לדלג לתוכן

נבחרת דנמרק בכדורגל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נבחרת דנמרק בכדורגל
מידע כללי
התאחדות התאחדות הכדורגל הדנית
השתייכות UEFA
דירוג פיפ"א
(19 בספטמבר 2024)
20       ‎+1‏
 - ניקוד פיפ"א 1,621.70
 - דירוג שיא 3 (נמדד במאי 1997)
 - דירוג שפל 51 (נמדד באפריל 2017)
מאמן קספר יולמן
קפטן סימון קר
מירב השערים פול נילסן
יון דאל תומסון
(52)
מירב ההופעות כריסטיאן אריקסן (133)
אצטדיון ביתי אצטדיון פארקן, קופנהגן
www.dbu.dk
תלבושת
תלבושת בית
תלבושת חוץ
משחק בינלאומי ראשון
דנמרקדנמרק דנמרק 9 - 0 צרפת צרפתצרפת
לונדון, אנגליה; 19 באוקטובר 1908
הניצחון הכי גדול
דנמרקדנמרק דנמרק 17 - 1 צרפת צרפתצרפת
לונדון, אנגליה; 22 באוקטובר 1908
ההפסד הכי גדול
גרמניה הנאצית (1935–1945)גרמניה הנאצית (1935–1945) גרמניה 8 - 0 דנמרק דנמרקדנמרק
ורוצלב, גרמניה; 16 במאי 1937
גביע העולם בכדורגל
הופעות 6 (הראשונה ב-1986)
ההישג הטוב רבע גמר, 1998
אליפות אירופה בכדורגל
הופעות 10 (הראשונה ב-1964)
ההישג הטוב זכייה, 1992

נבחרת דנמרק בכדורגלדנית: Danmarks fodboldlandshold) היא נבחרת הכדורגל הלאומית של דנמרק. החל מאמצע שנות ה-80 משתתפת הנבחרת באופן קבוע בתחרויות כדורגל רשמיות. הדירוג הנוכחי של נבחרת דנמרק ברשימת הדירוג של פיפ"א, הוא המקום ה-20 בעולם, נכון ל-19 בספטמבר 2024; הניקוד הוא 1,621.70 – עלייה של נקודה אחת לעומת ניקוד קודם.[1] דירוג השיא 3 נמדד לראשונה[2] במאי 1997, והדירוג הנמוך ביותר 51 נמדד לראשונה[2] באפריל 2017.

הישג השיא של נבחרת דנמרק היה זכייתה בטורניר יורו 1992. תחילה לא הצליחה נבחרת דנמרק להעפיל לטורניר, לאחר שסיימה במקום השני אחרי יוגוסלביה בשלב המוקדמות. בעקבות מלחמת יוגוסלביה הוחלט להטיל סנקציות בינלאומיות על המדינה, שכללו את ביטול השתתפותה בטורניר יורו 1992. נבחרת דנמרק זכתה מן ההפקר וקיבלה את הכרטיס לטורניר, ובסופו של דבר גם זכתה בתואר לאחר שניצחה במשחק הגמר את גרמניה בתוצאה 2:0.

דנמרק עשתה את הופעת הבכורה שלה בטורניר גביע העולם בכדורגל ב-1986, כשהפתיעה את העולם, לאחר שניצחה בכל שלושת משחקי שלב הבתים שלה, שכוללים ניצחון מוחץ על נבחרת אורוגוואי בתוצאה 6:1, וניצחון 2:0 על סגנית אלופת העולם לשעבר גרמניה המערבית. בשלב שמינית הגמר הובסה דנמרק על ידי ספרד בתוצאה 5:1 וסיימה את דרכה בטורניר.

אוהדי הנבחרת, הידועים כאיכותיים ותרבותיים, מכונים רוליגאנס. האוהדים קיבלו מספר פרסים מפיפ"א ומאופ"א, על שילוב בין מסירות קיצונית לנבחרתם לבין אופי שקט ורגוע.

כמו כן, שיחקו בשורות נבחרת דנמרק זוכה פרס נובל לפיזיקה, נילס בוהר ואחיו, המתמטיקאי הארלד בוהר שאף זכה עם הנבחרת הדנית במדליית הכסף בטורניר הכדורגל של אולימפיאדת לונדון (1908).

השנים החובבניות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

דנמרק זכתה שלוש פעמים במדליית הכסף במשחקים האולימפיים שנערכו בשנים 1908, 1912 ו-1960, וכן זכתה במדליית הארד באולימפיאדה בשנת 1948. כמו כן השתתפה באליפות המדינות הנורדיות בכדורגל וזכתה בה ב-1928. הישג השיא של הנבחרת היה המקום הרביעי ביורו 1964, שאליו הגיעה בעיקר בזכות הגרלה נוחה במיוחד בשלבים הראשונים שהועידה לה יריבות חלשות כדוגמת מלטה, אלבניה ולוקסמבורג. בחצי הגמר הובסה דנמרק על ידי ברית המועצות בתוצאה 0–3, ובמשחק על המקום השלישי הפסידה 1–3 להונגריה אחרי הארכה. עד שנות ה-80 של המאה ה-20 לא הגיעה הנבחרת להישגים חשובים נוספים. עם זאת זכתה בפעם השנייה באליפות המדינות הנורדיות בכדורגל ב-1978 וב-1985.

הפריצה של נבחרת דנמרק החלה בשנות ה-80. דנמרק העפילה במפתיע ליורו 1984 כשהיא מקדימה בבית המוקדם את נבחרות אנגליה, יוון, הונגריה ולוקסמבורג. במהלך המוקדמות הרשימה דנמרק כאשר ניצחה 0–1 את אנגליה באצטדיון ומבלי משער של אלן סימונסן. דנמרק פתחה את טורניר הגמר בהפסד 0–1 לצרפת, אך בהמשך הרשימה כאשר הביסה את יוגוסלביה 0-5 וניצחה את בלגיה 2-3, כאשר היא חוזרת מפיגור בן שני שערים. דנמרק העפילה לחצי הגמר מהמקום השני בבית, אחרי צרפת. בחצי הגמר הובילה דנמרק על ספרד 0-1 משערו של סורן לרבי בדקה השביעית, אולם הספרדים השוו ולאחר שגם ההארכה הסתיימה בתיקו 1-1 התייצבו שתי הנבחרות לבעיטות הכרעה. פרבן אלקיאר לארסן החמיץ את הבעיטה החמישית לדנים, והם הפסידו 4–5. אף על פי שלא העפילה לגמר, נחשב הטורניר כהצלחה גדולה לנבחרת דנמרק. המבקיע הבולט של הנבחרת בטורניר היה פרנק ארנסן עם שלושה שערים. פרבן אלקיאר לארסן הבקיע שני שערים. כוכבי הנבחרת היו אלן סימונסן, פרבן אלקיאר לארסן ומורטן אולסן.

דנמרק העפילה לראשונה לגביע העולם בכדורגל בשנת 1986, לאחר שסיימה ראשונה בבית המוקדם לפני ברית המועצות, שווייץ, אירלנד ונורווגיה. במונדיאל 1986 היא שובצה בשלב הבתים עם נבחרות גרמניה המערבית, אורוגוואי וסקוטלנד. דנמרק פתחה את הטורניר בניצחון 0–1 על סקוטלנד משער של פרבן אלקיאר לארסן, ובמשחקה השני הביסה 1–6 את אורוגוואי משלושער של אלקייאר-לארסן ומשערים של סורן לרבי, מיכאל לאודרופ ויספר אולסן. היכולת המרשימה והמפתיעה של הדנים הגיעה לשיאה בניצחון על נבחרתה החזקה של גרמניה המערבית בתוצאה 0–2 משעריהם של אולסן ואריקסן. דנמרק סיימה את שלב הבתים במקום הראשון עם מאזן מושלם, הטוב ביותר מבין כל הנבחרות בשלב הבתים. בשלב שמינית הגמר הובילה דנמרק על ספרד 0–1, אך הובסה בסופו של דבר 1–5 והודחה מהמשך הטורניר. אלקיאר לארסן היה המבקיע הבולט של הנבחרת עם ארבעה שערים.

דנמרק העפילה ליורו 1988, אך לא הצליחה לשחזר את הצלחותיה מהטורניר הקודם, כאשר הפסידה בכל משחקיה לספרד, לגרמניה המערבית ולאיטליה. דנמרק לא הצליחה להעפיל למונדיאל 1990. דנמרק הייתה זקוקה במשחקה האחרון לתיקו נגד נבחרת רומניה כדי לעלות למונדיאל באיטליה אך היא הפסידה 1–3.

שעתה היפה של נבחרת דנמרק הגיעה ביורו 1992. הדנים כשלו בניסיונם להעפיל לטורניר, לאחר שסיימו במקום השני בבית המוקדם אחרי יוגוסלביה. אולם, בעקבות סנקציות בינלאומיות שנבעו ממלחמות יוגוסלביה, הושעתה הנבחרת היוגוסלבית מהטורניר ודנמרק, כסגניתה בשלב המוקדמות, העפילה במקומה. הנבחרת נשענה על יכולתו הגבוהה של השוער פטר שמייכל ועל היצירתיות של בריאן לאודרופ. הנבחרת, תחת הדרכתו של המאמן ריצ'רד מולר נילסן, רשמה את אחת ההפתעות הגדולות בכדורגל האירופי.

דנמרק פתחה את משחקיה בטורניר בתיקו 0-0 עם אנגליה, ובהמשך הפסידה 0–1 לשוודיה. במשחק המכריע בשלב הבתים ניצחה דנמרק את צרפת 1-2, ובזכות ניצחונה של שוודיה על אנגליה במשחק המקביל הצליחה להעפיל לחצי הגמר.

בחצי הגמר הובילה דנמרק פעמיים מול הולנד מצמד שערים של הנריק לארסן, אולם המשחק הסתיים בתיקו 2-2. דנמרק ניצחה בבעיטות הכרעה 4–5, והעפילה לגמר הטורניר מול אלופת העולם והמועמדת העיקרית לזכייה, גרמניה. במשחק הגמר הדהימה דנמרק את גרמניה הפייבוריטית כאשר ניצחה 0–2 משעריהם של ג'ון ינסן וקים ווילפורט, ובכך זכתה לראשונה בתולדותיה באליפות אירופה. הנריק לארסן היה מלך שערי הטורניר עם שלושה שערים, בצוותא עם שלושה שחקנים נוספים.

שנות ה-90 עד היום

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף על פי שזכתה באליפות אירופה, לא הצליחה דנמרק להעפיל למונדיאל 1994 וזאת משום שהיה חסר לה שער אחד בלבד. היא סיימה עם אותו מספר נקודות כמו של נבחרת אירלנד (18 נקודות לכ"א) וכן הפרש שערים זהה (פלוס 13) העובדה שאירלנד כבשה יותר שערים (19 לאירלנד לעומת 15 שערי זכות לדנמרק) השאירה את הדנים בבית. בשנת 1995 השתתפה דנמרק, בפעם היחידה בתולדותיה, בגביע הקונפדרציות כאלופת אירופה ואף זכתה בו לאחר ניצחון על ערב הסעודית, ניצחון בבעיטות הכרעה על מקסיקו וניצחון 0–2 במשחק הגמר על ארגנטינה. מיכאל לאודרופ ופיטר רסמוסן הבקיעו את השערים לזכותה של דנמרק במשחק הגמר.

דנמרק העפילה ליורו 1996 ושובצה בשלב הבתים עם פורטוגל, קרואטיה וטורקיה. דנמרק פתחה את משחקיה בטורניר בתיקו 1-1 עם פורטוגל, הובסה 0–3 על ידי קרואטיה וסיימה את משחקיה בניצחון 0–3 על טורקיה, שלא מנע ממנה להיפרד מהטורניר בתום שלב הבתים בעקבות ניצחונה של פורטוגל על קרואטיה במחזור המשחקים האחרון בשלב זה.

דנמרק העפילה למונדיאל 1998 לאחר שלא הצליחה להעפיל לשני הטורנירים הקודמים. היא ניצחה את ערב הסעודית 0-1, סיימה בתיקו 1-1 עם דרום אפריקה וסיימה את משחקיה בשלב הבתים בהפסד 1–2 לצרפת המארחת. התוצאות הבינוניות שהשיגה הנבחרת הספיקו לה כדי לסיים במקום השני בבית ולהעפיל לשמינית הגמר. בשלב זה הרשימה דנמרק כשהביסה 1–4 את ניגריה, והעפילה לראשונה בתולדותיה לרבע גמר המונדיאל.

בשלב רבע הגמר שוב הפגינה דנמרק יכולת גבוהה, אך הפסידה לברזיל העדיפה 2–3. מיכאל לאודרופ ובריאן לאודרופ, בטורניר הפרישה שלהם מהנבחרת, היו המצטיינים בנבחרת ומהמצטיינים בטורניר כולו.

דנמרק העפילה ליורו 2000, כאשר בדרכה לטורניר הביסה את נבחרת ישראל 0-5 ו-0–3 בשלב הפלייאוף. בטורניר עצמו כשלה הנבחרת. דנמרק, ששובצה לבית קשה, הפסידה בכל משחקיה לצרפת, להולנד ולצ'כיה ולא הבקיעה שער.

דנמרק העפילה למונדיאל 2002 בפעם השנייה ברציפות, והפגינה יכולת טובה בשלב הבתים, שבו ניצחה 1–2 את אורוגוואי, סיימה בתיקו 1-1 עם סנגל וניצחה את אלופת העולם היוצאת צרפת 0–2. דנמרק סיימה ראשונה בבית המוקדם, אך הודחה בשמינית הגמר לאחר תבוסה 0–3 לאנגליה. יון דאל תומאסון היה כוכב הנבחרת, והבקיע ארבעה מחמשת השערים שלה בטורניר.

דנמרק העפילה לאליפות אירופה בפעם השישית ברציפות כאשר עלתה ליורו 2004. בשלב הבתים סיימה דנמרק בתיקו 0-0 עם איטליה וניצחה 0–2 את בולגריה. המשחק האחרון בשלב הבתים היה שנוי במחלוקת: דנמרק התמודדה מול שוודיה, כאשר תוצאת תיקו 2-2 ביניהן הייתה מעלה את שתי הנבחרות לשלב הבא בלי קשר לתוצאת המשחק שהתקיים באותה שעה בין איטליה לבין בולגריה. המשחק אכן הסתיים בתיקו 2-2, והדבר גרם לזעם בקרב האיטלקים, שטענו שתוצאת המשחק סודרה מראש בין הקבוצות. בעקבות התיקו, העפילה דנמרק לרבע הגמר מהמקום השני בבית, והובסה בשלב זה 0–3 על ידי צ'כיה. גם בטורניר זה היה יון דאל תומאסון כוכב הנבחרת, והבקיע שלושה שערים.

דנמרק לא העפילה למונדיאל 2006 לאחר שסיימה במקום השלישי בבית המוקדם אחרי נבחרת אוקראינה ונבחרת טורקיה וכשלה גם בניסיון ההעפלה שלה ליורו 2008 לאחר סיימה בבית המוקדם במקום הרביעי בלבד אחרי נבחרת ספרד, נבחרת שוודיה ונבחרת צפון אירלנד ובכך נקטע רצף של שש הופעות רצופות באליפות אירופה.

דנמרק העפילה למונדיאל 2010, אך לראשונה בתולדותיה לא הצליחה לעבור את שלב הבתים לאחר שהפסידה להולנד 0–2, ניצחה את קמרון 1-2 והפסידה ליפן 3-1 במשחק המכריע על העלייה לשלב שמינית הגמר.

את טורניר יורו 2012 פתחה דנמרק עם ניצחון על הולנד, אך בהמשך הפסידה לנבחרות פורטוגל וגרמניה, והודחה מהטורניר.

דנמרק לא העפילה למונדיאל 2014 לאחר שסיימה במקום השני ולא העפילה לפלייאוף על ההעפלה למונדיאל משום שהייתה הסגנית הגרועה ביותר מבין 9 הסגניות של הבתים האירופאים, בנוסף היא לא העפילה ליורו 2016, שכלל לראשונה 24 נבחרות לאחר הפסד בפליאוף לנבחרת שוודיה.

דנמרק העפילה למונדיאל 2018 לאחר שסיימה במקום השני בבית המוקדם אחרי נבחרת פולין והעפילה לפלייאוף נגד נבחרת אירלנד. במשחק הראשון בקופנהגן סיימו שתי הנבחרות בתיקו 0-0 ואילו בגומלין בדבלין הביסה דנמרק את אירלנד 1–5. בכך העפילה דנמרק לטורניר גמר גדול לראשונה מאז יורו 2012. בשלב הבתים של טורניר הגמר גברה דנמרק על פרו 0–1 ובהמשך סיימה בתיקו 1-1 עם אוסטרליה ובתיקו 0-0 עם מנצחת הבית צרפת, תוצאה שהבטיחה לה את המקום השני בבית. בשלב שמינית הגמר סיימה דנמרק בתיקו 1-1 עם קרואטיה והפסידה 2–3 בבעיטות הכרעה מ-11 מטרים.

דנמרק העפילה ליורו 2020 לאחר שסיימה במקום השני בבית המוקדם אחרי שווייץ. היא אירחה את שלושת משחקיה בשלב הבתים בביתה. במהלך משחק הפתיחה שלה נגד פינלנד, הקשר הדני כריסטיאן אריקסן התמוטט על המגרש בדקה ה-43 כתוצאה מדום לב. הוא פונה לבית החולים המלכותי בקופנהגן שם מצבו התייצב. המשחק נעצר ואופ"א הציעה לשחקנים שתי אפשרויות להמשיך את המשחק - באותו ערב או למחרת בצהריים. רק לאחר שקיבלו ידיעה על כך שאריקסן התאושש, הנבחרת הדנית הסכימה להמשיך במשחק באותו ערב ודנמרק הפסידה 1-0. דנמרק הפסידה גם במשחקה השני 2-1 לבלגיה, אבל במשחקה האחרון בשלב הבתים הביסה דנמרק את רוסיה 1-4 והעפילה לשמינית הגמר מהמקום השני בבית לאחר שסיימה עם אותו מספר נקודות כמו פינלנד ורוסיה, אך נהנתה ממאזן שערים עדיף במפגשים בין שלוש הנבחרות. בשמינית הגמר הביסה דנמרק את ויילס 0-4 וברבע הגמר גברה דנמרק על צ'כיה 1-2. בחצי הגמר הפסידה דנמרק לאנגליה המארחת 1–2 אחרי הארכה והודחה לאחר טורניר היורו המוצלח ביותר שלה מאז זכייתה ב-1992.

דנמרק העפילה למונדיאל 2022, בעקבות קמפיין מוקדמות מרשים בו סיימה ראשונה בבית המוקדם כשהיא מנצחת 9 מ-10 משחקיה, כולל שני ניצחונות על ישראל והייתה מהנבחרות הראשונות שמבטיחות את השתתפותן בטורניר הגמר. בטורניר הגמר עצמו אכזבה דנמרק כאשר סיימה בתיקו 0-0 עם תוניסיה, הפסידה 2-1 לצרפת והפסידה 0–1 לאוסטרליה. בכך דנמרק סיימה במקום האחרון בבית ללא ניצחון.

דנמרק העפילה ליורו 2024. היא סיימה את שלושת משחקיה בשלב הבתים בתיקו (1-1 עם סלובניה ועם אנגליה, 0-0 עם סרביה) והעפילה לשמינית הגמר מהמקום השני בבית. בשמינית הגמר הפסידה דנמרק 2-0 לגרמניה המארחת והודחה.

כל גביעי העולם

[עריכת קוד מקור | עריכה]
שנה סיבוב משחקים ניצחונות תיקו* הפסדים שערי זכות שערי חובה
אורוגוואיאורוגוואי 1930 לא נרשמה
הממלכה האיטלקיתהממלכה האיטלקית 1934
צרפתצרפת 1938
ברזילברזיל 1950
שווייץשווייץ 1954
שוודיהשוודיה 1958 לא העפילה
צ'ילהצ'ילה 1962 לא נרשמה
אנגליהאנגליה 1966 לא העפילה
מקסיקומקסיקו 1970
גרמניהגרמניה 1974
ארגנטינהארגנטינה 1978
ספרדספרד 1982
מקסיקומקסיקו 1986 שמינית גמר 4 3 0 1 10 6
איטליהאיטליה 1990 לא העפילה
ארצות הבריתארצות הברית 1994
צרפתצרפת 1998 רבע גמר 5 2 1 2 9 7
קוריאה הדרומיתקוריאה הדרומית יפןיפן 2002 שמינית גמר 4 2 1 1 5 5
גרמניהגרמניה 2006 לא העפילה
דרום אפריקהדרום אפריקה 2010 שלב הבתים 3 1 0 2 3 6
ברזילברזיל 2014 לא העפילה
רוסיהרוסיה 2018 שמינית גמר 4 1 3 0 3 2
קטר (מדינה)קטר (מדינה) 2022 שלב הבתים 3 0 1 2 1 3
ארצות הבריתארצות הברית מקסיקומקסיקו קנדהקנדה 2026
סה"כ 6/22 23 9 6 8 31 29

כל אליפויות אירופה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
שנה סיבוב משחקים ניצחונות תיקו* הפסדים שערי זכות שערי חובה
צרפתצרפת 1960 לא העפילה
ספרדספרד 1964 מקום רביעי 2 0 0 2 1 6
איטליהאיטליה 1968 לא העפילה
בלגיהבלגיה 1972
יוגוסלביהיוגוסלביה 1976
איטליהאיטליה 1980
צרפתצרפת 1984 חצי גמר 4 2 1 1 9 4
גרמניהגרמניה 1988 שלב הבתים 3 0 0 3 2 7
שוודיהשוודיה 1992 מקום ראשון 5 2 2 1 6 4
אנגליהאנגליה 1996 שלב הבתים 3 1 1 1 4 4
בלגיהבלגיה הולנדהולנד 2000 שלב הבתים 3 0 0 3 0 8
פורטוגלפורטוגל 2004 רבע גמר 4 1 2 1 4 5
אוסטריהאוסטריה שווייץשווייץ 2008 לא העפילה
פוליןפולין אוקראינהאוקראינה 2012 שלב הבתים 3 1 0 2 4 5
צרפתצרפת 2016 לא העפילה
האיחוד האירופיהאיחוד האירופי 2020 חצי גמר 6 3 0 3 12 7
גרמניהגרמניה 2024 שמינית גמר 4 0 3 1 2 4
בריטניהבריטניה אירלנדאירלנד 2028
סה"כ 10/17 37 10 9 18 44 54
שנה השתתפה בתור סיבוב משחקים ניצחונות תיקו* הפסדים שערי זכות שערי חובה
ערב הסעודיתערב הסעודית 1992 לא העפילה
ערב הסעודיתערב הסעודית 1995 זוכת יורו 1992 מקום ראשון 3 2 1 0 5 1
ערב הסעודיתערב הסעודית 1997 לא העפילה
מקסיקומקסיקו 1999
קוריאה הדרומיתקוריאה הדרומית יפןיפן 2001
צרפתצרפת 2003
גרמניהגרמניה 2005
דרום אפריקהדרום אפריקה 2009
ברזילברזיל 2013
רוסיהרוסיה 2017
סה"כ 1/10 3 2 1 0 5 1

ליגת האומות של אופ"א

[עריכת קוד מקור | עריכה]
שנה דרג סיבוב משחקים ניצחונות תיקו* הפסדים שערי זכות שערי חובה
פורטוגלפורטוגל 2018-2019 ב עלתה לדרג א 4 2 2 0 4 1
איטליהאיטליה 2020-2021 א שלב הבתים 6 3 1 2 8 7
הולנדהולנד 2022-2023 א שלב הבתים 6 4 0 2 9 5
2024-2025 א
סה"כ 16 9 3 4 21 13

סגל הנבחרת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סגל השחקנים לקראת משחקי יורו 2024

נתוני ההופעות והשערים נכונים לתאריך 8 ביוני 2024

עמדה שם תאריך לידה הופעות שערים מועדון
1 שוער קספר שמייכל 5 בנובמבר 1986 101 0 בלגיהבלגיה אנדרלכט
16 שוער מאדס הרמנסן 11 ביולי 2000 0 0 אנגליהאנגליה לסטר סיטי
22 שוער פרדריק רונו 4 באוגוסט 1992 10 0 גרמניהגרמניה אוניון ברלין
2 הגנה יואכים אנדרסן 31 במאי 1996 32 0 אנגליהאנגליה קריסטל פאלאס
3 הגנה יאניק וסטרגארד 3 באוגוסט 1992 41 3 אנגליהאנגליה לסטר סיטי
4 הגנה סימון קר (קפטן) 26 במרץ 1989 132 5 איטליהאיטליה מילאן
5 הגנה יואקים מיילה 20 במאי 1997 45 11 גרמניהגרמניה וולפסבורג
6 הגנה אנדראס כריסטנסן 10 באפריל 1996 69 3 ספרדספרד ברצלונה
13 הגנה מתיאס יורגנסן 23 באפריל 1990 37 2 אנגליהאנגליה ברנטפורד
17 הגנה ויקטור כריסטיאנסן 16 בדצמבר 2002 8 0 איטליהאיטליה בולוניה
18 הגנה אלכסנדר בה 9 בדצמבר 1997 11 1 פורטוגלפורטוגל בנפיקה ליסבון
25 הגנה רסמוס כריסטנסן 11 ביולי 1997 21 0 איטליהאיטליה רומא
7 קשר מתיאס ינסן 1 בינואר 1996 30 1 אנגליהאנגליה ברנטפורד
8 קשר תומאס דילייני 3 בספטמבר 1991 78 8 בלגיהבלגיה אנדרלכט
10 קשר כריסטיאן אריקסן 14 בפברואר 1992 130 41 אנגליהאנגליה מנצ'סטר יונייטד
14 קשר מיקל דמסגור 3 ביולי 2000 27 4 אנגליהאנגליה ברנטפורד
15 קשר כריסטיאן נורגארד 10 במרץ 1994 25 1 אנגליהאנגליה ברנטפורד
21 קשר מורטן יולמן 25 ביוני 1999 7 0 פורטוגלפורטוגל ספורטינג ליסבון
23 קשר פייר-אמיל הויביאו 5 באוגוסט 1995 77 10 אנגליהאנגליה טוטנהאם הוטספר
9 חלוץ רסמוס הוילון 4 בפברואר 2003 14 7 אנגליהאנגליה מנצ'סטר יונייטד
11 חלוץ אנדראס סקוב אולסן 29 בדצמבר 1999 30 8 בלגיהבלגיה קלאב ברוז'
12 חלוץ קספר דולברג 6 באוקטובר 1997 47 11 בלגיהבלגיה אנדרלכט
19 חלוץ יונאס וינד 7 בפברואר 1999 27 8 גרמניהגרמניה וולפסבורג
20 חלוץ יוסוף פאולסן 15 ביוני 1994 79 13 גרמניהגרמניה ר.ב. לייפציג
24 חלוץ אנדרס דרייר 2 במאי 1998 3 0 בלגיהבלגיה אנדרלכט
26 חלוץ יקוב בראן לארסן 19 בספטמבר 1998 6 1 אנגליהאנגליה ברנלי

שחקנים מפורסמים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיאי שחקנים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון ל-29 ביוני 2024.

שחקנים מודגשים הם שחקנים שעדיין פעילים בנבחרת.

שיאני ההופעות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
כריסטיאן אריקסן שיאן ההופעות (134) בנבחרת דנמרק בכל הזמנים
דירוג שחקן שנים בנבחרת הופעות שערים
1 כריסטיאן אריקסן 2010–הווה 134 42
2 סימון קר 2009–הווה 132 5
3 פטר שמייכל 1987–2001 129 1
4 דניס רומדאל 2000–2014 126 21
5 יון דאל תומאסון 1997–2010 112 52
6 תומאס הלווג 1994–2007 108 2
7 קספר שמייכל 2013–הווה 105 0
8 מיכאל לאודרופ 1982–1998 104 37
9 מורטן אולסן 1970–1989 102 4
מרטין יורגנסן 1998–2011 12

מלכי השערים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
יון דאל תומאסון ופול נילסן בצוותא כשיאני השערים עם 52 כיבושים
דירוג שחקן שנים בנבחרת שערים הופעות ממוצע למשחק
1 פול נילסן 1910–1925 52 38 1.37
יון דאל תומאסון 1997–2010 112 0.46
3 פאולי יורגנסן 1925–1939 44 47 0.94
4 אולה מדסן 1958–1969 42 50 0.84
כריסטיאן אריקסן 2010–הווה 134 0.31
6 פרבן אלקיאר לארסן 1977–1988 38 69 0.55
7 מיכאל לאודרופ 1982–1998 37 104 0.36
8 ניקלאס בנדטנר 2006–2018 30 81 0.37
9 הניג אנוקסן 1958–1966 29 54 0.54
10 מיכאל רודה 1915–1931 22 40 0.55
אבה סאנד 1998–2004 66 0.33

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ דירוג לנבחרות לאומיות לגברים באתר פיפ"א
  2. ^ 1 2 החל מאוגוסט 1993 – אז החל דירוג פיפ"א לנבחרות גברים בכלל