יורו 1976

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יורו 1976
UEFA Euro 1976 logo.svg
מארחת Flag of SFR Yugoslavia.svg יוגוסלביה
תאריך 16 ביוני - 20 ביוני 1976
מספר נבחרות 4  (מתוך 32 נבחרות שנרשמו)
הנבחרת הזוכה Flag of the Czech Republic.svg  צ'כוסלובקיה
מספר משחקים 4
מספר שערים 19 (4.75 בממוצע למשחק)
מספר צופים 106,087 (26,522 בממוצע למשחק)
מלך השערים Flag of Germany.svg דיטר מילר
בלגיה 1972
איטליה 1980

אליפות אירופה בכדורגל 1976, הידועה גם בשם יורו 1976 היא אליפות אירופה בכדורגל החמישית שמארגנת אופ"א. הטורניר נערך ביוגוסלביה בין ה-16 ביוני ל-20 ביוני 1976.

טורניר הגמר כלל אז ארבע נבחרות בלבד, שעלו מטורניר המוקדמות, ולכן שוחקו רק משחקי חצי הגמר, המשחק על המקום השלישי ומשחק הגמר. הייתה זו הפעם החמישית והאחרונה בה משוחק הטורניר בשיטה זו, השיטה הראשונית של אליפות אירופה, לפי הרחבות לשמונה נבחרות ביורו 1980. למרות שבאותו הזמן הנבחרת המארחת לא העפילה אוטומטית לטורניר הגמר, הצליחה יוגוסלביה להעפיל מהמוקדמות.

אל משחק הגמר העפילו נבחרות צ'כוסלובקיה וגרמניה המערבית. למרות יתרון 2-0 מהיר לצ'כוסלובקיה הצליחו הגרמנים, בעזרת שער שוויון דקה לסיום הזמן החוקי, להשוות ל-2-2. לאחר שלא הובקעו שערים בהארכה, היה משחק הגמר לראשון בתולדות הטורניר שמוכרע בדו-קרב פנדלים, וצ'כוסלובקיה הייתה זו שזכתה בתואר, לראשונה בתולדותיה. את הפנדל המכריע בדו-קרב כבש אנטונין פאננקה בדרך ייחודית ולא מוכרת עד אז, כשהוא מקפיץ את הכדור למרכז שערו של ספ מאייר. סגנון הבעיטה הייחודי, ששוחזר מאז על ידי כדורגלנים ברחבי העולם, נקרא עד היום "פאננקה", על שמו של הבועט המקורי.

אף אחד מארבעת משחקי הטורניר לא הגיע להכרעה בסיום הזמן החוקי. למעט משחק הגמר שהוכרע בדו-קרב פנדלים, שאר המשחקים (חצאי הגמר והמשחק על המקום השלישי) הוכרעו בזמן ההארכה.

מוקדמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

טורניר מוקדמות יורו 1976 החל בשנת 1974 כש-32 הנבחרות החברות באופ"א חולקו לשמונה בתים בני ארבע נבחרות כל אחד. הנבחרות שסיימו בראש הבית הוגרלו לשלב רבע גמר במתכונת בית-חוץ. שלב זה שוחק כחודש לפני פתיחת טורניר הגמר, וארבע הנבחרות המנצחות העפילו לטורניר ביוגוסלביה.

בטורניר המוקדמות ניצחה יוגוסלביה המארחת את ויילס 3-1 בסיכום שני המשחקים, והצליחה להעפיל לטורניר אותו אירחה. הולנד העפילה לראשונה בתולדותיה לאליפות אירופה, לאחר שהדיחה את בלגיה עם 7-1 בסיכום שני המשחקים. אליהן הצטרפו צ'כוסלובקיה וגרמניה המערבית, האלופה המכהנת מיורו 1972.

הנבחרות המעפילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבחרת כרטיס תאריך העפלה הופעות קודמות ביורו 1
Flag of the Czech Republic.svg  צ'כוסלובקיה ניצחון ברבע הגמר על ברית המועצות 22 במאי 1976 1 (1960)
Flag of the Netherlands.svg  הולנד ניצחון ברבע הגמר על בלגיה 22 במאי 1976 0
Flag of Germany.svg  גרמניה המערבית ניצחון ברבע הגמר על ספרד 22 במאי 1976 1 (1972)
Flag of SFR Yugoslavia.svg  יוגוסלביה ניצחון ברבע הגמר על וויילס 22 במאי 1976 2 (1960, 1968)

1 במודגש: זכתה בטורניר, בנטוי: מארחת הטורניר

אצטדיונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארבעת משחקי טורניר הגמר שוחקו בשני אצטדיונים שונים. אצטדיון הכוכב האדום בבלגרד נבחר לארח את משחק הגמר.

Flag-map of Yugoslavia.svg

זאגרב
Soccer ball.svg
בלגרד
Soccer ball.svg
בלגרד
אצטדיון הכוכב האדום
תכולה: 90,000
Fk Red Star stadium.jpg
זאגרב
אצטדיון מקסימיר
תכולה: 55,000
Maksimirski stadion Zagreb.jpg
  • תכולת האצטדיונים נכונה לזמן הטורניר.

תוצאות הטורניר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הישגי הנבחרות ביורו 1976
  חצי הגמר הגמר
16 ביוני - זאגרב
 Flag of the Czech Republic.svg  צ'כוסלובקיה  3  
 Flag of the Netherlands.svg  הולנד  1  
 
20 ביוני - בלגרד
     Flag of the Czech Republic.svg  צ'כוסלובקיה  2 (5)
   Flag of Germany.svg  גרמניה המערבית  2 (3)
המשחק על המקום השלישי
17 ביוני - בלגרד 19 ביוני - זאגרב
 Flag of SFR Yugoslavia.svg  יוגוסלביה  2  Flag of the Netherlands.svg  הולנד  3
 Flag of Germany.svg  גרמניה המערבית  4    Flag of SFR Yugoslavia.svg  יוגוסלביה  2


חצי גמר[עריכת קוד מקור | עריכה]

16 ביוני 1976
Flag of the Czech Republic.svg  צ'כוסלובקיה 3 - 1
(הארכה)
Flag of the Netherlands.svg  הולנד אצטדיון מקסימיר, זאגרב
אנטון אונדרוש הבקיע שער בדקה ה-19 19'
זדנק נהודה הבקיע שער בדקה ה-114 114'
פרנטישק וסלי הבקיע שער בדקה ה-118 118'
(סיקור) אנטון אונדרוש הבקיע שער בדקה ה-77 77' (עצמי)
17 ביוני 1976
Flag of Germany.svg  גרמניה המערבית 4 - 2
(הארכה)
Flag of SFR Yugoslavia.svg  יוגוסלביה אצטדיון הכוכב האדום, בלגרד
היינץ פלו הבקיע שער בדקה ה-64 64'
דיטר מילר הבקיע שער בדקה ה-119', 115' ,82 119', 115' ,82'
(סיקור) דנילו פופיוודה הבקיע שער בדקה ה-19 19'
דראגן ג'יאיץ' הבקיע שער בדקה ה-30 30'

המשחק על המקום השלישי[עריכת קוד מקור | עריכה]

19 ביוני 1976
Flag of the Netherlands.svg  הולנד 3 - 2
(הארכה)
Flag of SFR Yugoslavia.svg  יוגוסלביה אצטדיון מקסימיר, זאגרב
רוד חילס הבקיע שער בדקה ה-107', 27 107', 27'
וילי ואן דה קרקהוף הבקיע שער בדקה ה-39 39'
(סיקור) יוסיפ קטלינסקי הבקיע שער בדקה ה-43 43'
דראגן ג'יאיץ' הבקיע שער בדקה ה-82 82'

גמר[עריכת קוד מקור | עריכה]

20 ביוני 1976
Flag of the Czech Republic.svg  צ'כוסלובקיה 2 - 2
(הארכה)
Flag of Germany.svg  גרמניה המערבית אצטדיון הכוכב האדום, בלגרד
יאן סבהליק הבקיע שער בדקה ה-8 8'
קרול דוביאס הבקיע שער בדקה ה-25 25'
(סיקור) דיטר מילר הבקיע שער בדקה ה-28 28'
ברנד הולצנביין הבקיע שער בדקה ה-89 89'
    פנדלים  
הבקיע בעיטה בדו-קרב פנדלים מריאן מאסני
הבקיע בעיטה בדו-קרב פנדלים זדנק נהודה
הבקיע בעיטה בדו-קרב פנדלים אנטון אונדרוש
הבקיע בעיטה בדו-קרב פנדלים לדיסלב יורקמיק
הבקיע בעיטה בדו-קרב פנדלים אנטונין פאננקה
9 - 8 הבקיע בעיטה בדו-קרב פנדלים ריינר בונהוף
הבקיע בעיטה בדו-קרב פנדלים היינץ פלו
הבקיע בעיטה בדו-קרב פנדלים האנס בונגארץ
החטיא בעיטה בדו-קרב פנדלים אולי הנס
 
אלופת אירופה:
Flag of the Czech Republic.svg צ'כוסלובקיה (תואר ראשון)

מלך השערים[עריכת קוד מקור | עריכה]

4 שערים
2 שערים

נבחרת הטורניר[עריכת קוד מקור | עריכה]

שוערים הגנה קשרים חלוצים
Flag of the Czech Republic.svg איבו ויקטור Flag of the Czech Republic.svg יאן פיברניק
Flag of the Netherlands.svg רוד קרול
Flag of the Czech Republic.svg אנטון אונדרוש
Flag of Germany.svg פרנץ בקנבאואר
Flag of Germany.svg ריינר בונהוף
Flag of the Czech Republic.svg ירוסלב פולאק
Flag of the Czech Republic.svg אנטונין פאננקה
Flag of SFR Yugoslavia.svg דראגן ג'יאיץ'
Flag of the Czech Republic.svg זדנק נהודה
Flag of Germany.svg דיטר מילר

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


אליפויות אירופה בכדורגל

צרפת 1960ספרד 1964איטליה 1968בלגיה 1972יוגוסלביה 1976איטליה 1980צרפת 1984מערב גרמניה 1988
שבדיה 1992אנגליה 1996בלגיה והולנד 2000פורטוגל 2004אוסטריה ושווייץ 2008פולין ואוקראינה 2012צרפת 2016פאן-אירופי 2020