מבצע מלט
קבוצת פליטים מסוריה עם סגל פיקוד חיל הים בבסיס חיפה. | ||||||||||||||
תאריכים | 1968–1972 (חמש שנים) | |||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
מקום | חוף לבנון | |||||||||||||
תוצאה | העלאת יהודים שחולצו מסוריה לישראל | |||||||||||||
|
מבצע מלט הוא מבצע שניהל "המוסד" משנת 1969 עד שנת 1972 להעלאת יהודים מסוריה לישראל.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]יהדות סוריה נרדפה על ידי השלטונות וזכתה ליחס עוין במיוחד מהפלסטינים שהגיעו לסוריה. לאחר מלחמת ששת הימים הייתה התעוררות ציונית בקרב יהדות סוריה שהתרכזה ברובה בחלב ובדמשק. צעירים וצעירות יהודים החלו בבריחה עצמאית לביירות בתקווה לעלות משם לישראל. קבוצה ראשונה של נערים עברה בתנאי סיכון דרך גבול הצפון, וזכתה לקבלת פנים של שר הביטחון משה דיין ואלוף פיקוד הצפון מוטה גור בבסיס בצת. עקב הסיכון הציע פעיל המוסד יצחק שושן, שכינויו אבו סחיק, להביאם בדרך הים.
הביצוע
[עריכת קוד מקור | עריכה]איש כמורה שהיה עובר בין ישראל וארצות ערב המליץ על מכר לבנוני שהיה ימאי חובב, בעזרתו הובאה דרך הים קבוצה ראשונה של נערים ונערות. את המבצע המשיך אחר כך יצחק שושן, שהרקע הקודם שלו כמסתערב בלבנון עמד לו להכיר היטב את התנאים, ולהביא לישראל, דרך הים, עוד ועוד קבוצות של נערים ונערות.
במבצע מלט העלה "המוסד" במהלך השנים 1969 ועד 1972 כארבע מאות יהודים שנמלטו מסוריה. היהודים, בעיקר נערים ונערות מהערים חלב ודמשק. היו חוצים את הגבול הסורי-הלבנוני ומגיעים ביוזמתם לביירות. בכל פעם שהתארגנה קבוצה של מספר יהודים נוצר קשר עם המוסד בנקודת ממסר באירופה. חיל הים היה מוציא כוח ימי שכלל ספינת דבור למפגש וספינות טילים לאבטחה מול חוף ביירות.
הנמלטים היו מתאספים בבית הכנסת מגן אברהם בביירות ומשם יוצאים לחוף. בחוף היה מקבל אותם איש קשר בעל ספינת מרוץ שהיה יוצא עימם אל הים הפתוח לפנות ערב. לאחר השקיעה היה הדבור מגיע בסמוך לחוף, מאתר את הסירה, מעלה את היהודים ועושה את דרכו בחזרה לנמל חיפה.
על המבצע בראשיתו פיקד אליעזר צפריר מטעם המוסד. על הכוח של חיל הים פיקדו קצינים בכירים החל בכך סא"ל גדעון רז שבתפקידו כמפקד שייטת הצוללות בהמתנה לחידוש הפעיל את הדבורים הראשונים. השם "מבצע מלט" נרשם רק לשלוש הגיחות הראשונות.
ההפלגות בוצעו במידור גבוה. נוהל הקרב הרגיל לא בוצע. לא יצאו פקודות כתובות גם לא נערך תחקיר ומפקד המבצע לא הוציא דו"חות מסכמים.
מקרים ותגובות
[עריכת קוד מקור | עריכה]באחת הפעמים עקב אי הבנה נוצר פיגור ביציאת הכח הימי למפגש. למשימה הוזנקו ספינות סער שמהירותן כפולה משל הדבור. ראש המוסד, צבי זמיר, באישורה של ראש הממשלה גולדה מאיר, יצא עם הכח הימי לאסוף את העולים.
המפגש עם סירת המילוט התקיים באיחור קטן. הנמלטים הועלו לספינת הטילים אך התקבצו כמפוחדים. כשיצאו לים נאמר להם שיגיעו לקפריסין. זמיר מתאר שדיבורים בעברית ובערבית לא עזרו. עד שהבריק לו רעיון ואמר ”שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד”. המשפט המסורתי שיכנע והרגיע שספינת הטילים היא ישראלית. סיפר על כך לראש הממשלה שהתרגשה גם היא[1].
יציאת ספינות חיל הים לאיסוף המעפילים נעשתה בצורה דיסקרטית ביותר. מפקדי פלגות משייטת ספינות הטילים יצאו עם ספינות בודדות מבלי לפרט את מטרת ההפלגה. למעשה לא התקיים נוהל קרב וגם כשחזרו לא מסרו דו"ח מסכם ולא נערך תחקיר. בכל מפגש הגיעו כעשרה מעפילים.
בשנת 1971 יצא סא"ל צבי גבעתי עם ספינת טילים למפגש מול חוף מערב בירות והביא משפחה יהודים מסוריה.
בהפלגה עליה פיקד מיכה לצרוס בהיות הדבור מול חוף בירות בשלב ההזדהות עם הסירה. פלט מקלע 0.5 צרור נותבים מעל לראשו. האירוע עבר ללא תגובה לבנונית הסירה התקרבה והנמלטים העפילו את הדבור. אך מאז סובל לצרוס מדרגת חרשות.
בהפלגה אחרת של מיכה לצרוס הייתה ידיעה מוקדמת שבין הנמלטים נמצאת אמו של נגד המשרת בחיל הים. הנגד שלא ידע על כך דבר הובא לנמל חיפה ונפגש עם אימו על הרציף. ההתרגשות הייתה רבה.
בשנת 1972 יצא מפקד חיל הים בנימין תלם למפגש מילוט על ספינת טילים. המבצע בפיקוד אלי רהב. המפגש התקיים וההזדהות עברה בהצלחה. אחת הנמלטות הייתה כבדה במיוחד ולא הצליחה להעפיל אל סיפון הסטי"ל. רס"ן גבי נוה ראש הלשכה ירד לסירה והרים דחף את המעפילה עד שעלתה לסיפון.
בצוותי כלי השיט הייתה מודעות לסבל שעברו הנמלטים בסוריה ובדרך. החוויה של קבלת הנמלטים לכלי השיט לראותם בשלב השחרור מכל תלאותיהם הייתה מרגשת ביותר לאנשי חיל הים.
סגירת הנתיב הימי
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעקבות פתיחת מלחמת האזרחים בלבנון השתלט הפת"ח על חלק מהחוף הלבנוני והמבצע נגדע. לאחר שהתאספו כמאה יהודים שהתארחו אצל הקהילה היהודית בביירות, השיג "המוסד" הסכמה של ממשלת לבנון להטיס את יהודי סוריה מלבנון לצרפת.
המשך מילוט
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנים 1972–2001 ניהלה מורה יהודייה מקנדה ג'ודי פלד-קר מערך הברחה למילוט משפחות יהודים מסוריה דרך הגבול הטורקי. הפעילות נעשתה במשך שנים תוך מידור מקסימלי. בשנת 2012 זכתה לאות הוקרה מנשיא המדינה שמעון פרס[2].
משפחות יהודיות מסוריה חיפשו ומצאו דרכים להימלט. בדרך כלל בגנבת הגבול לטורקיה ומשם בסיוע הסוכנות לישראל
-
מפקד בסיס חיפה, צבי תירוש במפגש עם עולים מסוריה שהוברחו בדרך הים. נוכחים סא"ל אלי רהב מפקד פלגת סער 4, וסא"ל חיים אברבנאל מהמודיעין הימי 1972.
-
שבתאי לוי (קצין) עם עולים מסוריה שהוברחו בדרך הים 1972.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- צבי זמיר ואפרת מס, בעיניים פקוחות: ראש המוסד מתריע: האם ישראל מקשיבה?, בהוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר, 2011, עמ' 85–86.
- יעקב עבדי ואחרים, הברחת יהודי סוריה, אח"י פלברה אגדות שקרו באמת, הוצאת בית החובל 2020, עמ' 290.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אייל תבור, סיפור הצלתם של 3000 מיהודי סוריה ע”י אשה מסתורית מקנדה - ג'ודי פלד-קר, מבט שני 2011.
- אות הוקרה לפלד קר על חילוץ יהדות סוריה, באתר ערוץ 7, 20 ביוני 2012.
- נעם טפר מבצע שושן- חילוץ מחוף אל חוף מבטמל"מ 64, אוקטובר 2012. עמ' 24–26.
- יהורם גאון, הבחורים מסוריה מראיין את רפי לוי מאנשי הדבורים. באתר "מישם", 19 בדצמבר 2015.
ביאורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ יצחק זמיר, עמ' 86.
- ^ אות הוקרה לפלד קר על חילוץ יהדות סוריה, באתר ערוץ 7, 20 ביוני 2012