ישראל גל פינצ'בסקי
 | |
| ישראל גל, 2016 | |
| לידה |
1951 (בן 73 בערך) כפר סבא, ישראל |
|---|---|
| מדינה |
ישראל  |
| השכלה | תואר ראשון בכלכלה ומנהל עסקים מאוניברסיטת בר-אילן; תואר שני במדע המדינה מאוניברסיטת חיפה; תואר שני בהיסטוריה של עם ישראל מאוניברסיטת חיפה[1] |
| מקצוע | יזם וחוקר מורשת |
| תפקיד | יושב ראש מועצת המנהלים של אקוסטיגייד; מנכ"ל לשעבר של חוסן ואקוסטיגייד; מנהל של סניפי בנק טפחות במשך כמה שנים |
  | |
ישראל גל פינצ'בסקי (נולד ב-1951 כישראל פינצ'בסקי) הוא יזם וחוקר בתחום המורשת היהודית-ישראלית.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ישראל גל נולד בכפר סבא וגדל במושב שדה ורבורג. בצעירותו היה חבר בסגל נבחרת ישראל לנוער בכדורעף.
התגייס לצה"ל בשנת 1970 ושירת בתפקידים שונים ביחידות שדה קרביות בשירות קבע במשך 20 שנה. במהלך שירותו הצבאי שינה את שם משפחתו לגל בעקבות מגמה של עברות שמות משפחה של קציני צבא במערך הלוחם של צה"ל. בשנת 1984 הוא הקים את יחידת מורן, ובשנת 1990 השתחרר בדרגת אל"ם.
בעל תואר ראשון בכלכלה ומנהל עסקים מאוניברסיטת בר-אילן ותואר שני במדע המדינה מאוניברסיטת חיפה. חלקים מהעבודה עוסקים בסיפורו של לאופולד טרפר, מייסד רשת הריגול הסובייטית התזמורת האדומה במהלך מלחמת העולם השנייה, שסיפקה מידע מדויק על הוורמאכט עבור הצבא האדום וסייעה רבות למאמץ המלחמתי בהדיפת הפלישה הנאצית מאדמת רוסיה[2].
בין השנים 1991-1993 ניהל סניפים של בנק טפחות בתל אביב.
בשנת 1993 מונה למנכ"ל חוסן מקבוצת כור תעשיות. בשנת 1997 החל לכהן כנשיא ומנכ"ל הקבוצה הישראלית אקוסטיגייד (אספרו) העוסקת בהפקת תכנים ופיתוח טכנולוגיות לתיירות חכמה באתרי ביקור ומוזיאונים בישראל ובעולם. לאחר 19 שנה, בפברואר 2016, פרש מתפקידיו אלה ומונה ליושב ראש מועצת המנהלים של קבוצת אקוסטיגייד (אספרו). בשנת 2017 נחתם הסכם בין החברה לחברת זנג'יאנג דרורי טכנולוגיות (Zhejiang Drore Technology) הסינית, ובו הוסכם על שיתוף פעולה ביניהם לפיתוח טכנולוגיות מתקדמות לתיירות, וחברת דרורי הסינית החליטה על השקעת 4 מיליון דולר בחברת אקוסטיגייד (אספרו) הישראלית.[3] בשנת 2018 פרש גל מתפקידו כיו"ר קבוצת אקוסטיגייד (אספרו).
בשנת 2018 הוציא את הספר האלקטרוני "ישראלי בארץ סין", שבו הוא כותב על חוויותיו והצלחתו העסקית בסין[4][5].
מיזמים קהילתיים ופרויקטים בתחום התרבות והמורשת היהודית-ישראלית[עריכת קוד מקור | עריכה]
הנצחת סיפורם בעברית של חסידי אומות העולם יאן ואנטונינה ז'בינסקי[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעת מלחמת העולם השנייה הצילו בני הזוג הפולנים יאן ואנטונינה ז'בינסקי את חייהם של מאות יהודים ומתנגדי משטר מנחת זרועם של הנאצים כשהחביאו אותם ברחבי גן החיות בוורשה, בתוך הכלובים הריקים ובביתם ששכן בתוך גן החיות. בשל כך הוכרו בני הזוג כחסידי אומות העולם. במהלך המלחמה כתבה אנטונינה יומן המתעד את תלאות המשפחה ואורחיה בגן החיות אשר יצא לאור כספר בשם "אנשים וחיות" בשנת 1968.
בשנת 2008 רכש ישראל גל מילדיהם של בני הזוג, ריש וטרזה, את הזכויות על היומן של אנטונינה ובשנת 2011 הוציאו לאור תחת השם "גן החיים – על אנשים וחיות", בתרגום של העיתונאית אביבה לורי ובהוצאת "עם עובד". בנוסף, הצליח להביא לשילוב גן החיות בוורשה במסלולן של מספר משלחות בני נוער לפולין.[6] על פועלו זה זכה בשנת 2012 בתואר "אביר השירות המופתי" מטעם נשיא פולין דאז, ברוניסלב קומורובסקי.[7]
ב-1 בפברואר 2018, אישר הסנאט של פולין הצעת חוק האוסרת על האשמת פולנים במעורבות נגד יהודים בשואה.[8][9] בתגובה לחוק החזיר גל את עיטור הכבוד לפולין, וטען כי "מדובר בצביעות וסילוף ההיסטוריה... הממשל החדש בפולין פועל באופן כמעט הפוך לחלוטין מהמשטר ב-2012, שהיה הרבה יותר ליברלי. אסור להתפתות לאג'נדה האסטרטגית של המשטר הנוכחי - לרומם את חסידי אומות העולם הפולנים, ובצדק, אך להחביא את מעשי הרצח הרבים של יהודים ואת בזיזת הרכוש בידי פולנים".[10]
שימור מורשתו של הסופר העברי יוסף חיים ברנר[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2012, הוצע להשכרה הצריף בו התגורר יוסף חיים ברנר בשכונת עין גנים בפתח תקווה. גל יחד עם אורן דגן, מרכז אתרי מורשת בתנועת הנוער העובד והלומד, פנו לתנועת "דרור ישראל" ולעיריית פתח תקווה בהצעה להפוך את צריף פסילוב, המוגדר כמבנה לשימור, לבית שינציח את זכרו ומורשתו של יוסף חיים ברנר.[11] במאמץ משותף שופץ הצריף, רוהט מחדש ונפתח מחדש לציבור בשלהי 2012 כמרכז מורשת המציג את פועלו של ברנר.[12]
בנוסף, יזם והפיק גל בשנת 2013 אירוע בשיתוף המשכן לאמנות עין חרוד והחוג לתיאטרון של אוניברסיטת חיפה, בו הוצגו קטעים נבחרים מהמחזה "מעבר לגבולין" שכתב ברנר בשנת 1907 בזמן שהותו בגטו היהודי "וויטצ'פל" בלונדון, לאחר שנמלט משרות כפייה בצבא הצאר ברוסיה.[13]
תרגום והוצאה לאור של הספר "בעקבות גדוד העבודה" של הסופרת שירה גורשמן[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2013, יזם ומימן את תרגום ספרה של אשת העלייה השלישית ומחלוצות גדוד העבודה, שירה גורשמן "אין די שפאנען פון גדוד העבודה" (בעקבות גדוד העבודה) שיצא לאור ביידיש בשנת 1998.[14]. הספר תורגם לעברית על ידי המתרגמת לאה איילון תחת השם "בעקבות גדוד העבודה" בהוצאת ה. לייויק השייכת למרכז לתרבות היידיש בית לייוויק בתל אביב.[15]
לקראת ציון 100 שנים לעלייה השלישית, מצא גל, יחד עם חובבי היסטוריה אחרים, את הצריף האחרון של גדוד העבודה בשכונת רחביה בירושלים, אשר שימש את החלוצים בעת בניית השכונה[16].
פרויקט שימור המורשת היהודית של בית הכנסת והקהילה בעיר טיינג'ין בסין[עריכת קוד מקור | עריכה]
באחד מביקוריו בסין, נחשף גל אל ההיסטוריה של הקהילה היהודית העתיקה בעיר טיינג'ין בעקבות מפגש עם ראש העירייה. במטרה להגדיל את תנועת התיירים היהודיים לעיר, פנה גל לרשויות בטיינג'ין והציע להחזיר את בניין בית הכנסת בעיר ליעודו המקורי וכן להפוך אותו למרכז למורשת היהודית בעיר. במקביל החל בפיתוח טכנולוגיות חכמות להדרכת תיירים ומידע על ההיסטוריה של הקהילה היהודית בעיר בכלל ובבית הכנסת בפרט, זאת באמצעות חברת אקוסטיגייד בה הוא משמש כיושב ראש מועצת המנהלים. הפיתוח החל בפברואר שנת 2016.[17]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ מוסמכי אוניברסיטת חיפה, מחזור 54, שנת הלימודים תשפ"א
- ^ אסף קמר, המרגלים היהודים שנאבקו בנאצים, באתר ynet, 22 בינואר 2020
- ^ מאיר אורבך, חברת Drore הסינית השקיעה 4 מיליון דולר באספרו הישראלית, באתר כלכליסט, 19 בנובמבר 2017
- ^ ישראלי בארץ סין באתר מנדלי מוכר ספרים ברשת
- ^
רן שפירא, הספרים החדשים של מישל אובמה, רות בונדי ומנדלה מוכר ספרים, באתר הארץ, 12 בנובמבר 2018
- ^ אביבה לורי, מעקב מוסף הארץ | החומרים שמהם עשויים גיבורים, באתר הארץ, 22 באפריל 2011
- ^ אות כבוד מפולין לישראל גל ולרוני סומק. באתר המכון הפולני 3 ביולי 2012.
- ^ איתמר אייכנר וסוכנות הידיעות, פולין: הסנאט אישר את החוק שאוסר להאשים פולנים בשואה, באתר ynet, 1 בפברואר 2018
- ^ רויטרס, למרות המחאות: הסנאט הפולני אישר את "חוק השואה", באתר ישראל היום, 1 בפברואר 2018
- ^ אסף קמר, אטילה שומפלבי ואלכסנדרה לוקש, סילוף ההיסטוריה: החזיר אות כבוד לפולין בגלל החוק, באתר ynet, 29 בינואר 2018
- ^ רן שפירא, ביתו של י"ח ברנר יהיה למוזיאון?, באתר הארץ, 3 בפברואר 2012.
- ^ עופר אדרת, הצריף בפתח תקווה שוב מספר סיפורים, באתר הארץ, 25 בספטמבר 2012
- ^ דף האירוע מפגש עם מורשתו של י.ח. ברנר במשכן לאמנות עין חרוד. באתר המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל.
- ^ רות בקי קולודני, שירה גורשמן הקרימצ'אקית: דיוקן של מהפכנית, באתר הארץ, 25 בפברואר 2013
- ^ עופר אדרת, הקיבוצניקים מחצי האי קרים, באתר הארץ, 21 במרץ 2014
- ^ אסף קמר, הצריף האחרון של גדוד העבודה בירושלים, באתר ynet, 1 בדצמבר 2018
- ^ מרים קרש, A VANISHED JEWISH COMMUNITY: REMEMBERING THE JEWS OF TIANJIN. באתר ג'רוזלם פוסט, 14 ביולי 2016 (אנגלית).
