מבצע וילי
מבצע וילי היה שם הקוד הגרמני למבצע הלא מוצלח של האס אס לחטוף את מלך הממלכה המאוחדת לשעבר והדוכס וינדזור, אדוארד השמיני ביולי 1940 כדי לגרום לו לעבוד עם פיהרר וקנצלר גרמניה, אדולף היטלר לאחר הכיבוש המתכונן של האיים הבריטים בידי הנאצים עם ההצלחה המתכוננת של מבצע ארי-הים.
היסטוריונים רבים סברו שהיטלר היה מוכן להכתיר הדוכס מווינדזור כמלך בתקווה להקים ממשלת בובות בריטית פשיטית[1]. מסמכים שנמצאו במרבורג ונקראו "תיקי מרבורג" (אנ'), במסמכים נמצא מברק של שר החוץ הנאצי, יואכים פון ריבנטרופ הצביע על כך שברצונם של הנאצים היה אכן להכתיר את אדוארד כמלך בובה של הנאצים[2][3]. מברק אחר מצביע על כך שהתוכנית להכתיר את ארדוארד למלך נדונה עם אדוארד עצמו.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
אדוארד השמיני, בנו של ג'ורג' החמישי הומלך בינואר 1936, לאחר שאביו מת. אדוארד רצה מאוד להתחתן עם האמריקאית ווליס סימפסון ומכיוון שההכנסייה האנגליקנית אסרה את הנישואים בגלל שהיא גרושה, הוא הדהים את העולם בכך שוויתר על כס המלוכה תוך פחות משנה מאז הכרתו לטובת אחיו ג'ורג' השישי, הדוכס מיורק, שהוכתר במקומו למלך. המלך לשעבר וגברת סימפסון נישאו בצרפת כדוכס והדוכסית מווינדזור. לאחר נישואיהם השניים סיירו בגרמניה הנאצית באוקטובר 1937 כאורחים אישיים של אדולף היטלר[4][5], ובבריטניה הונחו השערות שהשניים פרו-נאצים. הנסיעה מומנה על ידי ממשלת גרמניה הנאצית, שהאמינה שהדוכס הוא בעל ברית פוטנציאלי. על פי ביוגרף משפחת המלוכה אנדרו מורטון (אנ'), שצוטט בחדשות ה-BBC[6]. הדוכס העריך את ההישגים הכלכליים של המשטר הפשיסטי, כמו הפחתת האבטלה[7].
כאשר פרצה מלחמת העולם השנייה בספטמבר 1939, עם פלישת גרמניה הנאצית לפולין, הפך הדוכס לקצין קישור עם הפיקוד העליון של הצבא הצרפתי. הוא שימש למעשה כסוכן של המודיעין הבריטי, שרצו מידע על ההגנות הצרפתיות כנגד גרמניה: במיוחד קו מאז'ינו. הדוחות שלו נתנו הערכה מדויקת מאוד של חוסר המוכנות הצרפתית, אבל הם זכו להתעלמות מצד הפיקוד הבריטי. לאחר הכישלון הצרפתי במערכה על צרפת ועל ארצות השפלה וכניעתם לגרמניה הנאצית בקיץ 1940, אדוארד וסימפסון ברחו לספרד הנייטרלית דרך ביאריץ כדי להימלט מחטיפה על ידי הגרמנים.
ב-1940 אמר אדוארד כי "ב-10 השנים האחרונות גרמניה ארגנה מחדש את החברה שלה באופן מוחלט... מדינות שלא היו מוכנות לקבל ארגון מחדש שכזה של החברה שלהן ואת ההקרבות הכרוכות בכך, צריכות לשנות את המדיניות שלהן". בזמן השלטון הגרמני בצרפת, ביקש אדוארד מכוחות הוורמאכט להציב שמירה על נכסיו בפריז ובריביירה הצרפתית ונענה בחיוב[8]. בדצמבר 1940 התראיין אדוארד למגזין האמריקאי ליברטי במשכן המושל בנסאו. את תוכן הריאיון העביר המראיין, פולטון אוורסלר, לנשיא האמריקאי, פרנקלין דלאנו רוזוולט, בפגישה שערכו בבית הלבן ב-23 בדצמבר 1940[9]. הריאיון פורסם ב-22 במרץ 1941 ובו צוטט אדוארד באומרו ש"היטלר היה המנהיג הנכון וההגיוני של העם הגרמני" ושהגיע הזמן בו נשיא ארצות הברית צריך לגשר להסדר שלום באירופה. אדוארד מחה בטענה כי דבריו סולפו והוצאו מהקשרם.
המזימה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-23 ביוני, מסר שגריר גרמניה במדריד, אברהרד פון שטוהרר לשר החוץ הנאצי, יואכים פון ריבנטרופ ששר החוץ הספרדי, קולונל חואן בייגבדר אי אטיינסה, שאל כיצד להתמודד עם הדוכס, שהיה בדרכו לליסבון דרך ספרד, השניים דנו באפשרות לעצור אותו. ריבנטרופ הורה לפון סטותרר למחרת להעביר את ההצעה שהדוכס והדוכסית ייעצרו למשך שבועיים, אך דרש שלא ידעו שההצעה באה ממנו. שטוהרר השיב שבייגבדר יעשה כבקשת ריבנטרופ. שר החוץ הספרדי מסר לריבנטרופ ב-2 ביולי כי הוא נפגש עם הדוכס ודיווח על האנטגוניזם של הדוכס נגד משפחת המלוכה בשל היחס שניתן לאשתו ועל ביקורת שהביע נגד ראש הממשלה הבריטי, וינסטון צ'רצ'יל ומדיניותו בזמן המלחמה.
לאחר מכן המשיכו בני הזוג לליסבון, לשם הגיעו ב-3 ביולי. הממשלה הבריטית התבשרה על השיחה של הדוכס עם שר החוץ הספרדי וכתוצאה מכך החליט צ'רצ'יל לשלוח מכתב לאדוארד, שם ביקש ממנו לחזור לבריטניה, והסביר שאם לא יציית יהיה נתון למשפט צבאי (הדוכס היה בהדרגת מייג'ור גנרל ולכן היה בסמכותם של הבריטים להעמידו למשפט צבאי). זמן קצר לאחר מכן, שלח צ'רצ'יל מכתב בו הודיע לאדוארד שהוא ממנה אותו למושל איי בהאמה והורה לו להיכנס לתפקיד במיידי. אף על פי כן, בני הזוג ווינדזור שהו חודש בוילה של הבנקאי הספרדי, ריקרדו דו אספיריטו סנטו סילבה, שנאמר שיש לו אהדה פרו-נאצית.
השגריר הגרמני בליסבון, הברון אוסוולד פון הונינגן-הואנה, דיווח על כך לריבנטרופ ב-11 ביולי והוסיף כי הדוכס "מתכוון לדחות את עזיבתו זמן רב ככל האפשר...". ובעצם חזר על מה שדיווח שר החוץ הספרדי. ריבנטרופ שמח כשמע ששמע זאת, והדריך את השגרירות הגרמנית במדריד לנסות למנוע מהדוכס לנסוע לאיי בהאמה ואף לפעול להחזרתו לספרד. עוד הוא רמז כי "השירות החשאי הבריטי" עומד "להיפטר" מהדוכס ברגע שהגיע לאיי בהאמה.
למחרת, ב-12 ביולי, ראה פון שטוהרר את רמון סראנו סונייר, שר הפנים הספרדי, שהבטיח לערב את גיסו פרנסיסקו פרנקו במזימה בדרכה הבאה: הממשלה הספרדית תשלח את בנו של מיגל פרימו דה ריברה, מיגל פרימו דה ריברה ג'וניור שיזמין את הדוכס לציד, שם השניים ידנו על היחסים בין ספרד לבריטניה ובפרט ירמז לו על "הניסיון של השירות החשאי הבריטי לחסל אותו". התכנון של הספרדים היה שבמקרה ויסכים, הוא יקבל סיוע כספי (על פי הדיווחים, הופרשו כ-50 מיליון פרנק שווייצרי למשימה זאת[10]) כדי לאפשר לשמר אורח חיים הולם. היטלר הטיל באופן אישי את וולטר שלנברג לטפל במבצע.
תפקידו של שלנברג[עריכת קוד מקור | עריכה]
שלנברג, שזכה לעיטור צלב ברזל על תפקידו בתקרית ונלו שנה קודם לכן, טס מברלין למדריד, התייעץ עם פון שטוהרר, ואז נסע לפורטוגל כדי להתחיל לעבוד. התוכנית הסופית תהיה לפתות את בני הזוג להגיע מעבר גבול (בשיתוף פעולה של פקידי גבול משת"פים, מכיוון שלא היו להם דרכונים). כדי להפחיד את הבני הזוג ולשכנעם לעזוב את פורטוגל הוא ביצע מספר מעשים, בהם ארגון של אירוע יידוי אבנים על הוילה בו התארחו, תוך הפצת שמועה בין המשרתים שהבריטים אשמים. כמו כן, הנאצים שלחו זר פרחים לדוכסית בצירוף הודעה שהזהירה אותה מ"התחבולות של שירות הביון הבריטי". הנאצים תכננו לירות על חלונות הוילה ב-30 ביולי, אך החליטו לא לבצע זאת מחשש לפגוע נפשית בדוכסית.
באותו יום, שלנברג דיווח שסר וולטר מונקטון, ידיד ותיק של הדוכס, הגיע, לאחר שממשלת בריטניה הטילה עליו להודיע על כך שבכוונת הבריטים למנות אותו למושל הבריטי של איי בהאמה ולהעבירו לשם. פון הונינגן-הואנה הודיע לגרמנים כי ב-1 באוגוסט הדוכס מתכנן לעזוב את פורוטוגל. כאשר הדבר נודע להיטלר, הוא שחק בשלנברג להאיץ את תוכניות החטיפה בכל מחחיר.
להאיץ את הווינדזור לכיוון איי בהאמה בהקדם האפשרי. יתרה מכך, שגריר גרמניה דיווח שהווינדזור יעזוב ב-1 באוגוסט לרשות הבריטית הקטנה. לפי שלנברג בזיכרונותיו, כאשר נודע על כך להיטלר, הוא דחק בשלנברג להסיר כל העמדת פנים ולחטוף אותם על הסף.
כישלון המזימה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1 באוגוסט, יום עזיבתם של הדוכס והדוכסית את פורטוגל, ניסו פקידים פורטוגלים להשהות את הפלגת האנייה בנימוק כי בחפצי הזוג הונחה פצצה אך העניין נפתר בטרם הספיקו לחטוף אותם ותוכניתם של הנאצים נכשלה. בסופו של דבר, הדוכס והדוכסית עזבו את ליסבון על סיפון אוניית המסחר האמריקאית אקסקליבר, שסטתה במיוחד מנתיבה לניו יורק ועצרה לטובת הזוג בברמודה. מברמודה הם הפליגו ב-15 במאי לנסאו על סיפון אונייה של חברה בת של הרכבת הלאומית הקנדית והגיעו למקום יומיים לאחר מכן[11]. בכך, נסתם הגולל על הרעיון הנאצי לחטוף את הזוג.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Ziegler, p. 392
- ^ "Winston Churchill concealed WW2 files showing Nazi plot to restore Edward VIII to throne". Daily Express. 2017-07-20. נבדק ב-28 בדצמבר 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Deborah Dundas (2015-03-05). "Andrew Morton on the Duke and Duchess of Windsor and the Nazis | Toronto Star". Thestar.com. נבדק ב-2017-12-28.
- ^ Anthony Holden (19 באפריל 2015). "Princes at War by Deborah Cadbury and 17 Carnations by Andrew Morton". The Guardian. נבדק ב-28 בדצמבר 2017.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "When the Duke of Windsor met Adolf Hitler". BBC News. 10 במרץ 2016. נבדק ב-28 בדצמבר 2017.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "When the Duke of Windsor met Adolf Hitler". BBC News. 10 במרץ 2016. נבדק ב-15 בספטמבר 2020.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ King, Greg (במאי 2011). The Duchess Of Windsor: The Uncommon Life of Wallis Simpson - Greg King - Google Books. ISBN 9780806535210. נבדק ב-2017-12-28.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Roberts, Andrew (2000), Antonia Fraser (ed.), The House of Windsor, London: Cassell & Co., pp. 52, ISBN 978-0-304-35406-1
- ^ Morton, Andrew (2015), 17 Carnations: The Windsors, The Nazis and The Cover-Up. Michael O'Mara Books, ISBN 9781782434658
- ^ Cadbury, Deborah (2015-03-10). Princes at War: The Bitter Battle Inside Britain's Royal Family in the ... - Deborah Cadbury - Google Books. ISBN 9781610394048. נבדק ב-2017-12-28.
- ^ Ziegler, Philip (1990). King Edward VIII: The Official Biography. London: Collins. pp. 441–442. ISBN 0002157411.