מאק הארל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מאק הארל
Mack Harrell
אין תמונה חופשית
לידה 8 באוקטובר 1909
ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 29 בינואר 1960 (בגיל 50)
דאלאס, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 19381960 (כ־22 שנים)
מקום לימודים בית הספר ג'וליארד, מכון קרטיס למוזיקה, אוניברסיטת אוקלהומה סיטי עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק זמר, זמר אופרה, מחנך מוזיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה אופרה עריכת הנתון בוויקינתונים
סוג קול בריטון עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה כינור עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מאק הארלאנגלית: Mack Kendree Harrell, Jr.;‏ 8 באוקטובר 1909 סלסט, טקסס – 29 בינואר 1960 דאלאס, טקסס) היה זמר בריטון אופראי וקונצרטי אמריקאי, שנחשב לאחד מגדולי זמרי הליד ילידי אמריקה בדורו.[1]

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות ונעורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הארל נולד בסלסט, טקסס, לאסברי מאק קנדרי ומולי הארל. הוא היה הצעיר בארבעה ילדים, שני אחים ואחות. הוא גדל ולמד בגרינוויל, טקסס. החל בגיל 10 למד נגינה בכינור והמשיך בכך 12 שנים.

לימודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הארל למד כינור באוניברסיטת אוקלהומה סיטי. בהמשך זכה במלגה ללימודים במכון קרטיס למוזיקה בפילדלפיה, שם למד כינור אצל עמנואל צטלין. הוא הכיר את אשתו, הכנרת מרג'ורי פולטון, כשהיו שניהם סטודנטים במכון קרטיס. שם גם התגלתה איכות קול הבס שלו, והוא עבר מקרטיס לבית הספר ג'וליארד ללמוד זמרה אצל אנה א. שון-רנה (1942-1864), שהייתה תלמידה של פולין גארסיה-ויארדו ומנואל גארסיה. הארל סבר, שניסיונו בלימודי מוזיקה ככנר עשה אותו לזמר טוב מכפי שהיה עשוי להיות בלעדיהם.

ב-1939 התפרסם ספרו של הארל, "שעת הקודש של השירה: אוסף של שירי קודש לקול סולו המתאימים לטקסי התפילה של מדע הנצרות", בהוצאת המוזיקה קרל פישר.[2]

קריירה מקצועית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הארל הופיע לראשונה בבית העירייה של ניו יורק בשירת רסיטל של אריות אופראיות ולידר בשנת 1938. באותה שנה זכה בתחרות "אודיציה לאר" של מטרופוליטן אופרה (שקדמה לאודיציות המועצה הלאומית), זכייה שבעקבותיה הציע לו הטנור אדוארד ג'ונסון חוזה עם הלהקה. הופעת הבכורה המקצועית של הארל באופרה הייתה המטרופוליטן ב-16 בדצמבר 1939 בתפקיד "בּיטֶרוֹֹלְף" בטנהויזר של ריכרד וגנר. הוא שר עם להקת המטרופוליטן אופרה מדי שנה עד 1948, וחזר לעונות 1950-1949, 1954-1952 ו-1958-1957. בין התפקידים הרבים שמילא במטרופוליטן "אמפורטאס" בפרסיפל של וגנר, "ברון דופול" בלה טרוויאטה של ורדי, "קפטן בלסטרוד" ב"פיטר גריימס" של בריטן, "דנקאירו" בכרמן, "דודון" ב"תרנגול הזהב" של רימסקי-קורסקוב, "פיורלו" בהספר מסביליה של רוסיני, "פרדריק" ב"לאקמה" מאת דליב, "הראלד" בלוהנגרין, "קותנר" בהמייסטרזינגר מנירנברג, "לינדורף" בסיפורי הופמן של אופנבך, "מאזטו" בדון ג'ובאני, "פאפאגנו" בחליל הקסם, "פטר" בהנזל וגרטל של אנגלברט הומפרדינק, "שצ'לקאלוב" בבוריס גודונוב של מוסורגסקי ו"וולפראם" בטנהויזר, בין השאר.

הארל היה הראשון לשיר בתפקיד "שמשון", מול רג'ינה רזניק בתפקיד "דלילה", בהצגת הבכורה העולמית של האופרה "הלוחם" מאת ברנרד רוג'רס במטרופוליטן ב-11 בינואר 1947. הוא גילם גם את "ניק שדו" בדרכו של הולל מאת סטרווינסקי, בבכורה האמריקאית במטרופוליטן בפברואר 1953. אחרי 1954, חזר הארל למטרופוליטן רק עוד פעם אחת במהלך הקריירה שלו, בתפקיד "יוחנן" ב"סלומה של ריכרד שטראוס בשנת 1958. הייתה זו הופעתו ה-156 במטרופוליטן, ב-17 בפברואר 1958, עם אינגה בורך בתפקיד "סלומה".[3]

בשנת 1944 הופיע בהצגת הבכורה של "אודה לנפוליאון בונפרטה" מאת ארנולד שנברג (1942) לקריין, תזמורת מיתרים ופסנתר. הארל ביצע תפקידים עם מספר רב של להקות אופרה אחרות. ב-1940 שר בתפקיד "אלפיו" באבירות כפרית של פייטרו מסקאני ובתפקיד "פורד" בפלסטף של ורדי בשיקגו. במאי 1944 הופיע לראשונה באופרה של ניו יורק בתפקיד "ז'רמון" בלה טרוויאטה של ורדי, ושוב ב-1948, 1952-1951 ו-1959. ביצוע ראוי לציון שלו באופרה של ניו יורק היה בתפקיד רבי עזריאל באופרה "הדיבוק" מאת דייוויד טאמקין (1951) ו"פייר קושון" בהצגת הבכורה של הגרסה בת מערכה אחת ל"ניצחונה של ז'אן הקדושה" מאת נורמן דלו ג'ויו (1959). בספטמבר 1945 הופיע הארל לראשונה עם האופרה של סן פרנסיסקו בתפקיד "אסקמיו" בכרמן. הוא שר עוד כמה תפקידים עם להקה זו בעונת 1946-1945, בהם המפקח באביר הוורד של ריכרד שטראוס, "דאפרטוטו" בסיפורי הופמן של אופנבך, "פרננדו" בפידליו של בטהובן, "ז'רמון", "מרצ'לו" בלה בוהם של פוצ'יני, "ראמירו" ב"שעה הספרדית" של מוריס ראוול ו"סילביו" בליצנים מאת רוג'רו ליאונקוואלו, ועוד.[4] ב-1952 גילם את כריסטופר קולומבוס בבכורה האמריקאית של "כריסטוף קולומב" מאת דריוס מיו בקרנגי הול. ב-1955 גילם את "אולין בליץ'" בבכורה העולמית של "סוזנה" מאת קרלייל פלויד באוניברסיטה של פלורידה מול פיליס קרטין בתפקיד הגיבורה. ב-1956 שיחק בתפקיד "שאול" בבכורה האמריקאית של "דוד" של מיו בהוליווד בול, מול הרווה נלי.

בשנת 1954 נולד בנו, שיהיה לצ'לן הנודע לין הארל.[5]

משנת 1945 עד 1956 לימד הארל פיתוח קול בבית הספר ג'וליארדומ-1957 מעד 1960 לימד בסאות'רן מתודיסט יוניברסיטי. ב-1954 החליף את וולטר פפקה כמנהל פסטיבל המוזיקה של אספן, משרה בה נשאר עד מותו ב-1960.[6] בין תלמידיו הזמרים ויליאם בלנקנשיפ, מייקל טרימבל ובארי מקדניאל. הארל מת בדאלאס, טקסס, בגיל 50.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רוס פרמנטר, הניו יורק טיימס, "מוזיקה: מאק הארל ברסיטל - תוכנית הבריטון היא מחווה לקרל פרידברג", 30 באפריל 1956
  2. ^ The sacred hour of song, a collection of sacred solos suitable for Christian Science services, C. Fischer (1939) מאק הארל, באתר OCLC (באנגלית)
  3. ^ Metropolitan Opera Archives ארכיוני המטרופוליטן אופרה
  4. ^ San Francisco Opera Archives ארכיב האורה של סן פרנסיסקו
  5. ^ Mack Harrel Baritone) אתר באך קטטות, ביוגרפיה של מאק הארל, בריטון]
  6. ^ רוס פרמנטר, הניו יורק טיימס, "עולם המוזיקה: חבר אבד; מותו של מאק הארל פירושו פנים חדשות בפסטיבל אספן" 7 בפברואר 1960