ליפיצה גורנה
| מדינה / טריטוריה |
פולין 1939-1918 האימפריה האוסטרו-הונגרית 1918-1772 |
|---|---|
| אובלסט |
 איוואנו-פרנקיבסק |
| עיר אם | רוהאטין |
| שפה רשמית | אוקראינית |
| תאריך ייסוד | 1447 |
| שטח | 15.238 קמ"ר |
| קואורדינטות | 49°21′23″N 24°46′41″E / 49.356388888889°N 24.778055555556°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
  | |
ליפיצה גורנה (בפולנית: Lipica Górna, באנגלית: Verkhnia Lypytsia ובאוקראינית: Верхня Липиця) הוא ישוב השוכן במחוז איוואנו-פרנקיבסק במערב אוקראינה. צמוד אליו נמצא הכפר ליפיצה דולנה (בפולנית: Lipica Dolna ובאוקראינית: Нижня Липиця). הכפרים שייכים מנהלתית לאזור העיירה הקרובה רוהאטין (Rohatyn). שם היישוב מורכב מהמילה ליפיצה, שמקורה בפולנית, ומשמעותה הוא עץ תרזה והמילה גורנה שמשמעותה עליונה. כאשר משמעות המילה דולנה, המופיעה בשם הכפר הצמוד, היא תחתונה. לפני מלחמת העולם השנייה חיו ביישובים הללו שלוש קהילות אתניות: יהודים, אוקראינים ופולנים. הקהילה היהודית התקיימה עד מלחמת העולם השנייה שבמהלכה הושמדה רובה והניצולים עזבו את האזור. לאחר המלחמה הועבר חלק מהאוכלוסייה הפולנית במסגרת חילופי אוכלוסייה עם פולין.
אזור גאוגרפי ומנהלתי[עריכת קוד מקור | עריכה]
סמוך אל היישוב זורם נהר נאראיבקה (naraivka) שהינו התפצלות של נהר גנילא ליפא (בפולנית: Gniła Lipa. באנגלית: Hnyla Lypa). בעת מלחמת העולם השנייה המחוז בו נמצאו הכפרים נקרא סטניסלב ונחשב חלק מחבל ארץ גליציה בפולין. היישובים הגדולים הקרובים לליפצה גורנה באזור הם העיירות בורשטין בדרום מערב, בז'ז'ני בצפון מזרח ורוהאטין במערב שהינה הגדולה מביניהם. המטרופולין לבוב נמצא כ-88 ק"מ צפון מערב מהישוב.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הכפר מוזכר בשנת 1836 בספר המתעד את כלל יישובי האימפריה האוסטרו הונגרית.[1] האזור היה חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית משנת 1772 ועד התפרקותה בעקבות מלחמת העולם הראשונה. במלחמה נוהלה מערכה צבאית באזור היישוב במהלכה נלחמו צבאות האימפריה האוסטרו-הונגרית ורוסיה הקיסרית. הקרבות גרמו לנפגעים ונזק לרכוש בצמד הכפרים. מספר התקפות גז התרחשו באזור.[2] לאחר התפרקות האימפריה היישוב עבר משנת 1918 להיות תחת ריבונות הרפובליקה הפולנית השנייה שהוקמה לאחר המלחמה. היישוב נכבש בשנת 1939 על ידי ברית המועצות כחלק מהשתלטות על חלקים מפולין כתוצאה מהסכם ריבנטרופ-מולטוב שנחתם עם גרמניה הנאצית. היישוב נכבש על ידי גרמניה הנאצית במבצע ברברוסה בשנת 1941. הצבא האדום שחרר את היישוב ביולי שנת 1944. לאחר מלחמת העולם השנייה הכפרים הועברו לשליטה של אוקראינה הסובייטית במסגרת חילופי שטחים ואוכלוסייה עם פולין. לאחר התפרקות ברית המועצות האזור הפך להיות חלק מאוקראינה המודרנית.
קהילה יהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]
מהמאה ה-18 ועד מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קהילה יהודית התקיימה ביישוב כנראה מהמאה ה-18. בשנת 1765 תועד קיומה של קהילה בת מספר קטן של יהודים שהתגוררה בצמד הכפרים.[3] הקהילה היהודית בליפיצה גורנה הייתה גדולה מאשר זו שבשכנתה, ליפצה דולנה, והיא מנתה כ-200 איש בתחילת המאה ה-20. עקב הקרבות שהתנהלו באזור במלחמת העולם הראשונה חלק גדול מהקהילה היהודית עזב את הכפרים. בעת המלחמה רוב רכושה של הקהילה היהודית בליפיצה גורנה נלקח או הושמד על ידי אוקראינים מקומיים. לאחר התערבות ראש המועצה האוקראיני, השלטון הפולני ובסיוע המשטרה הפולנית הוחזרו לאחר המלחמה רוב בתיהם של היהודים לבעליהם. לאחר המלחמה חזרו כ-150 יהודים לליפיצה גורנה וקבוצה נוספת של יהודים מהכפר היגרה לארצות הברית. הקהילה היהודית הקטנה בליפיצה דולנה חזרה בחלקה לאזור לאחר המלחמה.
התקופה בין מלחמות עולם[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקהילה היהודית עבדה בעיקר בחקלאות, מסחר זעיר ובעסקים דוגמת טחנות קמח. לכפר ליפיצה גורנה הגיעה לאחר מלחמת העולם הראשונה משלחת של הברון רוטשילד שסיפקה סיוע כספי ובנוסף התקבל סיוע מיהדות ארצות הברית. חלק מבני הקהילה למדו בבית ספר פולני שהוקם בכפר. אחרים, בעלי יכולת כלכלית, למדו בגימנסיה בעיר רוהאטין. בשנת 1926 תלמידי בית הספר היסודי, הכולל ילדי הקהילה מצמד הכפרים, נבחרו לתעד את שמם בהצהרת הידידות של פולין לארצות הברית במלוא 150 שנה למדינה.[4] בשנת 1930 התקיימה הכשרה קיבוצית שכללה צעירים מהקהילה שהיו חלק מתנועות הנוער לקראת עלייה לארץ ישראל. בשנת 1933 היגר תושב המקום הראשון, ישראל גלילי (שטיינוורצל), לארץ ישראל והיה ממקימי קיבוץ עין המפרץ. תושבים נוספים עברו לארץ ישראל לאחר הכשרה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה והצטרפו לקיבוצים שונים. יחסיה של הקהילה עם הקבוצות האתניות האחרות באזור היו מורכבים. תושבים מהקהילה האוקראינית, שהייתה הגדולה מבין הקהילות באזור, הטרידו מעת לעת את הקהילה היהודית ואף שרפו בתים. ב-1929 במסגרת גל של לאומנות אוקראינית התמרדו האוקראינים באזור, שרפו תשתיות של הממשל הפולני ותקפו את הקהילה הפולנית והיהודית.[5]
פעילות תרבות ותנועות נוער[עריכת קוד מקור | עריכה]
תנועות נוער כגון החלוץ, השומר הצעיר ובית"ר הוקמו בליפיצה גורנה בסביבות שנת 1927 ושירתו גם צעירים מליפצה דולנה וישובים קטנים נוספים מהסביבה. התנועות קיימו פעילות משותפת עם קבוצות דומות מקהילות במחוז דוגמת העיירה רואהטין. פעילות תרבות יהודית וציונית הוקמה ביישוב על ידי איש החינוך יחזקאל ברטשפיס. הוא ארגן פעילות גיוס כספים לקרן קיימת לישראל וקרן היסוד. כמו כן הקים חוג ללימוד עברית, ספרות והיסטוריה יהודית ותיאטרון שהעלה בעיקר מחזות מהתרבות היהודית. בנוסף הוקמה ספרייה ששירתה את צמד הכפרים.[6]
השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקהילה מצמד הכפרים הועברה לגטו רוהאטין על ידי הנאצים ועוזריהם המקומיים בשנת 1941. חלק קטן מהקהילה הצליח להימלט ליערות באזור בהם התחבאו יהודים נוספים מקהילות המחוז. יהודים מהקהילה נרצחו ב-20 במרץ 1942 כחלק מקבוצה של כ-2,000 יהודים בבורות ירי ליד תחנת הרכבת בעיר רוהאטין. בספטמבר ובדצמבר 1942 נשלחה חלק מהקהילה בטרנספורט מתחנת הרכבת של רוהאטין למחנה השמדה בלז'ץ. אחרים נרצחו בגטו וביערות באזור.[7] השמדת היהודים באזור בוצעה על ידי קצין הס"ס הנס קריגר (Kruger) ואנשיו מתחנת הס"ס בעיר סטניסלבוב. ב-6 ביוני 1943 הושמד גטו רוהאטין על ידי הנאצים ויחידות אוקראיניות ירו ביהודים שנתפסו חיים בבורות בבית העלמין ליד העיר.[8][9] שורדים שהצליחו להימלט התחבאו ביערות הסביבה, בחוות של מכרים מקומיים ובבונקרים.
פרטיזנים ולוחמים בכוחות בעלות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]
יהודים מהישוב נלחמו בנאצים ובעוזריהם המקומיים כגון הפרטיזן מרדכי האוזר מליפיצה גורנה. הוא נלחם ביערות האזור במשך תקופה ארוכה וסייע ליהודים נמלטים. לאחר שנפצע בעת קרב הוא נתפס והוצא להורג.[10][11] אנשל דורפמן נלחם במסגרת הצבא האדום בנאצים, הוא נפל בשבי הגרמנים אך הצליח להימלט. מאוחר יותר נתפס ונרצח על ידי אוקראינים משתפי פעולה.[12] ישראל חצרוני (דורפמן) שהיגר כחלוץ לארץ ישראל חזר לאירופה כלוחם בבריגדה היהודית. הוא היה מפעילי תנועת הבריחה שסייעה לניצולי שואה לאחר המלחמה.[13]
אנשי הקהילה בבונקרים וביערות[עריכת קוד מקור | עריכה]
שלוש קבוצות של שורדים מקהילת צמד הכפרים ניצלו ובנוסף להם מספר יהודים בודדים. קבוצה ראשונה בראשה רוזה נסהופר (באל) וברנרד קסלר הצליחה לפרוץ פתח בקרון המשא ולקפוץ מהטרנספורט שיעדו תאי הגזים במחנה השמדה בלז'ץ בדצמבר שנת 1942. קבוצה זו התחבאה ביערות עם יהודים מיישובים אחרים ולאחר מכן במסתור במרתף של בניין מפקדת הכוחות הנאצים בעיר רוהאטין. הבניין שימש אף כבית חולים צבאי לחיילי ס"ס ולפני המלחמה שימש כבניין ממשל.[14][15]. מקבוצה זו, יוסף אהרון באל מליפצה יצא להשיג מזון ליושבי המסתור אך נתפס ועונה על ידי הנאצים על מנת שיסגיר את מיקום הבונקר. לאחר שלא הסכים להסגירו הוא נרצח.[16] קבוצה שנייה בראשות יששכר האוזר, עם שני ילדים, התחבאה ביערות האזור ובחווה בליפצה גורנה אצל תושב מקומי, כנראה מקהילת עדי יהוה, שסייע ליהודים רבים במהלך המלחמה.[17] קבוצה שלישית שבראשה שרה האוזר, עם שלושה ילדים, התחבאה במהלך המלחמה במיקום לא ידוע באזור.
תושבים שעזרו ליהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מספר משפחות פולניות מהישוב עזרו ליהודים במהלך השואה למרות פרסום צו על עונש מוות למסייעים על ידי הנאצים. משפחת סובינסקי (sowinski) הסתירה יהודים בחווה שלהם וסייעה במזון ומידע לקבוצות יהודים שהסתתרו ביערות מחוץ ליישוב.[18] תושבת היישוב, מעדת עדי יהוה שהתנגדה לאידאולוגיה הנאצית, סייעה במזון ומידע ליהודים נמלטים ומשפחת דובסקי (Dubski), שאף היא הייתה מעדת עדי יהוה, הסתירה יהודים בחווה שלהם וסיפקה מזון ליהודים נוספים וכך סייעה להם לשרוד.[19]
לאחר השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אזור רוהאטין וצמד הכפרים שוחרר על ידי הצבא האדום ביולי 1944. הניצולים היהודים המעטים יצאו ממקומות המחבוא ונאספו בבניין בעיר רוהאטין. יוצא הקהילה משה שילר שחזר לכפר לבדוק את טחנת הקמח שלו נרצח על ידי אוקראינים לאומנים תומכי סטפן בנדרה. מחשש מפוגרום ורציחות מצד תומכי בנדרה שביצעו התקפות באזור התגוררו הניצולים ליד בניין כוחות הביטחון הסובייטים בעיר. לאחר מכן הניצולים עזבו את גליציה.[20] לפי הערכות כ-15 יהודים מצמד הכפרים הצליחו לשרוד את השואה והם עזבו לאחר המלחמה את האזור ליישובים ומחנות מעבר בפולין, אוסטריה וגרמניה ולאחר מכן למדינות שונות דוגמת ישראל וארצות הברית. חלקם פעל לאחר המלחמה במסגרת ארגון יוצאי רואהטין והסביבה בישראל.[21]
יוצאי הקהילה בעולם[עריכת קוד מקור | עריכה]
יהודים יוצאי צמד הכפרים היגרו לפני מלחמת העולם השנייה למספר מקומות בעולם ובעיקר לארצות הברית. כמו כן מספר יהודים צעירים מהכפרים עלו לישראל לפני מלחמת העולם השנייה והתגוררו בקיבוצים דוגמת כפר מסריק, שריד, עין המפרץ, רמת השופט ועוד. מספר ניצולים מהמלחמה עלו לישראל והתגוררו בחיפה ובמרכז הארץ. ניצולים נוספים עברו לגור בארצות הברית.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הפרק ששמו ליפיצה גורנה בספר קהילת רוהאטין והסביבה. שנת 1962. ישראל. (באנגלית).
- הפרק ששמו יהודים בליפיצה גורנה בספר קהילת רוהאטין והסביבה. שנת 1962. ישראל. (באנגלית).
- דפי עדות על יוצאי ליפיצה גורנה - נרשם "lipica gorna". (אתר יד ושם)
- דפי עדות על יוצאי ליפיצה דולנה - נרשם "lipica dolna". (אתר יד ושם)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ הספרייה הלאומית האוסטרית. Topographisches Lexicon oder General-Verzeichnis aller in de osterreichischen 1836
- ^ [1] Habsburg Sons: Jews in the Austro-Hungarian Army, 1788–1918. chapter 4. by Peter C. Appelbaum
- ^ jewish population of Rohatyn powiat Kronika Powiatu Rohatyńskiego, Vol 6 Nr 1 (The Rohatyn County Chronicle).
- ^ Polish Declarations of Admiration and Friendship for the United States: Grammar and elementary schools 1926 . Library of Congress
- ^ ספר יזכור לקהילת רוהאטין והסביבה. פרק בשם ליפיצה גורנה. עורך מרדכי אמיתי. שנת הוצאה 1962. ע"מ 360-355.
- ^ ספר יזכור לקהילת רוהאטין והסביבה. פרק בשם יהודים בליפיצה גורנה. עורך מרדכי אמיתי. שנת הוצאה 1962, ישראל. ע"מ 363-360.
- ^ יד ושם, המכון הבין-לאומי לחקר השואה. האינצלוקפדיה של הגיטאות. פרק על גטו רוהאטין.
- ^ הנס קריגר ורצח היהודים במרחב סטניסלבוב מאת דיטר פוהל. הוצאת יד ושם, קובץ מחקרים, כ"ו, 1998. עמ' 181 - 200.
- ^ גטו רוהאטין, האנציקלופדיה למחנות וגטאות, הוצאת אוניברסיטת אינדיאנה. ע"מ 822-821.
- ^ אוסף יד ושם, דף עד. מרדכי האוזר (Mordchay Hauzer), ליפיצה, מחוז רוהאטין. פולין. תאריך רישום 25.7.1955.
- ^ רוזה נסהופר (באל), עדות ניצולת שואה מליפיצה דולנה, מחוז רוהאטין, פולין. ניתנה בדצמבר שנת 1989 במסגרת פרויקט תיעוד. חיפה, ישראל. ע"מ 4.
- ^ From Hiding Place to Hiding Place by Regina Hader Rock. ספר יזכור לקהילת רוהאטין והסביבה, הוצאה לאור 1992. ע"מ 276-250.
- ^ מידע ביוגרפי על ישראל חצרוני (דורפמן). דף הנצחה באתר קיבוץ כפר מסריק. שנת 2024.
- ^ פרטים ביוגרפים של רוזה נסהופר (באל) בספר Donia Gold Shwarzstein; Remembering Rohatyn and Its Environs; Meyer Shwarzstein, publisher; 2019. Pages 757-756
- ^ עדות ניצול שואה משה נסהופר (Moses Nashofer) לוועדה הממלכתית המיוחדת לחקר פשעי הנאצים בברית המועצות בנוגע לרצח האוכלוסיה היהודית במחוז Stanislawow. בשנת 1945. פרק על אזור רוהאטין. ע"מ 34. ארכיון יד ושם. תרגום לאנגלית: 1945 Soviet Extraordinary State Commission Report on the Rohatyn District. Rohatyn Jewish Heritage
- ^ ספר יזכור לקהילת רואהטין והסביבה. פרק בשם מעשה בבונקר אחד. הוצאה לאור 1962, ישראל. עמוד 321.
- ^ Hiding Out After the Liquidation of the Rohatyn Ghetto: June 1943 . Rohatyn jewish heritage site
- ^ אוסף יד ושם. עדות ניצול שואה אריה לאון בלך. נובמבר 1966. ניתנה בישראל. ע"מ 15-14. מספר פריט 3560285.
- ^ ספר מאת ג'ק גלוצר, ע"מ 136-138. (באנגלית). Jack Glotzer’s Memoir I Survived the Holocaust Against All Odds bilingual edition; Kyiv: Ukrainian Center for Holocaust Studies, Library of Holocaust Memoirs, 2022.
- ^ From Hiding Place to Hiding Place by Regina Hader Rock. ע"מ 276-250.
- ^ letter to Fishel Kirschen Donia Gold Shwarzstein; Remembering Rohatyn and Its Environs; Meyer Shwarzstein, .publisher; 2019. Pages 666-669