מארי תרז, נסיכת צרפת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מארי תרז, נסיכת צרפת
19 בדצמבר 1778; ארמון ורסאי, צרפת - 19 באוקטובר 1851; וינה, אוסטריה (בגיל 72)
Marie therese charlotte de france.JPG
שם בשפת המקור Marie-Thérèse de France
שם מלא מארי תרז שרלוט
מדינה צרפת
מקום קבורה מנזר קסטניאביצה, גוריציה, איטליה
בן-זוג
שושלת בית בורבון
תואר דוכסית אנגולם
אב לואי השישה עשר, מלך צרפת
אם מארי אנטואנט
דוכסית אנגולם

מארי תרז, נסיכת צרפת (19 בדצמבר 1778 - 19 באוקטובר 1851), הידועה גם בתואר מארי תרז, דוכסית אנגולם, הייתה בתם הבכורה של לואי השישה עשר, מלך צרפת ורעייתו, המלכה מארי אנטואנט, והיחידה ממשפחתה ששרדה את המהפכה הצרפתית. עד לנישואיה בשנת 1799 ללואי אנטואן, דוכס אנגולם, בנו של שארל העשירי, מלך צרפת, היא נקראה בתואר מאדאם רויאל, השמור לבת הבכורה של מלך צרפת. יש המחשיבים אותה כאחת ממלכות צרפת, שכן באופן טכני כיהן בעלה בתפקיד המלך במשך עשרים דקות בשנת 1830, בין ויתורו של אביו על הכתר לבין ויתורו שלו עצמו.

ילדותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנסיכה מארי תרז בגיל 6

הנסיכה מארי תרז שרלוט נולדה בארמון ורסאי, ילדתם הבכורה של לואי השישה עשר, מלך צרפת ורעייתו מארי אנטואנט, שחיכו כמעט שמונה שנים מאז נישואיהם לילד. הנסיכה נקראה על שמה של סבתה, מריה תרזה, קיסרית האימפריה הרומית הקדושה, וכבתו הבכורה של המלך הצרפתי המכהן היא קיבלה את התואר מאדאם רויאל. מארי אנטואנט מינתה את חברתה הטובה, דוכסית פוליניאק כאומנת והמחנכת של מארי תרז, ומאוחר יותר גם של אחיה הצעירים.

המהפכה הצרפתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביוני 1789, בעוד הרוחות מחוץ לארמון סערו והמהפכה הצרפתית הלכה והתקרבה, חוותה הנסיכה מארי תרז טרגדיה אישית, כאשר אחיה בן השבע, לואי ז'וזף, דופן צרפת ואחותה התינוקת סופי מתו ממחלה בהפרש של שבועיים, חודש לפני הסתערות ההמון על הבסטיליה. ביולי, לאחר נפילת מבצר הבסטיליה, שלח המלך רבים מבני משפחתו וחבריו אל מחוץ לצרפת, בעוד שהוא בעצמו התעקש להשאר בממלכה יחד עם משפחתו. בין אנשי החצר שברחו לחו"ל הייתה גם אומנתה של מארי תרז, דוכסית פוליניאק, אותה החליפה בתפקיד לואיז אליזבת דה קרואי. פולין, בתה של לואיז אליזבת, הפכה לידידתה הקרובה ביותר של הנסיכה מארי תרז ונשארה קרובה אליה כל חייה. באוקטובר 1789 הסתער המון פריזאי על ארמון ורסאי והכריח את המלך ומשפחתו לעזוב את הארמון ולעבור להתגורר בארמון טווילרי תחת תנאי מעצר בית.

עם הדרדרותו של המצב הפוליטי בצרפת הגיעו המלך ומארי אנטואנט למסקנה כי חייהם וחיי ילדיהם היו בסכנה וכי הם יהיו בטוחים רק אם יברחו מפריז התוססת. ביוני 1791 ברחה המשפחה המלכותית, מחופשת לאצילים רוסים, מארמון טווילרי וניסתה להגיע לטירת מונמדי המלוכנית שבצפון מזרח המדינה, אולם המשמר הרפובליקני זיהה את המלך בעיר וארן, עצר אותו ואת משפחתו והחזיר אותם לפריז, שם נכלאו במבצר הטמפל. בינואר 1793 אביה של מארי תרז, המלך לואי השישה עשר, הוצא להורג באשמת בגידה במדינה. הנסיכה, שהייתה קרובה מאוד לאביה, הייתה שבורת לב ממותו.

מאסרה במבצר הטמפל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מארי תרז, דוכסית אנגולם

מארי תרז נשארה כלואה במבצר הטמפל יחד עם אמה ואחיה הצעיר לואי שארל (שהוכר כעת על ידי תומכי המלוכה כמלך לואי השבעה עשר), עד יולי 1793, אז הופרד המלך הצעיר מאמו ואחותו ונכלא בתא נפרד. בתאה של מארי תרז נותרו כעת שתי נשים נוספות - אמה מארי אנטואנט, ודודתה, הנסיכה אליזבת. מתוך השלוש הייתה מארי תרז היחידה ששרדה את משטר הטרור. באוקטובר 1793 נלקחה מארי אנטואנט לכלא הקונסיירז'רי באשמת בגידה וגילוי עריות עם בנה. המלכה לשעבר הוצאה להורג ב-16 באוקטובר. ב-9 במאי 1794 הוצאה מתאה הנסיכה אליזבת, אחותו של לואי השישה עשר, והוצאה להורג יום לאחר מכן, באשמת מתן עזרה לתומכי המלוכה הגולים.

במהלך כל שאר תקופת מאסרה, לבדה במבצר הטמפל, לא ידעה מארי תרז מה קרה למשפחתה. ב-11 במאי 1794 ביקר את הנסיכה בתאה מקסימיליאן רובספייר, אולם היא שוחררה רק לאחר ששכך משטר הטרור, בדיוק ביום הולדתה ה-17 (19 בדצמבר 1795), בתמורה להשבתם של מספר שבויים צרפתיים שנשבו על ידי אוסטריה. מארי תרז נלקחה לווינה, שם שוכנה בחצר המלוכה של בן דודה, פרנץ השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה.

החיים בגלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שהות קצרה באוסטריה עברה מארי תרז להתגורר בקורלנד (כיום בלטביה) יחד עם אחיו של אביה, שהכריז על עצמו כמלך לואי השמונה עשר והתגורר בשטחי האימפריה הרוסית כאורחו של הצאר פאבל הראשון. לואי, שלא היו לו ילדים משלו, רצה שאחייניתו תנשא לבן אחיו, לואי אנטואן, דוכס אנגולם, שהיה השני בסדר הירושה לכתר הצרפתי באותה התקופה (אחרי אביו, לעתיד המלך שארל העשירי). מארי תרז, ששאפה להיות שוב חלק מהמשפחה, הסכימה מיד. הזוג נישא בשנת 1799, אולם הנישואים היו עקרים.

משפחת המלוכה הצרפתית הגולה עברה להתגורר בבריטניה, שם העניק לה המלך ג'ורג' השלישי מגורים, עד נפילתו של נפוליאון בשנת 1814.

השיבה לצרפת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-6 באפריל 1814 הוכתר דודה של מארי תרז, לואי השמונה עשר, כמלך צרפת, לאחר נפילתו של נפוליאון. המשפחה המלכותית חזרה לפריז ב-28 ביולי 1815. השיבה לצרפת הייתה קשה למארי תרז. שלא כמו לואי ה-18, היא לא לקחה חלק במשחקים הפוליטיים שאפשרו לו לחזור לשלטון. רבים ממתנגדי המלוכה מן העבר, אלה שלקחו חלק פעיל ברצח אביה ואימה, הפכו את עורם על מנת לשמור על כוחם ועם שובו של לואי ה-18 לפריז עברו לעמוד לצידו. בעבור לואי ה-18 היה זה חלק מהמחיר שיש לשלם בעבור הכתר, אולם מארי תרז לא בטחה עוד בשום אדם ולא עסקה בפוליטיקה הצרפתית. היא הקפידה לא לקחת חלק באירועים, במסיבות או בחגיגות בהם לוקחים חלק מתנגדי המלוכה שהפכו את עורם, והיוותה תזכורת מהלכת יומיומית בעבור בני המשפחה ואנשי החצר למאורעות האיימים של המהפכה.

דוגמה לכך ניתן למצוא בהשתלשלות סיפורו של פושה, אחד ממתנגדיו הקולניים של לואי ה-16, אביה של מארי תרז, אשר חתימתו מתנוססת על גזר הדין שהוביל את לואי ה-16 לגליוטינה. יוסף פושה, שהשכיל להפוך את עורו שוב ושוב על מנת לשמור על כוחו בשלטונו של נפוליאון ולאחר מכן בשלטונו של לואי ה-18. כאשר מארי תרז שהתה בארמון המלוכה בשנית, פושה זכה להיות שר בממשלתו של לואי ה-18 ועל אף חלקו הניכר ברצח המלך והמלכה, הסכים לואי ה-18 לקבל את עזרתו בכיבוש כס המלוכה. בעבור בני המשפחה, אשר ברחו מוורסאי לפני שנתפסו, פושה היה נסבל, אך לא כך בעבור מארי תרז, אשר נוכחותו הייתה תזכורת למה שאיבדה. סופו של פושה היה בכך, שלאחר חוסר הסכמתה של מארי תרז לסלוח ולשכוח, דרשו כל בני משפחת המלך מלואי ה-18 שיגרש את אחד מרוצחי לואי ה-16. לואי ה-18, שאין לו עוד צורך בפושה לאחר כיבוש השלטון, מצווה לשלח את השר באמירה ש"יש למנוע מהדוכסית המסכנה את הדבר, שתהא צפויה תמיד לפגישה עם הפרצוף המתועב הזה"[1].

מארי תרז חזרה לצרפת עם מטרה אחת, והיא למצוא את אחיה, לואי שארל. היא שמעה את השמועות בדבר מותו, אולם בד בבד נשמעה הטענה כי לפני מותו הוחלף הנסיך הצעיר בילד אחר, לואי שארל נמלט מכלאו ולמעשה, המתחזה מת בכלא בעוד לואי שארל חי. על כן, מארי תרז מבלה את זמנה בחיפושים ובפגישות עם כל מי שיכול לספק לה מידע בנושא. היא ביקרה באתר בו הוא נפטר ובבית הקברות בו היו קבורים הוריה ודודתה אליזבת ודואגת להביא את הוריה למנוחה אחרונה - בינואר 1815 הוצאו הגופות המלכותיות מקברן ונקברו שוב בקבר המלכותי בבזיליקת סן דני.

במרץ 1815 חזר נפוליאון לצרפת והקים במהרה צבא שנועד להחזיר לו את השלטון, לואי השמונה עשר נמלט מהמדינה אך מארי תרז ובעלה, ששהו בבורדו באותה התקופה, החליטו להישאר ולארגן את הכוחות המקומיים להגן על העיר מפני תומכי נפוליאון. עד מהרה מגלה מארי תרז כי דווקא נוכחותה מסכנת את העיר, שכן נפוליאון מורה על מעצרה. מתוך חשש כי הצבא שיבוא אחריה יגרום לשפיכות דמים ולהרס של בורדו, היא מחליטה לעזוב את מולדתה בשנית להימלט לבריטניה, אך לא לזמן רב. המשפחה המלכותית שבה לצרפת לאחר תבוסתו של נפוליאון בקרב ווטרלו.

לואי השמונה עשר נפטר ב-16 בספטמבר 1824 ואת כתרו ירש אחיו הצעיר, שארל העשירי, חמיה ודודה של מארי תרז. לואי אנטואן, בעלה של הנסיכה, היה כעת יורש העצר לממלכה הצרפתית ומארי תרז קיבלה את התואר מאדאם לה דופין, השמור לרעייתו של יורש העצר הצרפתי. אולם תקופת שלטונו של שארל העשירי הייתה סוערת בשל דעותיו השמרניות והוא נאלץ לוותר על הכתר ב-30 ביולי 1830. בנו לואי אנטואן ואשתו, מארי תרז הופכים להיות מלך ומלכת צרפת לעשרים דקות, שכן לואי אנטואן נאלץ גם הוא לוותר על זכותו לכתר עשרים דקות מאוחר יותר. יש המגדירים את מארי תרז כמלכת צרפת בשל עשרים הדקות הללו, בהן בעלה היה רשמית המלך. את כס המלוכה ירש בן דודה של הנסיכה, לואי פיליפ, אולם על אף שהשלטון בצרפת נותר בידי המשפחה המלכותית, מארי תרז, בעלה ודודה החליטו לעזוב את צרפת ולא לשוב אליה.

הגלות האחרונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשפחה המלכותית לשעבר התגוררה באדינבורו עד לשנת 1833, אז המלך לשעבר החליט לעבור לפראג כאורחו של בן דודה של מארי תרז, פרנץ השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה ומארי תרז עברה עימם. לאחר מכן עברה המשפחה להתגורר באחוזה ליד גוריציה שבצפון מזרח איטליה. מארי תרז סעדה את דודה החולה, אבי בעלה, שנפטר בשנת 1836 ממחלת הכולרה. בעלה, לואי אנטואן נפטר בשנת 1844 ונקבר בגוריציה לצד אביו.

מותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מותו של בעלה עברה מארי תרז להתגורר בארמון פרוסדורף שמחוץ לווינה יחד עם אחיינה, אנרי, רוזן שמבור. היא נפטרה מדלקת ריאות ב-19 באוקטובר 1851 ונקברה לצד בעלה ודודה בגוריציה. על מצבתה היא קרויה "המלכה האלמנה של צרפת", התייחסות לשלטון בעלה למשך עשרים דקות.

אילן יוחסין[עריכת קוד מקור | עריכה]

לואי החמישה עשר, מלך צרפת
 
מריה לשצ'ינסקה
 
אוגוסט השלישי, מלך פולין
 
מריה יוזפה, ארכידוכסית אוסטריה
 
לאופולד, דוכס לורן
 
אליזבת שארלוט ד'אורליאן
 
קרל השישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה
 
אליזבת כריסטינה מבראונשווייג-וולפנביטל
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
לואי פרדיננד, דופן צרפת
 
 
 
 
 
מריה יוזפה, נסיכת סקסוניה
 
 
 
 
 
פרנץ הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה
 
 
 
 
 
מריה תרזה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
לואי השישה עשר, מלך צרפת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מארי אנטואנט
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מארי תרז, נסיכת צרפת


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ צוויג סטפן - פושה