יאשיהו

יאשיהו

יאשיהו קורע את בגדיו עם גילוי ספר התורה. איור מודרני מעשה ידי יוליוס שנור פון קרולספלד.
לידה	648 לפנה"ס ירושלים, ממלכת יהודה
נהרג	609 לפנה"ס (בגיל 39 בערך) מגידו
מקום קבורה	ירושלים
מדינה	ממלכת יהודה
תארים	מלך יהודה
השקפה דתית	יהויזם
בת זוג	חמוטל בת ירמיהו זבודה בת פדיה
ילדים	יוחנן, יהויקים, צדקיהו, שלום, יהואחז (יורש העצר)
שושלת בית דוד
אב	אמון
אם	ידידה בת עדיה
יורש העצר	יהואחז
מלך יהודה ה־16 640 לפנה"ס – 609 לפנה"ס (כ־31 שנים) מנהיג דת בתקופה צפניה, ירמיהו וחולדה → אמון יהואחז ←

יֹאשִׁיָּהוּ היה מלך יהודה, בנו של אמון מלך יהודה וידידה בת עדיה. נמשח למלוכה בגיל שמונה, לאחר שאביו נרצח על ידי מתנקש. מלכותו מתוארכת מ-639 לפנה"ס עד ל-609 לפנה"ס (המאה השביעית לפנה"ס). בשנים הראשונות למלכותו נחלשה האימפריה האשורית, ובעקבות כך התרחבו ככל הנראה בתקופתו שטחי ממלכת יהודה והתחזקה עצמאותה המדינית. בהמשך שלטונו השתלטה מצרים על הלבנט ויאשיהו נאלץ להיות וסאל למצרים. יאשיהו הנהיג רפורמה דתית מרחיקת לכת. הוא נהרג לבסוף בידי פרעה נכו השני, באירוע המכונה "קרב מגידו".

המצב הבין־לאומי: היחלשות אשור ועליית מצרים

ערך מורחב – שלטון השושלת העשרים ושש של מצרים בלבנט

כאשר עלה יאשיהו לשלטון, הייתה האימפריה האשורית החדשה בשיא כוחה, ושלטה מדרום מסופוטמיה עד מצרים. אולם, כמה שנים לאחר מכן, מרד נבופלאסר הבבלי נגד האשורים; מרד זה החליש את כוחם משמעותית, והם איבדו את מרותם על הלבנט כולו (ובתוכו יהודה). השושלת ה־26 של מצרים החלה להתחזק, ולחלוש בשלטון אימפריאלי על הלבנט. מצרים הפכה את הממלכות המקומיות בלבנט לווסאליות הכפופות לה, ודרשה ממלכיהם נאמנות לפרעה.

על רקע זעזועים אלו, התגברה ביהודה תנועה לשחרור מעולהּ של אשור, לאחר עשרות שנות שעבוד. השחרור הושג ככל הנראה בהדרגה וללא שפיכות דמים וניכר בשני תחומים: בתחום המדיני – בהתפשטות יהודה על שטחי ממלכת ישראל לשעבר, בשומרון ובגליל; בתחום הדתי – ברפורמה פולחנית שערך יאשיהו.

הרחבת גבולות הממלכה

מספרי התנ"ך השונים אנו למדים על הרחבת גבולות הממלכה בתקופת יאשיהו, לכל אזורי השומרון והגליל.

• ספר מלכים מספר על הריסת אתר הפולחן בבית-אל, שנמצא באזורי ממלכת ישראל סמוך לגבול עם יהודה. נראה שעוד קודם לרפורמה חיזק יאשיהו את מעמדו באזור זה.
• לפי ספר דברי הימים, הרפורמה נעשתה לא רק ביהודה כי אם גם בערי מנשה, אפרים ושמעון עד נפתלי.
• אשתו של יאשיהו הייתה ”זְבוּדָּה בַת פְּדָיָה מִן רוּמָה” שבגליל.
• יאשיהו יצא להילחם עם פרעה נכֹה, מלך מצרים, במגידו. אם מניחים שיאשיהו לא היה מסתכן להרחיק מאזורי השפעתו, הרי ששטחי הממלכה הגיעו עד מגידו או בסמוך לה.
• לפי ספר עזרא, חלק מהבאים בראשית שיבת ציון היו יוצאי הערים מכמס, בית-אל והעי, וכן אזור שפלת לוד. מכך ניתן להסיק שטרם החורבן, ואולי בימי יאשיהו, ישבו בני יהודה ובנימין באזורים אלה.

ממצאים ארכאולוגיים אף הם ראיות להתרחבות הממלכה. למשל, נמצאו מבני ביצורים במגידו ובשפלת יהודה, שייתכן שהם קשורים לתקופה זו.

בניגוד לדעה המקובלת כי ממלכת יאשיהו כללה, החל משלב מסוים, גם את כל שטחיה לשעבר של ממלכת ישראל, וממלכה זו זכתה בעצמאות מדינית, ישנם חוקרים הטוענים שמהלכיו הטריטוריאליים של יאשיהו היו מוגבלים ביותר, ואף מעלים ספקות האם יהודה הייתה לממלכה עצמאית בתקופתו. לפי ספר מלכים, טווח הרפורמה הדתית היה "מגבע עד לבאר שבע". גבע זוהתה על ידי בנימין מזר כ-20 ק"מ צפונית לירושלים, באזור בית-אל. גם בממצאים הארכאולוגיים אין פריטים יהודאיים מהמאה ה-7 לפנה"ס צפונית לבית-אל. לגבי העצמאות המדינית, ישנה סברה שעם היחלשות אשור הפכה יהודה כפופה למצרים.

הרפורמה: ספר דברים וריכוז הפולחן

ערך מורחב – רפורמת יאשיהו

המלך יאשיהו נזכר כמי שביצע רפורמה דתית-פוליטית רחבת היקף. הרפורמה כללה הפסקת העבודה הזרה ואיסור על פולחן פוליתאיסטי, כמו גם ריכוז הפולחן לה' בבית המקדש בירושלים, תוך הריסת מקומות הפולחן האחרים ברחבי הארץ. הרפורמה החלה בשנה ה-18 למלכותו (622 לפנה"ס) על פי תיאורו של ספר מלכים וספר דברי הימים. בספר דברי הימים מוזכר עוד שלב קדום ברפורמה, עוד לפני מציאת הספר, שהתרחש בשנה ה-12 למלכותו (628 לפנה"ס).

לפי המסופר, הרפורמה כללה הריסת כל המזבחות והבמות לעבודה זרה (אשרה, בעל, מלך); שבירת הפסלים והמסכות ששימשו לפולחן; הוצאת כלי הפולחן שלא שימשו לעבודת ה' מבית המקדש בירושלים, ושריפתם; הפסקת טקסי הפולחן עצמם, ובהם "העברה באש" בגיא בן הינום, ועוד. מהפך זה כלל גם צעד מטמא של שריפת עצמות אדם על גבי המזבח שבנה ירבעם בן נבט בבית אל, ועל גבי הבמות שבממלכת ישראל, והריסתם. בנוסף, טימא והרס יאשיהו גם את הבמות ביהודה שבנה שלמה המלך, והעלה את הכהנים שהקטירו בהן לירושלים – מבלי לשתפם בעבודת הקורבנות, כנראה כדי למנוע מהם להמשיך להקריב בבמות.

מציאת ספר התורה

ערך מורחב – מציאת ספר התורה בימי יאשיהו

לפי המסופר במקרא, מצא הכהן הגדול חלקיהו בן שלום בבית המקדש את "ספר התורה" או "ספר הברית", והעבירוׂ לשפן הסופר, שקראוׂ לפני יאשיהו, אשר קרע את בגדיו ואמר:

לְכוּ דִרְשׁוּ אֶת ה' בַּעֲדִי וּבְעַד הָעָם וּבְעַד כָּל יְהוּדָה עַל דִּבְרֵי הַסֵּפֶר הַנִּמְצָא הַזֶּה, כִּי גְדוֹלָה חֲמַת ה' אֲשֶׁר הִיא נִצְּתָה בָנוּ עַל אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ אֲבֹתֵינוּ עַל דִּבְרֵי הַסֵּפֶר הַזֶּה לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַכָּתוּב עָלֵינוּ.

— ספר מלכים ב', פרק כ"ב, פסוק י"ג

הוא שלח שליחים לחולדה הנביאה, שבישרה לו שה' יביא על ירושלים את הקללות הכתובות בספר, אך מאחר שהוא עצמו נכנע לפני ה', הגזירות לא יתממשו בימי חייו. יאשיהו לא התייאש וכינס את נציגי העם לירושלים. הספר הוקרא ברבים, ובטקס רב רושם נכרתה הברית מחדש לפני ה', שבה התחייב העם לקיים את הדברים הכתובים בספר שנקרא לפניו, ואחרי כן ביער יאשיהו את הפולחן הפוליתאיסטי מהמקדש ומהממלכה, וחגג את חג הפסח כפי שלא נחוג "מימי השֹפטים".

זהות הספר

לפי הפרשנות המסורתית, ספר התורה שמצא חלקיהו הכהן הוא ספר תורה, הכולל את חמשה חומשי תורה. ההתרגשות הרבה מגילוי הספר באה משום שהיה זה ספר התורה היחיד שניצל לאחר תקופת אחז ומנשה או מכיוון שהיה זה ספר התורה שנכתב על ידי משה עצמו, או מפני שהספר נמצא פתוח בדיוק בנבואות התוכחה בתורה שהתאימו לקורה בזמנם.

בביקורת המקרא מקובל כי הספר שנמצא הוא ספר דברים – "משנה תורה". היות שבהסתכלות ביקורתית על המקרא נמצא דמיון (בעיקר במגמות ובדגשים) בין ספר דברים לבין חלק מספר מלכים, התקבלה הנחה שהחלק המוקדם יותר של ספר מלכים נכתב אף הוא בימי יאשיהו.

החוקר הגרמני-שווייצרי וילהלם מרטין לברכט דה וטה, כמו גם חוקרים אחרים, טען כי ספר דברים לא נמצא אלא נכתב בימי יאשיהו על מנת להצדיק את הרפורמה שערך. חוקרים אחרים טענו, בעקבות העובדה שספר דברים מחזק את מעמד בית המקדש והכהנים, שהוא נכתב על ידי הכהנים בתקופת יאשיהו כדי להטות את הכף לכיוונם. לפי גישה זו, מחברי ספר דברים בימי יאשיהו כתבו גם את ספר מלכים לאור חוקי הפולחן שנכתבו על ידם בספר דברים. מקור זה נקרא המקור הדויטרונומיסטי (המקור הדברימי, D) בהשערת התעודות.

על יאשיהו נכתב: ”וְכָמֹהוּ לֹא הָיָה לְפָנָיו מֶלֶךְ אֲשֶׁר שָׁב אֶל ה' בְּכָל לְבָבוֹ וּבְכָל נַפְשׁוֹ וּבְכָל מְאֹדוֹ כְּכֹל תּוֹרַת מֹשֶׁה, וְאַחֲרָיו לֹא קָם כָּמֹהוּ” (מלכים ב' כ"ג, כ"ה). יש המשווים את טחינת האלילים שביצע יאשיהו לטחינת עגל הזהב שנעשתה על ידי משה.^{[דרוש מקור]} כמו כן, יש דמיון לפסוק הידוע מספר דברים ”וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ” (פרק ו', פסוק ה').

מות יאשיהו

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

ערך מורחב – קרב מגידו

המקרא מספר מעט על מות יאשיהו, וסביב מותו נוצרו מסורות ופרשנויות שונות.

בשנת 609 לפנה"ס יצא צבא מצרי בפיקוד פרעה נְכֹה השני, לסייע לבן בריתם, המלך המודח אשור־אובליט השני, במצור על חרן שהייתה בשליטת הבבלים. בעוד נכה צעד בדרך הים צפונה לחרן, הגיע יאשיהו למגידו. הסיבות להגיעו למגידו לא ברורות ושניות במחלוקת: ייתכן שהגיע לבקשת פרעה לחידוש שבועת הוסאל שלו, ייתכן שכדי לנסות ולעצור את הצבא המצרי. ישנן סברות שונות לשאיפותיו ומניעיו; ייתכן שחשש מהתחזקות מחדש של אשור, או של מצרים, או שהיה בן-ברית של הבבלים. ייתכן גם ששאף להילחם במצרים מתוך תקווה שניצחון בקרב ירחיב את שליטתו לאזורים בצפון הארץ.

מהתיאור בספר מלכים עולה כי פרעה נכו פשוט הרג את יאשיהו במגידו, בעוד לפי ספר דברי הימים, התפתח במקום קרב, שבו נפצע יאשיהו קשה, ומת מיד לאחר כך בירושלים.

שלושה מבניו של יאשיהו מלכו אחריו: יהואחז (שלום), יהויקים (אליקים) וצדקיהו (מתניה), וכן נכדו יהויכין.

קינת ירמיהו על יאשיהו

על פי המקרא בספר דברי הימים, חיבר ירמיהו קינות על יאשיהו (משוער לשנת 609 לפנה"ס): ”וַיְקוֹנֵן יִרְמְיָהוּ עַל יֹאשִׁיָּהוּ, וַיֹּאמְרוּ כָל הַשָּׁרִים וְהַשָּׁרוֹת בְּקִינוֹתֵיהֶם עַל יֹאשִׁיָּהוּ עַד הַיּוֹם, וַיִּתְּנוּם לְחֹק עַל יִשְׂרָאֵל וְהִנָּם כְּתוּבִים עַל הַקִּינוֹת.” יוסף בן מתתיהו, בן המאה הראשונה לספירה, אף מעיד לגביה כי בימיו היא הייתה עדיין קיימת: ”ירמיהו כתב עליו (על יאשיהו) קינה, הקיימת בידינו כיום”.

חז"ל זיהו את הקינה שחיבר ירמיהו על יאשיהו עם מגילת איכה (ראו על כך בהרחבה בערך מגילת איכה). במגילת איכה אין למעשה זיהוי מפורש הקושר אותה לקינה על יאשיהו. חז"ל הציעו מספר רמיזות המכוונות לדעתם ליאשיהו, אולם רמיזות אלו אינן מוכחות. חוקר המקרא שמעון ברנפלד (1924) מצדד בזיהוי החז"לי של מגילת איכה עם אותו ספר קינות המוזכר בדברי הימים, והוא מציע כי מגילת איכה הכילה בתחילה פרקים נוספים שאבדו במרוצת הדורות. לעומתו סבורים אחרים כי "הקינות" בדברי הימים אינן מכוונות לאיכה, והם מציעים כי ייתכן שהן מכוונות לקינות אחרות אפשריות מתוך ספר ירמיהו כמו ירמיהו כ"ב, י', או לירמיהו ל', י"ח–כ"א, או שמא הקינות הללו פשוט אבדו. אם כי לגבי אפשרות זו, לפחות בדורו של יוסף בן מתתיהו, בן המאה הראשונה לספירה היא הייתה עדיין קיימת.

בספרות הרבנית

התלמוד במסכת תענית מספר שכאשר יאשיהו ניסה לעצור את צבא פרעה מלעבור בארץ ירו על יאשיהו חיצים וניקבוהו ככברה ”וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לַעֲבָדָיו: הַעֲבִירוּנִי כִּי הָחֳלֵיתִי מְאֹד” אולם כשגסס הצדיק עליו את הדין ואמר: ”צַדִּיק הוּא ה', כִּי פִיהוּ מָרִיתִי”, ואז הובל לקבורה בירושלים. במקומו הומלך בנו, יהואחז.

בספר דברי הימים אומר יאשיהו לכוהני המקדש:

וַיֹּאמֶר לַלְוִיִּם הַמְּבִינִים לְכָל יִשְׂרָאֵל הַקְּדוֹשִׁים לה': תְּנוּ אֶת אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ בַּבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, אֵין לָכֶם מַשָּׂא בַּכָּתֵף, עַתָּה עִבְדוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם וְאֵת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל.

— ספר דברי הימים ב', פרק ל"ה, פסוק ג'

רבי עובדיה מברטנורא בפירושו למשנה על משנה, מסכת שקלים, פרק ו', משנה א', דורש על פסוק זה:

"ששם הארון נגנז" – שיאשיהו המלך צִוה וגנזוהו למטה במטמוניות עקומות ועקלקלות שבנה שלמה בזמן שבנה את הבית וידע שסופו ליחרב. והיינו דכתיב בדברי הימים ביאשיהו: "וַיֹּאמֶר לַלְוִיִּם הַמְּבִינִים... תְּנוּ אֶת אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ בַּבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה שְׁלֹמֹה" וכו', ועמו נגנז מטה אהרן, וצנצנת המן, וצלוחית של שמן המשחה.

— פירוש רבי עובדיה מברטנורא, מסכת שקלים, פרק ו', משנה א'

בקינות לתשעה באב נמצאת קינה על מותו, שחוברה על ידי רבי אלעזר הקליר ומבוססת על פסוק זה ועל מדרשי חז"ל – הקינה הפותחת במילים "ויקונן ירמיהו על יאשיהו".

במחקר

לפי המחקר האקדמי של המקרא ושל תקופת המקרא, ספרי יהושע עד מלכים הם בעיקרם חלק מן ההיסטוריה הדויטרונומיסטית שמקובל להניח כי נכתבה בימי יאשיהו במאה ה-7 לפנה"ס, ולכן המסורות אודותיו מהימנות בעיקרן. הוטלו בספק בעיקר נסיבות מותו במגידו, ואם אכן התרחש קרב מגידו, עליו מסופר בספר דברי הימים בלבד.

ראו גם

• רפורמת יאשיהו
• מציאת ספר התורה בימי יאשיהו
• שפן הסופר
• חלקיהו הכהן
• ספר דברים

לקריאה נוספת

• בוסתנאי עודד, תולדות עם ישראל בימי בית ראשון, האוניברסיטה הפתוחה, תשס"ט 2008, כרך ד, יחידה 11: יאשיהו ותקופתו, עמ' 189–329
• עדין שטיינזלץ, ‏דמויות מן המקרא, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1980, פרק י"ב - "יאשיהו המלך"
• הנרי וסרמן, "עם, אומה, מולדת", הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, הפרק "עם ה' וגוים אחרים", עמ' 34–68
• ויינפלד משה, הרפורמה של יאשיהו, הספרייה הווירטואלית מט"ח
• אברהם מלמט, הרקע ההיסטורי להתנגשות בין יאשיהו לפרעה נכו במגידו, ארץ-ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה י"ב, 1975, עמ' 83–90

קישורים חיצוניים

• יאשיהו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• הרפורמה של יאשיהו במאגר המידע של מקראנט
• ד"ר בעז סתוי ויותם שטיינמן, יאשיהו וגילוי ספר התורה: הקונספירציה ששינתה את תולדות העם היהודי, חלק א', חלק ב', בפודקאסט "עושים תנ"ך", 12 במרץ 2018
• עפרי אילני, האם עם ישראל תמיד היה החברה היחידה של אלוהים, באתר הארץ, 10 בפברואר 2016
• יאשיהו (מלך יהודה), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

מלכי יהודה ושנת עלייתם (לפני הספירה) לכס המלוכה
רחבעם אביה אסא יהושפט יהורם אחזיהו עתליה יהואש אמציהו עוזיהו/עזריהו 928 911 908 867 846 843 842 836 798 769 יותם אחז חזקיהו מנשה אמון יאשיהו יהואחז יהויקים יהויכין צדקיהו 758 733 726 698 641 639 609 608 597 597–596