לוסיאן לוי-בריהל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
לוסיין לוי-בריהל
Lucien Lévy-Bruhl
לוסיאן לוי-בריהל בצעירותו
לידה 19 באפריל 1857
פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 13 במרץ 1939 (בגיל 81)
פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אקול נורמל סופרייר, סורבון עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות סורבון עריכת הנתון בוויקינתונים
תחומי עניין היסטוריה של הפילוסופיה, אנתרופולוגיה, סוציולוגיה
הושפע מ אמיל דורקהיים,
השפיע על קרל גוסטב יונג, פול מאסון-אורסל, הלן מצגר, לואי היילמסלב, לאון ברונשוויג,עמנואל לוינס
מדינה צרפתצרפת  צרפת
פרסים והוקרה קצין בלגיון הכבוד (15 בינואר 1928)
שבלייה בלגיון הכבוד (7 בפברואר 1906) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

לוסיאן לוי-בריהלצרפתית: Lucien Lévy-Bruhl, ‏ 19 באפריל 1857 פריז - 13 במרץ 1939 פריז) היה פילוסוף, סוציולוג ואנתרופולוג יהודי צרפתי שתרם לחקר החשיבה והמוסר על בסיס ניתוח תרבותם של בני העמים החיים בתנאי תקופת האבן שלא ידעו קריאה וכתיבה. הוא נודע, בין השאר בתאוריה שלו על המנטליות הפרימיטיבית הטרום-לוגית. הוגה מקורי וקפדן, הושפע לוי-בריהל מרעיונותיהם של קונט ודורקהיים. כאנתרופולוג ואתנוגרף ביסס את השקפותיו לא על מחקרי שדה של עצמו אלא על עיון בספרות ענפה של תיאורי מנהגים ותרבויות בידי עדים וחוקרים אחרים. הוא כיהן כפרופסור לתולדות הפילוסופיה המודרנית באוניברסיטת סורבון (1927-1899) ונבחר לחבר המכון של צרפת - במסגרת האקדמיה למדעי האתיקה והפוליטיקה. ספריו השפיעו על התאוריות של פיאז'ה ויונג.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בשנת 1857 בפריז בשם לוסיאן לוי, למשפחה יהודית שמקורה בלורנה - במס ובסן דייה-דה ווז'. אביו, סילבן לוי (1915-1830) היה סוחר ואמו ארנסטין לבית ברנאר (1939-1832) הייתה עקרת בית.

לוסיאן לוי היה תלמיד מצטיין[1].הוא למד בתיכון "שארלמאן" בפריז, לרבות לימודי מוזיקה, פילוסופיה ומדעי הטבע, והחל משנת 1876 באקול נורמל סופרייר שבו סיים השני במחזורו[2].מאותן השנים על ספסלי הלימודים יצר קשרי ידידות עם ז'אן ז'ורס ועם אנרי ברגסון. בשנת 1879 עבר את מבחני ההסמכה agrégation בפילוסופיה. לימד בהתחלה בבתי ספר תיכון בפואטייה (1882-1879) ובאמיין (1883-1882), אחר כך בשנים 1883-1895 לימד "רטוריקה גבוהה" בתיכון לואי לה גראן בפריז (במקום אנטואן בירדו). לימד פילוסופיה גם בבית המדרש הרבני בפריז.

פעילותו האקדמית והמחקרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בינתיים, בשנת 1884 סיים עבודות הדוקטורט (docteur ès lettres) בסורבון בשפה הצרפתית על "רעיון האחראיות" ובלטינית "Quid de Deo Seneca senserit" (מה האמין סנקה על אלהים) בשנת 1886 התמנה למרצה ממלא מקום ב"אקול נורמל סופרייר" והחל מאותה שנה, 1886 לימד גם ב"בית הספר החופשי למדעי המדינה" (שהיה באותן שנים מוסד חינוך פרטי) קורסים על ההיסטוריה של התנועות הפוליטיות ועל התפתחות הרוח הציבורית בגרמניה ובאנגליה במאתיים השנים האחרונות. משנת 1895 התמנה למרצה לתולדות הפילוסופיה בפקולטה לספרות בסורבון, החל משנת 1902 הופקד כאחראי על הקורס לתולדות הפילוסופיה המודרנית, ב–1905 התמנה לפרופסור שלא מן המניין וב–1908 כפרופסור מן המניין בסורבון כמחליפו של אמיל בוטרו בקתדרה לתולדות הפילוסופיה המודרנית, תפקיד שמילא עד 1927. בשנת 1889 פרסם את ספרו על הפילוסופיה המודרנית הצרפתית ובעקבותיו ספר על הפילוסופיה הגרמנית ("גרמניה אחרי לייבניץ" 1890),ספר ראשון על הגותו של יאקובי ( 1894), הרצה קורס ראשון על הגותו של אוגיסט קונט (1900) ופרסם "מכתבים לא ידועים של ג'ון סטוארט מיל אל אוגיסט קונט"). בספרו "המוסר ומדע המנהגים" (1903) התעניין לראשונה מקרוב להיבטים אתנולוגיים.

בימי פעילותו בסורבון פרסם לוי-בריהל ספרים על טבעה של מה שהוא כינה הנפש הפרימיטיבית. בשנת 1910 פרסם את הספר "התפקודים הנפשיים בחברות הפרימיטיביות" ב-1922 את "המנטליות הפרימיטיבית" שדן ב"סיבתיות" אצל בני אדם בחברות "פרימיטיביות", ב−1928 - "הנפש הפרימיטיבית", הדן במושג "נפש" או "נשמה" ב−1931 - "העל-טבעי וטבעה של הנפש הפרימיטיבית", ב-1935 - המיתולוגיה הפרימיטיבית" וב–1938 "החוויה המיסטית והסימבוליזם הפרימיטיבי".

לוי-בריהל הקים בשנת 1917 את כתב העת לפילוסופיה Revue philosophique de la France et de l'étranger (כתב עת פילוסופי של צרפת ומחוצה לה) וכמו כן בשנת 1925, יחד עם מרסל מוס ופול ריווה ייסד את המכון לאתנולוגיה שליד אוניברסיטת סורבון. הוא נבחר לחבר לאקדמיה למדעי המוסר והמדינה במסגרת המכון של צרפת. אחרי שנת 1927, שפרש מסורבון ומהמכון האתנולוגי אחרי חילוקי דעות עם כמה מעמיתיו, הוא הקדיש את רוב זמנו לכתיבה ולנסיעות. לוי-בריהל לימד, בין היתר, כפרופסור אורח באוניברסיטאות הרווארד (1920-1919),ג'ונס הופקינס ואוניברסיטת קליפורניה. בשנת 1928 יחד עם אינטלקטואלים צרפתים וגרמנים אחרים השתתף בקורסים האוניברסיטאיים של דאבוס בשווייץ. באותה שנה השתתף בהקמת מכונים אתנולוגיים בקוסטה ריקה, ניקרגואה, סן סלבדור וגואטמלה.

סוציולוגיה של המוסר - 1903[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1903 פרסם לוי-בריהל את "המוסר ומדע המנהגים", ספר שקיבל השפעה מההגות הסוציולוגית של אמיל דורקהיים. לוי בריהל הבחין כי המושג "מוסר" מציין עובדות מוסר, מדע המעשים המוסריים ו"אמנות מוסר רציונלית".[3] עובדת מוסר היא עובדה חברתית כגון מנהגים, טקסים, חוקים, וגם תאוריות מוסר בנחשבות לחוקים, נורמות. לוי-בריהל הבחין גם מדע של המנהגים, ענף של סוציולוגיה, החוקר את המנהגים, וכן את צורות המוסר השונות (קודים, מסורות, תורות חינוכיות של מוסר ומנהגים) הקיימות בחברות שונות. הן יחסיות, "רלבטיביות", קשורות להקשר החברתי עו ההיסטורי. לוי-בריהל תמך ברלטיביזם המוסרי, - שלילת האיחדות של הטבע האנושי, בו זמנית הוא תמך בפוזיטיביזם המוסרי, המתבסס לא על התאוריות אלא על תצפיות. יישום מדע המוסר כונה על ידי דורקהיים ועל ידי לוי-בריהל "אמנות המוסר". אמנות המוסר מנסה לשפר את המציאות החברתית על סמך נתונים ממדע המוסר.

ספרו זה של לוי-בריהל התקבל בחיוב על ידי סוציולוגים. הוא ביקש לקדם פיתוחו של מדע מנהגים בהשראה סוציולוגית שיהיה מנוגד לפילוסופיית המוסר (תורות המוסר), מה שעורר בקורות וקריאות תגר מצד הפילוסופים. הועלו אז השאלות האם ניתן לחקור עובדות מוסר כמו כל חפץ, בלי להתחשב בהיבט הסובייקטיבי של ההתנהגויות (סוציולוגיזם)? המנהגים הם תלויי-תקופה, -מקומות, -תרבויות (רלטיביזם)? האם בניית מדע של המנהגים הינה הרס המוסר לסוגיו?[4]

בתחום האתנולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוי-בריהל ראה בכתבי האתנולוגיה שלו מכלול בן ששה כרכים:1."הפונקציות הנפשיות בחברות הנחותות" (1910),2. "המנטליות הפרימיטיבית" (1922), 3. "הנפש הפרימיטיבית", 4." העל-טבעי והטבע במנטליות הפרימיטיבית" (1932), 5. "המיתולוגיה הפרימיטיבית" (1935), 6. "החוויה המיסטית והסמלים אצל הפרימיטיבים" (1938). בשנת 1939 תלמידו, מוריס לנהארדט פרסם אחרי מותו של לוי-בריהל, את הרוויזיה שערך המחבר להגותו בשנים 1939-1938, תחת הכותרת "פנקסים" (Carnets)

הניגוד בין מנטליות מודרנית למנטליות פרימיטיבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

התזה של לוי-בריהל עוררה שערוריה בתקופתו ואחר כך : ל"אדם הפרימיטיבי" אין אותם ההרגלים הנפשיים כמו האדם המערבי או המודרני, אינו חושב באמצעות מושגים, אין לו "נפש" זהה (על אף "הזהות הבסיסית של כל נפשות בני אדם - שכולן מסוגלות לחשוב, לדבר, לחשב וכו'). הוא הבחין בין שני איפיונים בסיסיים של המנטליות הפרימיטיבית - טרום-לוגית ומיסטית[5].

קודם כל, המנטליות הפרימיטיבית היא "טרום-לוגית". לפי לוי-בריהל (בספרו Les fonctions mentales dans les sociétés inférieures) האדם הפרימיטיבי אינו רגיש לסתירות ולבלתי אפשרי ואין לו המושג "סיבתיות". אינו בוטח בחווייה התחושתית ומתייחס יותר למיתוסים. עוד אריסטו גרס כי החשיבה הלוגית מתבססת על עקרון הזהות (א הוא א) ועל עקרון אי-הסתירה (א אינו לא-א). לעומת זאת, האדם הפרימיטיבי טוען שהוא גם הוא עצמו, וגם בעל חיים מסוים, טוטם, הוא גם העקבות שהוא משאיר, ביתו, בעוד שבעל החיים הוא גם אדם וכו'.

לוי-בריהל הגיע למסקנה זו מקריאת דו"חות אתנולוגיים, למשל על שבט טרומאי מברזיל שחבריו מזהים עצמם גם עם חיות מימיות או בני השבט בורורו, גם בברזיל, המזהים עצמם גם עם תוכים אדומים. הלוגיקה מבחינה בין חלק לשלם, אולם הפרימיטיבי מזהה את החלק עם השלם: הראש למשל זהה עם הגוף. בשביל האדם הפרימיטיבי אין בעיה כלשהי בלהיות נוכח בשני מקומות בו זמנית - כאן ושם, וגם מבחינת הזהות - להיות אחד ולהיות שניים בו זמנית. הוא אינו רואה ניגוד בין טבע ועל-טבעי. אינו יוצר מושגים, רעיונות כלליים ומופשטים.

האיפיון השני של המנטליות הפרימיטיבית הוא היותה "מיסטית", מבוססת על "חוויה מיסטית". לוי-בריהל פיתח את המושג הזה בספרו "החוויה המיסטית והסמלים אצל הפרימיטיבים".החוויה המיסטית בדרך כלל היא "ההרגשה הרציפה ללא תודעה ברורה, של נוכחותם של יצורים דומים לאלו שבמיתוסים ובאגדות" (ע' 15). הפרימיטיבי מביט במציאות מתוך הזיקה למיתוסים, מערבב בחוויות הדומות לשלנו, אמונה במציאות בלתי נראית ובלתי נתפסת שבה שולטים רוחות, מתים, כוחות על-טבעיים. מטרתו היא פחות קוגניטיבית כמו רגשית:הוא מחפש יותר את נוכחותם ופעולתם של הכוחות העל-טבעיים, מאשר סיבות פיזיות אובייקטיביות. הוא מרגיש - אינו ממשיג - סימפתיה בין היצורים, "השתתפות מיסטית".

ה"השתתפות"[עריכת קוד מקור | עריכה]

את המושג "השתתפות מיסטית" פיתח לוי-בריהל בספרו La mentalité primitive. אצל האדם הפרימיטיבי קיימת זהות חומרית, קרבה הדוקה בינו ולבין יצורים אחרים. לוי בריהל הבחין שני סוגי "השתתפות" עיקריים[6]: א."שותפות של מהות, זהות בין ה"משתתף" ודבר שהוא שותף בו: למשל, בין היצור לחלקיו, לדברים שהם חלק ממנו או השייכים לו- שעורת, צפורניים, הפרשות, בגדים, עקבות של צעדים, תמונה וכו', ושותפות בין הסמל למה שהוא מייצג, שייכות לקבוצה כמו עינב לאשכול - למשל בין חבר בשבט טוטמי ולשאר חברי השבט, חיים או מתים", הזדהות עם בעלי חיים וצמחים מסוימים, כשהאדם והיצורים האלה הם cosubstantial -בעלי מהות משותפת. כלומר "להיות זה להשתתף"[7] ב.שותפות כחיקוי, כלומר סירוב של מה שלא קיבל לגיטימציה באמצעות תקדים, מסורת של מיתוסים, ואמונה בתופעות מבשרות (prefiguration). שני סוגי ההשתתפות משלימים זה את זה:"כדי להשיג יבול אורז בשפע, ילידים אוסטרליה יוצאים משדותיהם כפופי גב כאילו עם משא על הכפתיים. הפנטומימה הזאת של האוסטרלים העושים "כאילו" ירד גשם מבקשת לבשר את הגשם על מנת שהוא יבוא או כדי שבדרך החיקוי יגרמו לו לרדת באמת.[8]

התגובות, הבקורות, הביקורת העצמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

גישתו של לוי בריהל התקבלה היטב אצל חלק מקוראיו, אולם עמיתים אנתרופולוגים - כמו מרסל מוס או ברוניסלב מלינובסקי מתחו עליו בקורת חריפה, גם על שיטתו, וגם על מסקנותיו. ההמשגה עוררה בקורת בזמנו גם ומאוחר יותר בקרב נציגים של העמים הילידים במושבות של המעצמות הקולוניאליות, כולל צרפת, שהיו משוכנעים כי גישתו של לוי בריהל הייתה גזענית ואולי אף באה להצדיק את המדיניות הפטרנליסטית הקולוניאלית.

מאוחר יותר, מרי דאגלס, שחזרה לחקור את המונח "טרום-לוגי", שנדחה אחרי מלחמת העולם השנייה באופן חפוז מדי על ידי האנתרופולוגים כ"משקף משפטים קדומים וגזענות". היא מצאה שכמעט בלתי אפשרי לבוא בטענות ללוי-בריהל על הניגוד שהוא הציע בין "לוגי" ול"טרום-לוגי".

לוי-בריהל עצמו, שהיה מודע לבעיתיות של המינוח עוד בתקופתו, כתב בשנת 1921 בנוגע לשני ספריו " Les Fonctions mentales… וLa Mentalité primitive:שניהם יצאו מתוך אותו המאמץ לנסות לחדור אל צורות החשיבה ואל עקרונות הפעולה של אותם בני אדם, שאנחנו מכנים, באופן מוטעה מאוד, פרימיטיבים, ושהם באותו זמו רחוקים וקרובים מאוד אלינו" (במבוא ל"La Mentalité primitive 1960, מהדורה 15, ע' VII)

לקראת סוף חייו, אחרי שנת 1935, שינה לוי-בריהל, עוד יותר ובאופן רדיקלי, את המונח "מנטליות פרימיטיבית" כפי שהגדיר אותו בתחילת המאה, ומצא כי "ההשערה כי קיימת מנטליות פרימיטיבית שונה משלנו" לא רק שאינה הולמת אלא אינה ניתנת להגנה. בשנת 1938 כתב ב"פנקסיו""במלים אחרות, נתקן בדיוק את מה שחשבתי לנכון ב-1910: אין מנטליות פרימיטיבית הנבדלת ממנטליות אחרת (שלנו - NN) על ידי שני האיפיונים -מיסטי וטרום-לוגי. קיימת מנטליות מיסטית יותר מודגשת ויותר ניתנת לצפייה אצל ה"פרימיטיבים" מאשר בחברה שלנו, אולם היא קיימת בנפשו של כל אדם".(פנקסים ע' 131) "לא נזהרתי מספיק כשדברתי על ניגוד... מה שאינו עולה בקנה אחד אינו ניגוד. אי התאמת משפטים היא אי אפשרות "פיזית" אולם איננה אי אפשרות לוגית.(ע' 9). לא ניתן לדבר על "חוק ההשתתפות" רק מכיוון שהפרימיטיבי מרגיש כי לו וליצורים אחרים טבע זהה. לא ניתן להגיד שהפרימיטיבי דוחה את הקטגוריה "סיבתיות". יש לא יותר אדישות כלפי הסיבות המשניות, הנסיבות, האמצעים, והוא דבק בסיבות העמורות, העל-טבעיות:אם בתו מתה, לא משנה באיזו דרך, הכשת נחש או מחלה, החשוב בשבילו הוא לחפש את המקור - מעשה מכשף, או הפרה של טאבו.

לפי ורוניק סדן ומרטין פורנייה, לוי בריהל היה היחיד בין עמיתיו שהביע התנצלות, באריכות ובכנות ברורה, על משפטים קדומים גזעניים שהשתקפו בספריו הראשונים. "לאורך חייו הארוכים, השתנו דברים רבים בגישתנו כלפי תרבויות שונות משלנו. היה לו הזמן לתפוס זאת והאומץ להביע את צערו".

מעורבותו הפוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1904, כעמית לימודים וידיד של ז'אן ז'ורס תרם לוי-בריהל לעיתון שהקים אז ז'ורס, ל'הומניטה שהיה בהתחלה עיתון סוציאליסטי ולימים הפך לבטאון של הקומוניסטים הצרפתים. לוי-בריהל היה בן דוד של אלפרד דרייפוס ונמנה עם הראשונים שקמו לתמוך בו בפומבי. בשנות ה-90 של המאה ה-19 הסתקרן לוי-בריהל להשוות בין המצב בצרפת ובגרמניה וראה בתנופתם של חיי הרוח והתרבות בגרמניה את היסוד המוסרי להתקדמותה. בימי מלחמת העולם הראשונה גויס לוי-בריהל לשירות הממשלה על ידי תלמידו, אלבר תומא, שהתמנה לשר. הוא עסק אז במאבק נגד תעמולת המלחמה הגרמנית והשתתף בעריכתם של הביטאון של אליאנס פראנסז (Bulletin de l’Alliance française) ושל ביטאון התעשייה הצבאית הצרפתית (Bulletin des usines de guerre). בשנת 1919 השתתף כנספח של משרד החוץ הצרפתי בוועידת השלום בפריז.

חייו הפרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוי-בריהל היה נשוי החל משנת 1882 לאליס לואיז בריהל (1935-1859), בת וילד שלישי לתכשיטן היהודי האמיד דוד בריהל (1901-1822) שורשיו היו בוורמס שבגרמניה. הוא אימץ בשנת 1902 גם את שם המשפחה של אשתו.[9]

לבני הזוג נולדו שלושה בנים: (איזאק) אנרי לוי-בריהל (1964-1884), משפטן וסוציולוג, פרופסור בפקולטה למשפטים בפריז, הרופא לאון מרסל לוי-בריהל (1944-1883), שנרצח עם משפחתו באושוויץ והמהנדס לכימיה ז'אן-פול לוי-בריהל (1960-1890).

גיסו, אחי אשתו, הסוציולוג אנרי בריהל (1927-1858) היה נשוי לברט כַאהן, בתו של הרב הראשי של צרפת, צדוק כאהן. בתם, אודט מונו-בריהל (1972-1906), ארכאולוגית ומזרחנית הייתה נשואה לביוכימאי ז'אק מונו. אחותה של ברט, הלן כַּאהן, הייתה נשואה לרב הראשי של פריז (1939-1933) ואחר כך של צרפת (1950-1939), ז'וליין וייל.(1950-1873). אחותה השנייה של ברט, אנה כאהן, הייתה אשתו של הרב הראשי של צרפת, ישראל לוי (1939-1856).

אחד מנכדיו, רמון לוי-בריהל (2008-1922) לחם ברזיסטאנס והיה סטטיסטיקאי ידוע. אחד מאחייניו של לוסיאן לוי-בריהל, אדריאן דוד בריהל (1973-1902) היה מבקר אמנות וארכאולוג, ואחייניתו, הלן מצגר, (1944-1889) התפרסמה כהיסטוריונית ופילוסופית של המדע, ונספתה באושוויץ.

עם תלמידיו נמנו פילוסופים כמו אטיין ז'ילסון, האתנולוג מוריס למאן, ז'ורז' דוורה (במכון לאתנולוגיה) וכו'.

מורשתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההשפעה על יונג[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבודתו של לוסיאן לוי-בריהל, במיוחד המונחים שלו "ייצוג קיבוצי" (או "ייצוג קולקטיבי") ו"השתתפות מיסטית" השפיעו על התורה הפסיכולוגית של קארל גוסטב יונג. יונג השתמש במושג "ייצוגים קולקטיביים" של לוי בריהל ויישם אותו בפסיכולוגיה כשהוא רואה בהם תכנים לא מודעים. הוא שאל את המונח של לוי -בריהל כ"השתתפות מיסטית" Participation mystique בעיצוב המונח "לא מודע קולקטיבי". בתופעה של זהות קולקטיבית מקורית והשתתפות מיסטית הוא ראה תופעה נפשית שמקורה בשלב בהתפתחות נפש האדם - "הלא מודע הראשוני"- שבו אין דיפרנציאציה בין סובייקט לאובייקט.

גישה רלטיביסטית ואובייקטיבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוי-בריהל ראה את עצמו כחוקר של "הטבע האנושי" ונעזר לשם כך בניתוח הטקסטים של הפילוסופים (לייבניץ,קונט,) ואחר כך בנתונים שאסף מן הדו"חות האתנולוגיים[10]. גישתו התנגדה לרעיונות האבולוציה של הנפש והחברה מיסודם של הרברט ספנסר ואמיל דורקהיים. מאוחר יותר, ב"פנקסיו" הסכים שהמבנה הלוגי של הנפש הוא זהה בכל החברות האנושיות.[11] הוא תמך בחקר המנטליות - כולל ההגות הפילוסופית, המיתולוגיה, המוסר, הדת והמדע, בהקשר ההיסטורי, החברתי והגאוגרפי. גישתו לתפקודים הנפשיים של האדם הייתה רלטיביסיטית והתנגדה לגישה האוניברסליסטית.[12].

פרסים ואותות הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • L’Allemagne depuis Leibnitz sur le développement de la conscience nationale en Allemagne, 1700-1848. Félix Alcan, Paris 1890.
  • La philosophie de Jacobi. Félix Alcan, Paris 1894.
  • Lettres inédites de John Stuart Mill à Auguste Comte, publiées avec Les réponses de Comte et une introduction par Lévy-Bruhl. Félix Alcan, Paris 1899.
  • La philosophie d'Auguste Comte. Félix Alcan, Paris 1900.
  • La morale et la science des mœurs. Félix Alcan, Paris 1903.
  • Les fonctions mentales dans les sociétés inférieurs. Félix Alcan, Paris 1910.
  • La conflagration européenne. Les causes économiques et politiques. Félix Alcan, Paris 1915.
  • Jean Jaurès. Esquisse biographique, suivie de lettres inédites. Bieder, Paris 1916.
  • La mentalité primitive. Félix Alcan, Paris 1922.
  • L'âme primitive. Félix Alcan, Paris 1927.
  • Le surnaturel et la nature dans la mentalité primitive. Félix Alcan, Paris 1931.
  • La mythologie primitive. Le monde mythique des Australiens et des Papous. Félix Alcan, Paris 1935.
  • L'expérience mystique et les symboles chez les primitives. Félix Alcan, Paris 1938.
  • Les carnets de Lucien Lévy-Bruhl. P.U.F., Paris 1949.

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Gérald Gaillard - Lucien Levy Bruhl in Christopher John Murray (ed) - Encyclopedia of Modern French Thought Fitzroy Dearborn, New York, London 2004 p.427-428
  • Mathias Gardet Histoire des PEP:pupille de l'école publique vol 1 Beauchesne, Paris 2008,
  • Isabelle Robin-Romero, Jean-Pierre Poussou - Histoire des familles,de la démographie et des comportements en hommage a Jean-Pierre Bardet, Presses d'Université Paris Sorbonne 2007
  • Cristina Chimisso - Writing the History of Mind:Philosophy and Science in France 1900-1960's Routledge, London, New York, 2016

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Jean Cazeneuve: Lucien Levy-Bruhl. Harper & Row 1970. ISBN 978-0061360817
  • Jean Cazeneuve -Lucien Levy-Bruhl, Encyclopaedia Universalis on line
  • Stanislaw Andreski - Social Sciences as Sorcery,André Deutsch, London 1972
  • Raul Pertierra Lévy-Bruhl and Modes of Thought: a Re-Appraisal ZZOA Working Paper No. 42. Amsterdam: U of Amsterdam P, 1984

, Frédéric Keck Lévy-Bruhl: Entre philosophie et anthropologie.CNRS, Paris,2008

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לוסיאן לוי-בריהל בוויקישיתוף


ספרים ברשת:

William I.Thomas Review of Primitive Mentality by Lucien Levy-Bruhl"- New Republic" 36 3 October 1923 p.159-160

על המושג השתתפות בספרו של לוי-בריהל - מנטליות פרימיטיבית- מאת ס.א.מוסלימאס S.A.Mousalimas The Concept of Participations in Levy-Bruhls Primitive Mentality Journal of the Anthropological Society of Oxford 21 1 1990, 33 - 46

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Tobie Nathan 2009
  2. ^ M.Gardet ע' 178
  3. ^ La morale et la scence des moeurs ע' 101
  4. ^ D.Merllié 2004
  5. ^ Carnets ע' 48
  6. ^ Carnets ע' 17
  7. ^ Carnets ע' 22
  8. ^ Carnets ע' 145-143
  9. ^ I.Robin Romero, J.P.Poussou ע' 532
  10. ^ Cristina Chimisso ע' 61
  11. ^ Les Carnets p.62
  12. ^ Cristina Chimisso ע' 66-63