ישראל שפירא (ביבליוגרף)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תמונה חופשית

ישראל שפירא (Israel Schapiro;‏ 5 בדצמבר 18822 ביוני 1957) היה ביבליוגרף, ספרן ומזרחן אמריקאי-ישראלי ממוצא רוסי. ראש המחלקה לספרות שמית ומזרחית בספריית הקונגרס ופרופסור ללימודים שמיים באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בעיירה סייני שבפלך סובאלק, בפולין הרוסית (ליטא), בנם של לאה לבית גלנטי והסופר ט"ף שפירא. עד גיל בר-מצווה למד בבית ספר תיכון רוסי, אחר-כך למד שנתיים וחצי בישיבת טלז ולבסוף למד שנה וחצי לימודים אקסטרניים לתעודת בגרות בעיר קובנה. כשהיה בן שמונה-עשרה נסע לגרמניה, למד באוניברסיטת ברלין – ובבית המדרש לרבנים בברלין ובבית המדרש ע"ש פייטל היינה אפרים (Veitel-Heine Ephraim'sche Lehranstalt) בברלין – ובאוניברסיטת שטרסבורג ובשנת 1906 (תרס"ו) קיבל תואר דוקטור לפילוסופיה. בשנת 1907 (תרס"ז) נשלח מטעם חברת עזרה של יהודי גרמניה לשמש מורה ראשי בבית המדרש למורים בירושלים שבהנהלת אפרים כהן-רייס, שם עבד כשלוש שנים כמורה לתולדות עם ישראל, ספרות עברית, מקרא ותלמוד. בשנת 1910 (תרע"א) היגר לארצות הברית. במשך כשנתיים התגורר בניו יורק, ובה שימש עיתונאי (שותפו של ראובן בריינין כעורך השבועון "הדרור") ומרצה למורים בלשכת החינוך שבנשיאותו של יהודה לייב מאגנס.

בשנת 1913 חבר לצוות ההקמה של המחלקה לספרות שמית ומזרחית בספריית הקונגרס שבוושינגטון הבירה (שהתבססה על ספרייתו של אפרים דיינרד, שנרכשה בתרומתו של יעקב שיף), והתמנה לעמוד בראשה. החל בשנת 1917 שימש במקביל גם פרופסור מן המניין ללימודים שמיים (ספרות שמית והיסטוריה עברית) באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון, ופרסם מאמרים רבים. כמו כן, תרגם את ספרה של נהידה רות לצרוס "ביקשתיך" (Ich suchte Dich) מגרמנית לעברית. בתפקידו בספריית הקונגרס שימש שלושים שנה, עד שבשנת תש"ד התפטר ממשרתו עם פנסיה קבועה לכל ימי חייו במטרה לעלות מיד לארץ ישראל. מפאת המצב הביטחוני בארץ נדחתה נסיעתו, והוא התגורר מספר שנים בלוס אנג'לס, עד שבשנת תש"י עלה ארצה והתיישב בעיר חולון.

שפירא נפטר ב-2 ביוני 1957 בבית החולים הדסה בתל אביב, ונקבר בבית הקברות קריית שאול.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גנזים, ב (תשכ"ה), עמ' 63.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]