יששכר סיטקוב
יששכר סיטקוב (דצמבר 1888, כ"ד בכסלו ה'תרמ"ט – 17 במרץ 1951) מחברי השומר והמפקדה הארצית של ההגנה, חבר התאחדות האיכרים ושליחה להבאת עליית סיטקוב.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
סיטקוב נולד באודסה להוריו, אריה סיטקוב ולאה לבית קרדונסקי. הוא קיבל חינוך מסורתי ובין השאר למד בחדר שיסד מנדלי מוכר ספרים. הוא היה חבר בפועלי ציון באודיסה והשתתף בהגנה היהודית שאורגנה על ידי זאב ז'בוטינסקי בעיר. בשנת 1908 עלה לארץ ישראל והלך לעבוד יחד עם יוסף חיים ברנר בחדרה עבור אגודת נטעים[1]. לאחר זמן מה עבר לעין גנים, שם החל לעבוד בשמירה תחת אברהם שפירא[2]. בסוף 1909 הצטרף לארגון השומר ועבר ליבנאל בה היה לראש השומר בגליל התחתון. משם עבר להיות ראש השומרים בחדרה[1] ובראשון לציון[2]. בשנת 1913 הוא נאסר על ידי הטורקים בעקבות מותו של ערבי שניסה לגנוב במושבה, בידי השומרים בראשון לציון. הוא שוחרר בהתערבותו של הקונסול הרוסי[1]. בימי מלחמת העולם הראשונה בשנת 1915 נאסר על ידי הטורקים יחד עם שאר ראשי השומר והוגלה לדמשק. לאחר שחרורו שהה בכפר סבא, בה חלה בטיפוס[2]. לאחר המלחמה, בשנת 1919 נסע לרוסיה לשרת בצבא, אך לאחר מספר חודשים ערק מהשירות וברח דרך אודיסה ווינה לארץ ישראל.
הוא התיישב בראשון לציון ליד חותנו, סייע לחותנו בכרמיו וגידל דבורים[2]. בשנת 1920 הוא עבד עבור המשרד לעבודות ציבוריות של אחדות העבודה בניהול הנחת מסילת הרכבת סרפנד-לוד. בשנת 1924 הוא עבור עבור חברת החשמל בהנחת קו עמודי החשמל מתל אביב לסרפנד[1].
ב-1925 הוא עסק ברכישת 72,000 דונם בסביבות באר שבע מידי הבידואים עבור יהושע חנקין והכשרת הישוב[1]. בשנת 1926 עבר לרחובות בה נטע פרדס קטן וניהל את משקו של משה סמילנסקי.
משנת 1929 היה מפקד ההגנה באזור יהודה ובשנת 1932 צורף למפקדה הארצית של ההגנה מטעם הצבור האזרחי ו"התאחדות האכרים"[1]. משנת 1936 עבר לעבוד במשרה מלאה עבור ההגנה[2]. באותה תקופה שימש גם כשומרו האישי של חיים ויצמן[3].
ב-1935 יצא לפולין, רומניה וצ'כוסלובקיה לבחור עובדי אדמה יהודים שיקבלו את 400 הסרטיפיקטים שהוקצו להתאחדות האיכרים. העולים בסרטיפקטים אלו נודע בעולי עליית סיטקוב.
סיטקוב נפטר מהתקף לב ב-17 במרץ 1951 ונקבר בבית קברות גני אסתר בראשון לציון[4][5][6].
משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
יששכר נישא לחנה בת יחיאל ושרה טרכטנברג. חנה נולדה ב-1894 בראשון לציון ונפטרה ב-1977 ברחובות[7]. לזוג נולדו שלושה ילדים (גדעון, אריה ושפרה) אולם גדעון ושפרה נפטרו בילדותם.
הנצחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
עיריית רחובות קראה רחוב ברחובות על שמו של סיטקוב.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דוד תדהר (עורך), "יששכר סיטקוב", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ה (1952), עמ' 2171
- יששכר סיטקוב, באתר "אלבום המשפחות של ראשון לציון"
- משפחת סיטקוב, באתר "הארכיון לתולדות רחובות"
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 5 6 דוד תדהר (עורך), "יששכר סיטקוב", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ה (1952), עמ' 2170
- ^ 1 2 3 4 5 משה סמילנסקי, יששכר סיטקוב ז"ל, הארץ, 15 במאי 1951
- ^ ארכיון המדינה, Sitkov Isahar of Rehovot - Application for a licence to carry a firearm - עמ' 10, באתר ארכיון המדינה
- ^ יששכר סיטקוב איננו, הַבֹּקֶר, 19 במרץ 1951
- ^ נפטר י. סיטקוב, מעריב, 18 במרץ 1951
- ^ יששכר סיטקוב באתר GRAVEZ
- ^ חנה סיטקוב ז"ל, מעריב, 4 בנובמבר 1976