עמידר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
עמידר
החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ
לוגו עמידר.gif
סוג: חברה ממשלתית
שנת הקמה: 1949
משרד ראשי: תל אביב
אנשי מפתח: יעקב ברוש, מנכ"ל
ענפי תעשייה: בינוי ושיכון
מוצרים עיקריים: בנינים ודירות
www.amidar.co.il
הלוגו הקודם של החברה

עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ, היא חברה ממשלתית לדיור ציבורי שנוסדה בשנת 1949. לחברה תפקיד היסטורי בבניין הארץ ובשיכון מיליוני העולים שהגיעו במהלך שנות קיום מדינת ישראל, וככלי חשוב במימוש מדיניות הרווחה והשיכון של ממשלות ישראל לדורותיהן, תפקיד בו היא נושאת עד היום.

היסטוריה של החברה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החברה נוסדה בשנת 1949. בשנים אלו התמודדה מדינת ישראל הצעירה עם העלייה ההמונית של פליטי השואה מאירופה, ושל הבאים מארצות ערב. היה צורך למצוא לבאים פתרונות דיור. חלק מן העולים שוכנו בבתים שבהם גרו ערבים לפני מלחמת העצמאות, ואשר נמסרו לניהולה של עמידר על ידי הממשלה, אך מספרן של דירות אלו היה מצומצם ולא התאים לצורכי העלייה ההמונית. מרבית העולים שוכנו בתחילה במעברות, אך פתרון זה נחשב לזמני, והממשלה יזמה, החל מראשית שנות ה-50, הקמת שיכונים בני אלפי דירות ברחבי הארץ. לעמידר היה חלק נכבד בהקמת השיכונים וביישוב העולים בשיכונים אלו (לרוב בשכירות בלתי מוגנת), כמו גם בניהולם ותחזוקתם מאז הקמתם ועד היום. בכך שימשה עמידר ככלי עיקרי ביישום מדיניות הממשלה כלפי העולים. שיכונים אלו הפכו בחלקם לריכוזים של אוכלוסייה חלשה מבחינה סוציו אקונומית, ותפקידה ההיסטורי של עמידר, במרוצת השנים, היה גם מימוש מדיניות רווחה, ומתן אפשרות לדיור בשכר דירה סוציאלי שיענה על צורכי אוכלוסייה זו. ב-1949 (שנת ההקמה של החברה) היו בבעלותה כ10,000 דירות, ב-1958 125,000 דירות וב1962 היה מספר הדירות בניהולה של החברה 200,000‏[1]. מראשית פעילותה בשנות ה-50 הושפע מלאי הדירות ממדיניות שעודדה את דיירי הדיור הציבורי לרכוש את הדירות מראשית שנות ה 50 עד שנת 1989 נמכרו כ- 180 אלף דירות בניהול עמידר בלבד לדיירים. כבר בשנות ה-60 קנו כ50% מהדיירים את דירותיהם.

ב-1961 הוקמו שתי חברות ממשלתיות נוספות, "חלמיש" ו"חברת פרזות", שהיו חברות עירוניות לשיכון בתל אביב ובירושלים. ב-1972 הביאו מאורעות פוליטיים לפיצול החברה. הסוכנות היהודית הקימה חברה פרטית בשם "עמיגור", שלה הועברו כרבע מן הנכסים שהיו בטיפול עמידר.

פרויקט שיקום שכונות עליו הכריזה ממשלת ישראל השמונה עשרה בראשות מנחם בגין ב-1977 הביא, בשנת 1978, משימות חדשות לחברה, בשיפוץ הבתים, וביצירת סביבת מגורים יפה יותר ומרווחת יותר.

לקראת סוף שנות ה-80 היה מעמדה של החברה בירידה, שכן בניהם של הדיירים הוותיקים עזבו את בתי החברה, והייתה ירידה משמעותית בביקוש לדירותיה, כאשר מרבית עיסוקה של החברה היה טיפול במצוקתם של הדיירים הוותיקים. העלייה מברית המועצות לשעבר בשנות ה-90 החייתה את החברה, והשיבה אותה לייעודה ההיסטורי. החברה השתתפה בטיפול בקליטה החל מהקמתם של מגורונים באתרים שהוקמו לכך ברחבי הארץ, ולאחר מכן פינויים של המגורונים ומתן מענה של קבע לצורכי הדיור של העולים.

בסוף שנות ה-90 נחקקו שני חוקים שבאו לעגן את מצבם החוקי של הדיירים. המצב בו הדייר הוותיק התגורר כל ימי חייו בשכירות, ולא קנה בדירה זכות הניתנת להורשה לילדיו, קיבל משמעות, כאשר החל הדור הוותיק של הדיירים שעלו בשנות ה-50 להגיע לגיל מתקדם. חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה), התשנ"ט-1998, אותו יזם חבר הכנסת רן כהן, קבע תנאים בהם יכול דייר, או קרוב משפחתו שגר עמו בדירה, לרכוש את הדירה בהנחה משמעותית. חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, התשנ"ח-1998, אותו יזמה חברת הכנסת תמר גוז'נסקי, קבע תנאים וקריטריונים למתן הזכות לקרוב משפחתו של דייר להמשיך ולגור בדירה בתנאי השכירות של הדייר המקורי, גם לאחר פטירתו או עזיבתו למוסד סיעודי של אותו הדייר. כן קבע החוק זכויות רבות נוספות לדיירי החברות המשכנות הממשלתיות, ועיגן, לראשונה, את מערכת היחסים בין הדייר ובין החברה, שעד אז הייתה נתונה לשרירות המחליטים במשרד השיכון או בחברה הממשלתית.

חוק הדיור הציבורי נועד לחולל מהפכה בדיור הציבורי בישראל, וליצור מצב בו רובן של הדירות, בהן החזיקו הדיירים במשך שנים רבות ועבורן שילמו שכר דירה בסכומים המצטברים לסכומים גבוהים, תהפוכנה לרכושם הפרטי. עם זאת, החוק מעולם לא נכנס לתוקף. מדי מספר שנים, לרוב במסגרת חוק ההסדרים, דוחה הכנסת את יישום החוק. עמידר נוהגת, עם זאת, להציע לדייריה הוותיקים את רכישת דירותיהם במבצעי רכישה, שתנאיהם קרובים לתנאים אותם קבע חוק הדיור הציבורי. בניגוד לחוק הדיור הציבורי הכסף שהתקבל ממבצעי מכירה אלו לא יועד לבניה ציבורית חדשה. מלאי הדירות שבידי עמידר אינו עונה על צרכי חסרי הדיור ומשך ההמתנה לדירה של זכאי הדיור עשוי להיות שנים רבות. כך למשל דיווח מנהל עמידר באזור השרון על עשרות מועמדים לכל דירה פנויה של עמידר באזורו‏[2]. בשנת 2013 ניהלה עמידר כ41,000 דירות ציבוריות ועוד כ1,300 בבעלותה נמסרו לגופים אחרים כמשרד הביטחון ועמותת איילים.באותה שנה ניהלה עמידר 7,086 הליכים משפטיים נגד דייריה (17% מהדיירים). כ500 מההליכים התנהלו נגד מי שעמידר מגדירה כ"פולש" לנכס והשאר בשל חובות שכר דירה[3]

פנוי דיירים מדירות עמידר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הירידה במלאי הדירות הציבוריות מאז שנות ה-90 והעלייה בביקוש הביאה לתופעה של פלישת חסרי דיור לדירות עמידר ריקות. רוב הדיירים הפולשים הם צאצאים מעוטי יכולת של דיירים שנפטרו או חסרי דיור אחרים‏[4]. בשנת 2010 הייתה עלותו הכוללת של פינוי דייר מדירה 50,000 שקלים ועמידר הוציאה כ20 מיליון שקלים על פינויים. מנכל החברה התריע באותה שנה על הצורך הדחוף בבנייה חדשה להקלת מצוקתם של חסרי הדיור

"זה מצב שרע לכולם והוא נובע ישירות מהמחסור בדירות. אנחנו מפנים את הפולשים בגלל שזה החוק ובגלל שהם תופשים את מקומם של אנשים במצב עוד יותר גרוע. אבל רק כשליש מהפולשים הם עבריינים אמיתיים שהיו פולשים גם אם היו מספיק דירות, והשאר - אנשים שבאמת מתקשים למצוא בית

– ראיון עם יעקב ברוש, 2010 ‏[4]

. בשנת 2010 דיווחה עמידר על 28 פינויי דיירים, בשנת 2011 על 61 ובשנת 2012 על 85 פינויים, בתחילת שנת 2013 התנהלו 506 הליכים משפטיים נגד פולשים לדירות עמידר‏[5].

מבנה החברה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החברה היא חברה ממשלתית, ולה מערכת ארגונית מסועפת, הפרושה על פני כל הארץ, מקריית שמונה ועד אילת.

בראש החברה עומד דירקטוריון, הקובע את מדיניות החברה באופן כללי. בראש הדירקטוריון עמדו בעבר דמויות מפתח בחיי המדינה כלוי אשכול וגולדה מאיר. יו"ר הדירקטוריון הנוכחי הא עו"ד ד"ר יצחק לקס.

הנהלת החברה מרכזת בידיה את הפעולות הנוגעות לכלל החברה כמינהל וכוח אדם, רישום הנכסים בלשכת רישום המקרקעין, מיחשוב ובקרה, וענייני הכספים. משרדי הנהלת החברה מצויים בבניין גדול בלב תל אביב. בשנת 2007 מונה כמזכיר החברה, ערן כהן שהיה יועצה האישי של השרה ציפי לבני בכל שנות פעילותה.

אגף מיוחד הפועל במסגרת החברה, במקביל לפעילותה של החברה במישורים אחרים הוא אגף ר"פ, רשות הפיתוח. אגף זה פועל לניהולן של יחידות דיור שהיו בעבר רכוש נפקדים, ועברו לבעלות מדינת ישראל, באמצעות גוף הקרוי רשות הפיתוח. לדירות אלו מאפיינים משפטיים וארגוניים מיוחדים, והן מצויות לרוב במרכזי הערים. אגף ר"פ פועל במסגרת שני מרחבים - מרחב חיפה והצפון (המפעיל אף את סניפי עכו וטבריה), מרחב ר"פ מרכז, הפועל בתל אביב, יפו וירושלים.

פעילותה העיקרית של החברה הינה במסגרת המרחבים, המעניקים את השירותים לכלל דיירי החברה, שאינם דיירים המתגוררים ברכוש ר"פ. כל מרחב מפעיל מספר סניפים, ומשרדים עירוניים, בהן מתבצעת הפעילות השוטפת. המרחבים הם: מרחב הגליל המערבי, מרחב הגליל התחתון, מרחב הגליל העליון, מרחב חיפה שומרון, מרחב דן, מרחב לודים, מרחב השפלה, מרחב ירושלים ויו"ש, מרחב השרון, מרחב איילון, מרחב לכיש, מרחב באר שבע, מרחב נגב דרומי. בסך הכול מנהלת החברה כארבעים סניפים.

משנת 2006 מטפלת חברת עמידר בכל נושא הסיוע בשכר דירה הניתן על פי קריטריונים של משרד השיכון. השירות הזה ניתן אף הוא בכל רחבי המדינה.

בעלי תפקידים בחברה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יו"ר מועצת המנהלים של עמידר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנכ"לי החברה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ צבי וינשטיין, הדיור הציבורי בישראל ופרויקט שיקום השכונות, כתב עת "ביטחון סוציאלי" גיליון 94 - תמוז תשע"ד, יולי 2014
  2. ^ אירית מרק, אין דירות פנויות ועל כל דירה פנויה יש עשרות של מועמדים, אוגוסט 2012
  3. ^ נמרוד בוסו, עמידר תובעת אחד מכל שישה מדייריה, אתר דה מרקר, אפריל 2013
  4. ^ 4.0 4.1 תני גולדשטיין, מנכ"ל עמידר: במקום לפנות דיירים, תנו לי לבנות, אתר ynet אוקטובר 2010
  5. ^ תשובת עמידר לפניית התנועה לחופש המידע, מרץ 2013