אלכסנדר רופא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

אלכסנדר רופא (רופאר (רוֹיְפֶר); נולד ב-29 ביוני 1932 בפיזה, איטליה) הוא פרופסור אמריטוס באוניברסיטה העברית בירושלים בקתדרה למדעי היהדות. מחקריו עוסקים בתולדות נוסח המקרא, תולדות הספרות המקראית ותולדות אמונת ישראל בתקופת המקרא.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלכסנדר רוֹיְפֶר נולד ב-1932 בפיזה שבאיטליה לד"ר ג'ורג'ו (צבי גֶרְשׁ) רופאר (רוֹיְפֶר) (1900–1938), שהגיע לאיטליה מבסרביה, ולמטילדה לבית גאליקי (Gallichi), יהודייה איטלקייה. אביו היה פעיל ציוני, ולאחר כהונתו של אריה ליאונה קארפי כנציב בית"ר באיטליה, מילא האב תפקיד זה בשנתיים האחרונות לחייו. במסגרת תפקידו כנציב בית"ר באיטליה היה צבי רופאר אחראי גם על בית הספר הימי של בית"ר בצ'יוויטווקיה (Civitavecchia). בית הספר הכשיר חובלים, וצבי רופאר יזם את הקמתה של מגמת דיג ואף רכש מכספו שתי ספינות דיג.[1] לפני מותו, בקיץ 1938, ציוה לאשתו לקחת את הילדים ולעלות לארץ ישראל. בסתיו 1939 הגיעה המשפחה ארצה.

את רוב לימודיו עשה רופא בארץ ישראל: בתי ספר יסודיים בתל אביב, רמתיים, רמת-גן; ובגימנסיה "אהל שם" ברמת-גן. היה חניך ומדריך בתנועת הצופים. עבר הכשרה חקלאית בקריית ענבים. בצבא שירת בחטיבת ירושלים והשתתף במלחמת ששת-הימים. בשנת 1951 נרשם ללימודים במקרא ובהיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה העברית. למד מקרא אצל מ"ד קאסוטו, יחזקאל קויפמן, יצחק אריה זליגמן, ש' טלמון, מאיר וייס, מ' הרן, ש"א ליונשטם; היסטוריה של תקופת המקרא עם ב' מזר, אברהם מלמט; אשורולוגיה עם חיים תדמור; לשון עברית עם נ"ה טור-סיני, י' קוטשר, ז' בן-חיים, ש' מורג; מדע הדתות עם דוד פלוסר, רי"צ ורבלובסקי. כתב עבודת דוקטור בנושא "האמונה במלאכים במקרא" בהדרכת י"א זליגמן והוסמך בשנת 1970.

מאז שנת 1959 לימד רופא במוסדות האקדמיים הבאים: האוניברסיטה העברית בירושלים, המכון האוניברסיטאי בחיפה, אוניברסיטת פנסילבניה בפילדלפיה, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, אוניברסיטת ייל (ניו הייבן), אוניברסיטת פירנצה (איטליה), בית המדרש לרבנים של התנועה המסורתית בניו יורק, האוניברסיטה ההומאניסטית במוסקבה, היברו יוניון קולג' בסינסינטי, המכון האפיפיורי למקרא ברומא, המכון לחקר הביבליה של האבות הפרנציסקנים בירושלים, אוניברסיטת סאו פאולו (ברזיל), המרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון, הסמינר התאולוגי של סיציליה (פלרמו). כן הוזמן להרצאות אורח באוניברסיטאות: תל אביב, בר-אילן, רומא, פיזה, טורינו, האוניברסיטה הקתולית (מילאנו), ונציה, קטאניה (סיציליה), הסורבון (פריז), גטינגן, מרבורג וטיבינגן (גרמניה), קולומביה (ניו יורק), ברנדייס (מסצ'וסטס), אינדיאנה (בלומינגטון).

רופא פרש מן ההוראה באוניברסיטה העברית בשנת 2000 בדרגת פרופסור מן המניין. שימש פעמיים כראש החוג למקרא וכן שימש יועץ אקדמי מטעם האוניברסיטה העברית לבית הספר להשתלמות מורים בתל אביב.

בין השנים תש"םתשמ"ו ערך את סדרת המחקרים "עיונים במקרא ובתקופתו", כרכים א'–ד'. בין השנים תשנ"התשס"ט ערך את כתב העת "טקסטוס", מחקרי מפעל המקרא של האוניברסיטה העברית, כרכים י"ח–כ"ד.

בשנת 1954 נשא לאישה את אסתר קֶסְלֶר. נולדו להם ארבעה ילדים ונכדים ונינים.

מחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרו: מבוא לספרות המקרא

תחום ההתמחות של אלכסנדר רופא הוא משולש: תולדות נוסח המקרא, תולדות הספרות המקראית ותולדות אמונת ישראל בתקופת המקרא. במחקריו הוא שואף לאינטגראציה של שלושת התחומים הללו, משום שכל אחד מהם נבנה מתובנות שהושגו בתחומים האחרים.

מקורה של אמונת המלאכים בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרו הראשון האמונה במלאכים בישראל (עבודת הדוקטור) מנסה לברר עד כמה האמונה במלאכים היא ניסיון 'לתרגם' מסורות פוליתאיסטיות עתיקות אל מושגיה של אמונה באל אחד. כך למשל האל הכנעני רשף, שעדיין נזכר בשירות מקראיות, הפך לשליח של ה' ונקרא 'מלאך המשחית'; והאל 'ביתאל', הנזכר גם מחוץ לישראל, ממשיך להתגלות במקום בית-אל, אך נקרא מכאן אילך 'מלאך' סתם. זהו כנראה אחד מפניה של 'תורת המלאכים' העתיקה בישראל, בתקופת בית ראשון. שרידים של אמונה פוליתאיסטית כזו ניכרים, למשל, בתרגום השבעים לבראשית, ל"ב, ב'-ג' ולדברים, ל"ב, ח'-ט' ו-מ"ג. אך סופרים מאוחרים "תרגמו" את האלים למלאכים. המוצא הפוליתאיסטי של האמונה במלאכים מסביר את ההתנגדות לאמונה זו, התנגדות המתבטאת בעיקר בהשתקה ומאפיינת את שתי האסכולות הגדולות בספרות התורה ובספרי נביאים – האסכולה המשנה-תורתית והאסכולה הכוהנית. מהן קיבלו אחרונים בימי בית שני – קהלת והצדוקים. בד בבד צמחה בימיהם תורת מלאכים מפותחת אצל החוגים האפוקליפטיים.

נוסח המקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנושא אמונת ישראל ונוסח המקרא המשיך להעסיק את א' רופא, ובמשך השנים הקדיש לכך מאמרים לא מעטים. השאלה היא, כיצד השפיעו התמורות באמונת ישראל בימי בית ראשון ובית שני על מסירת נוסח המקרא. זוהי שאלה שכבר העסיקה חוקרים בעמנו בדורות הקודמים, כגון אברהם גייגר ויצחק אריה זליגמן, והיא מהווה כר נרחב לחקירה. בין הנושאים שרופא כתב עליהם ייזכרו:

(1) תיקוני הנוסח שנעשו בגלל עיקרון ייחוד הפולחן
(2) התוספות ששולבו לכתובים כדי להטעים את מקומה של התורה
(3) ניפוי השם 'צבאות' משמו של ה'
(4) מחיקת המצבה שהייתה "שנואה על הבנים"
(5)'תיקוני האהבה', כלומר תיקונים שבאו לשלול את האפשרות שה' שונא את ישראל
(6) התיקונים משום כבודם של גדולי ישראל וגנותם של מתנגדיו. חקירת התיקונים הללו מביאה להבנה מקיפה יותר של אמונותיהם של הסופרים שהעתיקו את ספרי המקרא מיד עם היווצרם ובדורות שאחרי כן.

היבט אחר בביקורת נוסח המקרא הוא בקו התפר בין ביקורת הנוסח לתולדות הספרות המקראית. רופא הטעים ששני תחומים אלה תלויים זה בזה. כך, בסוף ספר דברים, פרק ה' הראה ששיקולים ספרותיים-סגנוניים מטים את הכף לטובת הנוסח הקצר המשתקף בתפילין מקומראן; בספר יהושע, פרק כ' שיקולים פרשניים והיבטים של ביקורת גבוהה (היא הביקורת המנסה לזהות ולתארך את החיבורים השונים שבמקרא) לימדו מכבר שתרגום השבעים עדיף על נוסח המסורה; ולעומת זאת בספר שופטים, פרק ו' הטעים רופא שנוסח המסורה עיקר ואילו כתב היד מקומראן דילג בטעות על פס' 10-7. גם זה נלמד מן הביקורת הגבוהה הישנה שזיהתה נכונה את האסכולה ההיסטורית "האלוהיסטית" שפעלה בספר שופטים הקדום.

בחקירתו את נוסח המקרא, מחזיק רופא בעמדה שבביקורת הנוסח אין כללים נוקשים, שכוחם יפה תמיד. כך, לדעת רופא, אסור להיתפס לכלל של "הגרסה הקצרה היא העדיפה" כאילו הוא תקף בכל מקום. הסופרים האחרונים, מעתיקי ספרי המקרא, היו מתוחכמים דיים. אמנם לפעמים גיבבו על הכתוב תוספות, אבל פעמים אחרות קיצרו את ההרצאה שלפניהם מטעמים ספרותיים או אידאולוגיים. אכן, בסיפור דוד וגלית (ספר שמואל א', פרק י"ז) יש שיקולים מצד תולדות הספרות ותולדות הלשון להעדיף את הנוסח הארוך של נוסח המסורה על הנוסח הקצר המשתקף מתרגום השבעים. בספר ירמיה המצב מורכב יותר: יש מקרים שהנוסח הקצר, שהיה המצע של תרגום השבעים, קרוב יותר למקור, אך במקרים רבים הנוסח הקצר הוא תוצאה של פעולות עיבוד של המסרנים, על פי תפיסותיהם הספרותיות וההיסטוריות והשקפותיהם התאולוגיות. בסוגיה זו חלק רופא על עמדותיו של עמיתו עמנואל טוב.

חקר האמונות והדעות הביא את רופא לזהות את היסודות המדרשיים המשניים בעדי הנוסח של המקרא. אלה ניכרים בגלוסותֱ קצרות שבהן טיפל: שמות, ב', ג' בכתב יד מקומראן, ספר מלכים א', פרק כ"ב, פסוק כ"ח בנוסח המסורה, מגילת רות, פרק ד', פסוק י"א בתרגום השבעים. אולם מלבדם הראה רופא שלפעמים העיבוד המדרשי מקיף יותר ומגמותיו -ההלכתיות, האגדיות והפרשניות- מתפרסות על ספר שלם. זהו המקרה של כתב היד מקומראן המכונה 4QSama. רופא זיהה את היסודות המדרשיים השונים בכתב יד זה והטעים שהצטברותם היתרה מוציאה אותו מחזקתו כ"ספר שמואל", ונכון יותר לראות בו "מדרש שמואל". בכך חלק על פרנק קרוס ותלמידיו מאסכולת הארוורד.

השערת התעודות[עריכת קוד מקור | עריכה]

השערת התעודות וחיבורם של ספרי התורה. כל מי שבא לחקור את עולם האמונות והדעות שבתורה מתחייב ממילא לנקוט עמדה כלפי השערת התעודות. כך גם קרה לרופא כאשר חקר את האמונה במלאכים. לדעתו, אין מקום לערער על קיומן של האסכולות הגדולות שבתורה –ספר דברים וספר כוהנים. ואולם במה שנוגע לחומר הסיפורי המרובה צריך להשתחרר מן השבלונה המחלקת אותו כולו בין ארבע תעודות. דוגמה מאלפת מצויה בספר בלעם (במדבר, כ"ב, ב'כ"ד, כ"ה). לאחר עיון ממושך הסיק רופא, שהסיפור לא נוצר על ידי הרכבתן יחדיו של שתי תעודות, ס"י ו-ס"א (J , E) האגדה על בלעם צמחה צמיחה אורגאנית והדרגתית; ראשיתה ב"נאומים" שבפרק כ"ד, ואילו הנדבך האחרון שבה הוא סיפור "המלאך, בלעם והאתון", המבקש לבזות את הנביא הנכרי שלא ראה את שראתה בהמתו. כן הדבר לגבי "סיפור אירוסי רבקה" (ספר בראשית, פרק כ"ד). בחקירה מפורטת הוכיח רופא, שאין זה מיצירתו של ס"י, (J) אלא הוא תעודה עצמאית. זוהי פרדיגמה, סיפור מופת, מתקופה מאוחרת, הבא ללמד לקח לעדת שבי-ציון. (על סיפורים כאלה עיינו עוד להלן.)

ספרות הנביאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיפורי הנביאים: הסיפורת הנבואית במקרא – סוגיה ותולדותיה: בספר זה סיכם רופא בעשרה פרקים שמונה-עשרה שנה של עיון, בין השנים תשכ"ד ותשמ"ב. זהו ניסיון ראשון במחקר המקרא להקיף את כלל הסיפורים על הנביאים, להבחין בהם סוגים שונים (כגון לגנדה, ביוגראפיה, היסטוריוגראפיה, פרבולה), לתאר את מוצאו ואת התפתחותו של כל סוג ואת שעת היווצרם של הסוגים הללו. הלגנדה, למשל, נוצרה בקרב מעריציו של אלישע, בסוף המאה השמינית לפסה"נ; הפרבולה נוצרה כאשר תלמידי הנביאים החלו להתווכח על טיב שליחותו של הנביא ועל תכונותיו של דבר ה' שבפיו. קרוב לוודאי ששעת הופעתה הייתה בתחילת בית-שני. פסגת היצירה הספרותית על הנביאים היא האפופיה על אליהו ומלחמת ה' בבעל; בשלביה האחרונים תיארה הסיפורת הנבואית את גיבוריה כעדי אמונה (מארטירים), המלמדים לעולם כולו שה' הוא אלוהי אמת.

הוויכוח התאולוגי על מהות הנבואה. תכונותיו של דבר ה' העסיקו רבות את תלמידי הנביאים במאות השישית והחמישית לפסה"נ. האם דבר ה' מתקיים תמיד? השאלה עלתה בתוספת על חוק הנביא (דברים, י"ח, כ"א-כ"ב), בעריכה המשנה-תורתית של ספר מלכים, וכנגדם בספר יונה, בעריכה המשנה-תורתית של ספר ירמיה, בעיבודים של ספר יחזקאל (פרק ל"ג). שני נביאים בתקופה זו, ישעיהו השני וישעיהו השלישי, נקטו בשאלת טיבו של דבר ה' עמדות מנוגדות. זיהוין של עמדות אלה הביא את רופא למסקנה שיש לתקן את החלוקה המקובלת במחקר בין דבריהם של שני הנביאים הללו, ויש לתחום אותם כדלקמן: ישעיהו השני – פרקים מ'-נ"ג, ישעיהו השלישי – פרקים נ"ד-ס"ו. בכיוון זה כבר הורה, בסוף המאה התשע-עשרה, החוקר ההולנדי אברהם קינן.

ספר דברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרו מבוא לספר דברים צמח מן ההוראה באוניברסיטה העברית. תחילתו הייתה ברשימות שנכתבו עבור הסטודנטים בשנת תשל"ד, אחרי מלחמת יום כיפור, משום שגם המורה גם התלמידים נעדרו הרבה מן הכיתות. מבוא זה מנסה לברר את תוכני ספר דברים ואת מבנהו, באשר הוא כולל בעיקרו שתי בריתות: ברית חורב (ד' 44 –כ"ח 68 + ל' 1 - 10) והברית בארץ מואב (כ"ח 69 – ל' 20). לזו האחרונה יש דמיון צורני לבריתות המדיניות, בעיקר החיתיות, מן האלף השני לפסה"נ. אולם החקירה של רופא איננה השוואתית בעיקרה, אלא היסטורית-פנימית. סתירות, כפילויות והבדלי סגנון מאפשרים לחשוף את הרבדים השונים שבספר, למן 'חומר המורשה' שהיה לפני המחברים, דרך שלבי החקיקה השונים, לפני הרפורמה של יאשיהו ובזמנה, ועד התוספות וההשלמות הפרשניות האחרונות, בימי בית שני. המבוא מאשש את המסקנה, שכבר עלתה במחקר, כי מוצאה הראשון של האסכולה המשנה-תורתית הוא במרכז הפולחני העתיק שנתקיים בשכם.

ספרו: "מבוא לספרות המקרא"[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר מבוא לספרות המקרא השקיע רופא כארבע-עשרה שנות עבודה (תשנ"ב – תשס"ו). זהו ספר המבוא הראשון שנכתב עברית ברמה אקדמית, בידי מחבר אחד, מאז המבוא של מ"צ סגל מלפני שישים וכמה שנים; ומצד מגמתו הביקורתית קדמו לו רק ספריהם של רובשוב-סולוביטשיק וברנפלד שנתפרסמו בברלין לפני למעלה משמונים שנה. הספר מנסה לקדם את הבנת תולדות ספרות המקרא אצל הציבור המשכיל והתלמידים הבאים ללמוד מקרא באוניברסיטאות הישראליות. מטיבו של ספר מבוא אין בו שאיפה לחידושים, אלא רק ניסיון לתאר את הבעיות של הדיסציפלינה ואת השיטות הרווחות בה. מבוא זה מתייחד בכך, שאין הוא מציע לקורא את מסקנות מדע המקרא בחינת 'כזה ראה וקדש', אלא מסביר את הדרך שבה הלך המחקר עד שהגיע למסקנותיו. בחלק העוסק בספרות הנבואה, למשל, הועמדו לדיון שאלות עקרוניות, כגון, האם הוסיפו תלמידי הנביאים על דברי מוריהם? האם עיבדו את הנבואות? ומה ההוכחות לפעולות כאלה? ומהי האפוקליפטיקה? ובמה היא נבדלת מן הנבואה? בחלק הדן בשירה המזמורית יוחדו דיונים לשיטותיהם של גונקל, מאיר וייס וא"ל שטראוס. לצד סיכום דבריהם והדגמתם, הוסיף עליהם רופא דברי הסתייגות וביקורת. בספר יש חידוש אחד מובהק לעומת ספרי המבוא שנתפרסמו בשפות האירופאיות, זהו הפרק על הסיפורת המאוחרת (חלק ב', פרק ד'). כאן קיבץ רופא את ממצאיו מחקירות קודמות: סימנים של חיבור מאוחר מעידים שהסיפורים על אירוסי רבקה (בראשית כ"ד), על כרם נבות (מל"א כ"א), על דינה בשכם (בראשית ל"ד), על דוד וגלית (שמ"א י"ז) ועל מצור שומרון (מל"א כ') נתחברו בתחילת בית שני. הם מלמדים על לבטיה וציפיותיה של עדת שבי-ציון בתקופה הפרסית. ברור שהממצאים האלה תורמים לערער את השערת התעודות בתורה ואת ההשערה הרווחת על החיבור המשנה-תורתי המקיף מדברים א' ועד סוף ספר מלכים. יצירת הספרות המקראית היא יותר מגוונת והתפרסה על תקופת זמן ארוכה יותר ממה שהיה ועודנו מקובל במחקר המקרא.

מחקרים ופרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • האמונה במלאכים בישראל בתקופת בית ראשון לאור מסורות מקראיות, עבודת דוקטור בהדרכת: פרופ' י"א זליגמן, הוגשה לסינאט האוניברסיטה העברית באפריל 1969, אושרה במרץ 1970, פורסמה במהדורת שכפול של 100 עותקים; הדפסה שנייה מתוקנת: ירושלים (הוצאת מקור בע"מ) תשל"ט.
  • מבוא לספר דברים, חלק ראשון, הוצאת אקדמון, ירושלים תשל"ה, (88 עמודים); הדפסה שנייה מתוקנת: תשל"ז; הדפסה שלישית: תשמ"א.
    • מבוא לספר דברים, חלק ראשון ופרקי המשך, הוצאת אקדמון, ירושלים תשמ"ח. (325 עמודים)
  • ספר בלעם (במדבר כ"ב, ב – כ"ד, כה): עיון בשיטות הביקורת ובתולדות הספרות והאמונה במקרא, הוצאת סימור, ירושלים תש"ם. (77 עמודים)
  • סיפורי הנביאים; הסיפורת הנבואית במקרא, סוגיה ותולדותיה, הוצאת מאגנס, ירושלים תשמ"ג, (192 עמודים); מהדורה שנייה מתוקנת ומעובדת: הוצאת מאגנס, ירושלים תשמ"ו. (196 עמודים)
    • The Prophetical Stories. The Narratives about the Prophets in the Hebrew Bible, Their Literary Types and History, Jerusalem (Magnes) 1988
    • [Italian expanded edition] Storie di profeti, Brescia (Paideia) 1991, 269 pp.
    • [Russian edition, translated from the Italian] Povestvovaniya o prorokakh, Moskva-Ierusalim (Mosti), 1997 – 5757, 239 pp.
  • מבוא לספרות הנבואה, ירושלים (אקדמון) תשנ"ב, 99 עמ'.
    • [Italian revised edition] Introduzione alla letteratura profetica, Brescia (Paideia) 1995, 157 pp.
    • [English revised edition] Introduction to the Prophetic Literature, Sheffield (Sheffield Academic Press) 1997, 118 pp.
  • מבוא לחיבור התורה, ירושלים (אקדמון) התשנ"ד, 141 עמ'.
    • [English edition] Introduction to the Composition of the Pentateuch, Sheffield (Sheffield Academic Press) 1999, 152 pp.
    • [Italian edition] La composizione del Pentateuco – Introduzione, Bologna (Dehoniane) 1999, 160 pp.
  • מבוא לספרות ההיסטורית שבמקרא, ירושלים (כרמל) תשס"א, 115 עמ'.
  • Deuteronomy: Issues and Interpretation, London (Clark & Continuum) 2002, 258 pp.
  • מבוא לשירה המזמורית ולספרות החכמה שבמקרא, ירושלים (כרמל) תשס"ד, 171 עמ'.
  • מבוא לספרות המקרא, ירושלים (כרמל) תשס"ו, 502 עמ'; הדפסה שנייה מתוקנת: תשס"ז; הדפסה שלישית מתוקנת: 2012.
    • Introduction to the Literature of the Hebrew Bible, Jerusalem (Simor) 2009, XII + 660 pp.

עריכת ספרים וכתבי-עת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ספר זיכרון לאריה ל' קארפי – קובץ מחקרים לתולדות היהודים באיטליה, בעריכת איתיאל מילאנו, דניאל קארפי, אלכסנדר רופא, ירושלים (מוסד שלמה מאיר) תשכ"ז, 160 עמ' (עברית) 319 עמ' (איטלקית).
  • עיונים במקרא ובתקופתו, ב' : טליה רודין-אוברסקי, מאלוני ממרא עד סדום, ירושלים (סימור) תשמ"ב, 156 עמ'.
  • עיונים במקרא ובתקופתו, ג' : Emanuel Tov, The Text-Critical Use of the Septuagint
  • in Biblical Research, Jerusalem (Simor) 1981, 343 pp.
  • ספר יצחק אריה זליגמן – מאמרים במקרא ובעולם העתיק, ערכו יאיר זקוביץ ואלכסנדר רופא, ירושלים (א' רובינשטיין) תשמ"ג- תשמ"ה, כרכים א-ב (עברית), כרך ג' (לועזית), 572 + 346 עמ'.
  • עיונים במקרא ובתקופתו, ד' : N. Na’aman, Borders and Districts in Biblical Historiography, Jerusalem (Simor) 1986, 275 pp.
  • טקסטוס, מחקרי מפעל המקרא של האוניברסיטה העברית.
  • חבר מערכת כתב העת Henoch (טורינו, איטליה) מכרך י"ד עד כרך כ"ו (1992 - 2004).

מבחר מאמרים לפי נושאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]