להק הציוד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף לצ"ד)
להק הציוד
סמל להק הציוד
סמל להק הציוד
פרטים
מדינה ישראלישראל  ישראל
שיוך חיל האוויר חיל האוויר הישראליחיל האוויר הישראלי
סוג יחידת מטה
בסיס האם מחנה הקריה בתל אביב.
אירועים ותאריכים
תאריך הקמה אוקטובר 1949
מקים היחידה אליעזר בודנקין, ד"ר אריק שצקי
מלחמות מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות
מלחמת סיני  מלחמת סיני
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
מלחמת לבנון הראשונה  מלחמת לבנון הראשונה
מלחמת לבנון השנייה  מלחמת לבנון השנייה
מבצע צוק איתן  מבצע צוק איתן
פיקוד
יחידת אם מפקדת חיל האוויר
דרגת המפקד תת-אלוף (אוויר) תת-אלוף
מפקדים ראשי להק הציוד

להק הציודראשי תיבות: לצ"ד) הוא יחידה ראשית במטה חיל האוויר הישראלי, המהווה את גוף המטה של המערך הטכני של חיל האוויר.

הלהק אחראי על פיתוח, העמקה ושימור היתרון הטכנולוגי האווירי של מדינת ישראל. הלהק פועל בעולמות האחזקה, פיתוח המערכות השונות שמפעיל החיל ובשמירת מלאי החלפים עבור מערכות אלו. הלהק קובע את מדיניות האחזקה של מערכות החיל ומוביל את פעילויות התכנון, ההנדסה והפיתוח, שנערכות בתעשיות בארץ ובחו"ל וביחידות חיל האוויר. פעילויות האחזקה מתבצעות בהנחיית אנשי הלהק על ידי הטכנאים בטייסות ובבסיסים.

ראש הלהק הוא קצין בדרגת תת-אלוף מהמערך הטכנולוגי של החיל, והוא מכונה רלצ"ד (ראשי תיבות של "ראש להק הציוד").

ראש להק הציוד משמש כמפקד להק הציוד, מפקד יחידות האחזקה בדרג ד', יחידת הלוגיסטיקה ויחידת התכנה של חיל האוויר, ומהווה קצין החיל הראשי לכלל הנושאים הטכניים, ההנדסיים והלוגיסטיים. בנוסף, מופקד על הפיתוח המקצועי של כלל אנשי המערך הטכני – קצינים, נגדים, חיילים ואזרחים עובדי צה"ל.

ראש להק הציוד הנוכחי (מיולי 2017) הוא תא"ל שמעון צנציפר.

יחידות הלהק[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחלקות המטה
מחלקת מטוסים אחראית בתחומי האחזקה והלוגיסטיקה של כלי הטיס המאוישים.
מחלקת חימוש ול"א אחראית בתחומי האחזקה וההנדסה, הלוגיסטיקה והפיתוח במערכי החימוש האווירי, אמצעים מיוחדים ולוחמה אלקטרונית.
מחלקת מערכות הגנ"א אחראית בתחומי האחזקה וההנדסה, הלוגיסטיקה והפיתוח במערכי הגנה אווירית.
מחלקת כטמ"מ ומודיעין אחראית בתחומי האחזקה והלוגיסטיקה של כלי הטיס המאוישים מרחוק, הרחפנים, עולם המיוחדים ומודיעין אוויר
מחלקת תאו"ם (תכנון, איכות ומשאבים) גוף המטה של לצ"ד, אחראית על מדיניות הלוגיסטיקה, ניהול הפרויקטים ומובילה את ניהול משאבי המערך הטכני ותהליכים רוחביים.
מחלקת הנדסת מערכות אחראית על קיום מערכות האוויוניקה, תקשורת אווירית וניווט, מערכות תקשוב ומולטימדיה, מערכות המיתוג, המאמנים וביצוע הנדסת מערכת לקביעת ארכיטקטורה.
מחלקת תוכניות והנדסת כלי טיס אחראית על ניהול ומימוש תוכניות רכש מרכזיות של פיתוח וקליטת כלי טיס ומערכות נלוות לצד ניהול הפרויקטים והנדסת פלטפורמת כלי הטיס ובכלל זה עולמות מדעי הטיסה, תיכון אווירונאוטי, מערכות כלי טיס (מכניות וחשמליות) ומבנה המטוס.
מחלקת הנדסת תשתיות ובינוי אחראית בתחומי האחזקה, ההנדסה ובניין הכוח של תשתיות וציוד קרקע.
גופי ביצוע ברמת החיל
אופק יחידת התוכנה והמחשוב האחראית על פיתוח ותחזוקת מערכות מחשוב מבצעיות, אחזקתיות ולוגיסטיות.
לה"ב
(לוגיסטיקה, הנדסה ובקרה)
יחידת הביצוע ללוגיסטיקה בחיל, אחראית גם על השליטה התחזוקתית המרכזית. נוסדה ב-26.2.04, כוללת 3 ענפים ו-4 יחידות שדה אשר הועברו אליה לאחר איחוד מחלקת תחכ"ל ובס"א 18. כמו כן לה"ב כולל את יחק"ל (יחידת קישור והלוגיסטיקה) שמיזגה לתוכה את יקת"א (יחידת קישור תעשיות אזרחיות).
יחידת האחזקה האווירית (יא"א 22) דרג ד' למטוסים ולפריטים אווירו-מכניים
בסיס במצ"א 108
(בית מלאכה לציוד אלקטרוני)
דרג ד' אלקטרוניקה וחימוש, האחראית על אחזקה ופיתוח של ציוד אלקטרוני. כוללת את יחידת מתנ"מ 5656 (מרכז תחזוקת נשק ומערכות), האחראית על אחזקת נשק מונחה בדרג ד.


היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנות ה-1940[עריכת קוד מקור | עריכה]

המערך הטכני של חיל האוויר החל כאגפי אפסנאות, החזקה והנדסה ושירות הבינוי.

אגף האפסנאות היה אמון על תכנון רכישת הציוד וניהול המלאי שנקלט בחיל, כמו כן הגדיר את נוהלי אחזקת חלקי חילוף וציוד במחסני הטייסת.

אגף האחזקה וההנדסה טיפל בכל תפקידי המטה הנוגעים לתחזוקת מטוסים ולפיקוח על המחלקות הטכניות בשדות התעופה ובבסיסים השונים – בעיות הנדסיות שהתעוררו בקשר למטוסי החיל, הכנסת שינויים בהם, התאמת חימוש וכדומה. האגף קבע נוהלי עבודה מסודרים, שהתבססו בעיקרם על מה שהיה נהוג בחיל האוויר המלכותי.

מחלקת חימוש אווירונים, שהשתייכה באותה עת ל"וועדת המחקר שליד ראש המטה" עסקה במציאת דרכים יעילות ובטוחות לנשיאת פצצות על המטוסים הקלים.

מחלקת הבינוי עסקה בתכנון פרויקטי בינוי להחזקת שדות תעופה ומתקנים של חיל האוויר.

בראש ועדת המחקר ליד ראש המטה עמד יהודה גלעדי. בראש אגף ההנדסה עמד יהודה רבין ובראש אגף האפסנאות עמד יצחק לוי.

במהלך שנת 1948 הוחלף ראש אגף ההנדסה פעמיים - את יהודה רבין החליף, אל שווימר שהוחלף על ידי דניאל שמשוני.

עם ארגון חיל האוויר באוקטובר 1949, וגיבוש המבנה הארגוני, הוקמו מספר אגפים וביניהם "אגף הציוד" אליו הוכפפו אגף ההחזקה וההנדסה ואגף האפסנאות שהפכו למחלקות.

האגף החדש כלל שש מחלקות: תקציבים ורכש, הנדסה, החזקה והספקה טכנית, אפסנאות, בינוי, ותחבורה. מחלקות ההנדסה וההחזקה וההספקה הטכנית, הוכפפו למהנדס הראשי, אשר הוגדר כיועצו של מפקד חיל האוויר בכל העניינים הטכניים-אווירים.

ראש אגף הציוד הראשון היה אליעזר בודנקין שקודם לכן שימש כקצין בינוי של חיל האוויר.

לתפקיד המהנדס הראשי של החיל מונה ד"ר אריק שצקי.

שנות ה-1950[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף שנת 1950 מחליף יהודה רבין את ד"ר שצקי בתפקיד המהנדס הראשי.

באוגוסט 1951 מתמנה הלל אלדאג לתפקיד ראש אגף ציוד וביוני 1952 מחליפו יהושע גילוץ.

ב-1952 נערכה רפורמה במטה החיל והאגפים הפכו למחלקות, באוגוסט 1955 הוקמה מחלקת הציוד (מצ"ד) ותחת אחריותה אוחדה גם מחלקת המהנדס הראשי[1]. בראש המחלקה עמד קצין בדרגת אלוף-משנה שכונה רמצ"ד.

לתפקיד החדש מתמנה יהודה רבין, אשר מבצעו  עד 1962. למעשה בנקודת הזמן הזו הוגדרו סמכויות התפקיד שלימים ייקרא רלצ"ד.

אחריות אגף הציוד עברה למחלקת אפסנאות. מחלקה זו הייתה אחראית על ענייני רכש, ייצור החזקת חלפים, דלק, בינוי ורכב ומחלקת המהנדס הראשי על אחזקת המטוסים, מערכות ומחקר ופיתוח. בשנות החמישים עסקה מחלקת ציוד בתכנון חימוש המטוסים, פיתוח אמצעים לעצירת פצצות מיוחדות ורקטות, פיתוח רקטות אוויר-קרקע בעלות יכולת ראש חודר שריון וראש נפיץ. הפיתוח הוגדר על ידי המחלקה והועבר למימוש באגף מחקר ותכנון של משרד הביטחון.

המחלקה עסקה גם בתכנון יכולות הצנחה, ותכנון התקנת מצלמות במטוסים השונים לצורך ביצוע טיסות צילום.

שנות ה-1960[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות השישים כללה מחלקת ציוד שבעה ענפים: מצ"ד 1 – לוגיסטיקה, ארגון והנדסת שיטות, מצ"ד 2 – אחזקת מטוסים, מנועים וציוד בדיקה, מצ"ד 3 – תיאום תחזוקה וציוד קרקע, מצ"ד 4 – פיתוח הנדסי, מצ"ד 5 – חימוש אווירי, מצ"ד 6 – אפסנאות כללית, מצ"ד 7 – אלקטרוניקה וקצין בינוי חילי.

לאור הגידול העצום שחל בתחום האלקטרוניקה בחיל, פוצל ענף האלקטרוניקה לשלושה ענפים: מצ"ד 7 – ציוד קשר, בקרה ושליטה וציוד קרקעי, מצ"ד 8 – ציוד בקרת ירי, מצ"ד 9 – מערכות אלקטרוניות וציוד לוחמה אלקטרונית.

ב-1963 הוקם ענף הייצור, שמטרתו הייתה ליזום ייצור מקומי של מערכות שלמות וחלקי חילוף, ולהנהיג בתעשיות בארץ את התקנים המחמירים שנהוגים בייצור ציוד צבאי ואבטחת איכותו.

לאחר מלחמת ששת הימים ב 1967, הוקמו ענפים נוספים במצ"ד: מצ"ד 10 – ציוד בקרה ושליטה וציוד מכ"ם, מצ"ד 11 – ציוד ביטחון והצלה, מצ"ד 12 – ציוד נ"מ, יצמ"ח 231 – הרחבת ענף הייצור ליחידה לשם הרחבת הייצור המקומי.

לקחי המלחמה הדגישו את הצורך בהקמת יחידת שליטה מרכזית במצ"ד, שתקבל דיווח שוטף בזמן אמת לגבי שמישות המטוסים, רמות המלאי והצריכה של דלק, חמצן, חימוש, בקרת נזקים למסלולים ומבנים ועוד.

שנות ה-1970[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת שנות ה-70 של המאה ה-20 גדלה מחלקת ציוד במידה ניכרת.

בראשית שנות השבעים, במסגרת ארגון מחדש שהנהיג מפקד חיל האוויר, האלוף בני פלד, הוחלט על הפיכת מחלקת הציוד ללהק.

במלחמת יום הכיפורים הופעלה לראשונה יחידת השליטה המרכזית לתחזוקה (יש"מ 666 או ישמ"ת 666). להק הציוד הנהיג תפיסה של מערך חירום לתיקון מטוסים בלחימה, שמומש על ידי הקמת דרג אחזקה מתקדם בתוך בסיסי הטיסה.

לאחר המלחמה, עסק להק הציוד בבניית המערכת הלוגיסטית בחיל ובטיפול ברכש ופיתוח מערכות נשק.

שנות ה-1980[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת שנות השמונים הייתה קליטה מואצת של כלי טיס שונים בחיל – מסוקי ומטוסי קרב. להק הציוד היה אחראי על חיפוש פתרונות למספר רב של מסוקים שפועלים מחוץ לבסיסי הקבע שלהם.

היקפי התקציב הגדלים, בד בבד עם הכנסת היבטי חסכון בשל אילוצי קיצוץ תקציביים, הובילו להכנסת מקצוע חדש בלהק הציוד – ניהול תקציבים. להק הציוד החל לתכנן ולנצל את התקציב בצורה אופטימלית, תוך חישוב עלות תחזוקה שוטפת וניצול מיטבי של התקציב לטובת התכונות המבצעיות של הציוד. נקבעו מודלים הסתברותיים מתקדמים לתכנון רכש וחלפים תוך ראייה של חסכון כלכלי.

בתקופה זו הוביל להק הציוד מספר פרויקטים גדולים לקליטת נשק מונחה ומערכות ל"א מתקדמות וציוד מכ"ם חדיש. כמו כן, הושקעו מאמצים גדולים בשיפור אמינות הציוד.

ממשלת ישראל החליטה על פרויקט פיתוח מטוס קרב ישראלי "לביא". להק הציוד ונושאי התחזוקה של המטוס החדש שולבו בעבודה מהרגע הראשון, כך שנושאי התחזוקה, האמינות והבטיחות הוגדרו בעדיפות מתחילת הפרויקט. אפיון המטוס הישראלי בוצע על ידי ענף תיכון אווירונאוטי, שנציגיו צורפו למנהלת הפרויקט. המטוס נגנז לבסוף על ידי ממשלת ישראל.

שנות ה-1990[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת העשור, ובעקבות פרשת רמי דותן, שם להק הציוד דגש על התווית מדיניות של שקיפות והסדרת סמכויות בתהליכי רכש.

בעקבות מלחמת המפרץ הוחלט על שיתוף פעולה בין ישראל וארצות הברית לפיתוח טיל-נגד-טיל. חיל האוויר היה שותף בתהליך הפיתוח, שהובל בלהק הציוד.

כמו כן, הותנע פרויקט של ביצוע בלוק פיתוח אוויוני אחוד למטוס הברק, ובקונספט מהפכני נמסרה גרסת התכנה הישראלית לידי האמריקאים לטובת שילובה במטוס הסופה שהיה בשלבי פיתוח.

בשנים אלו חל שדרוג משמעותי של נושא האיכות במערך הטכני. להק ציוד קידם נושא זה בין היתר באמצעות הסמכות למדדי איכות אזרחיים – ISO 9000 ותקני איכות נוספים ממכון התקנים.

שנות ה-2000[עריכת קוד מקור | עריכה]

המערך הטכני ביצע מעבר מתפיסת עבודה מקצועית בחלוקה לעולם תוכן, לתפיסת עבודה מערכתית לפי מטוסים ומערכות נשק – טיפול ממוקד ושלם למערכות הנשק המרכזיות. שינוי התפיסה לווה בשינוי ארגוני שמומש במטה לצ"ד ביוני 2001, שעיקרו היה הפרדת האחזקה מההנדסה וחיבורה ללוגיסטיקה. הוקמו ענפים מקצועיים לפי סוגי משקים עיקריים (מטוסים, תובלה, מסוקים ועוד) שכללו פונקציות אחזקה ולוגיסטיקה. בתחילת שנות ה-2000 נכנס לפעילות מבצעית מערך הכטב"מ (כלי טיס בלתי מאויש, לימים – כלי טיס מאויש מרחוק, כטמ"מ) והוקמה מחלקת כטב"מ במטה.

הלוחמה הרשתית והנדסת המערכות המשיכו להתפתח, חיל האוויר קלט מערכות רשת רבות שנכנסו לפעילות מבצעית. כמו כן, התעורר צורך להתאים את להק הציוד בצורה שתאפשר שהשילוביות והקישוריות בין הגורמים השונים יהיו מיטביים.

בשנת 2009 הוקמה מחלקה הנדסית בעלת התמחות בתחום האלקטרוניקה, מחלקת הנדסת מערכות, שהוגדרה כ"מהנדס האלקטרוניקה הראשי" של החיל.

שנות ה-2010[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2011 מערכת כיפת ברזל הוכרזה כמבצעית, ולהק הציוד קבע את מדיניות האחזקה והלוגיסטיקה והנחה את גופי השדה למתן מענה אחזקתי לכל מערכות הנשק.

בשנת 2012 במהלך מבצע "עמוד ענן" מיקד להק הציוד את מאמצו בהרחבת יכולות ההגנ"א, וסוללה נוספת לכיפת ברזל הוצבה בתוך לילה אחד.

במבצע "צוק איתן" הוביל להק הציוד פרויקט הכנסת כטמ"מ חדש לפעילות מבצעית, ניהול לוגיסטי ואחזקתי של סוללות כיפת ברזל ובוצעו שינויי תוכנה במערכת עקב צרכים מבצעיים שהתגלו בלחימה, כמו כן הגדיר והנחה על השבחות ושיקומי מטוסים.

על מנת להמשיך את המגמה של מתן מענה מערכתי כולל, ולאור אילוצים בקיצוץ תקציבי נוסף, הוחלט על שינוי ארגוני בלהק הציוד. השינוי כלל איחוד של ענפי הכטמ"מ, ענפי המסוקים, הקמת תחום תורת האחזקה והקמת מטה הדרכתי בלהק.

במהלך העשור, הוביל להק הציוד קליטה של מטוסים חדשים – מטוסי הלביא, השמשון והאדיר. במקביל, הוביל פרויקטי השבחה של כלי הטיס הוותיקים והרחבת יכולותיהם.

שנות ה-2020[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2020 התבצע שינוי ארגוני נרחב בלהק בציוד כחלק מתר"ש 'תנופה טכנולוגית'.

מטרות התהליך היו: התאמת הארגון למגמות טכנולוגיות ומבצעיות חדישות תוך שיפור האפקטיביות והיכולות ההנדסיות.

השינוי כלל בין היתר:

- הקמת מחלקת מערכות הגנה אווירית - הקמת מחלקת תוכניות והנדסת כלי טיס - פיצול ענפים גדולים לפי דיסיפלינות - מענה לתחומים טכנולוגיים ומבצעיים חדשים המצויים בווקטור גידול כגון עולמות התקשוב והסייבר

תחומי אחריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

להק הציוד אחראי על כלל התהליכים לפיתוח היכולת הטכנית המבצעית להשגת יעדי הכשירות, הכוננות, הזמינות והבטיחות של הציוד בחיל האוויר הישראלי.

הלהק אחראי על הנחיית כלל גופי המערך הטכני של חיל האוויר למימוש אחזקת המטוסים, מערכות הנשק ומערכות התכנון, השליטה והבקרה.

  1. פיתוח מערכות נשק ויכולות חדשות - אחראי על ניהול ובקרת פרויקטי אמל"ח ותקשו"ב לפיתוחים טכנולוגיים במגוון עולמות תוכן, החל מפיתוח מערכות מחשוב מבצעיות, מערכות אוויוניקה, כטמ"מ, מערכי חימוש ויכולות הגנה אווירית ואמצעים מיוחדים.
  2. הנדסה - אחראי למימוש בניין הכוח: רכישה ופיתוח מערכות נשק, ציוד ותשתית לשיפור יכולותיו המבצעיות של חיל האוויר. מוביל פרויקטים להשבחת ושדרוג המטוסים הוותיקים והבאתם לרמת ביצועים קרובה למטוסים החדישים ביותר, בכלל זה כל פעילויות התכנון, ההנדסה והפיתוח, שנערכות בתעשיות בארץ ובחו"ל וביחידות חיל האוויר.
  3. אחזקה – תחזוקת כלי הטיס ומערכות הנשק הקיימות, אחראי על קביעת מדיניות האחזקה של כלי הטיס ומערכות הנשק ועל הקצאת המשאבים לביצוע. כמו כן מנחה את דרגי האחזקה השונים בביצוע האחזקה, ומבצע עליהם בקרה. בנוסף, אחראי לבצע הנדסת אחזקה לשם מציאת פתרונות הנדסיים למקרים שאינם מוכרים בספרות ועל ניהול ומימוש תוכניות רכש מרכזיות של כלי טיס חדשים ומערכות נלוות. פעילויות האחזקה מתבצעות בהנחיית אנשי הלהק על ידי הטכנאים בטייסות ובבסיסים.
  4. לוגיסטיקה – אחראי על ניהול שרשרת האספקה, ניהול מלאי החלפים למערכות השונות, הן לצרכים השוטפים והן ללחימה. אחראי על קביעת מדיניות העיתוד וניהול מלאי, רכש ואחסנת חלפים לשם תפקוד מלא ברגיעה ובחירום ומתן מענה להצטיידות ואירועים חריגים. כמו כן, קובע את המדיניות לתפעול המחסנים, מתכנן ומפתח שירותים ממוכנים.

סמלי יחידות להק ציוד[עריכת קוד מקור | עריכה]



סמלי היחידות ההיסטוריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמל היחידה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמלה הנוכחי של יחידת להק ציוד קיים משנת 2011.

במרכז הסמל מגן דוד כחול – סמל חיל האוויר, וביטוי לחיבור המערך הטכני לעולם המבצעי. גלגל השיניים מסמל את העולם האווירו-מכני. הברקים והגלים מסמלים את הקשר לעולם התקשוב והאלקטרוניקה.

הכנפיים מציינות את התווך האווירי ומחיר הטעות.

ראשי להק הציוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם תקופת כהונה הערה
אל"ם אליעזר בודנקין

אל"ם ד"ר אריק שצקי

1949 - 1951

1949-1950

ראש אגף ציוד הראשון

מהנדס ראשי

אל"ם הלל אל דאג

אל"ם יהודה רבין

1951

1950-1951

ראש אגף ציוד

מהנדס ראשי

אל"ם יהושע גילוץ

אל"ם יהודה רבין

1951 - 1955

1951-1955

ראש אגף ציוד

מהנדס ראשי

אל"ם יהודה רבין 1955 - יולי 1962 ממהנדס ראשי הפך לראש מחלקת ציוד
אל"ם אריה הלל יולי 1962 - פברואר 1967  
תא"ל ישראל רוט פברואר 1967 - אפריל 1971  
תא"ל חיים ירון אפריל 1971 - ספטמבר 1974 רמצ"ד האחרון
תא"ל יוסף מעין ספטמבר 1974 - מרץ 1978 לימים מנכ"ל משרד הביטחון
תא"ל מיכה כהן מרץ 1978 - אפריל 1982   
תא"ל יצחק גבע מאי 1982 - מרץ 1985   
תא"ל אבנר רז מרץ 1985 - ספטמבר 1989    
טור' רמי דותן ספטמבר 1989 - אוקטובר 1990 הורשע בשורת עבירות חמורות ובהן שוחד, קבלת דבר במרמה וקשר לפשע. נידון ל-18 שנות מאסר מתוכן 13 לריצוי בפועל, גירוש מהצבא והורדה לדרגת טוראי. במעשיו פגע פגיעה אנושה בחיל האוויר, במערכת הביטחון וביחסי מדינת ישראל וארצות הברית
תא"ל יצחק גת נובמבר 1990 - דצמבר 1992 רלצ"ד היחיד שהיה איש צוות אוויר
תא"ל אמנון הררי דצמבר 1992 - ספטמבר 1996  
תא"ל ד"ר אלון דומניס ספטמבר 1996 - יולי 2000  
תא"ל שמעון שריד יולי 2000 - 2003 הוביל את השינוי הארגוני הראשון במטה
תא"ל זאב שניר 2003 - אוקטובר 2006  
תא"ל ד"ר יעקב בורטמן אוקטובר 2006 - נובמבר 2009 הוביל את השינוי הארגוני השני במטה
תא"ל רן לוי נובמבר 2009 - ספטמבר 2013  
תא"ל רן בשביץ ספטמבר 2013 - יולי 2017 הוביל את השינוי הארגוני השלישי במטה, רלצ"ד הראשון שבא ממערך ההגנה האווירית
תא"ל שמעון צנציפר יולי 2017 - הוביל את השינוי הארגוני "תנופה טכנולוגית"

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יצחק שטייגמן, מעצמאות לקדש חיל האוויר בשנים 1948-1956, הוצאת משרד הביטחון, 1990, עמ' 67, באתר ספריית מכון פישר