יחסי החוץ של האיחוד האירופי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: יש צורך בהגהה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ממשל ופוליטיקה של
האיחוד האירופי
דגל האיחוד האירופי

למרות שישנה מידה רבה של אינטגרציה בין המדינות החברות באיחוד האירופי, הריבונות בנוגע לקביעת יחסי החוץ עודנה נתונה במידה בידי 28 הממשלות החברות באיחוד. עם זאת מאחר שביכולתו של האיחוד להביא להשפעה כוללת ובעלת קול והשפעה גדולים יותר כגוש יחיד ומאוחד, לעתים מתבצעים ניסיונות לפעול כגוש, וזאת בעיקר בנושאים הקשורים לסחר ואנרגיה, כשהנציג העליון של האיחוד לענייני חוץ ומדיניות ביטחון מגלם תפקיד זה.

מאחר שהאיחוד האירופי אינו מדינה, לאור אמנת וינה בדבר יחסים דיפלומטיים של שנת 1961, אין לאיחוד האירופי את הזכות לקיים יחסים דיפלומטיים מלאים או לשלוח משלחות דיפלומטיות למדינות שאינן חברות באיחוד האירופי עצמו. עם זאת, שירות פעילות החוץ האירופי (ה-EEAS(אנ')) מעמיד מספר גדול מאוד של משלחות במדינות שונות בעולם. זאת תחת האפשרות שניתנת לו לפי המשפט הבינלאומי לפעול במסגרת אמנות החתומות ומאושרות על ידי המדינה הריבונית בה מבקש האיחוד האירופי לפעול. במילים אחרות, למשלחות האיחוד האירופי יש את הכח לפעול רק במסגרת תחומי הכח שהעניקו לו האמנות, וזאת בתיאום ובהסכמת המדינות הריבוניות בהן מבקש האיחוד האירופי לפעול. כשכל סטייה מהתחומים המוגדרים באמנה, שאותן אישרה המדינה הריבונית, נחשבת לפגיעה בריבונות המדינה בה המשלחות פועלות וכפגיעה במשפט הבינלאומי, ומהווה עילה לתביעת האיחוד האירופי בבית הדין הבינלאומי לצדק.[1][2]

מדיניות ושחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפת העולם צבועה לפי מספרי שגרירויות האיחוד האירופי הפועלות בכל מדינה

יחסי החוץ של האיחוד האירופי נידונים דרך; מדיניות החוץ והביטחון המשותפת (ה-CFSP(אנ')), החלטות המועצה האירופית, כשהחלטות בנוגע לסחר הכלכלי מתקבלות על ידי הנציבות האירופית. על שני האחרונים ממונה הנציג העליון של האיחוד לענייני חוץ ומדיניות ביטחון. שיתוף פעולה בענייני הגנה וביטחון מתרחשים באופן מוגבל ובתחומי המדיניות המשותפת לביטחון והגנה (ה-CSDP(אנ')).

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרשות העליונה(אנ') של קהילת הפחם והפלדה האירופית שקדמה לאיחוד האירופי פתחה את מפגשה הראשון בשנת 1955 בלונדון והחלה לצבור כח ותמיכה בקרב המדינות האירופאיות כמו מארצות הברית, עד שהתגבשה לתצורתה היום כאיחוד האירופי.[3] הרעיון שעמד מאחורי יצירת האיחוד היה ליצור מקור כח שישמש את כלל מדינות האיחוד, אם כי כח שולי למול ארצות הברית. האיחוד הוקם ב-25 במאי 1957 וחוקיו נקבעו לפי אמנות. כשכל מדינה שביקשה להצטרף לאיחוד חתמה עליו בתורה באופן עצמאי וקיבלה על עצמה את ריבונות האיחוד האירופי. האמנות עצמן, בהתייחס לזכויות אדם, מאוד כלליות ולא קובעות כללים מדויקים פרט להכרח בביטול השימוש בעונש מוות, וזאת על מנת לאפשר את הצטרפותן של כמה שיותר מדינות לאיחוד. המטרה העיקרית של האיחוד היא לאזן בין כלכלות המדינות החברות בה, כשהאיחוד הוא בעיקרו רעיון תרבותי וכלכלי, אך עם פוטנציאל ליותר מזה, שכן האיחוד טרם גיבש את כלל הקווים בקשר ליכולותיו ופעולותיו. על מנת להגיע להכרעה בנושא מסוים יש צורך בהסכמה של כמעט 70% מכל חברי קונגרס האיחוד האירופי. היוצא מהכלל הוא בתחום מדיניות החוץ ושליחת הצבא והחיילים. מקרה בו יש צורך בהסכמה כוללת של כלל חברי האיחוד- קונצנזוס (או אי-התנגדות), דבר המקשה על קיום ההצבעות ועל ההגעה להכרעות והסכמות. זאת בנוסף לכפילות העניינים הצבאיים עם נאט"ו, המחייבת השקעה שנתית של 2% מה-GDP של כל מדינה על הצבא. בנוסף לפי חוקי האיחוד האירופי אסור לאיחוד האירופי או למדינות החברות בה, להתערב או לפגוע בריבונות של מדינה אחרת, בין אם חברה באיחוד או לא. כמו כן אסור על האיחוד לפעול במדינה מסוימת ולהכניס אליה צבא ללא הסכמה והזמנה מטעם הגורם הריבון של השטח.

ב-1 בינואר 2010 כחלק מהתהליך הקמת שירות פעילות החוץ האירופי(אנ') וחזון אמנת ליסבון, משלחות הנציבות האירופיות לשעבר שינו את שמן למשלחות האיחוד האירופי, ועד סוף החודש 54 המשלחות (שסומנו ב- † - ברשימת השגרירויות של האיחוד) והומרו לשגרירויות. משלחות משודרגות אלו לקחו על עצמן את תפקיד התיאום בין השגרירויות הלאומיות וייצוגן הכולל.[4] דבר שגרם לחלק מהמדינות הקטנות יותר להחליט על סגירת שגרירותיהן בחלק מהמדינות, ולפעול בלעדית דרך נציגויות האיחוד האירופי במקום.[5] לשגרירויות המדינות החברות באיחוד האירופי משימות משלהן, בנוסף למשימות הליבה של שגרירויות האיחוד עצמו.

אמנת 1992[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמנת האיחוד האירופי לשנת 1992 מגדירה את העקרונות המנחים של מדיניות החוץ של האיחוד האירופי ופעולותיו. תחת עקרונות אליו מטרות האיחוד האירופי הן:[6]

  • להגן על הערכים, האינטרסים בסיסיים, הביטחון, העצמאות ועל שלמות האיחוד האירופי.
  • לאחד ולתמוך בדמוקרטיה, בשלטון החוק, זכויות אדם והעקרונות המשפט הבינלאומי.
  • לשמור על שלום, למנוע סכסוכים ולחזק את הביטחון הבינלאומי, בהתאם למטרות ועקרונות מגילת האומות המאוחדות. יחד עם עקרונות הסכמי הלסינקי ומטרות מגילת פריז, כולל אלו הנוגעים לגבולות החיצוניים.
  • קידום הפיתוח הכלכלי, חברתי וסביבתי של המדינות המתפתחות, כשהמטרה העיקרית היא מיגור העוני.
  • עידוד לשילוב כלל המדינות בכלכלה העולמית, לרבות באמצעות ביטול הדרגתי של ההגבלות על הסחר הבינלאומי.
  • לעזור לפתח אמצעים בינלאומיים לשימור ושיפור איכות הסביבה וניהול בר הקיימא של משאבי הטבע העולמיים, על מנת להבטיח פיתוח בר קיימא.
  • לסייע לאוכלוסיות, מדינות ואזורי עימות בהן התרחשו אסונות מעשה אדם או טבע.
  • לקדם מערכת בינלאומית חזקה המבוססת על שיתוף פעולה רב-צדדי וממשל גלובלי טוב.

השפעה גלובלית ויעדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפת נציגויות האיחוד האירופי:
  חברי האיחוד האירופי
  נציגי האיחוד האירופי, נציגות מלאה לפי אמנת ליסבון
  רק משלחות איחוד בעלות חובת יצוג
  הסמכה ממשלחת שאינה תושבת המקום
  משימה לא דיפלומטית בלבד של האיחוד
  אין נציגים שאינם תושבים ואין נציגים דיפלומטים
  אין נציגויות, הסכמת שליחים או אחריות שהוקצתה מטעם האיחוד האירופי

השפעה תרבותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

האיחוד האירופי פועל ודוחף במדינות העולם השונות לקידום ואימוץ נורמות ורגולציות שפותחו מטעם האיחוד, תוך שימוש בעוצמה רכה.[7] האיחוד פועל להגברת השפעתו ביתר מדינות העולם ובמיוחד מדינות העולם השלישי, באמצעות הענקת מענקים כספיים. כל מדינה המשתייכת לאיחוד חייבת להעביר לאיחוד 0.7% מה-GDP שלה לצורך קידום מטרות האיחוד ומימונו.[8] בין היעדים המרכזים של האיחוד נמנים; קידום האיחוד, ערכיה ואינטרסיה ביחסיה עם שאר העולם: קידום שלום, ביטחון, קידום פיתוח בר קיימא של כדור הארץ, סולידריות וכבוד הדדי בין העמים, סחר חופשי והוגן, מיגור עוני ורעב, הגנה על זכויות אדם (בפרט זכויות הילד), פיתוח המשפט הבינלאומי (תוך כיבוד עקרונות מגילת האומות המאוחדות), החוקה כוללת כמטרת הגנה חדשה של זכויות ילדים בזירה הבינלאומית.[9]

תחום הביטחון[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאיחוד האירופי אין השפעה אמיתית ואפקטיבית מבחינה פוליטית, עיקר פועלה מתבצע באמצעות סנקציות. לכן ישנם גורמים באיחוד הפועלים לשם הגברת כוחו הצבאי של האיחוד. זאת על מנת ליצור אמינות לאיומים, דבר שיגרום לגורמים שונים להקשיב להם יותר. כלומר, שבמידה והסנקציות לא יעבדו יהיו לכך השלכות רציניות. כחלק מניסיון פיתוח העוצמה הקשה של האיחוד, האיחוד האירופי יצר חייל איחוד משותף, הכולל קבוצות קרב של חיילים, מטוסי קרב, מטוסי הובלה ועוד בעלי יכולת ניידות, היכולים להישלח לרחבי העולם בנקודות זמן קצרות.[10][11] עיקר פעילויות החוץ הקשורים בביטחון של האיחוד האירופי המתבצעים תחת משימות ה-EASS (אסטרטגית הביטחון האירופאי) ו-CSDP (ביטחון והגנה), שתחת שירות פעילות החוץ האירופי. ה-CSDP נוסד לאחר מלחמת עיראק, בו מדינות איחוד התקשו לגבש חזית אסטרטגית אחידה בנושא. חמשת האיומים המרכזיים נגדה ה-EASS פועלת הם: (1) טרור. (2) הפצת נשק להשמדה המונית. (3) סכסוכים אזוריים. (4) כשלי מדינה. (5) פשע מאורגן.[12][13]

תחום הכלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – כלכלת האיחוד האירופי

אירופה שואפת להתחרות במטבע הדולר, כיום חלק נכבד מהסחר בשוק הבינלאומי מתבצע באמצעות האירו,[14] ואף כרבע מעתודות המטבע של סין הם באירו (ראו גם: יחסי החוץ של איראן).[15]

תחום הפיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

האיחוד מתמקד בעיקר בפיתוח מדינות ה-ACP(אנ'), זאת מכמה סיבות: (1) הסכם הפיתוח הקיים בין צרפת למדינות שבעבר היו תחת חסותה הקולוניאלית. (2) רצון בריטי לתקן את עוולות האימפריאליזם, כמו הרחבת האיחוד האירופי(אנ')). 3) - הרצון הגלובלי של האיחוד. (4) רעיון חדש לפיתוח –(Innovative approach to development) – בתקופת המלחמה הקרה השיטה עלתה כחלק מהרצון שהדמוקרטיה תגבר על הקומוניזם. (5) מאפיין של הדחיפה האנגלו-צרפתית: תיקון דרכם הקולוניאלית.

שיטת המדיניות העיקרית בה משתמשת האיחוד האירופי לצורך פיתוח מדינות ה-ACP(אנ') הן: Sysmin - הבטחה לקנות ממדינות ה-ACP מוצרים מסוימים במחיר מינימום מובטח לטובתן וה-Stabex(אנ') - מימון מפצה.[16][17] עניין המעלה ביקורת שכן תחת אסטרטגיות פיתוח אלו, האסטרטגיות בעצם משמרות את המצב הקיים ולא מעודדות פיתוח או פיתחת שווקים חדשים במדינות אלו, שכן אין תמריץ לפיתוח, גיוון בכלכלה ותחרותיות. דבר המוביל לסטגנציה בכלכלות המקומיות, ואף מטיב יותר לכיוון ההפוך; לטובת המשקיעים הזרים האירופאים. בנוסף, מעודד שחיתות, תלות כלכלית באירופה, ירידה בסחר, חוסר השפעה על העוני, שותפות חלשה בה אירופה היא הקובעת, חוסר תמריץ לפתח את שוק הייצוא, יישום חלש של עקרונות מיגור העוני. החל משנת 1993 האיחוד הוריד רבות ממטרותיו ופעולותיו ב-ACP בהתאם לזמנים, שכן תחת חוקי הWTO החדשים נדרש עדכון בעקרונות הסכמי ה-ACP, תוך התחשבות בעיקרון עקרון המדינה המועדפת.

כיום נשקלים גם רעיונות השימוש במדיניות ה-Conditionality(אנ') – הענקת תנאים מקלים להלוואות, שמיטת חובות וסיוע למדינות ה-ACP; SAPs – מדיניות הבנק המרכזי, המעודד השקעות במדינות ה-ACP שעתיד להוביל ולעודד פיתוח ; Non-Reciprocity – פטור ממכס לייצוא מוצרים לאירופה, דבר שיעודד פיתוח מוצרים במדינות ה-ACP ויהפכן למייצאות; Social/Environmental – מדיניות לפיתוח לטובת זכויות חברתיות, נשים וסביבה; EDF – הקמת קרן למימון מדיניות אלו.

היחסים עם ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יחסי ישראל-האיחוד האירופי

כישלונו, אי נכונותו או קשייו של האיחוד האירופאי בפיתוח מדינות ה-ACP(אנ'), בהם למדינות הדומיננטיות והמצליחות ביותר באיחוד יש חלק משמעותי במצבן הקיים;על רקע רצון האיחוד להגביר את השפעתו הפוליטית בעולם,[18] הביא את האיחוד להיכנס לנבכי הסכסוך הישראלי-ערבי-פלסטיני. שכן עד היום עיקר השפעת האיחוד נסב סביב הנושא הכלכלי, ופחות המדיני-פוליטי; כשהשתלבות בפתרון הסכסוך נתפס בעיני האיחוד כאמצעי לקידום מעמדו באזור וכן בעולם. מבחינה רשמית האיחוד האירופי רואה בפתרון הסכסוך כעדיפות אסטרטגית, כמו מפתח לפתרון כל יתר הבעיות והקונפליקטים הקיימים כיום במזרח התיכון.[19] בשנים האחרונות האיחוד עבר לשימוש בעוצמה רכה, תוך שילוב אלמנטים של סנקציות כלכליות נגד ישראל.[20] דוגמה לשימוש האיחוד האירופי בכוח קשה דמוי עוצמה רכה; הוא סירובו של האיחוד האירופי לשחרר את כלל המסמכים המשמעותיים הקשורים לתהליך מימון האיחוד האירופי ארגוני הNGO העוסקים בסוגיות ערביות-ישראליות, הכוללים שמות ותפקידי פקידים מעורבים. בטענה כי מידע שכזה מהווה סוד מדינה מסווג ורגיש ביותר.[21]

פעילות לצורך שיפור תדמית האיחוד האירופי כלפי חוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשם שהאיחוד האירופי פועל רבות לחקר ושיפור תדמיתו במדינות האיחוד עצמן[22], האיחוד האירופי פועל רבות לצורך קידום ושיפור תדמיתו ביתר מדינות עולם; ובעשותו כך משקיע מימון ומשאבים רבים.[23][24][25] האיחוד האירופי מפנה תשומת לב מיוחדת לאזור האסייתי, הנתפס ככח עולה.[26][27][28][29] כשבאוניברסיטת קנטרברי שבניו זילנד, אף נפתחה מחלקה מיוחדת לחקר תדמית האיחוד האירופי, המספק ייעוץ ושירותים לאיחוד האירופי.[30] בנוסף, לצורך שיפור תדמיתו, האיחוד האירופי עוסק רבות בנדבנות ומייחצן את פועלו. בהיקף הכולל, ממוצע תרומות המדינות החברות באיחוד האירופי, נמצא במקום הראשון ביחס ליתר מדינות העולם, גם ביחס לארצות הברית.[31]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Cervantes, Sofía Berenice Arriaga. "The European Union and the External Action Service: an analysis of their competences within Diplomatic Law." (2013).p. 39.
  2. ^ Kuijper, Pieter Jan, et al. The law of EU external relations: cases, materials, and commentary on the EU as an international legal actor. Oxford University Press, 2013. p.50.
  3. ^ Taking Europe to the world: 50 years of the European Commission's External Service, EU WebSite
  4. ^ EU commission 'embassies' granted new powers
  5. ^ EU foreign ministers approve diplomatic service, EU Observer 27 July 2010, EU WebSite
  6. ^ Mix, Derek E. The European Union: Foreign and Security Policy. Vol. 25. Congressional Research Service, 2011. Pp. 3-4.
  7. ^ Jetschke, Anja. "The EU as Diffusion Agent of Regional Integration?–Latin America, Asia and Beyond."
  8. ^ Commissioner Piebalgs calls on Member States to intensify efforts to increase development aid, EU WebSite
  9. ^ The founding principles of the Union, EU WebSite
  10. ^ Simón, Luis. "Command and control?: planning for EU military operations." (2010): 1-48.
  11. ^ Wagner, Wolfgang. "The Democratic Deficit in the EU’s Security and Defense Policy-why bother?." (2007): 19.
  12. ^ European Security Strategy
  13. ^ Security and defence - CSDP, EU WebSite
  14. ^ Otero-Iglesias, Miguel, and Federico Steinberg. "Reframing the euro vs. dollar debate through the perceptions of financial elites in key dollar-holding countries." Review of International Political Economy 20.1 (2013): 180-214.
  15. ^ [http://www.calcalist.co.il/world/articles/0,7340,L-3522105,00.html עזרה מהמזרח: ראש ממשלת סין מציע לתמוך במדינות אירופה. כלכליסט 25.06.11. גישה: 17.05.2015.
  16. ^ Africa, Caribbean, Pacific (ACP)
  17. ^ African, Caribbean and Pacific states (ACP), EU WebSite
  18. ^ Ferreira, Patricia Magalhães. "Global Players in Africa: Is there scope for an EU-China-Africa partnership?." (2008).
  19. ^ The EU and the Middle East Peace Process, EU WebSite
  20. ^ Abdullah Swalha, The Anti-Israel Toolbox: From Hard Power to Soft Tools. INSS.
  21. ^ Steinberg, Gerald M. "The politics of NGOs, human rights and the Arab-Israel conflict." Israel Studies 16.2 (2011): 45-46.
  22. ^ European Commission Public Opinion, EU WebSite.
  23. ^ Fioramonti, Lorenzo, and Sonia Lucarelli. "Self-representations and external perceptions–can the EU bridge the gap?." External perceptions of the European Union as a global actor (2009): 218.
  24. ^ Lucarelli, Sonia, and Lorenzo Fioramonti, eds. External perceptions of the European Union as a global actor. Routledge, 2009.
  25. ^ Tsuruoka, Michito. "How external perceptions of the European Union are shaped: Endogenous and exogenous sources." GARNET Conference ‘The EU in International Affairs’, Brussels. 2008.
  26. ^ Chaban, Natalia, and Martin Holland, eds. The EU through the eyes of the Asia-Pacific: public perceptions and media representations. University of Canterbury, National Centre for Research on Europe, 2005.
  27. ^ Chaban, Natalia, and Martin Holland, eds. The European Union and the Asia-Pacific: media, public and elite perceptions of the EU. Routledge, 2008.
  28. ^ Jain, Rajendra K., and Shreya Pandey. "The European Union in the eyes of India." Asia Europe Journal 8.2 (2010): 193-209.
  29. ^ Chan, Kenneth. "Images, visibility and the prospects of soft power of the EU in Asia: the case of China." Asia Europe Journal 8.2 (2010): 133-147.
  30. ^ About the EU External Perceptions Projects, University of Canterbury - Christchurch, New Zealand Website.
  31. ^ WORLD GIVING INDEX for 2014; A global view of giving trends. November 2014