יורו 1988

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יורו 1988
UEFA Euro 1988 logo.svg
מארחת גרמניה המערביתגרמניה המערבית  גרמניה המערבית
תאריך 10 ביוני - 25 ביוני 1988
מספר משתתפות 8
(מתוך 32 משתתפות שנרשמו)
הזוכה נבחרת הולנד בכדורגל הולנד
מספר משחקים 15
מספר שערים 34 (2.27 בממוצע למשחק)
מספר צופים 887,844 (59,190 בממוצע למשחק)
מלך השערים הולנדהולנד מרקו ואן באסטן

צרפת 1984 שוודיה 1992

אליפות אירופה בכדורגל 1988, הידועה גם בשם יורו 1988 היא אליפות אירופה בכדורגל השמינית שמארגנת אופ"א. הטורניר נערך בגרמניה המערבית בין ה-10 ביוני ל-25 ביוני 1988.

בטורניר השתתפו שמונה נבחרות.  גרמניה המערבית, המארחת בטורניר, העפילה אוטומטית ואליה הצטרפו שבע נבחרות מטורניר המוקדמות.

אל משחק הגמר העפילו נבחרות  הולנד ו ברית המועצות. שערים של רוד חוליט ומרקו ואן באסטן הכריעו את תוצאת המשחק, 2-0 להולנד, שזכתה בתואר בפעם הראשונה, והיחידה עד כה, בתולדותיה.

באופן חריג, הטורניר הסתיים ללא שנשלף במהלכו אף כרטיס אדום, ללא תוצאות שוויון נטולות שערים וללא משחקי נוק-אאוט המגיעים להארכה או דו-קרב פנדלים.

מוקדמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מוקדמות יורו 1988

הגרלת מוקדמות יורו 1988 התקיימה ב-14 בפברואר 1986 בפרנקפורט. 32 הנבחרות החברות באופ"א התחלקו לשבעה בתים בני ארבע או חמש נבחרות כל אחד, והנבחרות שסיימו כראשי בתים הצטרפו ל גרמניה המערבית המארחת לטורניר הגמר.

אלופת אירופה המכהנת  צרפת לא צלחה את שלב המוקדמות ולא השתתפה בטורניר, בעוד  אירלנד העפילה להופעה ראשונה בתולדותיה באליפות אירופה.

הנבחרות המעפילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבחרת כרטיס הופעות קודמות ביורו 1
נבחרת גרמניה המערבית בכדורגל גרמניה המערבית נבחרת מארחת 4 (1972, 1976, 1980, 1984)
נבחרת ספרד בכדורגל ספרד מנצחת בית 1 3 (1964, 1980, 1984)
נבחרת איטליה בכדורגל איטליה מנצחת בית 2 2 (1968, 1980)
נבחרת ברית המועצות בכדורגל ברית המועצות מנצחת בית 3 4 (1960, 1964, 1968, 1972)
נבחרת אנגליה בכדורגל אנגליה מנצחת בית 4 2 (1968, 1980)
נבחרת הולנד בכדורגל הולנד מנצחת בית 5 2 (1976, 1980)
נבחרת דנמרק בכדורגל דנמרק מנצחת בית 6 2 (1964, 1984)
נבחרת אירלנד בכדורגל אירלנד מנצחת בית 7 0

1 במודגש: זכתה בטורניר, בנטוי: מארחת הטורניר

אצטדיונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

טורניר הגמר נפרש על פני שמונה אצטדיונים בשמונה ערים שונות בגרמניה המערבית.

עקב התנגדותן של מדינות הגוש המזרחי להכיר בברלין המערבית כחלק מגרמניה המערבית, הסכימה התאחדות הכדורגל הגרמנית להוציא את העיר מרשימת הערים המארחות, ובכך להבטיח את השתתפות מדינות הגוש המזרחי בטורניר.

האצטדיון שנבחר לארח את משחק הגמר של הטורניר היה האצטדיון האולימפי במינכן.

מינכן גלזנקירכן
האצטדיון האולימפי פארקשטדיון
תכולה: 69,256 תכולה: 70,748
Olympiastadion Muenchen.jpg Parkstadion gelsenkirchen 2.jpg
המבורג פרנקפורט
פולקספארקשטדיון ואלדשטדיון
תכולה: 61,330 תכולה: 61,056
Das Volksparkstadion 1983.jpg Waldstadionold1.jpg
דיסלדורף האנובר שטוטגרט קלן
ריינשטדיון נידרזאקסשטדיון נקרשטדיון מינגרשדורפר שטדיון
תכולה: 68,400 תכולה: 60,366 תכולה: 70,705 תכולה: 60,584
Altes Rheinstadion.jpg Hannover96 Nordtribüne.JPG Gottlieb-Daimler-Stadion Stuttgart innen.JPG Müngersdorfer.jpg
  • תכולת האצטדיונים נכונה לזמן הטורניר.

שלב הבתים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמונה הנבחרות שהעפילו לטורניר חולקו לשני בתים בני ארבע נבחרות כל אחד. שתי הנבחרות שסיימו ראשונות בכל בית זכו בכרטיס לשלב חצי הגמר, כך שהמנצחת בכל בית פגשה את סגנית הבית המקביל. כל ניצחון בשלב הבתים זיכה את הנבחרת המנצחת בשתי נקודות, ולא בשלוש כפי שנהוג כיום.

בית א'[עריכת קוד מקור | עריכה]

 גרמניה המערבית המארחת סיימה בראש הבית ללא הפסד, כשהיא מקדימה בפער שערים בלבד את סגניתה  איטליה.  ספרד נכנעה לשתי הנבחרות המעפילות וסיימה במקום השלישי, מעל  דנמרק שסיימה את שלב הבתים ללא נקודות.

נבחרת נקודות משחקים ניצחונות תיקו הפסדים שערים
זכות חובה הפרש
גרמניה המערביתגרמניה המערבית גרמניה המערבית 5 3 2 1 0 5 1 4
איטליהאיטליה איטליה 5 3 2 1 0 4 1 3
ספרדספרד ספרד 2 3 1 0 2 3 5 -2
דנמרקדנמרק דנמרק 0 3 0 0 3 2 7 -5
גרמניה המערביתגרמניה המערבית גרמניה המערבית 11 איטליה איטליהאיטליה
דנמרקדנמרק דנמרק 23 ספרד ספרדספרד
גרמניה המערביתגרמניה המערבית גרמניה המערבית 20 דנמרק דנמרקדנמרק
איטליהאיטליה איטליה 10 ספרד ספרדספרד
גרמניה המערביתגרמניה המערבית גרמניה המערבית 20 ספרד ספרדספרד
איטליהאיטליה איטליה 20 דנמרק דנמרקדנמרק


בית ב'[עריכת קוד מקור | עריכה]

 ברית המועצות העפילה מראש הבית וללא הפסד, והקדימה בנקודה את  הולנד שסיימה כסגנית. ההולנדים פתחו את שלב הבתים בהפסד לברית המועצות, אך השיגו לאחר מכן שני ניצחונות, כולל במשחק ראש בראש עם  אירלנד במחזור האחרון על הכרטיס לחצי הגמר.  אנגליה סיימה את הטורניר במקום האחרון בבית וללא נקודות.

נבחרת נקודות משחקים ניצחונות תיקו הפסדים שערים
זכות חובה הפרש
ברית המועצותברית המועצות ברית המועצות 5 3 2 1 0 5 2 3
הולנדהולנד הולנד 4 3 2 0 1 4 2 2
אירלנדאירלנד אירלנד 3 3 1 1 1 2 2 0
אנגליהאנגליה אנגליה 0 3 0 0 3 2 7 -5
אנגליהאנגליה אנגליה 01 אירלנד אירלנדאירלנד
הולנדהולנד הולנד 01 ברית המועצות ברית המועצותברית המועצות
אנגליהאנגליה אנגליה 13 הולנד הולנדהולנד
אירלנדאירלנד אירלנד 11 ברית המועצות ברית המועצותברית המועצות
אנגליהאנגליה אנגליה 13 ברית המועצות ברית המועצותברית המועצות
אירלנדאירלנד אירלנד 01 הולנד הולנדהולנד


שלבי הנוק-אאוט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הישגי הנבחרות ביורו 1988
  חצי גמר גמר
21 ביוני - המבורג
 נבחרת גרמניה המערבית בכדורגל גרמניה המערבית 1  
 נבחרת הולנד בכדורגל הולנד 2  
25 ביוני - מינכן
 נבחרת הולנד בכדורגל הולנד 2
   נבחרת ברית המועצות בכדורגל ברית המועצות 0
22 ביוני - שטוטגרט
 נבחרת איטליה בכדורגל איטליה 0
 נבחרת ברית המועצות בכדורגל ברית המועצות 2  

חצי הגמר[עריכת קוד מקור | עריכה]

21 ביוני 1988
נבחרת הולנד בכדורגל הולנד 2–1 נבחרת גרמניה המערבית בכדורגל גרמניה המערבית פולקספארקשטדיון, המבורג
רונאלד קומאן הבקיע שער בדקה ה-74' 74' (פ)
מרקו ואן באסטן הבקיע שער בדקה ה-88' 88'
(סיקור) לותר מתאוס הבקיע שער בדקה ה-55' 55' (פ)


22 ביוני 1988
נבחרת ברית המועצות בכדורגל ברית המועצות 2–0 נבחרת איטליה בכדורגל איטליה נקרשטדיון, שטוטגרט
גנאדי ליטובצ'נקו הבקיע שער בדקה ה-58' 58'
אולג פרוטאסוב הבקיע שער בדקה ה-62' 62'
(סיקור)

גמר[עריכת קוד מקור | עריכה]

25 ביוני 1988
נבחרת הולנד בכדורגל הולנד 2–0 נבחרת ברית המועצות בכדורגל ברית המועצות האצטדיון האולימפי, מינכן
רוד חוליט הבקיע שער בדקה ה-32' 32'
מרקו ואן באסטן הבקיע שער בדקה ה-54' 54'
(סיקור)
אלופת אירופה 1988
הולנדהולנד
 הולנד
זכייה ראשונה

מלך השערים[עריכת קוד מקור | עריכה]

5 שערים

2 שערים

נבחרת הטורניר[עריכת קוד מקור | עריכה]

שוערים הגנה קשרים חלוצים
הולנדהולנד הנס ואן ברויקלן איטליהאיטליה ג'וזפה ברגומי
הולנדהולנד רונאלד קומאן
הולנדהולנד פרנק רייקארד
איטליהאיטליה פאולו מלדיני
איטליהאיטליה ג'וזפה ג'אניני
גרמניהגרמניה לותר מתאוס
הולנדהולנד יאן ואוטרס
הולנדהולנד רוד חוליט
איטליהאיטליה ג'אנלוקה ויאלי
הולנדהולנד מרקו ואן באסטן

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]