מאטה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מאטה בכלי טיפוסי מוכן לשתיה
קש הבומביז'ה

מאטהספרדית: Mate) הוא משקה עתיר קפאין העשוי חליטת עלים מצמח בשם "ז'רבה מאטה" (yerba mate), מין צינית שמקורו בדרום אמריקה. המשקה פופולרי מאוד בארגנטינה, פרגוואי, אורוגוואי ודרום ברזיל, בהן נהוג לשתות את המאטה כפעילות חברתית הרווחת בכל שכבות האוכלוסייה, בדומה לשתיית קפה או תה.

דרך השתיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שתיית המאטה מתבצעת בדרך כלל באמצעות קש ממתכת או מעץ (בומביז'ה, בספרדית - bombilla) בעל מסנן בקצהו, השקוע בעלי ז'רבה המונחים בכלי אשר לעתים עשוי דלעת חלולה, עץ או עור מעובד, הנקרא גם הוא "מאטה". העלים ממלאים כשלושה רבעים מחלל הכלי, אותם מציפים במים חמים בטמפרטורה של 70-80 מעלות, לוגמים מהקש עד מיצוי המים, מציפים שוב וכן הלאה. המדקדקים משאירים תלולית ז'רבה מבצבצת יבשה, יחסית, מעל למים, כך שכאשר הטעם דועך, ניתן להעביר את הקש אליה ולהעשיר מחדש את הטעם. נהוג לשתות את המשקה בטעמו המריר הטבעי, אך יש הממתיקים עם סוכר או עם סטיביה ויש המחליפים את המים בחלב חם.

בארצות בהן נפוץ המשקה השתרש המנהג לשתותו במהלך פגישות חברתיות ומשפחתיות בהן יושבים הנוכחים במעגל. ה"סבדור" (cebador‏[1]) מכין מזיגה ראשונה לעצמו, לאחר מכן מוזג לבא בתור, השותה ומחזיר לסבדור שימזוג לבא בתור, וכך הלאה לפי סדר הישיבה. תפקיד הסבדור נחשב מכובד בקרב שותי המאטה. יש המוותרים על תפקיד זה ומעבירים את כלי המאטה מהאחד לשני לפי סדר הישיבה. הטקס מזכיר במקצת את עישון מקטרת השלום האינדיאנית.

יש המכינים מעלי הז'רבה חליטה המכונה מטה קוסידו (mate cocido). בפרגוואי ובאזורי הגבול הסמוכים אליה נפוצה שתיית ה"טררה" (Tereré) שהוא מאטה שנשתה קר מתוך כלי גדול יותר מאשר זה המשמש לשתיית המאטה החם, ובו כמות גדולה יותר של כלי ז'רבה, שעליהם מוזגים מיץ פירות, בדרך כלל מיצי הדרים שונים. המיץ לעתים מקורר בעזרת קוביות קרח. באזור קורדובה שבצפון ארגנטינה נפוץ המאטה אשר לו מוסיפים עלי תבלין מקומיים (Yuyos) המוסיפים לו טעם. בערים הגדולות בארגנטינה ואורוגוואי אחוז מסוים מהאוכלוסייה נוהג להוסיף למאטה מעט גרגרי קפה או קפה נמס. המאטה המתקבל מכונה Mate gringo.

המשקה נפוץ גם בקרב הדרוזים בסוריה, לבנון וישראל, אשר ייבאו את מנהג שתיית המאטה בהשפעת קהילת המהגרים הדרוזית בדרום אמריקה, שאימצה את המנהג המקומי. בישראל המשקה נפוץ גם בזכות העולים מארגנטינה ואורוגוואי.

דרך הפקת הז'רבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

את עלי הז'רבה מאטה קוטפים לאורך החודשים שבין מאי וספטמבר. הם נכתשים ונגרסים פיסות קטנות ואת אלה מחממים בתנור בטמפרטורה גבוהה מאוד שבה עוברים העלים במהירות על מנת שלא ישרפו. במרבית המקרים מכניסים אותם בבתי היצור לשרשרת המעבירה אותם אל תוך דוודי מתכת עגולים, הסובבים בזמן שמתחת להם מוסקת אש. הסיבוב מעביר את העלים המתייבשים הלאה עד שהם יוצאים מהדוודים שוב אל פס הובלה. משם הם עוברים אל תאי חימום גדולים שבהם הם מסודרים על גבי משטח רחב ממתכת שמתחתיו עולה אויר חם בטמפרטורה של מתחת ל-100 מעלות צלזיוס ושם הם נשארים למשך לילה בדרך כלל על מנת להמשיך את תהליך הייבוש. לאחר מכן העלים היבשים נארזים ונשמרים ליישון במחסנים. לאורך החודשים הבאים, עד לתקופת האיסוף הבאה, הם מיושנים שם ואז מועברים בהדרגה לבית האריזה בכמויות מדודות אשר נבררות על מנת להוציא מהן ענפים וחתיכות בלתי מתאימות נוספות, והם נארזים באריזות למכירה, בדרך כלל של קילו אחד. מופקת ז'רבה ברמות איכות שונות ובטעמים שונים. יש פסי יצור המוסיפה לה טעם של לימון או עשבי תיבול, יש בתי יצור בפרגוואי המכינים ז'רבה ברמות שונות של איכות, עד לרמת Premium.

מקור המנהג[עריכת קוד מקור | עריכה]

משקה המאטה היה נצרך גם בתקופה הפרה-קולומביאנית באזורי דרום אמריקה על ידי ילידי המקום הגוארנים (בעקבות זה, החלו קבוצות נוספות שחיו בקרבת הגוארנים לצרוך את המשקה כגון: הקראנדים, ואנשי טובס). המשקה הופץ במהירות על ידי הקולוניאליסטים הספרדים והפך לחלק בלתי נפרד מהתרבות באורוגוואי, ארגנטינה ופרגוואי, מדינות בהם המשקה נצרך בכמות הגדולה ביותר. עם זאת, ישנם מדינות נוספות בהם צורכים מאטה בחלק מהאזורים. בהם: ברזיל, חלקים מבוליביה (בעיקר בדרום) ודרום צ'ילה.

השפעות חיוביות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשקה המכיל ויטמינים ומינרלים שונים, עוזר בהפגת העייפות, וממריץ פעילות פיזית ומנטלית. יש לו השפעה חיובית על השרירים והוא תורם לחשיבה בהירה[דרוש מקור]. כמו כן, מחקרים מצביעים על השפעה אנטי-דלקתית.[דרוש מקור]

צריכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשקה היה מוכר לתושבים המקומיים של אזור פרגוואי, והאופן שבו מכינים את משקה המאטה, הועבר מידי האינדיאנים הגוארנים אל הקולוניאליסטים הפורוטוגזים והספרדים ומשם הופץ ברחבי דרום אמריקה במדינות ארגנטינה, אורוגוואי, פרגוואי, ברזיל דרום צ'ילה בוליביה ופרו והגיע אפילו עד סוריה. כיום, ממשיך המאטה להיות פופולרי בקרב אותם מדינות, וצריכתו נמדדת במיליוני ליטרים של משקה בשנה.

ארגנטינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקר של מכון הז'רבה מאטה בארגנטינה מצא כי 98% מקרב האוכלוסייה מחזיקים בביתם בקביעות את עלי המשקה, דבר שמשקף את מקומו של המאטה בחיי הארגנטינאים. המחקר נערך לבקשת חברת GEA research for strategy הארגנטינאית המשווקת את עלי המשקה על מנת לדעת מהי הפופולריות שלו. תוצאות המחקר מצביעות על כך שלא חל הבדל בין מעמדים סוציו אקונומים בצריכתו של המאטה, המשקה נצרך בין כל שכבות האוכלוסייה. 92% מהנשאלים במחקר בוחרים לשתות את המאטה בעזרת קשית הבומביז'ה 54% בצורה של תה ו14% מעדיפים שתית תמצית עלי מאטה שהושרו במים קרים.

מיריים ואזקס, המנהלת הכללית של חברת GEA research for strategy מאשרת את חשיבותו של המחקר : "ברור שעל מנת להעריך את תנועת השוק הפרטים האלו חשובים ואף חיוביים, מוצר שאיתו אתה מגיע ל-100% מהאוכלוסייה הוא מוצר מוצלח, אתה בעצם מוכר אותו לכולם"

פרט נוסף היוצא מהמחקר הוא ש75% מהאנשים שמשתמשים בבומביז'ה לשתיית המאטה נוהגים להמתיק אותו ומהמספר הזה 7 מתוך 10 אנשים בוחרים את הסוכר על פני הדבש הסטיביה או ממתיק מלאכותי.

המאטה אינו רק אחד המוצרים המיוצאים ביותר, אלא המוצר הנצרך ביותר ברחבי ארגנטינה, וחלק בלתי נפרד מהתרבות שלה.

"המאטה הוא לא בסך הכל משקה. טוב, כן. זה נוזל שנכנס דרך הפה. אבל הוא לא בסך הכל משקה. במדינה הזאת אף אחד לא שותה מאטה כי הוא צמא. טוב יותר להגדיר את זה כהרגל, כמו גירוד. המאטה הוא ההפך הגמור מהטלויזיה. הוא גורם לך לדבר כשאתה עם מישהו, הוא גורם לך לחשוב כשאתה לבד. כשמגיע אורח לביתך המשפט הראשון הוא: 'שלום' והמשפט השני ישר אחריו הוא: 'תשתה מאטה'?

כך רואה הרנן קסיארי, סופר ועיתונאי ארגנטינאי את מקומו של המאטה בחיים בארגנטינה.

אורוגוואי[עריכת קוד מקור | עריכה]

צריכת המאטה באורוגוואי עומדת על 400 מיליון ליטר לשנה (ביחס של 80 גרם עלי ז'רבה לכל ליטר מים) בשוק שבו יבוא המאטה עומד על 32 מיליון ק"ג לשנה ומגלגל כ-90 מיליון דולר לשנה. יחד עם הנתונים הללו, צריכת המאטה ממשיכה לעלות. אורוגוואי היא המדינה הצרכנית ביותר בעולם של מאטה ביחס לכמות התושבים שלה.

ברזיל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסורת שתיית המאטה נהוגה בדרום ברזיל, מהתקופה בה ברזיל נכבשה על ידי קולוניאליסטים ספרדים ופורטוגלים שככל הנראה תרמו להתפשטות המאטה באזור.

שתיית מאטה נפוצה במיוחד בכפרים במדינות ריו גראנדה דו סול, סנטה קטרינה ופרנה, ומזוהה עם תרבות ה"גאוצ'וס" (gaúchos).

בברזיל מכנים את המאטה בשם "שימראוו" (chimarrão) הבא מן המילה הספרדית "סימרון" (Cimarron), שמשמעותה "עשב פרא". קש המתכת נקרא "בומבה" (bomba), והכלי המכיל את המאטה נקרא "קויה" (cuia).

המאטה בדרום ברזיל הוא סמל מובהק של הכנסת אורחים, ונפוץ במיוחד בכינוסים משפחתיים ובחגים.

פרגוואי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדינה זאת הייתה כרנאה המקור של המשקה וממנה הוא התפשט הלאה, ועד היום הוא חלק מהתרבות היומיומית של חלק גדול מאוד מהאוכלוסיה. בפרגוואי מקובל לשאת תרמוס, מאטה ובומביז'ה לאורך היום, בשעות הבוקר המוקדמות מקובל לשתות אותו עם מים חמים ולקראת הצהריים והלאה עם מים קרים. מאוד מקובל ברחבי המדינה למלא בלי תשלום מים חמים בתרמוסים של אנשים המבקשים זאת במסעדות, בתי קפה ותחנות דלק. הכלי המשמש לשתייה שלו נקרא כאן גואמפה (Guampa).

סוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2009, קנתה סוריה כ 67% מכמות יצוא המאטה של ארגנטינה. סוריה כיום, היא היבואנית הגדולה ביותר במזרח התיכון של עלי המאטה. המסורת הסורית לשתית המאטה מקורה בהגירת האזרחים הסורים לארגנטינה בין השנים 1850-1860 בראיון שנערך עם אחד הסוחרים הארגנטינאים בשוק הארגנטינאי-ערבי, אמר הסוחר כי "המאטה כל כך פופולרי בסוריה, עד שארגנטינה שמה לה למטרה מיוחדת את סוריה כמדינת היצוא הכמעט רשמית שלה".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ז'רבה מאטה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בספרדית יש למילה cebador מספר משמעויות, כמו למשל אדם שמפתה חיות בר באמצעות מזון. בארצות שבהן שותים מאטה מכונה כך האדם שמכין את המאטה לשתייה ומוזג את המשקה לנוכחים.