ישראל ינון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ישראל ינון
IsraelYinon2003.jpg
לידה 11 בינואר 1956
כפר סבא, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 29 בינואר 2015 (בגיל 59)
לוצרן, שווייץ עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מנצח, מוזיקאי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ישראל ינון (11 בינואר 1956 - 29 בינואר 2015) היה מנצח ומוזיקאי ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישראל ינון נולד בכפר סבא וגדל במושב חניאל בשרון. בילדותו ניגן באקורדיון, הוא למד ניצוח, תאוריית המוזיקה והלחנה בבית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן-מהטה בשנים 1981–1984 והמשיך בהאקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים בשנים 1985–1988, אצל מנדי רודן ונעם שריף. ינון התמחה בעיקר בניצוח על יצירות של מלחינים שנספו בשואה. במאי 1991 ניצח בשידור חי בינלאומי על קונצרט הפתיחה של Deutschlandsender Kultur, ערוץ תרבות ששידר בשנים 1990–1993 מגרמניה המזרחית לשעבר בעיצומו של תהליך הדמוקרטיזציה ושל איחוד גרמניה.

לצד הרפרטואר הקלאסי התמחה ישראל ינון בניצוח על יצירות של מלחינים שנספו בשואה או שנאסרו בגרמניה הנאצית כנציגים של "אמנות מנוונת", כמו האנס קראסה, פאבל האס או ארווין שולהוף. כמו כן התעניין ינון בגילוי יצירות נשכחות ופחות ידועות, למשל מאת המלחינים האקספרסיוניסטים הגרמנים היינץ טיסן או אדוארד ארדמן. סייע רבות גם בקידום יצירותיהם של מלחינים בני זמננו, לרבות מלחינים ישראלים כמו יוסף טל, עודד זהבי, נעם שריף ומשה רסיוק. על ההקלטות של מוזיקה ישראלית זכה בפרסי דיסק השנה בגרמניה בשנים 2005 ו-2006. בשנת 1995 ניצח על בכורת האופרה "משחק המלכים" ('Die Schachnovelle) מאת המלחינה הרומניה ויולטה דינסקו בפסטיבל שווצינגן. בשנת 1992 ניצח על התזמורת הפילהרמונית של ברנו בסיור קונצרטים ברחבי גרמניה והקליט איתה ביצועי בכורה של יצירות מאת ויקטור אולמן, תקליטור שזיכה אותו בפרס ביקורת התקליטים הגרמנית. מאז עשה הקלטות רבות בשביל חברות התקליטים דקה, דויטשה גרמופון, קוך, CPO ואחרות.

ישראל ינון ניצח כאורח על תזמורות חשובות בישראל ובעולם כמו התזמורת הסימפונית ירושלים, סימפונט רעננה, הסינפונייטה הישראלית באר שבע, תזמורת רשות השידור הבריטית, התזמורת הפילהרמונית של לונדון, התזמורת הפילהרמונית המלכותית הפלמית של אנטוורפן, תזמורת רדיו צפון גרמניה, התזמורת הסימפונית של וינה והתזמורת הסימפונית הגרמנית של ברלין. ביצועיו של ינון זכו להערכה בגלל נאמנותם, רגישותם ודיוקם האמנותי. בו זמנית התאפיין סגנונו ברוח חיה ובמזג לוהט.

ישראל ינון התמוטט על הבמה ונפטר בשעת קונצרט במרכז התרבות והקונגרסים של לוצרן, ב-29 בינואר 2015, תוך כדי ניצוח על "סימפוניית האלפים" מאת ריכרד שטראוס עם "התזמורת הפילהרמונית הצעירה של מרכז שווייץ".

בתו, שירי רן ינון, היא ויולנית ופועלת בברלין.

פרסים ואותות הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1988 ו-1989 - Masterplayers Music and Conductors Competition בשווייץ
  • 1993 - פרס מבקרי התקליטים הגרמנים
  • 1995 - הפרס הממלכתי לתרבות של הרפובליקה הצ'כית
  • 2003 - אות הזהב של העיר גראץ

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Lexikonartikel von Günter Moseler im Die Musik in Geschichte und Gegenwar|(MGG) Kassel 2007.
  • Thomas Voigt: Israel Yinon. Auf der Suche nach der verlorenen Generation, in: Fono Forum, Heft 10/2000 S. 42 f.
  • Kürschners Deutscher Musik-Kalender 2004, München 2004.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ישראל ינון בוויקישיתוף