיניים. כהן גם העביר מידע רב בנוגע להקמת אש"ף וחימושם הצבאי של אותם ארגונים בידי הסורים. אחת לחצי שנה יצא לנסיעת עסקים לאירופה, שאפשרה לו להיפגש עם מפעיליו ולהגיע לישראל להיפגש עם משפחתו בבת ים. בשנת 1964 הועבר הפיקוח על פעילותו של כהן מאגף המודיעין ל"מוסד", כחלק מארגון מחדש של זרועות המודיעין.
כהן ביקר שלוש פעמים ברמת הגולן, שהוכרזה שטח צבאי סגור ושהכניסה אליו הותרה רק באמצעות אישור מהרמטכ"ל הסורי. אל הרמה הוא נכנס בליווי קצינים סורים בדרגות גבוהות. הקשרים שהצליח ליצור בדמשק היו כה רמים, שבשלטון הסורי ראו בו מועמד למשרת סגן שר הביטחון הסורי. כהן אסף מידע רב על ניסיונותיה של סוריה לחבל במוביל הארצי, והעביר לשירותי הביטחון את המידע על המקומות המתוכננים לחבלה. מאוחר יותר ניסתה סוריה להוציא לפועל תוכנית להטיית מי מקורות הירדן באזור הבניאס. כהן תרם מודיעין חשוב גם כאן, לאחר שדובב את הקבלן שהיה אחראי על בניית מתקן ההטיה, וישראל השמידה את הציוד הסורי עוד לפני שהושלמה היערכותם. בנובמבר 1964, לאחר שהצבא הסורי ירה על חקלאים שעיבדו קרקע בשטח המפורז ליד קיבוץ דן, הגיבה ישראל בירי מדויק על התעלות בתוואי ההטיה ועל צמ"ה שביצע את העבודות על פי נקודות ציון שמסר כהן. ישראל השתמשה גם בחיל האוויר ללא חשש מהתנגשות עם חיל האוויר הסורי הודות למידע שכהן העביר על קשיי קליטת מטוסי מיג 21 החדשים בסוריה.
לכידתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ישראל לא פרסמה פרטים על נסיבות לכידתו. על פי אחת ההערכות, הסורים, שאמצעי החבלה שלהם במוביל הארצי נחשפו זמן קצר אחרי הטמנתם, החלו לחשוד בקיומו של מרגל שמעביר מידע.
על פי גרסה אחרת, בראשית ינואר 1965 הגיע לנמל לטקיה מטען של מכשירי קשר סובייטיים חדישים, אשר נועדו להחליף את הציוד הישן של צבא סוריה. ב-7 בינואר 1965 נערכה ההחלפה. לשם ביצוע ההחלפה ובדיקת יעילותו של הציוד החדיש הוחלט על דממת אלחוט במערכות הקשר של הצבא הסורי לעשרים וארבע שעות. כהן, שלא ידע על דממת האלחוט, המשיך לשדר כהרגלו, ומקלטי הצבא הסורי ננעלו על אות השידור ופיענחו אותו. כאשר כוחות הצבא פרצו אל ביתו, נתפס כהן כשהוא משדר ולא גילה כל התנגדות למעצר. גרסה זו היא המופיעה בעמוד ה"יזכור" הרשמי של משרד הביטחון המוקדש לכהן,[4] אך יש הטוענים [דרושה הבהרה] כי זו גרסה בעייתית, שכן דממת האלחוט שהוטלה על מערכות הקשר של הצבא הסורי לא חייבה את עובדי השגרירויות הזרות ואלה המשיכו לשדר לארצותיהם. יתרה מזאת, התדרים שבהם שידר כהן לא חפפו את תדרי השידור של הצבא הסורי.[9]
בריאיון של ראש המודיעין הסורי אחמד סוידאני ב-1 במרץ 1965, חודשיים וחצי לפני תלייתו של כהן, לעיתונאי הלבנוני זוהיר אל-מרדיני בשבועון הלבנוני "השבוע הערבי" ומעדויות של קצין מודיעין שפרץ לדירה עלה, כי כהן לא שידר בעת שנלכד. מניתוח עדותם עולה כי כהן נלכד בעת ששכב במיטתו והאזין לשידורי רדיו. מעדות קצין המודיעין עולה כי זמן הפריצה לדירה נקבע על פי צורך מבצעי. "חששנו שכהן יתאבד כשנפרוץ לדירה... ראינו שכהן הולך לישון מאוחר לקראת בוקר... ולכן תכננו את שעת הפריצה לשעה 08:00, זמן שהוא שוהה במיטתו. שלושה אנשים פרצו את הדלת והרביעי (המתאבד) רץ במהירות לחדר השינה במטרה להישכב עליו גם במחיר חייו." מעדות הקצין עולה כי לאחר שנתפס במיטתו הם בודדו אותו והחלו לחפש בדירה. "בתחילה נמצאו לבנות החבלה שהוסתרו בתוך חפיסות סבון יארדלי". הקצין הוסיף: "לאחר מכן ביצענו חיפוש מדוקדק בדירה ומצאנו את מכשירי השידור והקליטה".[9]מעדות זו, מן העובדה שעד כה לא פורסם בישראל מועד לכידתו המדויק ומשיחה עם בכיר באחת מיחידות היומינט שמואל גורן, הסיק המחבר שכהן לא נלכד בעת השידור למטה המוסד בתל אביב.
אחד המדינאים הבכירים שכהן התיידת איתם היה אמין אל-חאפז. חאפז ביצע ב-1963 הפיכה צבאית והפך לנשיא סוריה. בריאיון עימו ב-2001 טען חאפז כי הוא זה שתפס את אלי כהן, לטענתו לאחר שהאחרון כשל בלשונו ואמר לו כי הוא הולך להתפלל "במסגד של מוסלמים". חאפז הסביר כי משפט כזה יכול לומר רק אדם שאינו מוסלמי, ולכן התעורר חשדו. עם זאת בראיון שנתן חמש שנים קודם לכן הוא מסר גרסה שונה; בור אמר כי כהן נלכד בידי כוחות הביטחון הסוריים בעקבות שידור אלחוטי, שבו העביר לישראל החלטות של מפלגת הבעת' הסורית.[10] ההחלטות פורסמו בפומבי בחדשות קול ישראל בזמן שהיו ידועות רק לקבוצה מצומצמת של חברי מפלגת הבעת' הסורית, והדבר העלה חשד לקיומו של מרגל בצמרת הסורית. בספר "אלי כהן תיק פתוח" תרגם המחבר את עדותו של אחד מקציני המודיעין הסורים שהשתתף בעיקוב בפריצה לדירה ובתחקורו של כהן. לדבריו, רק ביום שישי הובא כהן בפני אמין אלחאפט'. הוא מצטט את כהן שאמר לנשיא שהוא שמח לפגוש אותו, אולם לא בנסיבות האלה. לטענת קצין המודיעין שנכח בפגישת אל חאפט' עם אלי כהן. אל חאפט' ביקש ממנו לומר בעל פה את הפתחה, ולאחר שכהן גמגם הבין הנשיא שלא מדובר "בערבי שנפל ברשתו של המוסד", כפי שסברו אנשי המבצעים, והורה לחקור אותו ולהבין מי הוא באמת. המשמעות כפולה: כהן הצליח לשטות באנשי המודיעין הסורי במשך שלושה ימים, ומעדות קצין המודיעין עולה כי כהן לא הכיר כלל את נשיא סוריה ולא נפגש עימו מעולם לפני פגישה זו. לא בארגנטינה ולא בסוריה.
בכתבת תחקיר שפורסמה ב"מעריב" נקב המחבר בשמו של מֻקדם עאדל אל-סעידי (عادل الصعيدي), קצין בכיר וגמלאי של משטרת ביטחון הפנים הסורית, כמי שהפליל את כאמל אמין ת'אבת. אל-סעידי וכמה מחבריו של כהן חשדו בו שהוא אינו איש עסקים. אל-סעידי השתתף באפריל 1964 בנסיעתו השלישית של אלי כהן לאל-חמה, ונכח שכאמל אמין ת'אבת מבצע עבירה ביטחונית חמורה. כאמל צילם בחזית ברמת הגולן והתעקש להמשיך אף שחבריו ביקשו ממנו לחדול ואמרו לו שזה אסור. חשדו של אל-סעידי התגבר בעקבות אירועים נוספים, והוא אף הטיח בכאמל אמין ת'אבת שהוא חושד שהוא עוסק בפעילות מסוכנת. בכתבה נטען כי עאדל אל-סעידי הגיש את תלונתו לחבריו במשטרת ביטחון הפנים באוקטובר 1964 בעת שכהן שהה בחופשה בישראל, ולכן אנשיו של אחמד סווידאני חיכו לחזרתו ועקבו אחרי כהן מרגע שנחת בדמשק ועד ליום מעצרו. מפרוטוקול בית הדין הצבאי המיוחד עולה כי חוקרי המודיעין הסורי עצרו, חקרו והעמידו לדין את כל האנשים (35) שהיו במגע עם כהן מרגע נחיתתו ב-26 בנובמבר 1964 ועד מעצרו – היחיד שלא הועמד לדין היה עאדל אל-סעידי.[11]
בסרט תיעודי משנת 2021 שהפיקה רשת RT הרוסית פורסם צילום של כהן מטייל ברחוב ראשי בדמשק, מתוך ארכיון של מומחה סובייטי למודיעין אותות בשם בוריס לוקין שהיה מוצב בסוריה.[12] על פי הסרט נרמז כי לברית המועצות היה חלק בלכידתו.[13]
משפטו ותלייתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-24 בינואר הודיעה סוריה רשמית על מעצרו של אלי כהן, אשר כונה "Master Agent".[14] למוחרת פורסם מידע על תפיסתו בעיתון "אל בעת" הסורי.[15] כהן עונה קשות במהלך חקירתו במשך ארבעה שבועות. משפטו נפתח ב-22 בפברואר 1965 בבניין המטה הכללי הסורי. תחילה נערך המשפט בדלתיים סגורות, ושום פרקליט או עיתונאי לא הורשה להשתתף. בקשתו של אלי כהן לסנגור שייצג אותו לא נענתה. לאחר שלושה ימים התחילו לשדר קטעים נרחבים מהמשפט ברדיו דמשק.[16] מדינת ישראל עשתה מאמצים גדולים להציל את חייו ולשחררו. נשלחו כמה מתווכים לדמשק שהציעו הצעות שונות ובהן כסף, ידיעות על האופוזיציה החתרנית, תרופות ואף ציוד אזרחי רב, אך הסורים סירבו לכל ההצעות. לדברי נתן סלומון, שהיה מדריכו האישי בבית הספר לתפקידים מיוחדים, הציעה ישראל לסורים מידע מודיעיני תמורת שחרורו של אלי כהן, אך סוריה דחתה את ההצעה. לדברי דני יתום, ראש המוסד לשעבר, הציעה ישראל לשחרר שבויים סורים תמורת שחרורו של אלי כהן, אך הסורים לא נענו להצעה.[17]
מכיוון שכהן היה מקורב אישית לצמרת השלטון, תמכה האופוזיציה בסוריה בעריכת משפט פומבי, על פי הכללים, עם ייצוג של עורך הדין שנשלח לייצגו מצרפת, כדי לחשוף את מעללי צמרת השלטון ושחיתותו. לכן דאג המשטר הסורי שהמשפט ייערך בדלתיים סגורות, ורק חלקים בודדים (וערוכים) ממנו הוצגו בטלוויזיה. בחלקים אלה לא הצליחו להסתיר את רעידותיו שנגרמו מן העינויים שעבר. בין השופטים היו ידידיו לשעבר של כהן, כמו צאלח ד'אלי.[18] נוסף על כך, אף במשפט הסגור הוא לא הואשם בגין ריגול. האישום המרכזי נגדו היה עבירה זניחה, על כך שבסיוריו בגבול ישראל עם בכירי הצבא (שהציגו לו את הביצורים והנשק) הוא נכנס לתחום שאסור לכניסת אזרחים. התחום סומן בשלט הניצב עד היום סמוך ליישוב הנושא את שמו, אלי-עד, ובו כתוב: "אין מעבר לאזרחים דרומה מקו זה. העובר צפוי לעונש מוות". העילה לאישום הזניח היא עובדת קשריו הרבים והאישיים עם צמרת הצבא והממשל, ולכן בכירים רבים חששו שהמשפט יחשוף את הכשלים שלהם בשמירה על ביטחון שדה.
כארבעה חודשים לאחר שנלכד כהן, ב-18 במאי 1965 בשעה 02:00 לפנות בוקר, נעה שיירה צבאית קטנה ברחובות דמשק. לאחר נסיעה קצרה עצרה השיירה בתחנת המשטרה מול כיכר אל-מרג'ה שבלב העיר, ולמקום הובהלו קצינים רבים, כולל אלה שכיהנו כשופטים בבית המשפט הצבאי שדן את כהן למוות, וכן עיתונאים וצלמים שקיבלו אישור לתעד את שעותיו האחרונות של המרגל הישראלי הבכיר ביותר שנלכד בסוריה. הרב נסים נדבו הכהן, הרב הראשי של דמשק, קרא עם כהן את תפילת צידוק הדין, קריאת שמע ווידוי. מאוחר יותר העיד הרב כי פגש אדם שבור, ועם זאת אדם נחוש שביקש להודיע לבני משפחתו שמילא את חובתו עד תומה ונשאר נאמן לעמו ולארצו.
לאחר מכן הובל כהן למרכז כיכר מרג'ה, שבה המתין לו אבו סלימאן, התליין הראשי של סוריה, והוא תלה אותו בשעה 3:30 לפנות בוקר. גופתו נותרה תלויה שש שעות, כשהיא מכוסה בסדין לבן ועליה כתב האישום, לעיני העוברים ושבים בכיכר.[19]
כהן השאיר אחריו אישה, נדיה כהן (אחותו של הסופר סמי מיכאל), ושלושה ילדים – סופי, עירית ושי.
חוקריו של כהן אילצו אותו לכתוב שני מכתבים שבהם הודאה על כך שאולץ לרגל. אולם דקות אחדות לפני מותו הוא נשאל בנוכחות עיתונאים זרים אם יש לו בקשה אחרונה והוא ביקש לכתוב מכתב אחרון למשפחתו. את המכתב שכתב לאשתו זמן קצר לפני עלייתו לגרדום לא יכלו הסורים להסתיר וכך כתב:
נדיה יקירתי, משפחתי היקרה! אני כותב אליכם מילים אחרונות אלו בתקווה שתישארו תמיד מאוחדים. אני מבקש מאשתי שתסלח לי, שתדאג לעצמה ושתעניק השכלה טובה לילדינו... יום יבוא וילדי יהיו גאים בי. ולך נדיה יקירתי, אנא התחתני עם איש אחר שיהיה אבא לילדים שלנו, לפי רצונך. אל תבזבזי את זמנך בבכי על מה שקרה, אלא הביטי לעתיד. אני שולח לכם נשיקות אחרונות. התפללו לעילוי נשמתי.
כהן נקבר בדמשק. הסורים לא נענו לבקשה לאפשר את הבאתו לקבורה בישראל. לאחר מותו הועלה מדרגת רב-סרן לדרגת סגן-אלוף.
לוי אשכול, שהיה ראש ממשלת ישראל בעת מלחמת ששת הימים, אמר: "מעשיו של אלי כהן חסכו למדינת ישראל חטיבות רבות של חיילים, והמידע שהביא לפני מלחמת ששת הימים היה מידע שלא יסולא בפז, והביא לניצחון הגדול במלחמת ששת הימים."
לאחר מותו
[עריכת קוד מקור | עריכה].jpg)
במאי 2007 טען מונזר מוסלי, שהיה ראש לשכתו של נשיא סוריה, כי כהן נקבר ברובע מאזה בדמשק, אך לא ניתן לאתר את קברו כיוון שנבנו עליו מאז בניינים ורחובות. מוסלי גם ניסה להמעיט בחשיבות תרומתו וטען כי המידע שהעביר כהן היה מידע כללי ולא משמעותי.[20] הספר "אלי כהן – תיק פתוח" מנתח את תוכן הריאיון ומפריך את טענותיו של מוסלי. הכותב מצביע על כך שמונזר מוסלי הודח מתפקידו בפברואר 1966, ולכן[דרושה הבהרה] אין לו מידע כלשהו. נוסף על כך הכותב מראה שהריאיון מלא בשקרים ובחצאי אמיתות.
ב-30 במאי 2010 שודרה לראשונה בגלי צה"ל הקלטה מרדיו דמשק, שבה נשמע כהן.[21] ההקלטה בוצעה ב-2 בדצמבר 1962, כשנה לאחר שאלי כהן הגיע לסוריה. המראיין, שאירח את כהן, הציג אותו בשמו הבדוי – כאמל אמין ת'אבת, איש עסקים סורי שחזר למולדת אחרי שנים רבות בדרום אמריקה.
באוקטובר 2011 ביקר בישראל פעיל כורדי מעיראק שישב בכלא בסוריה. הוא סיפר כי ראה על קירות תאו של כהן מילים בעברית ובערבית שחרט ככל הנראה בטרם הוצא להורג: "אני לא מצטער על מה שעשיתי. אם יש בי צער זה על מה שלא עשיתי ולא יכולתי לעשות. לעיתים אדם נכשל בגלל חברים שהכשילו אותו".[22]
אחיו הצעיר של אלי כהן, מוריס כהן (1927 – דצמבר 2006) שירת ביחידה 220 וקלט מברקים עבור המוסד, ובשלב מסוים הבין כי אחיו אלי נמצא בסוריה אך שמר זאת בסוד משאר בני המשפחה.[23] מוריס פעל כדי להנציח את זכרו של אחיו, תוך ציפייה להחזרת עצמותיו לקבורה בישראל, בקשה שסוריה דחתה שוב ושוב. ביולי 2018 פרסם המוסד הישראלי כי הצליח להשיב את שעון היד של אלי כהן.[24]
בני משפחתו וגורמים נוספים טענו כי חשיפתו נבעה ממחדל של המוסד. הם סברו כי מפעיליו סיכנו את כהן לשווא, כאשר דרשו ממנו לשדר בכל יום ולפעמים פעמיים ביום ולדווח על הנעשה בפרלמנט הסורי, דברים שלא היו בעלי חשיבות. אשתו נדיה טענה כי הגיחה האחרונה שלו לסוריה הייתה מיותרת, הואיל וכהן מיצה את יכולתו המודיעינית, והסיכוי שייחשף הפך לגבוה מאוד. לאחיו אפרים כהן היו טענות שהמשפחה לא קיבלה מידע אמין מגורמי המודיעין בארץ, ובזמן שהגורמים הישראליים שידרו אופטימיות ודיברו על כך שהוא יחזור, קול דמשק הודיע על תלייתו. ב-18 במאי 2015, חמישים שנה לאחר שנתלה, הודה ראש המוסד, תמיר פרדו, כי "בדיעבד, ברור שחזרתו האחרונה של אלי לסוריה הייתה טעות".[25] על אף הנצחתו של כהן, טוענת משפחתו שלא נעשה די להבאתו לקבורה בישראל ולהנצחתו.[26]
באפריל 2019 דווח כי יחד עם החזרת גופתו של זכריה באומל, איתרו חיילים רוסים ששהו בסוריה את שרידיו של אלי כהן והביאו אותם עימם לרוסיה, אבל משרד החוץ של רוסיה הוציא הודעה רשמית שדחתה טענות אלו.[27] בפברואר 2021 טענה התקשורת הערבית שוב כי כוחות צבא רוסיה עמלים לאתר את שרידיו של אלי כהן במחנה הפליטים אל-ירמוכ.[28]
בדצמבר 2024 דווח כי ישראל חידשה מאמצים דיפלומטיים לאיתור מקום קבורתו, בעקבות נפילת משטר אל-אסד.[29]
חשיפת הארכיון הסורי
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-18 במאי 2025 נחשף כי במבצע חשאי של "המוסד", ובשיתוף פעולה עם שירות מודיעין אסטרטגי זר, הובא לישראל הארכיון הרשמי של כוחות הביטחון הסוריים העוסק בפעילותו של אלי כהן. הארכיון הסודי, הכולל כ-2,500 מסמכים שנשמרו באופן ממודר ומוסתר, הובא לישראל בסמיכות סמלית לציון 60 שנה להוצאתו להורג של כהן ב-18 במאי 1965 בכיכר אל-מרג'ה שבדמשק.[30]
בחומרים שנאספו יש בין היתר הקלטות מתיקי חקירה, תיעוד מהליכי משפט, רישומים פנימיים של המודיעין הסורי, ובהם פירוט המשימות שהוטלו על כהן מטעם "המוסד", כמו איסוף מודיעין על בסיסים צבאיים סוריים באזור קוניטרה. כן אותר מסמך גזר הדין המקורי, שבו אושרה בקשתו של הרב נסים נדבו הכהן, ראש קהילת יהודי דמשק, ללוות את כהן טרם הוצאתו להורג לפי כללי ההלכה היהודית. בין התיקים הרבים נמצא תיק מסווג שכותרתו "נדיה כהן", המתעד את ניסיונותיה של רעייתו, הגברת נדיה כהן, להביא לשחרורו, כולל מכתבים ששלחה למנהיגי מדינות ולנשיא סוריה.
בין הפרטים האישיים נמצאו תמונות מראשית פעילותו בסוריה וחפצים אישיים שנתפסו בביתו עם מעצרו כמו מפתחות דירתו בדמשק, דרכונים ותעודות מזויפות ששימשו אותו, וכן תצלומים עם בכירים בצבא ובממשל הסורי. עוד נמצאו מכתבים בכתב ידו לבני משפחתו בישראל, ואף צוואתו המקורית – שנכתבה שעות ספורות לפני הוצאתו להורג.
הנצחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר מותו נערכה עצרת לזכרו בהשתתפות אלפי בני אדם, אשר צעדו מיפו ועד כיכר המגינים ("המצבה") בבת ים. בקהל נשאו זר בני משפחתו של כהן. דוד בן-גוריון, אז חבר כנסת, נאם בפני המשתתפים.[31]
מוזיאונים ולימוד
[עריכת קוד מקור | עריכה]- תולדות חייו מונצחים במוזיאון הריגול הבינלאומי בוושינגטון די-סי בארצות הברית.
- בית הספר "נועם אליהו" בנתיבות
- רשת הספריות על שם אלי כהן בפרדס חנה–כרכור
- בשנת 2007 הוקם מוזיאון על שם אלי כהן בבית הספר הקרוי על שמו בקריית מלאכי. המוזיאון הוקם כמרכז למידה על חייו של אלי כהן, ומסופרים בו תולדות חייו בתמונות ובסרטון. בני משפחתו תרמו תמונות ומכתב ששלח לפני שנכנס לסוריה בפעם האחרונה.
- ב-2009 הודיעה עיריית בת ים, עיר מגוריו של אלי כהן, על הקמת מוזיאון לזכרו בעיר,[32] אולם הקמתו לא יצאה לפועל.
- ב-2010, במלאת 45 שנה להוצאתו להורג, הוקם אתר אינטרנט ובו חומרים שונים ותיעוד על חייו ופועלו של אלי כהן.[33]
- בדצמבר 2022 נחנך במבנה עיריית הרצליה הישן המוזיאון הלאומי על שם אלי כהן, בהשתתפות נשיא המדינה יצחק הרצוג, ראש הממשלה המיועד בנימין נתניהו וראש המוסד דוד ברנע.[34][35]
מקומות ואנדרטאות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- רחובות רבים בערי ישראל נקראים על שמו של אלי כהן. בעיר בת ים נקרא רחוב על שמו, לא רחוק מביתו ברחוב התחייה.
- היישוב אלי-עד ברמת הגולן נקרא על שמו.
- ב-8 בדצמבר 1966 שונה השם של שכונת "עזרה וביצרון" בראשון לציון ל"רמת אליהו", ובשנת 1995 שונה השם ל"נווה אליהו".
- בערים רבות נקראו בתי כנסת על שם אלי כהן, כמו נתניה, באר שבע, אור עקיבא, טבריה וירושלים.
- גנים ציבוריים ובהם "גן אלי כהן" ברמת גן, גן אלי כהן בשכונת אלרואי בקריית טבעון[36] ובחיפה.[37]
- מצבה לזכרו הוצבה ב"גן הנעדרים" בבית הקברות הצבאי הלאומי בהר הרצל בירושלים.
- בשנת 2001 הנפיקה החברה הישראלית למדליות ולמטבעות מדליה ממלכתית לזכרו.[38]
- בינואר 2012 נחנכה בנצרת עילית אנדרטה לזכרו.[39]
- בשנת 2013 החל לפעול ברמת הגולן "שביל אלי כהן", טיול באתרים שבהם ריגל כהן למען ישראל.[40]
- מדרשת "המוסד" קרויה על שמו.[41]
- בשנת 2021 הוכנס לבית הכנסת החדש של ארגון "המוסד" ספר תורה לזכרו, במעמד ראש הממשלה, ראש המוסד, שר המודיעין, רבנים אשתו ובני משפחתו.[41]
- דיוקנו עוצב בפסיפס בידי האוֹמן יוסף לוגסי, ומוצג במוזיאון בית הפסיפס יפו.[42]
- בשנת 2025 הוכרז כי תחנת הרכבת בת ים – יוספטל תיקרא על שמו.[43]
הנצחה בבול דואר ישראלי
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ב-22 בדצמבר 1982 הנפיק דואר ישראל גיליון מזכרת של 20 בולי דואר שכותרתו "הרוגי מלכות בדור התקומה". אחד מן הבולים האלה הוקדש להנצחת זכרו של אלי כהן ודיוקנו מופיע עליו. האוֹמנית רות בקמן מלכא עיצבה את הדיוקן והאוֹמן אריה גלזר עיצב את הגיליון.[44]
בתרבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערכים מורחבים – המרגל הישראלי בדמשק, אלי (מיני-סדרה)
מן הספרים לזכרו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- "המרגל שבא מישראל – פרשת אלי כהן" מאת אורי דן וישעיהו בן-פורת
- "בודד בדמשק" מאת שמואל שגב
- "אלי כהן – האיש שלנו בדמשק" מאת אלי בן־חנן
- "המרגל מהקומה הרביעית – סיפורו של אלי כהן" מאת אורה מורג (ספר ילדים)
סרט וסדרת טלוויזיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- בשנת 1987 יצא סרט טלוויזיה בשם "המרגל הישראלי בדמשק" בהשתתפות ג'ון שיאה (שגילם את אלי כהן), אלי וולך, ששון גבאי ומיכל בת-אדם.[45]
- ב-2019 הפיקו Canal+ ונטפליקס מיני-סדרת טלוויזיה אלי (The Spy), המבוססת על ספרו של אורי דן, בכיכובו של סשה ברון כהן.
- בשנת 2020 שודרה בערוץ כאן 11 סדרה תיעודית בשם "לוחם 566".[46]
שירים ופיוטים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- המשוררת נועה שקרג'י כתבה על אלי כהן את השיר "האיש שלנו".[47]
- במאי 2020, בעת ציון 55 שנה לתלייתו, כתבו המשוררים יואב גינאי ושאול דור שיר על אודותיו, בביצועו של יהורם גאון, בשם "אלי שלי". פזמון השיר "אלי שלי, אלי שלי, שלא ייגמר לעולם" שואב השראה משירה של חנה סנש: "אלי אלי, שלא ייגמר לעולם".[48]
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]ספרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- א' חגי, אלי כהן: הגיבור הישראלי מדמשק, תל אביב: ספרי גבורה, 1967. (הספר בקטלוג ULI)
- אלי בן־חנן, אלי כהן - האיש שלנו בדמשק, תל אביב: בוסתן, 1967
- ישעיהו בן-פורת, אורי דן, המרגל שבא מישראל: פרשת אלי כהן, רמת גן: מסדה, 1968. (הספר בקטלוג ULI)
- שמואל שגב, חייו ומותו של אלי כהן, ירושלים: כתר, 1986. (הספר בקטלוג ULI)
- שמואל שגב, בודד בדמשק – חייו ומותו של המרגל הישראלי אלי כהן, גילויים חדשים במהדורה מעודכנת, ירושלים: כתר, 2012. (הספר בקטלוג ULI)
- נעם נחמן טפר, אלי כהן – תיק פתוח, רעות: אפי מלצר – מחקר והוצאה לאור, 2017. (הספר בקטלוג ULI)
- נעם נחמן טפר, אלי כהן – תיק פתוח, רעות: גילויים חדשים במהדורה מעודכנת אפי מלצר - מחקר והוצאה לאור, 2020. (הספר בקטלוג ULI)
פרקים בתוך ספרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- משה בן-שאול, מעלות לוחמים – עשרים ושלשה פרקי לוחמים, הוצאת הדר, 1967, עמודים 276–284
- מיכאל בר-זהר, ניסים משעל, המוסד – המבצעים הגדולים, הוצאת ידיעות ספרים, 2010
- אפרים לפיד, לוחמי הסתר – המודיעין הישראלי מבט מבפנים, ידיעות ספרים, 2017, עמ'137–138
מאמרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אלה פלורסהיים, אבי שילון, "בעיני המפעיל: אחרי ארבעים שנה, ג' מדבר על אלי כהן", תכלת 21, סתיו ה'תשס"ו, 2005, עמ' 21–28
ספרי ילדים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ג'קי ירחי, לוחם 88: סיפורו של אלי כהן – המרגל מדמשק, ירושלים: ספריית בית אל, ה'תשע"ז 2017. קומיקס. (הספר בקטלוג ULI)
- אורה מורג, המרגל מהקומה הרביעית – סיפורו של אלי כהן, הוצאת שוקן, 2020
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אוסף אלי כהן – לוחם הסתר מתוך האוספים הדיגיטליים של ספריית יונס וסוראיה נזריאן, אוניברסיטת חיפה
- אלי כהן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- שביל אלי כהן – נקודה 8, באתר תיירות רמת הגולן
- מידע על אלי כהן (מרגל) בקטלוג הספרייה הלאומית
- אלי כהן, בפורטל עובדי ההוראה
מאמרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אלי כהן, אתר להנצחתו
- קורות החיים של אלי כהן, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
- המרגל שלנו בדמשק: אלי כהן ז"ל, תערוכה באתר של ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון
- אלי כהן הוצא להורג בדמשק, דבר, 19 במאי 1965
- ג'קי חוגי, בתו של אלי כהן פותחת את כל הפצעים, באתר nrg, 14 באוקטובר 2008
- חן קוטס-בר, לבד בדמשק: גילויים חדשים בפרשת אלי כהן, באתר nrg, 4 באוגוסט 2012
- תום שגב, הסיפור על אלי כהן, הדיפלומט נאצי והחטיפה שלא הייתה, באתר הארץ, 10 באוגוסט 2012
- ערן אלדר, מרגל במשרה חלקית: הספר על אלי כהן מחזיר אותו לתודעה הציבורית, באתר nrg, 15 באוגוסט 2012
- אלי כהן שלא הכרתם (אורכב 16.05.2020 בארכיון Wayback Machine) עדות מפי אדם שהכיר את כהן בדמשק, מעריב, 14 בינואר 2013
- ירון דרוקמן, אלי כהן צעד זקוף לגרדום. הסורים חגגו, באתר ynet, 17 במאי 2014
- עדי חשמונאי, גילויים חדשים: כך חדר המרגל אלי כהן לסוריה, באתר וואלה, 20 באפריל 2015
- ג'קי חוגי, "רציתי להרגיש כמוהו. להתחלף איתו": אחותו של המרגל אלי כהן מדברת לראשונה, באתר מעריב אונליין, 23 במאי 2015
- אריק בנדר, המסמכים ממשפטו של אלי כהן נחשפים, באתר nrg, 8 בינואר 2012
- אורי מילשטיין, "ברור שחזרתו האחרונה של אלי כהן לסוריה הייתה שגיאה", באתר מעריב אונליין, 19 באוגוסט 2017
- אורלי גולדקלנג, "אנחנו בחיבור שאי אפשר לפרק עם המדינה", בעיתון מקור ראשון, 8 במאי 2019
- יהודה נוריאל, "אמרו לי, 'תעבוד איתנו במודיעין. עבודה זמנית. אם לא ימצא חן בעיניך - תעזוב'", באתר ידיעות אחרונות, 29 באפריל 2020
- דותן גורן, האם המוסד ניסה לחלץ את גופתו של אלי כהן?, באתר ערוץ 7, 3 במאי 2020
- נעם נחמן טפר, מיוחד: האדם השלישי, האיש שהפליל את המרגל אלי כהן, באתר מעריב אונליין, 23 במאי 2020
- נטע בר, חנן גרינווד, מזכרת מהעבר: האם אלי כהן תועד צועד ברחובות דמשק?, באתר ישראל היום, 19 בפברואר 2021
- ניר דבורי, חשיפה: התמונה המוצפנת ששלח אלי כהן מסוריה, באתר מאקו, 1 באפריל 2021
- ד"ר אלי אשד,אילו היה הסוכן הישראלי אלי כהן הופך לשר ההגנה בסוריה : לוחם הסתר אלי כהן וגלגוליו בספרים ובמדיה.בלוג המולטי יקום של אלי אשד, ספטמבר 2019
סרטונים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
"אלי כהן - המרגל הישראלי בדמשק", סרט תיעודי, 89 דקות בהפקת BBC-TV- אלי כהן, הרגעים שאחרי ההוצאה להורג | קטע 1 | קטע 2 | 18 במאי 1965, ארכיון הסרטונים של AP
- יום השבעה למותו של אלי כהן, 1965, יומני גבע, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
- תהלוכת דומיה ועצרת אבל לכבודו של אלי כהן, בת-ים, מאי 1965, גנזך המדינה (התחילה 1:11)
- חדשות השבת - חמישים שנה מאז הוצא להורג המרגל הישראלי אלי כהן
- "סוכן מספר 88", תוכנית תיעודית בהגשת ג'קי חוגי על שליחותו ומותו של כהן, גלי צה"ל, 30 במאי 2010
לוחם 566 – הסיפור שלא סופר על אלי כהן | כמאל אמין ת'אבט - פרק 1, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 55:17)- לוחם 566 – הסיפור שלא סופר על אלי כהן | ללב המאפליה - פרק 2, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 54:57)
- לוחם 566 – הסיפור שלא סופר על אלי כהן | אשם במותו? - פרק 3, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 54:08)
- Eli Cohen Master Israeli Spy – Full Story, סרטון בערוץ "Cheski Baum", באתר יוטיוב (אורך: 28:33)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ קורות החיים של אלי כהן, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
- ^ דניאל גלילי, המרגל אלי כהן כחבר במסדר הבונים החופשיים, באתר News1 מחלקה ראשונה, 14 ביוני 2016
- ^ רונן ברגמן, מבצע אברהם, באתר ידיעות אחרונות, 25 באפריל 2016
- ^ 1 2 3 קורות החיים של אלי כהן, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
- ^ חנן גרינווד, "כשצפיתי בסדרה על אלי נהייתי חולה. כל קטע היה כמו סטירת לחי", באתר ישראל היום, 19 בספטמבר 2019
- ^ לוחם 566 - הסיפור שלא סופר על אלי כהן כמאל אמין ת'אבט - פרק 1, בערוץ היוטיוב של כאן 11 - תאגיד השידור הישראלי, 3 במאי 2020
- ^ נעם נחמן טפר, כך נלכד "האיש שלנו בדמשק" אלי כהן, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 21.05.2018
- ^ יוסף ארגמן, מאחורי הצללים, במקור, מתוך "במחנה", 3 בנובמבר 2010; כעת, מתוך ארכיון האינטרנט "archive.is"
- ^ 1 2 נחמן טפר, כיצד נעצר אלי כהן ומדוע - האיכון שלא היה, אלי כהן, תיק פתוח, אפי מלצר בע"ם, מחקר והוצאה לאור, יוני, 2017, עמ' 58-60, מסת"ב 9789657195352
- ^ שי שריג, ביקורת בסוריה על דברי הנשיא לשעבר בפרשיית אלי כהן, באתר וואלה, 20 ביוני 2001
- ^ נעם נחמן טפר, האדם השלישי, האיש שהפליל את המרגל אלי כהן, באתר מעריב אונליין, 22 במאי 2020
- ^ Russian state media shows allegedly unseen footage of top Israeli spy Eli Cohen
- ^ Spyfall (באנגלית)
- ^ "Syria: Of Hate & Espionage". Time (באנגלית אמריקאית). 1965-03-05. ISSN 0040-781X. .
- ^ דמשק: המרגל אלי כהן "נשתל" בסוריה, אחרי שהתחזה כפליט ערבי, מעריב, 26 בינואר 1965
- ^ משפטו של אלי כהן, דבר, 19 במאי 1965
- ^ לוחם 566 - הסיפור שלא סופר על אלי כהן אשם במותו - פרק 3, בערוץ היוטיוב של כאן 11 - תאגיד השידור הישראלי, 17 במאי 2020
- ^ לוחם 566 - הסיפור שלא סופר על אלי כהן. כמאל אמין ת'אבת - פרק 1
- ^ מברק שנשלח משגרירות ישראל בפריז לירושלים. המברק נשלח בתאריך 18/5/1965, ונמצא בתיקי משרד החוץ בגנזך המדינה
- ^ רועי נחמיאס ורענן בן צור, בכיר סורי: "בנינו על קברו של אלי כהן", באתר ynet, 14 במאי 2007
- ^ אחרי 45 שנה: נחשפה הקלטה של המרגל אלי כהן, באתר וואלה, 30 במאי 2010
- ^ עזרי עמרם, האיש שחשף את מילותיו האחרונות של המרגל אלי כהן: אסייע לאתר את קברו, באתר מאקו, 9 באוקטובר 2011
- ^ הריאיון האחרון: אחיו של המרגל אלי כהן על טעויות המוסד
- ^ מורן אזולאי וענבר טויזר, המוסד השיב את שעונו של אלי כהן מ"מדינת אויב", באתר ynet, 5 ביולי 2018
- ^ פרדו: "חזרתו של אלי כהן לסוריה הייתה שגיאה", באתר nrg, 18 במאי 2015
- ^ נועם דביר, אלמנת אלי כהן: "טייחו אותנו, שכחו את אלי", באתר ynet, 21 במאי 2015
- ^ О дезинформации в некоторых израильских СМИ
- ^ אילנה אושומירסקי, דניאל סלאמה, דיווח ערבי: חיילים רוסים מחפשים אחר עצמותיו של אלי כהן בדמשק, באתר ynet, 27 בפברואר 2021
- ^ איתמר אייכנר, ליאור בן ארי, תקווה מחודשת, בחסות הטלטלה בסוריה: "מגעים לאיתור עצמותיו של אלי כהן", באתר ynet, 14 בדצמבר 2024
- ^ המכתב לאשתו, המפתח לדירה - ומסמכי ההסוואה: ארכיון אלי כהן ז"ל הובא במבצע חשאי, באתר ישראל היום, 18 במאי 2025
אבי אשכנזי, במבצע חשאי בלב סוריה המוסד החזיר את חפציו של אלי כהן לישראל, באתר מעריב אונליין, 18 במאי 2025 - ^ עצרת לזכרו של המרגל הישראלי אלי כהן שהוצא להורג בסוריה, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים, 1965
- ^ שחר חי, בקרוב בבת ים: מוזיאון אלי כהן, באתר nrg, 14 באפריל 2009
- ^ אלי כהן – האיש שלנו בדמשק
- ^ דבר, ראש המוסד בחנוכת מוזיאון אלי כהן: "הוא נתפס בגלל ששידוריו נקלטו על ידי האויב", באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 12 בדצמבר 2022
- ^ המוזיאון למורשת אלי כהן הי"ד – האיש שלנו עדיין בדמשק
- ^ גן אלי כהן בקריית טבעון
- ^ גן אלי כהן בחיפה
- ^ אלי כהן - מדליה ממלכתית, התשס"א 2001, באתר החברה הישראלית למדליות ולמטבעות
- ^ ישראל מושקוביץ, "לזכר האיש שלנו בדמשק", ידיעות אחרונות, 25.01.2012
- ^ משה רונן, שביל אלי כהן: טיול בעקבות המרגל שלא שב, באתר ynet, 6 בינואר 2013
שביל אלי כהן באתר אלי כהן - ^ 1 2 איתמר אייכנר, זוכרים את "האיש שלנו בדמשק", באתר ידיעות אחרונות, 22 ביולי 2021
- ^ Sandra Peterfreund, מוזיאון בית הפסיפס, באתר נוסטלגיה, 24/01/2022
- ^ אייל יצחקי, במלאת 60 למותו: תחנת רכבת בבת-ים תיקרא על שם אלי כהן ז"ל, באתר "השקמה" בת ים, 18 במאי 2025
- ^ יעקב צחור (עורך), בולי ישראל תש"ח - תשס"ב, קטלוג מס' 14, רשות הדאר - השירות הבולאי, כתר הוצאה לאור, 2008, עמ' 227
- ^ "המרגל הבלתי אפשרי", במאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי "אידיבי"
- ^ אריאנה מלמד, הסדרה הדוקומנטרית על אלי כהן — הכי טובה שראיתי זה שנים, באתר הארץ, 4 במאי 2020
- ^ הָאִישׁ שֶׁלָּנוּ מאת נועה שקרג'י מארק אליהו, יוטיוב, 11 במאי 2016
- ^ אלי שלי, יוטיוב
- אלי כהן
- אנשי המוסד שנכלאו בחו"ל
- יהודים שהוצאו להורג
- אישים שהוצאו להורג בארצות ערב
- חללי צה"ל
- הנצחת נעדרים בהר הרצל
- יחסי ישראל–סוריה
- יהדות אלכסנדריה
- אלכסנדריה: אישים
- ישראלים ילידי מצרים
- עולים בשנות ה-1950
- מרגלים יהודים
- אנשי יחידה 131
- בת ים: אישים
- חללי מערכות ישראל שמקום קבורתם לא נודע
- אישים שהונצחו על בולי ישראל
- פעילים ציונים במצרים
- פעילים ציונים בסוריה
- אסירי ציון
- עולי הגרדום
- אישים שהונצחו על מדליות ישראל
- חברי הבונים החופשיים בישראל
- קורבנות עינויים ישראלים
- אישים שעל שמם יישובים בישראל
- סגני-אלופים בצה"ל
- מרגלים שריגלו למען ישראל
- מרגלים ישראלים
- אישים המונצחים בגן הנעדרים בהר הרצל
- מתרגמים מערבית לעברית
- אישים שעל שמם תחנות רכבת בישראל
- ישראלים שנולדו ב-1924
- ישראלים שנפטרו ב-1965