נעם שריף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נעם שריף
Sheriff con.JPG
לידה 7 בינואר 1935
תל אביב-יפו, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 25 באוגוסט 2018 (בגיל 83)
נתניה, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מוזיקאי, מלחין, מנצח, מורה למוזיקה
פרסים פרס ישראל (2011)
פרס א.מ.ת עריכת הנתון בוויקינתונים
www.noamsheriff.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

נעם שריף (7 בינואר 193525 באוגוסט 2018) היה מוזיקאי, מלחין, מנצח ומורה למוזיקה ישראלי. חתן פרס ישראל בתחום המוזיקה לשנת תשע"א.

ראשית הדרך[עריכת קוד מקור | עריכה]

שריף נולד ב-1935 ברמת גן וגדל בתל אביב. כבר בנעוריו בלט בכישרונו בתחום ההלחנה והניצוח. הוא למד נגינה בפסנתר ובכינור, ובשירותו הצבאי כאשר הוא היה בתזמורת צה"ל (התקבל לאחר ששוחרר מחטיבת גבעתי אחרי שעבר מבחנים בתזמורת) ניגן שריף בקרן יער בהדרכת הורסט סלומון[1]. את השכלתו המוזיקלית רכש בתל אביב אצל פאול בן-חיים וזאב פריאל במקביל ללימודיו בחוג לפילוסופיה וספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים. במהלך לימודיו החל לנצח וייסד את התזמורת של האוניברסיטה העברית בירושלים.

ב-1957 בחר המנצח ליאונרד ברנשטיין את יצירתו של שריף "אקדמות למועד" לחנוך את היכל התרבות בתל אביב בביצוע התזמורת הפילהרמונית הישראלית. שריף המשיך את לימודיו בברלין אצל בוריס בלכר (קומפוזיציה) ובזלצבורג אצל איגור מרקביץ' (ניצוח).

שריף כמלחין[עריכת קוד מקור | עריכה]

שריף שילב ביצירותיו אלמנטים מוזיקליים מתוך התרבות הים-תיכונית העתיקה תוך כדי שילובם עם מורשת המערב. יצירותיו זכו להצלחה בעולם ומופצות על גבי תקליטורים של חברות בינלאומיות בביצוע תזמורות חשובות: הפילהרמונית של ברלין, התזמורת הפילהרמונית הישראלית, תזמורת רדיו בוואריה, תזמורת רשות השידור הבריטית ועוד.

לאחר "אקדמות למועד" כתב יצירות בהן: "שיר המעלות" (1959), "סוויטה ישראלית" (1965), "שאקון" (1968).

בין יצירותיו החשובות שלוש יצירות ווקאליות, המהוות טרילוגיה:

  1. מחיה המתים – הראשונה בסדרה. ביצוע הבכורה היה באמסטרדם 1987, על ידי התזמורת הפילהרמונית הישראלית. היצירה כתובה לתזמורת, מקהלת גברים, מקהלת נערים ושני סולנים חזנים (טנור ובריטון). "מחיה המתים" מבוסס על המסורת המוזיקלית של יהודי מזרח אירופה וגם על נעימות מהמסורת האוריינטלית הקדומה של השומרונים. היצירה מחולקת לארבעה חלקים: 1. חיי היהודים בתפוצות (עד השואה); 2. שואה; 3. קדיש ויזכור; 4. תחייה ותקומה.
  2. פסיון ספרדי – ביצוע הבכורה היה בטולדו שבספרד 1992, על ידי התזמורת הפילהרמונית הישראלית בניצוחו של זובין מהטה ועם הטנור פלאסידו דומינגו כסולן. היצירה הוזמנה לרגל 500 שנה לגירוש ספרד ומבוססת על נעימות ספרדיות יהודיות.
  3. תהילים של ירושלים – ביצוע הבכורה היה בירושלים ב-1995 לרגל פתיחת החגיגות של 3,000 שנה לירושלים. היצירה כתובה לתזמורת וארבע מקהלות ילדים, המפוזרות ברחבי האולם, שרות בעברית ובלטינית.

לכבוד היובל לישראל (1998) כתב שריף יצירה נוספת לתזמורת וארבע מקהלות ילדים בשם "בראשית". היצירה בוצעה על ידי התזמורת הפילהרמונית הישראלית בניצוחו של זובין מהטה. כחלק מחגיגות היובל בוצעה שנית היצירה "מחיה המתים" על ידי התזמורת הפילהרמונית הישראלית בניצוחו של זובין מהטה ובקונצרט ייחודי ב"יד ושם" בירושלים. שריף סיים להלחין אופרה בשם "גולם 13" (2008) וכן רביעיית מיתרים.

שריף כמנצח[עריכת קוד מקור | עריכה]

שריף ניצח בקביעות בארץ ובעולם, על יצירותיו ועל יצירות מרפרטואר רחב מארצות העולם.

קריירה אקדמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שריף לימד מאז שנת 1963 קומפוזיציה וניצוח. הוא לימד באקדמיה הישראלית למוזיקה ע"ש רובין באוניברסיטת תל אביב, באקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים, ב-Musikhochschule בקלן ובאוניברסיטת מוצרטיאום בזלצבורג.

ב-1990 מונה כפרופסור בתחום הקומפוזיציה והניצוח באקדמיה הישראלית למוזיקה על-שם רובין. בין השנים 1998–2000 כיהן כראש האקדמיה למוזיקה במוסד זה.

ב-2012 מונה לדקאן בית הספר למוזיקה בקריה האקדמית אונו.

פרויקטים מיוחדים ופרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1970 יזם קונצרט משותף של התזמורת הפילהרמונית הישראלית עם הצ'רצ'ילים. בראשית שנות השבעים הגיש בטלוויזיה הישראלית את הסדרה "כל המנגינות", בה ניתח מוזיקה של מלחינים ישראלים, בהם מרדכי זעירא, דובי זלצר, דוד זהבי, משה וילנסקי וסשה ארגוב. כמו כן, העביר תוכניות מוזיקה רבות אחרות ברדיו ובטלוויזיה. כחלק ממעורבותו לעשייה תרבותית ייסד וערך פסטיבלים רבים למוזיקה ברחבי ישראל. בין השאר, שימש כיועץ המוזיקלי של פסטיבל ישראל.

שריף יצר את 11:11, סדרת קונצרטים פופולריות המתקיימת בצוותא הנכנסת לשנתה ה-35.

לאורך השנים העביר שריף בקביעות קורסים למנצחים ומלחינים צעירים בארץ ובעולם. גם כשניהל מוזיקלית את התזמורת הסימפונית חיפה, ייסד פרויקט המתקיים אחת לחודש בו מבוצעות יצירותיהם של מלחינים צעירים. שריף זכה בפרס "אקום", וב-2003 זכה בפרס א.מ.ת המוענק על הצטיינות והישגים אקדמאים או מקצועיים בעלי השפעה מרחיקת לכת ותרומה מיוחדת לחברה. בשנת 1991 קיבל שריף את פרס אנגל.

יצירותיו של שריף הודפסו בהוצאות IMI, C.F Peters Edition, ו-Frankfurt.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שריף היה נשוי שלוש פעמים. אשתו הראשונה, צפרירה, נפטרה מסרטן לאחר 17 שנות נישואים ולהם שני בנים. מאשתו השנייה, דניאלה, נפרד לאחר שבע שנות נישואים. אשתו השלישית היא המלחינה אלה מילך-שריף, שלה היה נשוי עד מותו, ולהם בן משותף. עד מותו התגורר באבן יהודה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חגי חיטרון, מאהלר בלי הפסקה, באתר הארץ, 4 באוקטובר 2010