יוסף מיוחס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יוסף מיוחס בשנות ה-30

יוסף בר"נ מיוחס (לעתים בכתיב חסר: מיֻחס) ('בר"ן' – בן רחמים נתן) (25 בינואר 18684 בספטמבר 1942) היה מחנך, סופר וסופר ילדים עברי ואיש ציבור בתקופת היישוב, מראשי הקהילה היהודית בירושלים, ממייסדי שכונת שערי צדק בעיר, ממייסדי בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי, חבר הוועד הלאומי. כתב רבות על הערבים ותרבותם (בעיקר על ספרותם העממית) ועודד את אנשי היישוב להכירם ולהתקרב אליהם. חתנו של יחיאל מיכל פינס, גיסו של דוד ילין, מחותנו של אריה פייגנבאום.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוסף מיוחס, הבכור לארבעה אחים נולד בשנת 1868 בירושלים למזל ולרחמים נתן, בן משפחת מיוחס הענפה, משפחת רבנים ספרדית שהגיעה לארץ ישראל מאיזמיר במאה השבע עשרה. למד בישיבת "אוהל יוסף" ובבית הספר כי"ח. רישומי ילדותו בכפר השילוח גרמו לו לחבב את מנהגי הערבים, להתמסר ללימוד הערבית ולחקור את הפולקלור הערבי. לצד לימודים אלה, למד מיוחס גם לימודי יהדות ושפות נוספות. כחוקר פולקלור ערבי, תיאר מיוחס לעתים את עולמו של הפלאח הערבי באופן ביקורתי ביותר.

מיוחס ניהל בית ספר לבנים בירושלים. במשך כשלושים שנה שימש מורה לעברית, ערבית וצרפתית, בבית הספר של החברה האנגלית-יהודית בירושלים. היה ממייסדי בית המדרש למורים של "עזרה" ואף בו לימד ערבית.

כתב מאמרים בעיתונות העברית וחיבר ספרים. היה ממייסדי בית הספרים "מדרש אברבנאל" ו"גנזי יוסף", ולימים ממייסדי בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים.

היה מבוני ומייסדי שכונת שערי צדק בירושלים. היה יושב ראש "ועד העיר ליהודי ירושלים", גוף שקדם לוועד הקהילה שנוסד בתקופת המנדט הבריטי. הוא היה חבר בלשכות "בני ברית" בירושלים ובערים שונות בטורקיה ובבולגריה, היה מראשי ועד העדה הספרדית בירושלים והשתתף בחלק נכבד של האגודות והמוסדות הציבוריים בירושלים ובארץ ישראל.

מיוחס נפטר ב-1942, בגיל 76. בשבעה למותו נערכה לו בירושלים אזכרה המונית מטעם המוסדות הלאומיים.[1]

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שיחות ישמעאל, חלק א, ירושלים: דפוס הרי"ד פרומקין, אלף ותתכ"ו לגלותנו [תרנ"ה]. (לילדים) (הספר במאגר הספרים הסרוקים של הספרייה הלאומית)
  • בת חיל, או, תורת אם: ספר מקרא לבנות ישראל, ירושלים: דפוס מערכת הצבי, תרס"א.
  • רבי אליעזר בן הורקנוס: תולדה, ורשה: תושיה ('עולם קטן'), תרס"ד. (ספרון) (לילדים)
  • "ארץ ישראל היום ולפנים", ירושלים: [חמו"ל], תרס"ו (הדפסה מיוחדת מ"לוח ארץ ישראל" שנה יב)
  • בופון: מגדולי העמים, ורשה: תושיה ('בכורים', מס' 82–83), תרס"ז. (ספרון) (לילדים) (על ז'ורז'-לואי לקלר דה בופון)
  • "מגלות משפחה בא"י", ירושלים: דפוס א"מ לונץ, תרע"ב. (מתוך "ירושלים", כרך ט)
  • הליכות עולם, או פרי תרבות: ספר מקרא עברי קולטורי וכללי לבית הספר ולבית; על פי ג’ ברונו, ירושלים: דפוס לעווי ושותפיו, תרע"ג. (עיבוד של המקראה האנציקלופדית הפופולרית "פרַנסינֶה" (Francinet) מאת הסופרת הצרפתייה ג. ברונו (צר'))[2]
  • מחיי האזרחים בארץ ישראל, ירושלים: חדשות מהארץ, תרע"ט.
  • ילדי ערָב, 3 כרכים, תל אביב: דביר, תרפ"ח 1927–תרפ"ט 1929. (ספרים א–ב יצאו לאור בשם: ילדי ערב: ספר האגדות. (ספר א: אגדות התורה, תרפ"ח 1927; ספר ב: אגדות הנביאים, תרפ"ח 1928; ספר ג: מחיי הח'ליפים, תרפ"ט 1929) (הדפסה ב: תש"ל) (סיפורים ואגדות ערביים, מתובלים במשלים ובפתגמים)
  • הפלחים: חיי הפלחים בהשואה אל חיי היהודים בתקופות התנ"ך והתלמוד, תל אביב: דביר, תרצ"ז.[3]
  • מעשיות עם לבני קדם; מלוקטות בין היהודים הספרדים ובני עדות המזרח בירושלם; מסודרות ומסוגננות ע"י יוסף בר"נ מיחס, תל אביב: דביר, תרצ"ח.[4] (הדפסה ב: תשכ"ט)
  • ביטאון החינוך המשלים: שירות נוער בישראל, הוצאת צ'ריקובר 1971.
  • הצופיות- שיטת חינוך לנוער, הוצאת ההסתדרות הציונית, המחלקה לענייני הנוער והחלוץ.
  • Joseph Meyouhas, Bible Tales in Arab Folk-lore; translated from the Hebrew by Victor N. Levi, London: Knopf,‎ 1928.‎

עריכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • כתבי יחיאל מיכל פינס, כרך ב: בנין הארץ, ספר א; בעריכת חתניו דוד ילין ויוסף מיחס, תל אביב: דביר, תרצ"ט 1938.

תרגום[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ל[ואי] פנדלטון, אלמון האובד: ספור הסטורי מימי מלכות עתליה ויואש מלך יהודה; תרגום: י’ מיוחס, ורשה: תושיה, תרס"ז. (מהדורה ב: ציֵּר: נחום גוטמן, ירושלים: מרכז הסתדרות המורים, תרח"ץ)
  • שרה מילר, תחת כנפי הנשר: ספור מתקופת הרמב"ם ז"ל; תרגם: יוסף בר"נ מיחס, תל אביב: דביר, תרצ"ח.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפרי עטו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ירושלים: אזכרה לר' יוסף בר"נ מיוחס, דבר, 8 בספטמבר 1942; יוסף מיוחס, הצופה, 11 בספטמבר 1942.
  2. ^ סקירה: ספרים חדשים: הליכות עולם או פרי תרבות, הצבי, 5 בינואר 1913; אוריאל אופק, ספרות הילדים העברית 1900–1948, תל אביב: דביר, תשמ"ח 1988, עמ' 130.
  3. ^ בספרות ובאמנות, דבר, טור 1, 24 בספטמבר 1937; ביקורת: ב"צ לוריא; משה סטבסקי; מ. קפליוקספר על הפלחים, דבר, 24 בדצמבר 1937.
  4. ^ ביקורת: ד., חכם יוסף מספר..., הצופה, 12 באוגוסט 1938.