יחזקאל קדמי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יחזקאל קדמי

יחזקאל קדמי (1951 - כב באלול ה'תשע"ו, 25 בספטמבר 2016) היה משורר ויוצר ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קדמי נולד בשכונת מחנה יהודה בירושלים בשנת 1951. בן הזקונים בין תשעה ילדים לאליהו וחביבה שעלו לישראל מצפון עיראק בשנות השלושים של המאה העשרים. בגיל 4, בעידוד אחותו הבכורה שהייתה בת גרעין בקיבוץ צובה, הוחלט כי עדיף לו לגדול בקיבוץ ולא במשפחה הענייה והוא הועבר להתגורר ואומץ על ידי משפחה ממייסדי הקיבוץ. בשנת 1965, בגיל 14, לאחר תקופה מסוימת בה קדמי הנער לא התנהג כנדרש ממנו, החליט הקיבוץ להיפטר ממנו. באחד הבקרים, מזכיר הקיבוץ הסיע את קדמי לירושלים, הוריד אותו מהרכב במרכז העיר והותיר אותו לגורלו ברחובות העיר. משפחתו הביולוגית של קדמי לא יכלה לקלוט אותו וקדמי התגורר מאז ברחובות העיר למשך שנים ארוכות. קדמי תיאר תקופה זו כאחת התקופות הקשות בחייו. הוא נהג להעביר את זמנו בבתי הקברות, שם לטענתו מצא שקט ונחמה. בלילות נהג לישון במרתפים, במפעלים ובבתי קברות. על תקופה זו כתב את הפואמה 'בתי קברות ומתיו הטובים'[1]. בשנת 1968, נהרג אביו בתאונת דרכים ואימו נפטרה זמן קצר לאחר מכן[2].

בשנותיו האחרונות, התגורר קדמי בדירת חדר של חברת עמידר בשכונת נווה יעקב בירושלים[1]. הוא חזר בתשובה ובנוסף לזמן שהשקיע בשירתו, עסק בתפילה ובלימוד גמרא[3]. ביולי 2014 לקה בלבו, עבר ניתוח לב ומצבו הבריאותי הדרדר. ב-25 בספטמבר 2016 נפטר. הלוויתו התקיימה ב-28 בספטמבר בהר המנוחות בירושלים. על קברו ספדו לו המשוררים פרופ' חביבה פדיה, יוסף עוזר, אלחי סלומון ושכנו הרב אברהם סוויסה[4][5][6].

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קדמי נחשף לשירה באחד מימי העצמאות, כאשר שהה במחסן הברזל של אחיו בשכונת תלפיות וראה גזיר עיתון ובו שירו של אורי צבי גרינברג 'בזכות אם ובנה וירושלים'. ברגע זה, הבין קדמי את כוחה של השירה והחל לעסוק בה[7]. את השירים שכתב נהג לשמור בשקיות פלסטיק שנשא עמו. שירתו מאופיינת בחזרתיות מועצמת ובהתייחסות למקורות יהודיים. אחד הסמלים הבולטים בשירתו הוא הלילה שמייצג את המזרחי, השחור, את ישראל השנייה וגם את התקווה. שיריו של קדמי פורסמו במדור הספרות של עיתון הארץ[8][9]. פרופ' עמיאל אלקלעי כינה את שירתו 'גאונית' ו'אוצר לאומי' [ראה להלן קישורים חיצוניים- "Ammiel Alcalay"] אולם למרות זאת, זכה קדמי להתעלמות מהממסד הספרותי[1].

בשנת 1991, יצא לאור ספר שיריו 'רחלה מזרחית אחות לעמוד העיר', בהוצאה פרטית, (תל אביב : הוצאת סער, תשנ"א). קדמי נמנע מלפרסם את יצירותיו בעצמו. מעט מאוד מיצירותיו פורסמו בבימות ספרותיות ביוזמת ידידים. רוב שיריו הם למעשה פואמות רחבות הקף, ובעלות פואטיקה ייחודית לו שאינה מתכתבת או משתלבת עם טעם ספרותי מקובל, ייחוד זה הוא גורם נוסף לנבדלותו הספרותית.

בספטמבר 2015 התפרסם מאמר של אלחי סלומון על שירת יחזקאל קדמי בעיתון הארץ, אשר חשף לציבור הרחב את שירתו[10]. בשנים האחרונות לחייו עמל על ספרו השני, אשר טרם ראה אור[3].ידידו המשורר יוסף עזר עמל על התקנת החומרים. הספר עתיד לראות אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד בעריכת אלחי סלומון וחביבה פדיה.

ביוני 2016, קיבל אות הוקרה על תרומתו לשירה במסגרת פסטיבל קואליציית “לבי במזרח”[11]. באותו החודש, התקיים ערב מחווה לשירתו במסגרת פסטיבל השירה ה-19 במטולה[12].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]