ישראל ינון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ינון בחזרה (NDR, הנובר 2003)

ישראל ינון (11 בינואר 1956 בכפר סבא - 29 בינואר 2015 בלוצרן, שווייץ) היה מנצח ומוזיקאי ישראלי.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישראל ינון גדל במושב חניאל בשרון. בילדותו ניגן באקורדיון, הוא למד ניצוח, תאוריית המוזיקה והלחנה בבית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן-מהטה בשנים 1984-1981 והמשיך בהאקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים בשנים 1988-1985, אצל מנדי רודן ונועם שריף. ינון התמחה בעיקר בניצוח על יצירות של מלחינים שנספו בשואה. במאי 1991 ניצח בשידור חי בינלאומי על קונצרט הפתיחה של Deutschlandsender Kultur, ערוץ תרבות ששידר בשנים 1993-1990 מגרמניה המזרחית לשעבר בעיצומו של תהליך הדמוקרטיזציה ושל איחוד גרמניה.

לצד הרפרטואר הקלאסי התמחה ישראל ינון בניצוח על יצירות של מלחינים שנספו בשואה או שנאסרו בגרמניה הנאצית כנציגים של "אמנות מנוונת", כמו האנס קראסה, פאבל האס או ארווין שולהוף. כמו כן התעניין ינון בגילוי יצירות נשכחות ופחות ידועות, למשל מאת המלחינים האקספרסיוניסטים הגרמנים היינץ טיסן או אדוארד ארדמן. סייע רבות גם בקידום יצירותיהם של מלחינים בני זמננו, לרבות מלחינים ישראלים כמו יוסף טל, עודד זהבי, נועם שריף ומשה רסיוק. על ההקלטות של מוזיקה ישראלית זכה בפרסי דיסק השנה בגרמניה בשנים 2005 ו-2006. בשנת 1995 ניצח על בכורת האופרה "משחק המלכים" ('Die Schachnovelle) מאת המלחינה הרומניה ויולטה דינסקו בפסטיבל שווצינגן. בשנת 1992 ניצח על התזמורת הפילהרמונית של ברנו בסיור קונצרטים ברחבי גרמניה והקליט איתה ביצועי בכורה של יצירות מאת ויקטור אולמן, תקליטור שזיכה אותו בפרס ביקורת התקליטים הגרמנית. מאז עשה הקלטות רבות בשביל חברות התקליטים דקה, דויטשה גרמופון, קוך, CPO ואחרות.

ישראל ינון ניצח כאורח על תזמורות חשובות בישראל ובעולם כמו התזמורת הסימפונית ירושלים, סימפונט רעננה, הסינפונייטה הישראלית באר שבע, תזמורת רשות השידור הבריטית, התזמורת הפילהרמונית של לונדון, התזמורת הפילהרמונית המלכותית הפלמית של אנטוורפן, תזמורת רדיו צפון גרמניה, התזמורת הסימפונית של וינה והתזמורת הסימפונית הגרמנית של ברלין. ביצועיו של ינון זכו להערכה בגלל נאמנותם, רגישותם ודיוקם האמנותי. בו זמנית התאפיין סגנונו ברוח חיה ובמזג לוהט.

ישראל ינון התמוטט על הבמה ונפטר בשעת קונצרט במרכז התרבות והקונגרסים של לוצרן, ב-29 בינואר 2015, תוך כדי ניצוח על "סימפוניית האַלְפּים" מאת ריכרד שטראוס עם "התזמורת הפילהרמונית הצעירה של מרכז שווייץ".

בתו, שירי רן ינון, היא נגנית ויולה ופועלת בברלין.

פרסים ואותות הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1988 ו-1989.Masterplayers Music and Conductors Competition בשווייץ
  • ' 1993.פרס מבקרי התקליטים הגרמנים
  • 1995 - הפרס הממלכתי לתרבות של הרפובליקה הצ'כית
  • 2003 - אות הזהב של העיר גראץ

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Lexikonartikel von Günter Moseler im Die Musik in Geschichte und Gegenwar|(MGG) Kassel 2007.
  • Thomas Voigt: Israel Yinon. Auf der Suche nach der verlorenen Generation, in: Fono Forum, Heft 10/2000 S. 42 f.
  • Kürschners Deutscher Musik-Kalender 2004, München 2004.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ישראל ינון בוויקישיתוף