לדלג לתוכן

ליסדקסאמפטמין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ליסדקסאמפטמין
שם IUPAC
(2S)-2,6-diamino-N-[(2S)-1-phenylpropan-2-yl]hexanamide
שמות מסחריים בישראל
ויואנס, Vyvanse
נתונים כימיים
כתיב כימי C15H25N3O 
מסה מולרית 263.378 גרם/מול
נתונים פרמוקוקינטיים
זמינות ביולוגית ספיגה מהירה
זמן מחצית חיים ליסדקסאמפטמין פחות משעה. המטבוליט הפעיל דקסאמפטמין הוא בעל זמן מחצית חיים של 10–13 שעות
הפרשה הפרשה כמעט מלאה בשתן
בטיחות
מעמד חוקי תרופה המחייבת מרשם. דרישות המרשם הן על פי דרישות פקודת הסמים המסוכנים
קטגוריית סיכון בהיריון קטגוריית סיכון B3 (אוסטרליה), קטגוריית סיכון C עריכת הנתון בוויקינתונים
דרכי מתן פומי (דרך הפה)
מזהים
קוד ATC N06BA12 עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר CAS 608137-32-2
PubChem 11597698
ChemSpider 9772458
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ליסדקסאמפטמין (באנגלית: lisdexamfetamine) תרופה המשווקת בשמות שונים והנפוץ שבהם ויואנס (באנגלית: Vyvanse).

התרופה קיבלה את אישור מנהל המזון והתרופות האמריקאי ב-2007[1] לטיפול בהפרעות קשב וריכוז (ADHD). מאז היא שווקה גם במספר מדינות באירופה. היא קיבלה את אישור משרד הבריאות הישראלי בשנת 2015. התרופה נלקחת דרך הפה, ומיועדת לטיפול בילדים, בני נוער ומבוגרים.

אושרה לשימוש רפואי בארצות הברית בשנת 2007, ובאיחוד האירופי בשנת 2012. בשנת 2021 נרשמו יותר מ-9 מיליון מרשמים בארצות הברית, והגיעה למקום ה-69 ברשימת התרופות במרשם השכיחות בשימוש. רשומה כחומר מבוקר מסוג B בבריטניה וחומר מבוקר של Schedule II (אנג') בארצות הברית.

בארצות הברית[2] התרופה רשומה גם לטיפול בהפרעת אכילה התקפית (אנגלית: Binge Eating Disorder).[3]

התרופה שייכת למשפחת האמפטמינים, ופועלת כממריצה של מערכת העצבים המרכזית.

ליסדקסאמפטמין מורכבת משתי מולקולות הקשורות ביניהן בקשר אמידי, מולקולה אחת היא החומר הפעיל של התרופה דקסאמפטמין (האננטיומר הפעיל של אמפטמין, נקרא גם d-amphetamine ו-dextro-amphetamine) ומולקולה נוספת של חומצת האמינו, ליזין. התרופה נספגת דרך מערכת העיכול ובדם עוברת פירוק (הידרוליזה) ומתפרקת לחומצת האמינו ליזין (חומר שאיננו פעיל) ולחומר הפעיל דקסטרואמפטמין. ליסדקסאמפטמין היא קדם-תרופה - כלומר תרופה שאין לה אפקט פרמקולוגי, ובגוף מתפרקת ומשתחרר החומר הפעיל של התרופה.

מנגנון הפעולה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

התרופה ליסדקסאמפטמין עוברת פירוק בגוף לדקסטרואמפטמין, שהוא החומר הפעיל בתרופה, וליזין. דקסטרואמפטמין, בדומה למתיל פנידאט ולדקסמתילפנידט, מגרה את מערכת העצבים. התרופה מונעת את הספיגה בחזרה של דופמין ונוראדרנלין ומעלה את ריכוזם בתיווך העצבי. בנוסף דקסטרואמפטמין משחררת יותר דופמין במנגנון ישיר על העצב, השפעה שכנראה מסבירה את יעילות האמפטמינים בטיפול בהפרעות קשב.[4]

התרופה נספגת באופן מלא במערכת העיכול, דבר המהווה יתרון מבחינה פרמקוקינטית. היא מתפרקת במחזור הדם באופן הדרגתי, כך שהחומר הפעיל משתחרר בצורה הדרגתית לאורך היום ונמנעות התנודות ברמת התרופה בדם וכך גם נמנעות תנודות בתסמיני ה־ADHD במשך שעות היום. התרופה פועלת באמצעות מנגנון של קדם תרופה.[5] משך ההשפעה הממושך יחסית של התרופה (כ־12 שעות) מייתר צורך בתכשיר בשחרור מושהה.

שימושים רפואיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

השימושים העיקריים בליסדקסאמפטמין הוא בטיפול בהפרעות קשב וריכוז ובהפרעת אכילה התקפית.[6]

ליסדקסאמפטמין בהיותה "קדם-תרופה" בכך ייחודה בין החומרים הממריצים (Stimulant). היא נבדקה ונמצאה בטוחה ונסבלת היטב בקרב ילדים מעל גיל 6, מתבגרים ומבוגרים. השפעת התרופה מתחילה באופן הדרגתי, היא פועלת עד 13 שעות. הדרגתיות השחרור וטווח הזמן הארוך עשויים להפחית תסמינים של "ריבאונד".[7]

יעילות הליסדקסאמפטמין בטיפול בהפרעות קשב וריכוז הוכחה בניסויים מבוקרי-פלצבו. הוכח שיש שיפור בביצועים בסביבות עבודה ולימודים מדומות. התרופה הועילה למטופלים בין שהייתה הראשונה מקבוצת הממריצים בה התנסו ובין שהתנסו קודם בתרופות אחרות. היה שיפור גם בביטוי הרגשי והתפקודים הניהוליים של מטופלים עם הפרעת קשב וריכוז.[7]

נבדקים במחקרים על ליסדקסאמפטמין דיווחו על ציונים נמוכים במדדי "חיבוב התרופה"(Drug liking), שהוא מדד לרצון לחזור ולהשתמש בתרופה ולפוטנציאל ההתמכרות שלה. המסקנה הייתה שכנראה לליסדקסאמפטמין יש פוטנציאל נמוך יותר לשימוש לרעה.[7]

הפרעת אכילה התקפית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליסדקסאמפטמין אושרה ב-2015 על ידי מנהל התרופות והמזון האמריקאי לטיפול בהפרעת אכילה התקפית (אנגלית: Binge Eating Disorder - BED), עד כה היא התרופה היחידה שאושרה לטיפול בהפרעה.[8] מדובר בטיפול בהפרעה בדרגה בינונית עד חמורה במטופלים מבוגרים.[9] הטיפול בדרך כלל יעיל בהפחתת תסמיני ההפרעה, אך הוא מלווה במספר תופעות לוואי לא רצויות.[10] מחקר שנערך לגבי ההפרעה לטווח ארוך מצא שליסדקסאמפטמין מוריד את הסיכון לחזרת ההפרעה.[9]

ממחקרים קליניים שכללו מטופלים שסובלים מהפרעת אכילה התקפית בדרגה בינונית עד חמורה ליסדקסאמפטמין נסבלה היטב. פרופיל סבילות היה דומה לזה שנצפה בקרב מטופלי ADHD שקבלו ליסדקסאמפטמין. מרבית תופעות הלוואי שהופיעו במהלך הטיפול היו בעצימות קלה או בינונית. תופעות הלוואי הנפוצות ביותר כללו: יובש בפה, כאבי ראש ונדודי שינה. תופעות אלו הובילו לעיתים רחוקות להפסקת הטיפול.[9]

מחקרים קליניים שכללו מטופלים עם הפרעת אכילה התקפית מצאו שהתרופה מפחיתה את תסמיני ההפרעה ומאזנת את משקל הגוף של המטופלים. קיימות ראיות עקביות ממחקרים פרה-קליניים לכך שטיפול בליסדקסאמפטמין מפחית את צריכת המזון. בניסיונות שנעשו במכרסמים לא היו ראיות עקביות לכך שהתרופה מובילה להפחתה התעדוף של צריכת מזון טעים (אנגלית: palatable food).[9]

הראיות לגבי מנגנון הפעולה מוגבלות יותר, ומצביעות על כך שליסדקסאמפטמין עשוי להפחית אכילה התקפית באמצעות שילוב של השפעות על מנגנון תיאבון/שובע, השפעה על תחושת תגמול ותהליכים קוגניטיביים. כשהאחרונים כוללים קשב ואימפולסיביות מול עכבה. כל אלו מתווכים על ידי מנגנונים קטכולאמינרגיים וסרוטונינרגיים במוח.[9]

כשימוש מחוץ לתווית ליסדקסאפטמין ניתן כטיפול לנרקולפסיה במהלך היום.[11] חמישה חולים הסובלים מנרקולפסיה קיבלו ליסדקסאמפטמין, במינונים שונים ולתקופות זמן שונות, לצורך טיפול בישנוניות יתר בשעות היום ובקרת משקל.[12]

כמו מתילפנידאט (אנגלית: Methylphenidate) האמפטמינים הם בחירה שנייה לטיפול בנרקולפסיה בגלל שתופעות הלוואי שלהם יכולות להיות בעייתיות. האמפטמינים שנרשמים בתכיפות הגבוהה ביותר כנגד נרקולפסיה הם: דקסטרואמפטמין (אנגלית: Dextroamphetamine), דקסטרואמפטמין-אמפטמין (אנגלית: dextroamphetamine-amphetamine), וליסדקסאמפטמין.[13]

דיכאון עמיד

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנחיות הטיפול של איגוד הפסיכיאטריה האמריקאי (אנגלית: American Psychiatric Association - APA) מציינות פסיכוסטימולנטים (תרופות מעוררות) כאפשרות להגברת (אנגלית: augmentation) טיפול אחר במקרים של דיכאון עמיד. הספרות המקצועית מצביעה על כך שלפסיכוסטימולנטים עשוי להיות תפקיד בניהול של דיכאון עמיד לטיפול.[14]

סקירה שכללה 37 ניסויים אקראיים מבוקרים העריכה את השימוש בתרופות דקסאמפטמין, ליסדקסאמפטמין, מתילפנידאט ומודאפיניל לטיפול בדיכאון עמיד. המסקנה הייתה שכל הפסיכו-סטימולנטים הביאו לשיפור כללי בדיכאון. לגבי הבחירה של תרופה מסוימת מהקבוצה ההכוונה הייתה מוגבלת.[14]

טיפול בילדים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקרים שבוצעו עד כה לא הראו בעיות ספציפיות בילדים המגבילות את השימוש בליסדקסאמפטמין לטיפול ב-ADHD בילדים בני 6 ומעלה. לגבי ילדים מתחת לגיל 6 הבטיחות והיעילות של התרופה טרם הוכחו. ילדים נוטים יותר לחוות תופעות לוואי בלתי רצויות כמו: ירידה במשקל או עיכוב בצמיחה. בשלב זה השימוש בילדים מתחת לגיל 6 אינו מומלץ.[15]

לגבי טיפול בילדים ונוער בליסדקסאמפטמין בהפרעת אכילה התקפית לא בוצעו מחקרים מספקים. לכן לגבי הבטיחות והיעילות של התרופה למטרה זו דורשת מחקר נוסף.[15]

טיפול בקשישים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממחקרים שבוצעו עד כה לא נמצאה עדות לבעיות המיוחדות לקשישים שיגבילו את מתן הליסדקסאמפטמין בגיל המבוגר. באוכלוסייה זו יש מטופלים הסובלים מבעיות לב, במקרה כזה מומלץ לנקוט בזהירות ולדאוג להתאמת המינון.[15]

טיפול בהיריון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אין די נתונים זמינים לגבי שימוש בליסדקסאמפטמין בנשים הרות כדי לקבוע את מידת הסיכון הקשורה לתרופה בכל הנוגע למומים מולדים משמעותיים או להפלות. יש נתונים לגבי טיפול באמפטמינים אחרים במהלך היריון ותוצאות אפשריות הן: לידה מוקדמת ומשקל לידה נמוך. אמפטמינים ובכללם ליסדקסאמפטמין גורמים לכיווץ כלי דם (Vasoconstriction) וכך עלולים להפחית את זרימת הדם לשיליה.[16]

אין מחקרים מספקים לקביעת הסיכון לתינוק בעת שימוש בתרופה זו במהלך הנקה. יש לשקול את היתרונות הפוטנציאליים מול הסיכונים הפוטנציאליים לפני נטילת תרופה זו בזמן הנקה.[15]

טיפול בחיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרופות מעוררות וביניהן ליסדקסאמפטמין מהוות סכנה משמעותית להרעלה לחיות מחמד. הרגישות של כלבים וחתולים לחומרים אלו גבוהה משמעותית מזו של בני אדם. יש להם מסלולים מטבוליים והרכבי קולטנים (רצפטורים) שונים. מינונים שהם טיפוליים עבור בני אדם יכולים לגרום לתסמיני הרעלה חמורים בבעלי חיים. תרופות בשחרור מושהה, המאופיינות בשחרור איטי של התרופה, מסוכנות במיוחד בשל פרק הזמן היותר ארוך שהן משפיעות בו.[17]

זמינות התרופה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליסדקסאמפטמין זמין כמלח ליסדקסאמפטמין דימסילאט (אנגלית: Lisdexamfetamine dimesylate) ככמוסות לבליעה או טבליות לעיסה. הכמוסות זמינות במינונים: 10, 20, 30, 40, 50, 60 ו-70 מ"ג. טבליות הלעיסה זמינות במינונים: 10, 20, 30, 40, 50 ו-60 מ"ג. כמויות אלה של ליסדקסאמפטמין דיסמסילאט שוות ערך לכמויות של ליסדקסאמפטמין בהתאמה: 5.8, 11.6, 17.3, 23.1, 28.9, 34.7 ו-40.5 מ"ג. מינון של 50 מ"ג של ליסדקסמפטמין דימסילאט שווה בקירוב למינון של 20 מ"ג של דקסטרואמפטמין סולפט או ל-15 מ"ג בסיס חופשי של דקסטרואמפטמין, במונחים של כמות הדקסטרואמפטמין הכלול. ניתן לבלוע כמוסות ליסדקסמפטמין בשלמותן, או לפתוח אותן ולערבב במים, יוגורט או רסק תפוחים ולצרוך אותן בצורה זו.

התוויות נגד

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמו שאר תרופות הממריצות ליסדקסאמפטמין אסורה:

  • לחולים עם רגישות יתר למוצרי אמפטמין או לכל אחד מהמרכיבים הלא פעילים של הפורמולה.[18]
  • לחולים שהשתמשו במעכב מונואמין אוקסידאז (MAOI) במהלך 14 הימים האחרונים.[18]

השימוש בליסדקסאמפטמין מוגבלת וראויה לבדיקה מעמיקה לאנשים עם היסטוריה:

הצהרת קונצנזוס אירופית לגבי ADHD של מבוגרים ציינה כי אין החמרה בשימוש בחומרים ממריצים למבוגרים עם הפרעת קשב וריכוז שמשתמשים בחומרים נלווים. ההצהרה מציינת כי יש להימנע ממריצים לשחרור מיידי לאנשים עם הפרעות קשב וריכוז הסובלים מהפרעת שימוש לרעה בסמים ויש להעדיף חומרים ממריצים בשחרור איטי. רישום מידע שאושר על ידי מינהל הסחורות הטיפוליות האוסטרלי טוען לקונטרא אינדיקציה מוגברת לגבי אנורקסיה נרבוזה.

אינטראקציות עם תרופות אחרות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

חומרים מחמצנים (Acidifying agents)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרופות המחמצנות את השתן, כמו חומצה אסקורבית, מגבירות הפרשת דקסטרואמפטמין בשתן, וכך מפחיתות את זמן מחצית החיים שלו בגוף.[24]

חומרי אלקליניזציה (Alkalinizing agents)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרופות הגורם לבסיסיות של השתן, כגון סודיום ביקרבונט, מפחיתות הפרשת דקסטרואמפטמין בשתן, ובכך מגדילות את זמן מחצית החיים שלו בגוף.[24]

הידרוקסילציה באמצעות האנזים ציטוכרום P450 CYP2D6 היא המסלול העיקרי לפירוק של דקסטרואמפטמין. מעכבי CYP2D6 חזקים (כמו: דולוקסיטין, בופרופיון, פלואוקסטין ופארוקסיטין) עשויים לעכב את הפירוק של דקסטרואמפטמין וכך להעלות את הרמה שלו בגוף וכך להעלות את רמת הסרוטונין. מחקרים הבודקים אינטראקציה פוטנציאלית זו חסרים כיום. שימוש בו-זמני של ליסדקסאמפטמין עם מעכבי CYP2D6 עלול להגביר את הסיכון לתסמונת סרוטונין כתוצאה מעליית רמת הסרוטונין.[24]

מעכבי מונואמין אוקסידאז (MAOI)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שימוש במקביל ב-MAOIs ובממריצים של מערכת העצבים המרכזית כמו ליסדקסאמפטמין עלול להביא למשבר יתר לחץ דם (Hypertensive crisis).[24][25][26]

המינון ההתחלתי כדור של 30 מיליגרם ליום (מקביל ל-10 מיליגרם ריטלין IR). אפשר להעלות את המינון כל שבוע ב-10–20 מיליגרם ליום, המנה היומית המקסימלית היא 70 מ"ג ליום. המינונים הקיימים בישראל הם 30 מיליגרם 50 מיליגרם, 70 מיליגרם. ניתן לקחת את הכמוסה של ליסדקסאמפטמין בשלמותה או לפתוח אותה ואת תוכנה להמס במים או משקה אחר, לכן נוחה לשימוש למטופלים שאינם בולעים כדורים.

המינון ההתחלתי המומלץ במבוגרים ובמטופלים פדיאטריים בני 6 ומעלה הוא 30 מ"ג פעם ביום בבוקר. ניתן להתאים את המינון במדרגות של 10 מ"ג או 20 מ"ג במרווחי זמן של כשבוע, המינון המרבי המומלץ של 70 מ"ג פעם ביום.[27]

לגבי התקפי אכילה שחומרתם בינונית עד חמורה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המינון ההתחלתי המומלץ במבוגרים הוא 30 מ"ג פעם ביום, יש להעלות בהדרגה במדרגות של 20 מ"ג במרווחי זמן של כשבוע. מינון היעד המומלץ הוא 50 מ"ג עד 70 מ"ג פעם ביום. יש להפסיק את הטיפול בויואנס אם אין שיפור באכילה ההתקפית.[28]

תופעות לוואי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנהל אכיפת הסמים האמריקאי מזהיר לקיום פוטנציאל גבוה לשימוש לרעה בתרופה. קיימת אזהרה של מנהל המזון והתרופות האמריקאי לשימוש לרעה בתרופה אחרי טיפול ממושך ויצירת תלות.[29] יש להיזהר בשימוש מקביל עם תרופות אחרות המעלות סרוטונין מחשש להופעת תסמונת סרוטונין. השימוש במהלך היריון יכול לגרום נזק לתינוק, ושימוש בזמן הנקה אינו מומלץ על ידי היצרן.

תופעות הלוואי היותר נפוצות:[30]

  • ירידה בתיאבון
  • כאב ראש
  • בחילה
  • כאב בבטן העליונה
  • הקאה
  • ירידה במשקל

תופעות לוואי פחות נפוצות:[30]

  • בכי
  • דה-פרסונליזציה (תחושת ניתוק מהעצמי או מהגוף)
  • יובש בפה
  • דיספוריה (תחושת חוסר נוחות קיצונית, עצב או אי-שקט)
  • אופוריה (תחושת התעלות או שמחה מוגזמת)
  • פרנויה
  • תגובתיות יתר
  • שינויי מצב רוח מהירים (תנודתיות רגשית)
  • נמנום או ישנוניות בלתי רגילה

תופעות לוואי נוספות:[31]

השפעות על הלב וכלי הדם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקר בשוודיה שכלל 278,027 אנשים בגילאי 6 עד 64, שלקחו למשך זמן ממושך תרופות נגד הפרעת קשב ורכוז נמצא סיכון מוגבר למחלות לב וכלי דם, במיוחד ליתר לחץ דם ולמחלות עורקים.[32]

במתן ליסדקסאמפטמין נצפו השפעות קצרות טווח ומוגבלות על קצב הלב, לחץ הדם ומדדי האק"ג (אלקטרוקרדיוגרם), שהיו בעלות משמעות קלינית מזערית. ממצאים אלו תומכים בבטיחות היחסית של ליסדקסאמפטמין. בהתחשב באפשרות למקרי קצה מומלץ לנטר מדדים של מערכת הלב וכלי הדם אצל מטופלים המקבלים תרופות ממריצות.[33][33]

היו מקרי מוות פתאומי אצל אנשים שטופלו במעוררים של מערכת העצבים המרכזית עם בעיות לב מובנות. יש המלצה של מנהל המזון והתרופות האמריקאי להימנע ממתן ליסדקסאמפטמין לאנשים הסובלים מליקויים מבניים בלב, קרדיומיפתיה, או הפרעות קצב רציניות בלב, מחלת עורקים קורונרית או כל מחלת לב אחרת.[34]

עליה בלחץ דם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרופות השייכות לקבוצת המעוררים של מערכת העצבים המרכזית יכולות לגרום לעליה בלחץ דם ובקצב הלב. במקרים מסוימים העלייה גדולה. יש לעקוב אחרי כל המטופלים בליסדקסאמפטמין אחרי מדדים של לחץ דם ודופק לב.[23]

תופעות לוואי פסיכיאטריות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

החמרה של פסיכוזה קיימת

מטופלים שאובחנו כסובלים מפסיכוזה מתן מעוררים של מערכת העצבים המרכזית עלול להשרות פריצה של פסיכוזה.[35][36][37]

פריצה של התקף מאני

תחת טיפול של ממריצים של מערכת העצבים המרכזית אפשרית פריצה של התקף מאני. מומלץ לפני התחלת טיפול בליסדקסאמפטמין לבדוק רקע של גורמי סיכון להתפתחות התקף מאני, לדוגמה: תסמיני דיכאון נלווים או בעבר, היסטוריה משפחתית של התאבדות, הפרעה דו-קוטבית ודיכאון.[35]

פריצה של התקף מאני או פסיכוטי ללא היסטוריה קודמת

ממריצים של מערכת העצבים המרכזית במינון המומלץ עלולים לגרום לתסמינים פסיכוטיים או מאניים (כגון: הזיות, מחשבות שווא או מאניה) במטופלים ללא היסטוריה קודמת של מחלה פסיכוטית או מאניה. בניתוח משולב של מספר מחקרים קצרי-טווח מבוקרי-פלצבו תסמינים פסיכוטיים או מאניים הופיעו בקרב כ-0.1% מהמטופלים שטופלו בממריצים, לעומת 0% מהמטופלים שקיבלו פלצבו. במידה ותסמינים אלו מופיעים, יש לשקול את הפסקת הטיפול בליסדקסאמפטמין.[35]

דיכוי גדילה לטווח ארוך בילדים ובנוער

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליסדקסאמפטמין אינה מאושרת לשימוש ואינה מומלצת למטופלים מתחת לגיל 6. ממריצים של מערכת העצבים המרכזית קושרו לירידה במשקל ולהאטה בקצב הגדילה בקרב ילדים ונוער.[38]

במחקר שכלל ילדים בני 6-12 עם הפרעות קשב ורכוז נבדק השימוש בליסדקסאמפטמין לאורך 4 שבועות נצפתה ירידה במשקל. הירידה הייתה תלוית מינון - ככל שהמינון היה גבוה יותר, הירידה הייתה משמעותית יותר, זאת בהשוואה לעלייה במשקל בקבוצה שקבלה פלצבו. ההמלצה היא לעקוב אחרי משקל וגובה בילדים ונוער המטופלים בליסדקסאמפטמין.[38]

וסקולופתיה היקפית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטיפול בליסדקסאמפטמין יכול להיות קשור לווסקולופתיה היקפית, כולל תופעת רנו. הסימנים והתסמינים הם בדרך כלל לסירוגין וקלים. אפשריים סיבוכים ובכלל זה כיבים באצבעות ו/או פירוק של רקמות רכות. התופעה נצפתה בדיווחים שלאחר השיווק ובמינונים טיפוליים של ממריצי מערכת העצבים המרכזית בכל קבוצות הגיל לאורך כל תקופת הטיפול. לרוב לאחר הפחתת המינון או הפסקת הטיפול הסימנים והתסמינים משתפרים. מומלץ לעקוב אחרי קצות האצבעות במהלך הטיפול בליסדקסאמפטמין.[39]

תסמונת סרוטונין

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תסמונת סרוטונין יכולה להיות מסכנת חיים. היא אפשרית כאשר אמפטמינים ניתנים במקביל עם תרופות אחרות המעלות את רמת הסרוטונין. בין התרופות האלה נכללות: מעכבי מונואמין אוקסידאז, תרופות מקבוצת ה-SSRI, תרופות מקבוצת ה-SNRI, נוגדי דיכאון טריציקליים, פנטניל (אנגלית: Fentanyl), ליתיום (אנגלית: Lithium), טרמדול (Tramadol), טריפטופן (Tryptophan), בוספירון (Buspirone) והיפריקום (אנגלית: St. John's Wort).[40]

שימוש לרעה ותלות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שימוש לרעה ושימוש לא נכון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחרונה חלה עלייה בשימוש לרעה בתרופות מרשם המיועדות למטרות רפואיות[41]

בהשוואה לדקסאמפטמין ליסדקסאמפטמין התחלת השפעתה של הליסדקאמפטמין מאוחרת יותר משום שהיא מגיע לריכוז מקסימלי בדם בזמן ארוך יותר. ההנחה היא שיש הפחתה בתחושת אופוריה מופחתת בהשוואה לדקסאמפטמין בשחרור מיידי. היותה של ליסדקסאמפטמין "קדם תרופה" מפחית אף הוא את הסיכון לשימוש לרעה בתרופה. מחקרים אפידמיולוגיים מצאו ששיעורי השימוש לרעה בליסדקסאמפטמין נמוכים משמעותית מאלו של דקסאמפטמין בשחרור מיידי. למרות ששימוש לרעה בתרופות מאותה קבוצת תרופות שכיחה לא נמצאו ראיות ראיות הנוגעות לאות אזהרה בטיחותי לגבי ליסדקס אמפטמין. עם זאת, נדרשים מחקרים ארוכי טווח נוספים כדי לאשש ממצא זה.[42]

למרות האמור לעיל יש אזהרת קופסה שחורה (Black box warning) של מנהל התרופות והמזון האמריקאי לגבי שימוש לרעה (אנגלית: Abuse) ושימוש לא נכון (אנגלית: Misuse) בתרופה. אלו יכולים להוביל להתפתחות של הפרעת שימוש בחומרים, כולל התמכרות.[43]

סימפטומים העלולים להיגרם על ידי שימוש לא נכון ושימוש לרעה בליסדקסאמפטמין: עלייה בקצב לב, עלייה בקצב הנשימה, עלייה בלחץ דם, הזעה, הרחבת אישונים, היפראקטיביות, חוסר מנוחה, נדודי שינה, ירידה בתיאבון, אובדן קואורדינציה, רעד, עור סמוק, הקאות, וכאבי בטן. מבחינה פסיכיאטרית אפשריים: חרדה, פסיכוזה, עוינות, תוקפנות ומחשבות אובדניות או רצחניות. שימוש לא נכון ושימוש לרעה בממריצים של מערכת העצבים המרכזית, ולידדקסאפמטמין בכללן, עלולים להוביל למנת יתר ולמוות. הסיכון עולה במינונים גבוהים או בשימוש בדרכים לא מאושרות, כגון הסנפה או הזרקה.[43]

שימוש בליסדקסאמפטמין עלול לגרום לתלות גופנית, המתפתחת כתוצאה מהסתגלות פיזיולוגית לשימוש חוזר בתרופה. הפסקה פתאומית או הפחתה במינון אחרי שימוש ממושך בממריצים של מערכת העצבים המרכזית, ובכללם ליסדקסאמפטמין, יכולים לגרום: מצב רוח דיספורי, דיכאון, עייפות, חלומות מוחשיים ולא נעימים, נדודי שינה, ישנוניות-יתר (היפרסומניה), תיאבון מוגבר, האטה פסיכומוטורית (Psychomotor retardation) או אי שקט פסיכומוטורי (Psychomotor agitation).[44]

ליסדקסאמפטמין עלולה לגרום לסבילות. מדובר במצב סבילות המאופיין בצורך בעלייה במינון תרופה אחרי שימוש חוזר כדי להגיע לאותה תגובה.[44]

פרמקוקינטיקה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

השפעת מזון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מזון אינו משפיע על ספיגת והפרשת הליסדקסאפמפטמין והדקסטרואמפטמין כשלוקחים קפסולות לבליעה. מתן טבליות ללעיסה של ליסדקסאמפטמין עם מזון (אורוחה עתירת שומן) מפחית את החשיפה (Cmax) לדקסטרואמפטמין בכ-5% עד 7%, ומאריך את ה-Cmax הממוצע בכשעה.[45]

סילוק מהפלזמה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריכוזי ליסדקסאמפטמין שלא עבר המרה הם נמוכים. זמן מחצית החיים הממוצע של סילוק הליסדקסאמפטמין מהפלזמה הוא פחות משעה אחת בבני 6 ומעלה. זמן מחצית החיים של סילוק הדקסטרואמפטמין מהפלזמה כ-8.6 עד 9.5 שעות בילדים בני 6 עד 12, וכ-10 עד 11.3 שעות במבוגרים בריאים.[45]

ליסדקסאמפטמין מומר לדקסטרואמפטמין ול-L-ליזין על ידי כדוריות הדם האדומות בפעילות הידרולטלית הנעשית בעיקרה בדם. ליסדקסאמפטמין אינו עובר מטבוליזם על ידי אנזימי ציטוכרום P450.[45]

במתן ליסדקסאמפטמין מסומן רדיואקטיבית ל-6 נבדקים בריאים, תוך 120 שעות כ-96% מהרדיואקטיביות של המנה נמצאו בשתן ורק 0.3% נמצאו בצואה. מתוך הרדיואקטיביות שנמצאה בשתן, 42% מהמנה היו קשורים לאמפטמין, 25% לחומצה היפורית (Hippuric acid), ו-2% לליסדקסאמפטמין שלם (intact).[45]

ליסדקסאמטמין פותחה על ידי New River Pharmaceuticals, זמן קצר לפני תחילת השיווק נקנתה החברה על ידי Takeda Pharmaceutical. פותחה כדי ליצור גרסה ממושכת יותר ופחות קלה לשימוש לרעה של דקסטרואמפטמין - הצורך להמרה לדקסטרואמפטמין באמצעות אנזימים בתאי הדם האדומים מעכבת את תחילת הפעולה.

ה-FDA אישר את ליסדקסאמטמין לטיפול בהפרעות קשב וריכוז במבוגרים באפריל 2008.

ב-4 באוגוסט 2009 אישרה Health Canada את השיווק של כמוסות 30 מ"ג ו-50 מ"ג של ליסדקסאמטמין לשימוש במרשם.

בינואר 2015 ליסדקסאמטמין אושר על ידי מנהל המזון והתרופות האמריקני לטיפול בהפרעת אכילה בולמוסית במבוגרים.

מנהל המזון והתרופות האמריקני נתן אישור טנטטיבי לניסוחים גנריים של ליסדקסאמטמין בשנת 2015.

תאריך התפוגה להגנת פטנט על ליסדקסאמטמין בארצות הברית היה 24 בפברואר 2023.

בישראל הויאונס נכנס לסל הבריאות החל מתאריך 01.07.2024, כמו כן חברת "טבע" רשמה תרופה גנרית לויאונס בשם ליסדקס, כמו כן חברת "אס, קיי - פארמה" רשמה גם תרופה גנרית בשם ליסקסא - אס. קיי, תרופות אלו יוזלו משמעותית את מחיר התרופה, וכן התרופה יהיה זמין במינונים רבים 20,30,40,50,60,70 מ"ג, מה שיקל להתאים מינון יותר מדיוק למטופלים בתרופה זו.

הפטנט הקנדי יפוג 20 שנה מתאריך הגשת ה-1 ביוני 2004.

מכסות הייצור לשנת 2016 בארצות הברית היו 29,750 ק"ג

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ליסדקסאמפטמין בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ↑ "Vyvanse (lisdexamfetamine dimesylate) FDA Approval History - Drugs.com". Drugs.com (באנגלית אמריקאית).
  2. ↑ Reas DL et al. Pharmacological treatment of binge eating disorder: update review and synthesis. Expert Opin Pharmacother. 2015;16(10):1463-78. doi: 10.1517/14656566.2015.1053465. Epub 2015 Jun 4.
  3. ↑ FDA, Label: VYVANSE HIGHLIGHTS OF PRESCRIBING INFORMATION, DAILYMED, ‏2026
  4. ↑ Steer C et al. Lisdexamfetamine Dimesylate A New Therapeutic Option for Attention-Deficit Hyperactivity Disorder. CNS Drugs 2012; 26 (8): 691-705
  5. ↑ https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC2873712/
  6. ↑ DailyMed - VYVANSE - lisdexamfetamine dimesylate capsule VYVANSE - lisdexamfetamine dimesylate tablet, chewable, dailymed.nlm.nih.gov
  7. 1 2 3 Vishal Madaan, Venkata Kolli, Durga P. Bestha, Manan J. Shah, Update on optimal use of lisdexamfetamine in the treatment of ADHD, Neuropsychiatric Disease and Treatment 9, 2013, עמ' 977–983 doi: 10.2147/NDT.S34092
  8. ↑ Elizabeth Schneider, Suzanne Higgs, Colin T. Dourish, Lisdexamfetamine and binge-eating disorder: A systematic review and meta-analysis of the preclinical and clinical data with a focus on mechanism of drug action in treating the disorder, European Neuropsychopharmacology: The Journal of the European College of Neuropsychopharmacology 53, 2021-12, עמ' 49–78 doi: 10.1016/j.euroneuro.2021.08.001
  9. 1 2 3 4 5 6 Young-A. Heo, Sean T. Duggan, Lisdexamfetamine: A Review in Binge Eating Disorder, CNS drugs 31, 2017-11, עמ' 1015–1022 doi: 10.1007/s40263-017-0477-1
  10. ↑ Abanoub J. Armanious, Audrey Asare, Deborah Mitchison, Morgan H. James, Patient perceptions of lisdexamfetamine as a treatment for binge eating disorder: An exploratory qualitative and quantitative analysis, Psychiatry Research Communications 4, 2024-12-01, עמ' 100195 doi: 10.1016/j.psycom.2024.100195
  11. ↑ Lisdexamfetamine – Narcolepsy UK (באנגלית בריטית)
  12. ↑ Ana C. Aguilar, Cristina Frange, Lucio H. Pimentel Filho, Maria J. Reis, Sergio Tufik, Fernando M. S. Coelho, Lisdexamfetamine to improve excessive daytime sleepiness and weight management in narcolepsy: a case series, Revista Brasileira De Psiquiatria (Sao Paulo, Brazil: 1999) 42, 2020, עמ' 314–316 doi: 10.1590/1516-4446-2019-0544
  13. ↑ UpToDate, www.uptodate.com
  14. 1 2 Sara L. Pucci, Use of psychostimulants in the management of treatment-resistant major depressive disorder, The Mental Health Clinician 15, 2025-08, עמ' 197–200 doi: 10.9740/mhc.2025.08.197
  15. 1 2 3 4 Lisdexamfetamine dimesylate (oral route) - Side effects & dosage, Mayo Clinic (באנגלית)
  16. ↑ FDA, Label: VYVANSE - lisdexamfetamine dimesylate capsule 8.1, DAILYMED, ‏2026
  17. ↑ ADHD Medications, PETSVETCHECK (באנגלית אמריקאית)
  18. 1 2 FDA, Label: VYVANSE 4, DAILYMED, ‏2026
  19. ↑ Nadine Ezard, Brendan Clifford, Adrian Dunlop, Raimondo Bruno, Andrew Carr, Zhixin Liu, Krista J. Siefried, Nicholas Lintzeris, Safety and tolerability of oral lisdexamfetamine in adults with methamphetamine dependence: a phase-2 dose-escalation study, BMJ open 11, 2021-05-18, עמ' e044696 doi: 10.1136/bmjopen-2020-044696
  20. ↑ Rami Darwich, Mahyar Etminan, Bonnie He, Brennan D. Eadie, Medications for attention deficit hyperactivity disorder associated with increased risk of developing glaucoma, Eye (London, England) 38, 2024-09, עמ' 2638–2643 doi: 10.1038/s41433-024-03100-6
  21. ↑ Arash M. Davanian, John C. Fitzpatrick, Duy P. Tran, John P. Korducki, Sylvia L. Groth, Bilateral Acute Angle Closure in a Pediatric Patient Taking Lisdexamfetamine Dimesylate (Vyvanse), Journal of Glaucoma 30, 2021-05-01, עמ' e259–e261 doi: 10.1097/IJG.0000000000001826
  22. ↑ Is Vyvanse (lisdexamfetamine) contraindicated in hyperthyroidism?, droracle.ai, ‏2025-11-03 (באנגלית)
  23. 1 2 FDA, Label: VYVANSE 5.3, DAILYMED, ‏2026
  24. 1 2 3 4 FDA, Label: VYVANSE 7.1, DAILYMED, ‏2026
  25. ↑ Takeda Canada Inc., https://pdf.hres.ca/dpd_pm/00081828.PDF
  26. ↑ HIGHLIGHTS OF PRESCRIBING INFORMATION
  27. ↑ FDA, Label: VYVANSE 2.3, DAILYMED, ‏2026
  28. ↑ FDA, Label: VYVANSE 2.4, DAILYMED, ‏2026
  29. ↑ VyvanseTM (lisdexamfetamine dimesylate)
  30. 1 2 Lisdexamfetamine Side Effects, ‏4.8.25
  31. ↑ Lisdexamfetamine dimesylate (oral route) - Side effects & dosage, Mayo Clinic (באנגלית)
  32. ↑ Le Zhang, PhD1; Lin Li, PhD1; Pontus Andell, MD, PhD2 et al, Attention-Deficit/Hyperactivity Disorder Medications and Long-Term Risk of Cardiovascular Diseases
  33. 1 2 Lenard A. Adler, Richard H. Weisler, David W. Goodman, Mohamed Hamdani, Gwendolyn E. Niebler, Short-term effects of lisdexamfetamine dimesylate on cardiovascular parameters in a 4-week clinical trial in adults with attention-deficit/hyperactivity disorder, The Journal of Clinical Psychiatry 70, 2009-12, עמ' 1652–1661 doi: 10.4088/JCP.09m05335pur
  34. ↑ FDA, Label: VYVANSE 5.2, DAILYMED, ‏2026
  35. 1 2 3 FDA, Label: VYVANSE 5.4, DAILYMED, ‏2026
  36. ↑ WARNING: ABUSE AND DEPENDENCE
  37. ↑ BuzzRx, Vyvanse Coupon - Discounts up to 80%, BuzzRx, ‏2020-10-15 (באנגלית)
  38. 1 2 FDA, Label: VYVANSE 5.5, DAILYMED, ‏2026
  39. ↑ FDA, Label: VYVANSE, DAILYMED 5.6, ‏2026
  40. ↑ FDA, Label: VYVANSE 5.7, DAILYMED, ‏2026
  41. ↑ Jaesuk Yun, Kwang-Wook Lee, Jang-Hyeon Eom, Young-Hoon Kim, Jisoon Shin, Kyoungmoon Han, Hye-Kyung Park, Hyung Soo Kim, Hye Jin Cha, Potential for Dependence on Lisdexamfetamine - In vivo and In vitro Aspects, Biomolecules & Therapeutics 25, 2017-11-01, עמ' 659–664 doi: 10.4062/biomolther.2016.080
  42. ↑ Louise Carton, Romain Icick, Sébastien Weibel, Maurice Dematteis, Etienne Kammerer, Anne Batisse, Benjamin Rolland, What is the potential for abuse of lisdexamfetamine in adults? A preclinical and clinical literature review and expert opinion, Expert Review of Clinical Pharmacology 15, 2022-08, עמ' 921–925 doi: 10.1080/17512433.2022.2112950
  43. 1 2 FDA, Label: VYVANSE 9.2, DAILYMED, ‏2026
  44. 1 2 FDA, Label: VYVANSE 9.3, DAILYMED, ‏2026
  45. 1 2 3 4 FDA, Label: VYVANSE 12.3, DAILYMED, ‏2026


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.