יורם חזוני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יורם חזוני
אין תמונה חופשית
לידה 6 ביוני 1964 (בן 55) עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פילוסוף, מתרגם, עיתונאי, סופר, פובליציסט עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת פרינסטון, אוניברסיטת ראטגרס עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

יורם חזוני (נולד ב-6 ביוני 1964) הוא נשיא מכון הרצל בירושלים, מייסד מרכז שלם שבירושלים ומי שהיה הנשיא הראשון שלו. פילוסוף, עיתונאי, פובליציסט, מבקר סרטים, עורך עיתונות, סופר, מתרגם ותאורטיקן פוליטי.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חזוני נולד ב-1964 ברחובות שבישראל. משפחתו היגרה לארצות הברית בהיותו בן פחות מחמש שנים. אביו, פיזיקאי במקצועו, מומחה בהנדסת רובוטים ובעבר פעיל בתנועת הנוער העובד והלומד, מרצה עד היום באוניברסיטת בוסטון. אחיו הצעיר (יליד 1969, ארצות הברית), דוד חזוני, הוא עורך עיתונות וסופר בזכות עצמו.

ב-1986 קיבל חזוני תואר ראשון (בוגר), באוניברסיטת פרינסטון, שבניו ג'רזי ארצות הברית בלימודי מזרח אסיה. ב-1993 השלים תואר דוקטור לפילוסופיה פוליטית באוניברסיטת ראטגרס, אף היא בניו ג'רזי ארצות הברית. בין לבין, עלה לארץ חזרה, בסוף שנות השמונים והתיישב בעלי שבשומרון, יחד עם חברו הטוב דוקטור (אוניברסיטת הרווארד) דניאל פוליסר, לימים יורשו כנשיא מרכז שלם.

חזוני גר כיום בירושלים, נשוי ליעל, ילידת ארצות הברית, ואב לתשעה ילדים.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיתונאי, פובליציסט ועורך עיתונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חזוני החל את דרכו כעיתונאי בג'רוזלם פוסט, בסוף שנות השמונים והגיע עד כתיבת מאמרי המערכת של העיתון ביחד עם העורך הראשי דוד בר-אילן. בנוסף, שימש גם כעורך ברבעון "תכלת", שיצא לאור עד 2012 בהוצאת שלם של מרכז שלם. כמו כן, הוא כתב מספר רב של מאמרים שפורסמו בעיתונות ובכתבי עת בארץ ובארצות הברית, ובין השאר ב"ניו ריפבליק", "ניו יורק טיימס", "קומנטרי", "Azure" ועוד.

כיום הוא עורך בכיר בכתב העת "Hebraic Political Studies", שנוסד בשנת 2005 על ידי פרופסור (אוניברסיטת ראטגרס) גורדון שוחט ועל ידי ארתור אייפינגר.

לצד בנימין נתניהו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שימש חבר המשלחת הישראלית לוועידת מדריד (1991). לאחר מכן סייע לבנימין נתניהו באיסוף החומר לצורך כתיבת ספרו של האחרון "מקום תחת השמש", שיצא לאור ב-1995 וערך את ספרו "מלחמה בטרור", שיצא לאור ב-1996.

חוקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1994 ייסד בירושלים, ביחד עם אופיר העברי, דניאל פוליסר ויהושע ויינשטיין את מכון המחקר מרכז שלם, וכיהן עד 2002 כנשיאו הראשון. בשנת 2012 עזב חזוני יחד עם אופיר העברי ומרב ג'ונס את המרכז האקדמי שלם והקים יחד איתם את מכון הרצל בירושלים[1], ונחשב למי שהניח, כבר בשנות ה-90, את היסודות לשיח בנושא השמרנות במדינת ישראל[2].

חזוני משמש גם כיועץ בקרן ג'ון טמפלטון, שהוקמה ב-1987 במטרה לממן מחקרים במקצועות ההומניים.

מבקר סרטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמר ביקורת שכתב חזוני ב-23 במרץ 2010, על סרטם של האחים כהן "יהודי טוב"[3], זכה בפרס סיימון רוקוור של האגודה האמריקאית לעיתונאות יהודית לשנת 2010.

עמדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חזוני סבור כי:

"יותר משלושים שנות עיסוק כפייתי ביהודה ושומרון, באש"ף וב'מיהו יהודי'... גרמו לכך שרעיון המדינה היהודית הגיע היום אל סף ניוון מוחלט. מצב זה בא לידי ביטוי בפרויקט ה'פוסט-ציוני', המבקש את פירוקן של האמונות ההיסטוריות, הפוליטיות והדתיות שמהן נבנתה המדינה היהודית".[4]

אנשי השמאל, לרבות שמאל ציוני, כדוגמת גדי טאוב תקפו את דעותיו של חזוני לא אחת וטענו כי: "חזוני עצמו מייצג, וגם מקדם במרץ (באמצעות מכון המחקר עתיר התקציבים, שהוא עומד בראשו, 'מרכז שלם') את שני הכוחות הגדולים, שיצרו את הבעיה שהוא מתלונן עליה. את מפעלו המדיני של הימין ואת האמריקניזציה של ישראל. הסלידה של רבים כל-כך מקרב הישראלים מהלאומיות של עצמם, רק עתידה להתגבר, ככל שמפעלו של חזוני יצליח יותר."[5]

מקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר "הפילוסופיה של המקרא" אותו חיבר, גורס חזוני כי "הלמידה מן ההיסטוריה היא-היא הלוז של תורת-ההכרה (האפיסטמולוגיה) המקראית"[6].

עוד מעלה חזוני כי "המבחן האולטימטיבי לאמת – גם זו הנבואית – הוא המבחן האמפירי: נביא האמת הוא זה שנבואתו התגשמה, ולהפך"[6].

לפי גישה זו מסביר חזוני את בקשת משה רבנו מהאלוהים "הַרְאֵנִי נָא, אֶת-כְּבֹדֶךָ" ואת המענה "לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת פָּנָי, כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי... וְרָאִיתָ, אֶת-אֲחֹרָי; וּפָנַי, לֹא יֵרָאוּ" באופן זה: משמעות בקשת משה הייתה להבין את האופן שבו האל מנהיג את העולם וההסבר לראייה של "אֲחֹרָי" לעומת "פָנַי לֹא יֵרָאוּ" משמעה שניתן להבין בבהירות את הנהגת האלוקים "רק במקום שאלוהים כבר חלף עליו – כלומר, רק ביחס לפעולותיו של האל בעבר"[6].

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

באנגלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • The Virtue of Nationalism (New York: Basic Books, 2018)
  • The Philosophy of Hebrew Scripture: An Introduction (New York: Cambridge University Press, 2012)
  • The Jewish State: The Struggle for Israel's Soul (New York: Basic Books and The New Republic, 2000)
  • The Dawn: Political Teachings of the Book of Esther (Jerusalem: Shalem Press, 2000)
  • The Political Philosophy of Jeremiah: Theory, Elaboration, and Applications, (doctoral dissertation, 1993)

The Virtue of Nationalism[עריכת קוד מקור | עריכה]

עטיפת הספר The Virtue of Nationalism

הספר The Virtue of Nationalism (בעברית: סגולת הלאומיות) מנתח את תפיסת הלאומיות לעומת תפיסת האימפריאליזם ומגדיר מהי "לאומיות מקראית" שמהווה בעיניו את המודל האידיאלי. הספר יצא לאור בשנת 2018 בהוצאת Basic Books.

לפי התאוריה שבספר, מבחינה מוסרית לכל אומה הזכות לנהל את ענייניה הפנימיים בהתאם להשקפת עולמה ללא התערבות חיצונית ולכן התערבות הקהילה הבינלאומית בסרביה, בעיראק ובלוב הייתה בלתי מוצדקת. במקביל מפורטת בהרחבה התפיסה לפיה ארצות הברית לא הושפעה באופן ניכר מהתאוריות של ג'ון לוק ותלמידיו (ז'אן-ז'אק רוסו וקאנט) וזו סיבה מרכזית לגדולתה.

הרב מאיר סולוביצ'יק בביקורת מקיפה על הספר התנגד לתפיסה מוחלטת זו וכתב: "האמת היא שהכרזת העצמאות האמריקנית לא רק "מאזכרת" את תיאוריית הזכויות האוניברסליות של לוק, אלא אף מציגה אותה כגלעין הרעיון האמריקני. כפי שחזוני מודה במובלע, הרעיון שכל בני האדם נבראו שווים ושיש להם זכויות שאינן ניתנות להכחשה לקוח ישירות מפתיחת 'המסכת השנייה' של לוק. איש לא פקפק בכך בזמנו, וגם לא בזמן שחלף מאז." אך הסכים עימה חלקית וכתב: "צודק חזוני בציינו את חוסריה של תורת לוק; אולם האבות המייסדים השלימו את החסר בהוסיפם להכרזה מושגים מקראיים..."[7].

בעריכתו באנגלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Introduction to Aaron Wildavsky, Moses as Political Leader (Jerusalem: Shalem Press, 2005).
  • David Hazony, Yoram Hazony, and Michael Oren, eds., New Essays on Zionism, (Jerusalem: Shalem Press, 2006).

בתרגומו לאנגלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בצרפתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • L’Etat Juif: Sionisme, Post-Sionisme et Destins d’Israel, Claire Darmon, trans. (Paris: Lyber-Eclat, 2007).

בעריכתו בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מאמרים חדשים על הציונות, עורכים: מיכאל אורן, דוד חזוני ויורם חזוני, הוצאת שלם, דצמבר 2006

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בנימין נתניהו, מלחמה בטרור: כיצד יביסו המשטרים הדמוקרטיים את הטרור המקומי ואת הטרור הבינלאומי (תרגום: ברוך קורות), משכל (הוצאת ידיעות אחרונות), 1996 (חזוני היה העורך).
  • בנימין נתניהו, מקום תחת השמש: מאבקו של עם ישראל לעצמאות, לביטחון ולשלום, ידיעות אחרונות, 1995 (חזוני סייע לנתניהו באיסוף החומר לספר זה).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]