לוז (עיר מקראית)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

לוּז היא עיר המוזכרת בספר שופטים. במדרש חז"ל מסופר שהמוות אינו שולט בתושביה.

בספר בראשית מסופר שלוז הוא שמה של בית אל קודם שיעקב שינה את שמה לבית אל: "וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא 'בֵּית אֵל', וְאוּלָם 'לוּז' שֵׁם הָעִיר לָרִאשֹׁנָה" (ספר בראשית, פרק כ"ח, פסוק י"ט).

בתקופה מאוחרת יותר הוקמה עיר חדשה בשם לוז בארץ החתים. נסיבות הקמתה מתוארות בספר שופטים:

וַיַּעֲלוּ בֵית יוֹסֵף גַּם הֵם בֵּית אֵל, וַיהוָה עִמָּם. וַיָּתִירוּ בֵית יוֹסֵף בְּבֵית אֵל, וְשֵׁם הָעִיר לְפָנִים 'לוּז'. וַיִּרְאוּ הַשֹּׁמְרִים אִישׁ יוֹצֵא מִן הָעִיר, וַיֹּאמְרוּ לוֹ: "הַרְאֵנוּ נָא אֶת מְבוֹא הָעִיר וְעָשִׂינוּ עִמְּךָ חָסֶד". וַיַּרְאֵם אֶת מְבוֹא הָעִיר, וַיַּכּוּ אֶת הָעִיר לְפִי חָרֶב, וְאֶת הָאִישׁ וְאֶת כָּל מִשְׁפַּחְתּוֹ שִׁלֵּחוּ. וַיֵּלֶךְ הָאִישׁ אֶרֶץ הַחִתִּים, וַיִּבֶן עִיר וַיִּקְרָא שְׁמָהּ 'לוּז', הוּא שְׁמָהּ עַד הַיּוֹם הַזֶּה.

במסכת סוטה מובאת ברייתא המספרת על לוז:

היא לוז שצובעין בה תכלת, היא לוז שבא סנחריב ולא בלבלה, נבוכדנצר ולא החריבה, ואף מלאך המות אין לו רשות לעבור בה, אלא זקנים שבה, בזמן שדעתן קצה עליהן, יוצאין חוץ לחומה והן מתים.

רש"י מציג את הבסיס לחלקה הראשון של הברייתא: "סיפיה דקרא היא 'שמה עד היום הזה' ומיניה יליף דלא נתבלבלה ולא חרבה כדאמרינן: כל מקום שנאמר 'עד היום הזה' לעולם ולעולמי עולמים הוא".

סגולתה המיוחדת של לוז, שהמוות אינו שולט בה, מופיעה באגדה במסכת סוכה,[1] המספרת שלשלמה המלך נודע שמלאך המוות בא לקחת את נפשם של שניים ממשרתיו. כדי להצילם הורה שלמה לשדים המשמשים אותו שייקחו את השניים ללוז, אך כאשר הגיעו ללוז מתו השניים. ראה שלמה את מלאך המוות שהוא שמח, וכששאלו מדוע הוא שמח ענה מלאך המוות: במקום שביקשו ממני שבו אקחם, לשם שלחת אותם.[2]

העיר לוז זוהתה עם העיר Lawazantiya השוכנת באסיה הקטנה. בכתובת המיוחסת לשלמנאסר השלישי היא מכונה Lusanda.[3]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף נ"ג, עמוד א'
  2. ^ זוהי, אם כך, גרסה קדומה לאגדה על פגישה בסאמרא
  3. ^ יאירה אמית, עולם התנ"ך:שופטים, תל אביב, דוידזון - עתי, 1994, ע"מ 30.