לשון קודש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

לשון קודש היא שפה, לעיתים שפה מתה, המשמשת לצרכים דתיים, ואינה משמשת כשפת דיבור יומיומית.

מושג[עריכת קוד מקור | עריכה]

המסורות שבהן כרוכים טקסים דתיים גורמות לשימורה של שפה ארכאית המשמשת בטקסים אלה. לשון קודש היא צעד נוסף במגמה זו, שבו השפה החיה עברה שינוי מרחיק לכת בהשוואה ללשון כתבי הקודש ונוצרה דיגלוסיה - לשון כתבי הקודש חדלה להיות מובנת לדוברי השפה, והבנתה הצריכה הכשרה מיוחדת.

מיון שפות קודש לפי דת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדתות שונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – לשון הקודש

ביהדות, לשון הקודש הוא כינוי לשפה העברית, שבה נכתבו כתבי הקודש, וששימשה, בזמן תקופת הביניים של העברית, לצורכי ענייני הדת, הליטורגיה וההלכה - בניגוד ללשון החילונית ששימשה לצורכי יום-יום, כגון יידיש. לעדת יהודי אתיופיה שימשה געז כלשון קודש.[1] ספר האורית עצמו כולל את כל ספרי התנ"ך בתרגומם לגעז.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ קבוצת קייסים שרה תפילה לסיום צום יום הכיפורים בשפה געז, מקליט שמחה ארום, ירושלים, 1986
Kamats.PNG ערך זה הוא קצרמר בנושא בלשנות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.