ליאור ליובין
| לידה |
19 בספטמבר 1977 (בן 44) רמת גן, ישראל  |
|---|---|
| עמדה | רכז |
| גובה | 1.92 מטר |
| מספר | 9 |
| קבוצות כשחקן | |
|
1994–1995 1995–1997 1997–2002 2002–2003 2003–2004 2004–2006 2006 2006 |
עירוני רמת גן מכבי פתח תקווה עירוני רמת גן מכבי תל אביב הפועל תל אביב אזובמאש מאריופול אפולון פטרס צסק"א סופיה |
| הישגים כשחקן | |
|
אליפות המדינה (2003) גביע המדינה (2003) מלך האסיסטים של ליגת העל (2000) מלך החטיפות של ליגת העל (2001, 2002) תגלית העונה בליגת העל בכדורסל (1999) | |
| קבוצות כמאמן | |
|
2008–2010 2010–2013 2013–2014 2014–2015 2014–2017 2016–2017 2019– 2021 2021 2021– |
הפועל גלבוע גליל (עוזר מאמן) הפועל גלבוע גליל הפועל חולון מכבי אשדוד באר טוביה נבחרת ישראל (עוזר מאמן) מכבי תל אביב (עוזר מאמן) הפועל גלבוע גליל פנאתינאיקוס (עוזר מאמן) עירוני נס ציונה |
| הישגים כמאמן | |
| אליפות הליגה הבלקנית (2012, 2013) | |
  | |
ליאור ליובין (נולד ב-19 בספטמבר 1977 ברמת גן[1]) הוא כדורסלן עבר ישראלי ומאמן כדורסל המאמן את עירוני נס ציונה. ככדורסלן, שיחק בעמדת הרכז. ליובין החל את דרכו בכדורסל במחלקת הנוער של מכבי רמת גן ומאוחר יותר שיחק גם במדי הקבוצה הבוגרת של המועדון בליגת העל. בנוסף שיחק ליובין במכבי תל אביב, עמה זכה באליפות ובגביע המדינה, הפועל תל אביב, נבחרת ישראל ומספר קבוצות באירופה. ליובין היה ידוע ביכולותיו האתלטיות ובשל יכולת הקליעה שלו וכאחד החוטפים הטובים ביותר ששיחקו בישראל, שפעמיים היה מלך החטיפות של ליגת העל. גובהו 1.92 מ'. ב-2008 החל את קריירת האימון שלו כאשר מונה לעוזרו של עודד קטש בהפועל גלבוע גליל. ב-2010 מונה ליובין למאמנה הראשי של גלבוע גליל וזכה עמה פעמיים באליפות הליגה הבלקנית. מאז שימש ליובין כמאמנה הראשי של הפועל חולון ומכבי אשדוד ועוזר מאמן במכבי תל אביב ונבחרת ישראל.
קריירת משחק[עריכת קוד מקור | עריכה]
ליובין גדל במחלקת הנוער של עירוני רמת גן. במקביל, שיחק גם בנבחרת הכדורסל של תיכון בליך, שזכתה באליפות המדינה ב-1995 (בה נבחר לשחקן המצטיין) ובמקום השלישי באליפות העולם לתיכונים. בעונת 1994/95 החל לשחק בקבוצת הבוגרים של מכבי רמת גן ושותף בארבעה משחקים במהלך העונה הסדירה. אחרי שתי עונות במכבי פתח תקווה בליגה ארצית חזר לקבוצה הבוגרת של עירוני רמת גן. בעונת 1997/98 שותף ליובין בחמישה משחקים ועונה לאחר מכן שותף בכל 22 משחקי העונה הסדירה והעמיד ממוצעים של כ-10 נקודות בכ-26 דקות למשחק והגיע עם הקבוצה לחצי גמר הפלייאוף ולחצי גמר גביע המדינה. בעונת 1999/2000 עלו ממוצעיו לכ-11 נקודות ב-31 דקות ושוב הגיע עם הקבוצה לחצי גמר הפלייאוף וחצי גמר גביע המדינה. באותה עונה הוביל ליובין את הליגה באסיסטים (ביחד עם למונט ג'ונס) עם ממוצע של 5.5 אסיסטים למשחק. בעונת 2000/01 קלע ליובין כ-12 נקודות למשחק, הוביל את הליגה בחטיפות והגיע עם הקבוצה לחצי גמר הפלייאוף ולרבע גמר גביע קוראץ'. בעונתו האחרונה במועדון, הוביל ליובין את הקבוצה, לצידם של דני לואיס, ריאן סטאק ומתן נאור, להישג השיא שלה - גמר הפלייאוף מול מכבי תל אביב בו הובסה רמת גן בשלושה משחקים. באותה עונה קלע ליובין כ-13 נקודות בממוצע למשחק ושוב הוביל את הליגה בחטיפות והגיע עם הקבוצה לרבע גמר גביע קוראץ'.
בסיום אותה עונה עבר לשחק בשורותיה של מכבי תל אביב. בניגוד לעירוני רמת גן, שבה היה שחקן דומיננטי, במכבי תל אביב שיחק מעט יחסית (10 דקות משחק בממוצע ביורוליג ו-13 דקות בליגה, לעומת 35 דקות בעונתו האחרונה ברמת גן[2]). לכן, עם סיום העונה עבר ליריבה העירונית, הפועל תל אביב. ליובין חזר להיות שחקן מוביל, והיה לו חלק חשוב בניצחונותיה של הפועל במשחקי הדרבי של אותה שנה, ובהעפלתה לגמר הפלייאוף, שם הפסידה למכבי תל אביב ולפיינל פור של היורופליג אותו סיימה הפועל במקום השלישי.
עם סיום העונה (2004), כשבעלי המועדון ולדימיר גוסינסקי הודיע על עזיבתו, נטשו את הקבוצה מרבית שחקניה הבכירים, ובהם ליובין, שעבר לקבוצת אזובמאש מאריופול האוקראינית. אחרי עונה אחת טובה בקבוצה, בה השתתף במשחק האולסטאר של היורופליג,[3] התערער מעמדו, והוא עזב אותה לפני סיום העונה השנייה (2006). את אותה עונה השלים בקבוצת אפולון פטרס היוונית. את 07–2006 פתח ליובין בקבוצת צסק"א סופיה הבולגרית אך שוחרר בשל פריצת דיסק ממנה סבל, ולא חזר לשחק כדורסל עד סיום העונה.[4] לקראת עונת 2007/08 סיכם ליובין על שובו לקבוצת עירוני רמת גן,[5] ואולם מהלך זה לא יצא בסופו של דבר לפועל. מאוחר יותר סיכם ליובין על הצטרפותו לעפולה, אך מסיבות רפואיות גם מהלך זה לא יצא לפועל.[6] ליובין החליט לפרוש ממשחק פעיל, עבר קורס מאמנים ואימן תקופה קצרה במחלקת הנוער של מכבי רמת גן. ב-2008 הוא התמנה לעוזרו של עודד קטש בהפועל גלבוע גליל.[7]
נבחרת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
ליובין לא שיחק בנבחרות הצעירות של ישראל, והוא זומן לראשונה לנבחרת הבוגרת לקראת אליפות אירופה בשנת 2001 שנערכה בטורקיה. ליובין שותף בשלושה משחקים ביורובאסקט 2001 בהם קלע בממוצע כ-7 נקודות למשחק.
בשנת 2003, הייתה הנבחרת זקוקה לניצחון בהפרש של 23 נקודות על נבחרת רומניה על מנת להעפיל לאליפות אירופה. ליובין, באחד המשחקים הגדולים בקריירה שלו, הוביל את הנבחרת לניצחון בהפרש של 28 נקודות, שהבטיח את העלייה. למרות זאת, לא זימן אותו מאמן הנבחרת, מולי קצורין, לאליפות אירופה עצמה, בצעד שעורר ביקורת קשה. ליובין עצמו אמר אז שלא רואה כיצד יוכל לחזור לשחק בנבחרת כל עוד קצורין מאמן אותה,[8] אך בסופו של דבר חזר לנבחרת בשנת 2004[9] וסייע לה להעפיל ליורובאסקט 2005 ו-2007 אם כי הוא לא שב להשתתף בטורניר עצמו. במהלך הקריירה שיחק ליובין 30 משחקים במדי הנבחרת בהם קלע 170 נקודות (ממוצע של 5.7 נקודות למשחק).[10]
קריירת אימון[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעונתו הראשונה כעוזר מאמן בגלבוע/גליל הגיע הקבוצה לפיינל פור של ליגת העל אותו סיימה במקום השלישי. עונה לאחר מכן זכתה הקבוצה באליפות לאחר ניצחון בגמר הפיינל פור על מכבי תל אביב. בתום העונה עזב קטש את הקבוצה כאשר התמנה למאמנה של הפועל ירושלים וליובין מונה למאמנה הראשי של גלבוע גליל. בעונתו הראשונה כמאמן ראשי סיימה גלבוע את העונה הסדירה במקום השני והגיע לגמר הפיינל פור שם הפסידה למכבי תל אביב. שחקן הקבוצה גל מקל נבחר לשחקן העונה. גלבוע גליל סיימה גם את עונת 2011/12 במקום השני בתום העונה הסדירה, אך למרות יתרון הבייתיות הודחה על ידי מכבי אשדוד בסדרת רבע גמר הפלייאוף. באותה עונה השתתפה הקבוצה לראשונה בליגה הבלקנית וזכתה באליפות הליגה לאחר ניצחון על לבסקי סופיה בגמר הפיינל פור שנערך בגן נר. את עונת 2012/13 סיימה גלבוע במקום השביעי, הודחה על ידי מכבי חיפה בסדרת רבע גמר הפלייאוף וזכתה בפעם השנייה ברציפות באליפות הליגה הבלקנית לאחר ניצחון על לבסקי סופיה בגמר הפיינל פור שנערך בבולגריה.
בתחילת עונת 2013/14 מונה למאמן קבוצת הפועל חולון במקומו של דן שמיר. חולון לא הצליחה להשתלב בצמרת הליגה וליובין התפטר במהלך העונה עם מאזן של 11 ניצחונות ו-12 הפסדים והוחלף על ידי עוזרו, אלעד חסין.[11] בקיץ 2014 מונה למאמן מכבי אשדוד באר טוביה, אך פוטר לאחר שהשיג שלושה ניצחונות בלבד ב-16 מחזורים והוחלף על ידי צביקה שרף[12] שהצליח להשאיר את הקבוצה בליגה. ב-14 ביוני 2016 חתם ליובין במכבי תל אביב במשרת עוזר מאמן. לאחר פיטורי ארז אדלשטיין, ששימש כמאמן הראשי בתחילה, והתפטרותו של רמי הדר, העוזר שקודם לתפקיד זה, שימש ליובין כמאמנה הזמני של הקבוצה.[13] ליובין שב לעמדת עוזר המאמן של מכבי כאשר איינרס בגאצקיס מונה למאמנה של הקבוצה. לקראת סוף העונה הוחלף בגאצקיס על ידי אריק שיבק וליובין המשיך לשמש כעוזר מאמן עד סיום עונת 2016/17. במהלך העונה הודחה מכבי על ידי מכבי חיפה בחצי גמר הפיינל פור של הליגה וזכתה בגביע המדינה. לאחר מכן שימש ליובין כפרשן בערוץ הספורט ובקיץ 2019 מונה בשנית למאמנה הראשי של הפועל גלבוע גליל.[14]במקביל מונה ליובין למנהלה המקצועי של אליצור נתניה מהליגה הלאומית.[15] הפועל גלבוע גליל העפילה לפיינל פור של ליגת העל בתום עונת 2019/20 שם הפסידה בחצי הגמר למכבי תל אביב. לאחר סיום העונה הוארך חוזהו של ליובין בעונה נוספת.[16] בינואר 2021 התמנה ליובין לעוזרו של עודד קטש בפנאתינייקוס. אבישי גורדון החליפו בגלבוע/גליל.[17] ליובין זכה עם פנאתינייקוס באליפות ובגביע היווני אך למרות זאת חוזיהם של קטש וליובין לא חודשו.[18] בקיץ 2021 מונה ליובין למאמנה של נס ציונה במקומו של בראד גרינברג.[19]
במקביל לעבודתו בליגת העל התמנה ליובין בקיץ 2014 לעוזרו של ארז אדלשטיין בנבחרת ישראל ונטל חלק ביורובאסקט 2015 שנערך בצרפת בו הגיע הנבחרת לשמינית הגמר. לאחר פיטוריו ממכבי תל אביב ציפה ארז אדלשטיין כי ליובין יתפטר ממשרתו כעוזר מאמן במכבי וכשזה לא קרה נוצר משבר אמון ביניהם. כתוצאה מכך נאלץ ליובין לוותר על תפקידו כעוזר מאמן בנבחרת ודן שמיר החליפו בתחילת 2017.[20] בסוף 2015 התמנה ליובין למאמנה של נבחרת ישראל עד גיל 19 שהופעלה במשך זמן קצר על ידי איגוד הכדורסל.[21]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פרופיל, באתר eurobasket
- פרופיל, באתר פיב"א
- סטטיסטיקה בקריירה באתר מנהלת הליגה.
- סטטיסטיקה במפעלים אירופאיים באתר פיב"א אירופה.
- "הייתי אובר-קווליפייד לתפקיד במכבי תל אביב": ליאור ליובין חוזר למקומו הטבעי, כתבה מאת אריה ליבנת, 19 בספטמבר 2019, באתר הארץ
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ בשיא ההצלחה ליאור ליובין עזב הכול כדי להגשים חלום
- ^ ליאור ליובין - ממוצעי קריירה באתר "ספסל"
- ^ חגי סגל, שלושה ישראלים הערב באולסטאר היורופליג, NRG, 14 באפריל, 2005
- ^ איתי שנקמן ואמיר בוגן, סופיה ניצחה את הגליל, ליובין ישוב ארצה, YNET, 29 בספטמבר, 2006
- ^ יוסי פנטילט, "פרסום ראשון: ליאור ליובין סיכם בעירוני ר"ג", באתר one, 21 ביוני 2007
- ^ שגיא ניר, תם הרומן בין ליובין וגלבוע/עפולה, וואלה!, 22 ביולי, 2007
- ^ איתי וילנאי, פרק ב', NRG, 13 בספטמבר, 2008
- ^ על תבונה ורגישות
- ^ ליובין חוזר לסגל, שארפ וגור שלף בחוץ
- ^ סטטיסטיקה בנבחרת ישראל, איגוד הכדורסל (ארכיון)
- ^ יעל שחרור, ליאור ליובין התפטר מהפועל חולון, YNET, 18 במרץ, 2014
- ^ נרי וייס, חוזר לאמן: צביקה שרף מגיע למכבי אשדוד, ערוץ 7, 21 בינואר, 2015
- ^ רועי גלדסטון, עכשיו זה רשמי: רמי הדר התפטר מאימון מכבי ת"א, באתר ערוץ הספורט, 16 בדצמבר 2016
- ^ אור שקדי, ליאור ליובין מונה למאמן הפועל גלבוע/גליל: "חוזר לבית חם ואוהב", וואלה!, 19 ביוני 2019
- ^ כפל תפקידים: ליאור ליובין מונה למנהל המקצועי של אליצור נתניה, ynet, 7 ביולי, 2019
- ^ כפיר אדר, רשמי: ליובין ממשיך לעונה נוספת בגלבוע/גליל, One, 4 באוגוסט, 2020
- ^ עמרי מנהיים, סגר מעגל: אבישי גורדון הוא מאמן גלבוע/גליל, ספורט 5, 14 בינואר, 2021
- ^ אחרי חצי עונה: קטש עזב את פנאתינייקוס, ספורט 5, 24 ביוני, 2021
- ^ ברק חקלאי, ליאור ליובין יאמן את עירוני נס ציונה, YNET, 25 ביוני, 2021
- ^ אבי סגל, נבחרת הכדורסל: דן שמיר מחליף את ליאור ליובין, ישראל היום, 23 בינואר, 2017
- ^ נבחרת עד גיל 19 יצאה לדרך. ליובין המאמן, איגוד הכדורסל, 5 בדצמבר, 2015
| מאמני קבוצות ליגת העל בכדורסל |
|---|
| תגלית העונה בליגת העל בכדורסל | |
|---|---|
|
| נבחרת ישראל - אליפות אירופה בכדורסל 2001 (מקום עשירי) | ||
|---|---|---|
|
1 שיינפלד • 2 גורדון • 3 שארפ • 4 תורג'מן • 5 ליובין • 6 קוז'יקרו • 7 ניסים • 8 טפירו • 9 ספר • 10 פלג • 11 גרין • 12 מזרחי • מאמן: קצורין |
| |
- כדורסלני נבחרת ישראל
- כדורסלני מכבי פתח תקווה
- כדורסלני מכבי עירוני רמת גן
- כדורסלני הפועל תל אביב
- כדורסלני מכבי תל אביב
- כדורסלני אזובמאש מריופול
- בוגרי תיכון בליך
- מאמני הפועל חולון
- מאמני עירוני נס ציונה
- מאמני כדורסל ישראלים
- כדורסלנים ישראלים ביוון
- מאמני מכבי אשדוד בכדורסל
- מאמני הפועל גלבוע גליל
- סגל ערוץ הספורט
- ישראלים שנולדו ב-1977
- כדורסלנים ישראלים בבולגריה
- כדורסלנים ישראלים באוקראינה