עין גנים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
עין גנים
'בית פסילוב' בשכונת עין גנים בפתח תקוה.jpg
בית פסילוב
מידע
עיר פתח תקווה
תאריך ייסוד 1908
קואורדינטות 32°05′06″N 34°53′47″E / 32.085111111111°N 34.896333333333°E / 32.085111111111; 34.896333333333 קואורדינטות: 32°05′06″N 34°53′47″E / 32.085111111111°N 34.896333333333°E / 32.085111111111; 34.896333333333 
שכונות נוספות בפתח תקווה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

עין גנים הוא מושב פועלים שמהווה היום שכונה ורחוב במרכז פתח תקווה. מצוי כ-50 מטרים מעל פני הים. מקובל להגדיר את עין גנים כמושב הפועלים הראשון.

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם המושב נועד לתאר את אופיו כעיר גנים ורווחה עבור הפועלים שיועדו להתיישב במקום. מקור השם הוא בעין גנים (אתר מקראי), המוזכר בספר יהושע (י"ט, כא / כ"א, כט).

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלט הסבר על בית פסילוב
שלט הסבר על עין גנים
בית הכנסת בעין גנים

מושב עובדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנשי העלייה השנייה היו בעיקרם חסרי אמצעים שהתפרנסו בדוחק כפועלים. גורמים שונים ניסו לאפשר להם להתיישב על האדמה כדי שיוכלו להפרנס ממנה באופן עצמאי ביגיע כפיהם. הרצון היה לבנות מודל אחר מזה של בני העלייה הראשונה שהקימו אחוזות גדולות בהם הם העסיקו פועלים, שהמבקרים ראו בה "תגרנות בקרקעות". עד תחילת 1909 נעשו ארבעה ניסיונות התיישבות של פועלים, בחוות כנרת, באר יעקב, כפר סבא ועין גנים[1].

המושב הוקם על ידי הוועד האודסאי שפעל להקים מושב עבור פועלים בסביבת פתח תקווה. הוועד רכש חלקה של כ-500 דונם מאדמת פג'ה, חלקית בעזרת הלוואה שנתקבלה מהקרן הקיימת, וחילקה אותו לשלושים חלקות שימכרו לפועלים שישלמו עבורו במשך 7.5 שנים[2]. בבטאון של הפועל הצעיר מתחילת מרץ 1908 דווח שהבית הראשון, של החבר רוצקין, כבר נבנה במקום. כן דווח שהפועלים החליטו להקצות 100 דונם לפרדס משותף וכי בחרו את "עין גנים" להיות השם של המקום[3]. בחול המועד סוכות של 1908 חגגו הפועלים את ייסוד המקום[4]. הפועלים היו בעיקר בני העלייה השנייה, שהועסקו עד כה אצל איכרים במושבה פתח תקווה.

המושב עוצב מתחילתו כרחוב, וחלקות הפועלים השתרעו משני צדיו. הקרקע חולקה שווה בשווה בין שלושים ואחד בתי אב. מצדו הצפוני של הרחוב השתרעו חלקות נוספות ששימשו לעיבוד חקלאי אינטנסיבי יותר ולמרעה. החלוקה המקורית הותירה גם קרקעות במרכז המושב למבני ציבור ולנותני שירות כדוגמת מורים וחנוונים.

תקנות המושב עוצבו ברוח העלייה השנייה הסוציאליסטית - על המתיישבים הוטלה חובה לעסוק בחקלאות בעצמם ולא להיות "מנהלי עבודה" כדוגמת איכרי פתח תקווה, והחובה להעסיק במידת הצורך אך ורק פועלים יהודיים על פי העיקרון של עבודה עברית. נקבע כי כל חבר יהיה בעליה של לא יותר מחלקה אחת (כדי למנוע פערים כלכליים), וכי השפה השלטת במושב תהיה עברית. ביקורת הוטחה בהנהלת המושב על שבחפירת הבאר העסיקו עבודה ערבית[5].

ראשוני עין גנים

עד מהרה הפכה עין גנים למרכז רוחני של ראשי תנועת העבודה. ב-1911 קמה זעקה גדולה בקרב היישוב הישן ובני המושבות על חילול שבת וחג פומבי במושב. הרב אברהם יצחק הכהן קוק תיאר זאת בכתביו (מאמרי הראי"ה, עמ' 451): "חלול שבת ויו"ט שנעשה בפרהסיא במושבה עין גנים על ידי אספת הפועלים בהמון, הרעיש את לב קהל ה' בכללו, את כל ישראל יושב ארץ ישראל, עד שהמחאה התפרצה כמעט באפס יד. נשמת האומה מצאה את עצמה נכאבת ועלובה על ידי אחדים מבניה, אשר ירמסו ברגלים כל כך גסות את עורק חייה. היא לא תוכל לדום, היא תמחה בכל עוז, ומלחמה תשיב אל חיק בניה מהרסיה ומחריביה". עוד ב-1911 הוקמה בה הסתדרות הפועלים החקלאיים ביהודה.

ב-1920 התכנס בעין גנים הארגון להקמת מושבי עובדים בארץ ישראל. במהלך שנותיה הראשונות התגוררו בה גם רבים מראשי תנועת העבודה, בהם דוד בן-גוריון, יוסף חיים ברנר ושמואל דיין.

ההסתמכות העצמית על עבודה של אנשי המקום נמשכה גם אל תוך שנות ה-20 של המאה ה-20. בשנת 1925 סירבה האספה הכללית של המושב להלוואה של הממשלה לתיקון בארות, מכיוון שהממשלה דרשה שעבודות התיקון יימסרו לזוכה במכרז חיצוני.[6] עם זאת, המושב לא דבק לגמרי בעקרון העבודה העצמית וספג ביקורת על כך.[7] אנשי המושב הסכימו לעתים לדרישות הפועלים, אך לא תמיד. בקיץ 1929 הסכימו חלק מאכרי עין גנים לשלם מיל ליום עבודה, אך אחרים סירבו.[8] המושב הובא כדוגמה מוצלחת לחקלאות זעירה ליד כל בית[9] ולהצלחה כנגד תחזיות ה"מומחים" שחזו לו כישלון.[10]

בסמוך לשכונה היה יער בבעלות המושב שהיווה מקום לטיולים לאנשי המושב ובני פתח תקווה.[6].

שינוי צביון[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת סוף שנות ה-20 התחלקו אנשי המקום לשתי קבוצות שהתחרו על השלטון במושבה: "מעוטי הנכסים" ו"מרובי הנכסים".[11] בבחירות לכנסת ישראל בשנת 1931 כבר נתנו רוב הקולות למפלגות הימין. בבחירות נספרו 122 קולות אשר כללו 43 למפא"י, 34 לרוויזיוניסטים, 25 לציונים כלליים, 8 למפלגת הנשים, 5 לרשימה על שם בורוכוב, 3 לספרדים רביזוניטים, 2 למזרחי, 1 לספרדים של מפא"י ו-1 לפועלי ציון שמאל.[12]

בשנת 1930 חוברה עין גנים לרשת החשמל. כבר בסוף שנות ה-20 הסתמכה עין גנים על פעילויות תרבות ופעילות הצופים בפתח תקווה,[11] ובשנת 1930 הציעו השלטונות לאחד את עין גנים, כפר גנים ומחנה יהודה לתוך פתח תקווה.[13]

בשנת 1937 הוכרזה פתח תקווה כעיר על ידי שלטונות המנדט הבריטי – הכרזה שהגבירה את תנופת הבנייה והביאה לכך שהעיר הלכה וגדלה, והחלה להתקרב אל המושב ו"לבלוע" אותו. בשנת 1939 סופח המושב רשמית לפתח תקווה[14] ומאז החל לאבד את הייחודיות שלו. בשנת 1940 בקשו רבים מעין גנים לעבור להשתייך למועצה הכפרית של פתח תקווה ולא להשתייך לעירייה הכללית[15]. השטחים החקלאים הלכו והצטמצמו עד שלבסוף הפכו כולם לשטחי נדל"ן, כשבהדרגה החלו הבתים המקוריים להיהרס. התופעה הגיעה לשיאה בשנות השמונים.

גם מבחינה דתית השתנה אופי המקום. מייסדיו הראשונים היו חילונים שלא רצו שיהיה במקום בית כנסת. אולם בשנות ה-30 כבר פעל במקום בית כנסת עם תפילות בכל מהלך השבוע[16].

מחנה עולים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף שנת 1939 הוקם בעין גנים מחנה עולים[17] בשטח של אחד מבעלי הנחלות. במחנה התגוררו כ-70 איש עולים מהונגריה[18].

עין גנים כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום ניתן למצוא רק שרידים מעטים מאוד מהמושב. למעשה הזיכרון המרכזי מהמושב הוא בשמו של הרחוב שפעם היווה אותו. עניין זה הביא לכינוי הידוע "מושב שהוא רחוב".

השרידים שנותרו הם "בית פסילוב", שבו התגורר במשך תקופת מה יוסף חיים ברנר. הבית הממוקם בצומת הרחובות וולפסון ועין גנים, שוחזר על ידי חברת בנייה שבנתה בית בסמוך. השחזור מדויק מאוד ומציג את הבית בצורתו החיצונית בדיוק כפי שהיה נראה בעת בנייתו. הבית נמצא כעת בבעלות אותה חברה והיא השכירה אותו לשימושה של מספרה. בקרב הציבור כמו גם בעיתונות המקומית נמתחה ביקורת קשה על התנהלות העירייה בפרשה זו, שכן מדובר בבית בעל ערך היסטורי וארכיטקטוני חשוב. מאז מרץ 2012, בעקבות יוזמה של איש העסקים ישראל גל, מושכר המבנה למעגל תנועות הנוער הציוניות-חלוציות בשיתוף עם עיריית פתח תקווה. שריד נוסף הוא בית הכנסת אל מול בית פסילוב, שמבנהו אָמנם שרד מתקופת המושב, אך הוא שונה ושופץ לבלי היכר. מבנה אותנטי נוסף הוא בית מאירוב-פרלמן המשמש כיום כמזכירות וכחדר המורים של בית הספר היסודי-ממלכתי, עין גנים. המבנה לא שוחזר והזמן נתן בו את אותותיו. בין משפחות מאירוב ופרלמן, שכל אחת מהן הייתה בעלתו של הבית בתקופה מסוימת ניטש ויכוח באשר לשמו. שאר מבני המושב נהרסו כולם ובמקומם נבנו בתי קומות, בעיקר במהלך שנות השמונים.

בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

השכונה המודרנית היוותה את מושבם של שני סופרי ילדים מפורסמים - יגאל מוסינזון שכתב את חסמבה ותמר בורנשטיין לזר שכתבה את "קופיקו". בורנשטיין-לזר ביססה את סדרת ספרי "קופיקו" כמו גם את סדרת הטלוויזיה, על אופייה של השכונה ודמויות הספר הן דמויות אמיתיות - תושבי השכונה שאיתם נמצאה בורנשטיין-לזר בקשר יומיומי. סדרת הספרים מתארת בצורה נאמנה למדי את אופי השכונה נכון לתקופה שבה נכתבו, כאשר עין גנים כבר סופחה לפתח תקווה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עין גנים, הפועל הצעיר, 8 בפברואר 1909
  2. ^ כרוניקה, הפועל הצעיר, 5 בינואר 1908
  3. ^ עין גנים, הפועל הצעיר, 4 במרץ 1908
  4. ^ מעשים ומאורעות, הפועל הצעיר, 29 בספטמבר 1908
  5. ^ מכתב להעורך, השקפה, 10 ביולי 1908
  6. ^ 6.0 6.1 עין גנים, דבר, 13 באוגוסט 1925.
  7. ^ בית ציבורי בעין גנים, דבר, 13 ביולי 1927.
  8. ^ פתח תקווה - ארגון העבודה, דבר, 11 ביולי 1929.
  9. ^ על העיר הנשברת, דבר, 21 בפברואר 1927.
  10. ^ יעקב רבינוביץמאמר, דבר, 29 בנובמבר 1926.
  11. ^ 11.0 11.1 עין גנים, דבר, 27 במאי 1930.
  12. ^ תוצאות הבחירות לכנסת ישראל, עין גנים, דבר, 9 בינואר 1931 - מפתח הרשימות נמצא כאן: 22,475 למפלגת פועלי ארץ ישראל, דבר, 8 בינואר 1931.
  13. ^ פתח תקווה - שומרי החומות, דבר, 6 באוגוסט 1930.
  14. ^ פתח תקווה, הצופה, 1 באוגוסט 1939
  15. ^ מפי העם, הבוקר, 22 באוקטובר 1940
  16. ^ הישיבה בעין גנים, הצופה, 7 במאי 1940
  17. ^ עוד 3 חבורות פועלים להעסקת מעפילים, הבוקר, 14 בדצמבר 1939
  18. ^ חבורת עין גנים, דבר, 5 במרץ 1940