יורו 1984

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יורו 1984
UEFA Euro 1984 logo.svg
מארחת Flag of France.svg  צרפת
תאריך 12 ביוני - 27 ביוני 1984
מספר נבחרות 8  (מתוך 32 נבחרות שנרשמו)
הנבחרת הזוכה Flag of France.svg  צרפת
מספר משחקים 15
מספר שערים 41 (2.73 בממוצע למשחק)
מספר צופים 599,669 (39,978 בממוצע למשחק)
מלך השערים Flag of France.svg מישל פלאטיני
איטליה 1980
גרמניה המערבית 1988

אליפות אירופה בכדורגל 1984, הידועה גם בשם יורו 1984 היא אליפות אירופה בכדורגל השביעית שמארגנת אופ"א. הטורניר נערך בצרפת בין ה-12 ביוני ל-27 ביוני 1984.

בטורניר השתתפו שמונה נבחרות. צרפת המארחת בטורניר העפילה אוטומטית, ואליה הצטרפו שבע נבחרות מטורניר המוקדמות.

אל משחק הגמר העפילו צרפת וספרד, והוא הסתיים בניצחון המארחת 2-0 משני שערים במחצית השנייה של מישל פלאטיני וברונו בלון, שהעניקו לה את הזכייה הראשונה בתולדותיה בתואר.

שערו של פלאטיני בגמר היה התשיעי שלו בטורניר. בכך הוא הפך לשיאן השערים בטורניר אחד, וכן למלך שערי הטורניר בכל הזמנים, על אף שלא השתתף בטורנירי יורו נוספים. הוא כבש בכל אחד מחמשת משחקיה של צרפת בטורניר.

מוקדמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מוקדמות יורו 1984

הגרלת מוקדמות יורו 1984 התקיימה ב-8 בינואר 1982 בפריז. 32 הנבחרות החברות באופ"א התחלקו לשבעה בתים בני ארבע או חמש נבחרות כל אחד, והנבחרות שסיימו כראשי בתים הצטרפו לצרפת המארחת לטורניר הגמר.

ההעפלה האוטומטית של צרפת סימנה עבורה את החזרה לטורניר לאחר שכשלה להעפיל לחמשת טורנירי היורו הקודמים, ולמעשה השתתפה בו רק פעם אחת, בטורניר היורו הראשון ב-1960, שגם אותו אירחה. נבחרות פורטוגל ורומניה העפילו להופעת הבכורה שלהן בטורניר אליפות אירופה.

הנבחרות המעפילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבחרת כרטיס הופעות קודמות ביורו 1
Flag of France.svg  צרפת נבחרת מארחת 1 (1960)
Flag of Belgium (civil).svg  בלגיה מנצחת בית 1 2 (1972, 1980)
Flag of Portugal.svg  פורטוגל מנצחת בית 2 0
Flag of Denmark.svg  דנמרק מנצחת בית 3 1 (1964)
Flag of SFR Yugoslavia.svg  יוגוסלביה מנצחת בית 4 3 (1960, 1968, 1976)
Flag of Romania.svg  רומניה מנצחת בית 5 0
Flag of Germany.svg  גרמניה המערבית מנצחת בית 6 3 (1972, 1976, 1980)
Flag of Spain.svg  ספרד מנצחת בית 7 2 (1964, 1980)

1 במודגש: זכתה בטורניר, בנטוי: מארחת הטורניר

אצטדיונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

טורניר הגמר נפרש על פני שבעה אצטדיונים בשבע ערים שונות ברחבי המדינה. חמישה מהאצטדיונים המארחים שופצו או הורחבו לקראת הטורניר, כמו סטאד ולודרום במרסיי שהפך לגדול מבין האצטדיונים המארחים, ושני אצטדיונים נבנו לקראת הטורניר. בעוד סטאד דה לה בוז'ואר בנאנט נבנה במיקום חדש לחלוטין, סטאד דה לה מיינו בשטרסבורג נהרס ונבנה מחדש כדי להכיל 40,000 צופים בבנייה מודרנית ומחודשת. אצטדיון פארק דה פראנס בפריז נבחר לארח את משחק הפתיחה ואת משחק הגמר של הטורניר.

פריז מרסיי
פארק דה פראנס סטאד ולודרום
תכולה: 48,360 תכולה: 55,000
Paris-Parc-des-Princes.jpg Vue du virage Depé.jpg
ליון סנט אטיין
סטאד דה ז'רלן סטאד ז'ופרואה-גישאר
תכולה: 51,860 תכולה: 48,274
Stade-Gerland-RWC2007.JPG Stade-GeoffroyGuichard-RWC2007.JPG
לאנס נאנט שטרסבורג
אצטדיון פליקס בולאר סטאד דה לה בוז'ואר סטאד דה לה מיינו
תכולה: 49,000 תכולה: 52,923 תכולה: 42,756
Stade Felix-Bollaert.jpg Stade de la Beaujoire.jpg Stade de la Meinau fassade2.JPG
  • תכולת האצטדיונים נכונה לזמן הטורניר.

שלב הבתים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת טורניר הגמר, החליטה אופ"א לשנות את שיטת התחרות, והשיטה שהונהגה בטורניר נותרה לשיטה המועדפת עד להרחבת הטורניר ל-16 נבחרות לקראת יורו 1996.

בשיטה החדשה, שמונה הנבחרות שהעפילו לטורניר חולקו לשני בתים בני ארבע נבחרות כל אחד. שתי הנבחרות שסיימו ראשונות בכל בית זכו בכרטיס לשלב חצי הגמר, שלב שהושמט מהתחרויות הקודמות, כך שהמנצחת בכל בית פגשה את סגנית הבית המקביל. כל ניצחון בשלב הבתים זיכה את הנבחרת המנצחת בשתי נקודות, ולא בשלוש כפי שנהוג כיום, וההפעלה במקרה של שוויון בנקודות הוכרעה לפי פער שערים. כמו כן, בוטל המשחק על המקום השלישי.

בית א'[עריכת קוד מקור | עריכה]

צרפת המארחת הגיעה לטורניר כאחת המועמדות הבולטות לזכייה, לאחר היכולת שהציגה במונדיאל 1982, וסיימה את שלב הבתים במאזן מושלם. מישל פלאטיני הוביל את הנבחרת עם השער היחיד בניצחון 1-0 על דנמרק, ופעמיים שלושער - מול בלגיה (5-0) ומול יוגוסלביה (3-2). דנמרק, שבעצמה רשמה הופעה מצויינת בניצחון 5-0 על יוגוסלביה, הגיעה למחזור האחרון מול בלגיה כשלשתיים מאזן זהה של שתי נקודות, אך עם יתרון בפער השערים. בלגיה עוד הובילה בתוצאה 2-0 ונראה היה כי תעפיל לחצי הגמר, אך הדנים השלימו מהפך, ניצחו 3-2 והצטרפו לצרפת בשלב הבא. יוגוסלביה סיימה את שלב הבתים ללא נקודות.

נבחרת נקודות משחקים ניצחונות תיקו הפסדים שערים
זכות חובה הפרש
Flag of France.svg צרפת 6 3 3 0 0 9 2 7+
Flag of Denmark.svg דנמרק 4 3 2 0 1 8 3 5+
Flag of Belgium (civil).svg בלגיה 2 3 1 0 2 4 8 4-
Flag of SFR Yugoslavia.svg יוגוסלביה 0 3 0 0 3 2 10 8-
Flag of France.svg צרפת 1 - 0 דנמרק Flag of Denmark.svg
Flag of Belgium (civil).svg בלגיה 2 - 0 יוגוסלביה Flag of SFR Yugoslavia.svg
Flag of France.svg צרפת 5 - 0 בלגיה Flag of Belgium (civil).svg
Flag of Denmark.svg דנמרק 5 - 0 יוגוסלביה Flag of SFR Yugoslavia.svg
Flag of France.svg צרפת 3 - 2 יוגוסלביה Flag of SFR Yugoslavia.svg
Flag of Denmark.svg דנמרק 3 - 2 בלגיה Flag of Belgium (civil).svg

בית ב'[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגרלת הבית הפגישה בין ספרד בעלת הסגל המוכשר, פורטוגל המוכשרת אך חסרת הניסיון, גרמניה המערבית שהגיעה כאלופה המכהנת מיורו 1980 וכפינאליסטית מונדיאל 1982 שנתיים קודם לכן, ורומניה שהדיחה במוקדמות את איטליה החזקה. הבית נותר פתוח כמעט לחלוטין לקראת מחזור הנעילה, אליו הגיעו ספרד ופורטוגל עם שתי נקודות, כשלספרד יתרון בשערי זכות, בעוד גרמניה מעליהן עם שלוש ורומניה מתחתיהן עם נקודה. במחזור הנעילה הדרמטי גברה פורטוגל 1-0 על רומניה לאחר שכבשה תשע דקות לסיום, וספרד גברה על גרמניה באותה תוצאה משער בדקה האחרונה, ובכך העפילו השתיים על חשבון גרמניה לחצי הגמר.

נבחרת נקודות משחקים ניצחונות תיקו הפסדים שערים
זכות חובה הפרש
Flag of Spain.svg ספרד 4 3 1 2 0 3 2 1+
Flag of Portugal.svg פורטוגל 4 3 1 2 0 2 1 1+
Flag of Germany.svg גרמניה המערבית 3 3 1 1 1 2 2 0
Flag of Romania.svg רומניה 1 3 0 1 2 2 4 2-
Flag of Germany.svg גרמניה המערבית 0 - 0 פורטוגל Flag of Portugal.svg
Flag of Romania.svg רומניה 1 - 1 ספרד Flag of Spain.svg
Flag of Germany.svg גרמניה המערבית 2 - 1 רומניה Flag of Romania.svg
Flag of Portugal.svg פורטוגל 1 - 1 ספרד Flag of Spain.svg
Flag of Germany.svg גרמניה המערבית 0 - 1 ספרד Flag of Spain.svg
Flag of Portugal.svg פורטוגל 1 - 0 רומניה Flag of Romania.svg

שלבי הנוק-אאוט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הישגי הנבחרות ביורו 1984
  חצי גמר גמר
23 ביוני - מרסיי
 Flag of France.svg  צרפת 3  
 Flag of Portugal.svg  פורטוגל 2  
27 ביוני - פריז
 Flag of France.svg  צרפת 2
   Flag of Spain.svg  ספרד 0
24 ביוני - ליון
 Flag of Spain.svg  ספרד 1 (5)
 Flag of Denmark.svg  דנמרק 1 (4)  

חצי הגמר[עריכת קוד מקור | עריכה]

23 ביוני 1984
Flag of France.svg  צרפת 3 - 2
(הארכה)
Flag of Portugal.svg  פורטוגל סטאד ולודרום, מרסיי
ז'אן פרנסואה דומרג הבקיע שער בדקה ה-114', 24 114', 24'
מישל פלאטיני הבקיע שער בדקה ה-119 119'
(סיקור) רוי ז'ורדאו הבקיע שער בדקה ה-98', 74 98', 74'


24 ביוני 1984
Flag of Spain.svg  ספרד 1 - 1
(הארכה)
Flag of Denmark.svg  דנמרק סטאד דה ז'רלן, ליון
אנטוניו מאקדה הבקיע שער בדקה ה-67 67' (סיקור) סורן לרבי הבקיע שער בדקה ה-7 7'
    פנדלים  
הבקיע בעיטה בדו-קרב פנדלים סנטיאנה
הבקיע בעיטה בדו-קרב פנדלים חואן אנטוניו סניור
הבקיע בעיטה בדו-קרב פנדלים סנטיאגו אורקיאגה
הבקיע בעיטה בדו-קרב פנדלים ויקטור מוניוס
הבקיע בעיטה בדו-קרב פנדלים מנואל סראביה
5 - 4 הבקיע בעיטה בדו-קרב פנדלים קנט בריל לארסן
הבקיע בעיטה בדו-קרב פנדלים יספר אולסן
הבקיע בעיטה בדו-קרב פנדלים מיכאל לאודרופ
הבקיע בעיטה בדו-קרב פנדלים סורן לרבי
החטיא בעיטה בדו-קרב פנדלים פרבן אלקיאר לארסן
 

גמר[עריכת קוד מקור | עריכה]

27 ביוני 1984
Flag of France.svg  צרפת 2 - 0 Flag of Spain.svg  ספרד פארק דה פראנס, פריז
מישל פלאטיני הבקיע שער בדקה ה-57 57'
ברונו בלון הבקיע שער בדקה ה-90 90'
(סיקור)
אלופת אירופה:
Flag of France.svg צרפת (תואר ראשון)

מלך השערים[עריכת קוד מקור | עריכה]

9 שערים

3 שערים

2 שערים

נבחרת הטורניר[עריכת קוד מקור | עריכה]

שוערים הגנה קשרים חלוצים
Flag of Germany.svg הראלד שומאכר Flag of Portugal.svg ז'ואאו פינטו
Flag of Germany.svg קרלהיינץ פרסטר
Flag of Denmark.svg מורטן אולסן
Flag of Germany.svg אנדראס ברמה
Flag of Portugal.svg פרננדו צ'לנה
Flag of France.svg אלן ז'ירס
Flag of France.svg ז'אן טיגנה
Flag of Denmark.svg פרנק ארנסן
Flag of France.svg מישל פלאטיני
Flag of Germany.svg רודי פלר

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


אליפויות אירופה בכדורגל

צרפת 1960ספרד 1964איטליה 1968בלגיה 1972יוגוסלביה 1976איטליה 1980צרפת 1984מערב גרמניה 1988
שבדיה 1992אנגליה 1996בלגיה והולנד 2000פורטוגל 2004אוסטריה ושווייץ 2008פולין ואוקראינה 2012צרפת 2016פאן-אירופי 2020