אלי רהב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אליעזר רהב
Radm eli rahav.jpg
תא"ל (מיל) אלי רהב, בשירות מילואים, 2009.
לידה 23 בדצמבר 1940 (בן 77)
פתח תקווה, ישראל
השתייכות Badge of the Israel Defense Forces.new.svg  צבא הגנה לישראל
חיל הים הישראליחיל הים הישראלי חיל הים הישראלי
תקופת שירות 1958 -1985
דרגה תת אלוף (ים) תת אלוף
תפקידים צבאיים
מלחמות וקרבות
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
מלחמת לבנון הראשונה  מלחמת לבנון הראשונה
תפקידים אזרחיים
קבלן לעבודות נמלים

אלי רהב נולד 23 בדצמבר 1940 וגדל ברחובות, הוא קצין לשעבר בחיל הים. בתפקידו הבכיר ביותר בחיל היה ראש מספן הים בדרגת תת אלוף. לאחר השירות עסק בעבודות תשתית בנמלי ים ובהמשך היה לחוקר המורשת הימית של חיל הים.

ילדות ולימודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רהב נולד למשפחה שהגיעה למושבה רחובות בתחילת המאה ה-20. אביו, דב ליטמן, היה נגר עצמאי ובצעירותו ספורטאי אתלטיקה קלה בארגון הפועל; אמו, הוני לבית וורטיצקי זלצר, הייתה עקרת בית. רהב (שנקרא אז אליעזר ליטמן) התחיל ללמוד בבית חינוך לילדי עובדים בכיתתו למדו גם: עמוס כץ, לימים תת אלוף, קצין שריון ראשי ובעל עיטור המופת, ועמוס כרמל, לימים עיתונאי בדבר ובידיעות אחרונות.

רהב כקדט בתחילת הלימודים בבית הספר לקציני ים עכו, עם משפחתו 1954

כאשר בית החינוך עבר למשכנו החדש בצד הרחוק של המושבה, עבר רהב לבית הספר העממי שלימים נקרא ע"ש משה סמילנסקי, מנהלו הראשון. בית ספר זה הנחיל לתלמידיו גאוה רבה על כי רחובות לא נזקקה לחסדי הברון רוטשילד[1].

בעת שמרבית חברי הכיתה הצטרפו ל"מכבי", רהב בחר להצטרף לתנועה המאוחדת ולארגון הספורט "הפועל". בחופשות הקיץ הצטרף לחברת הנוער בקבוצת כנרת אצל משפחת ישראלי - אם המשפחה חיה ישראלי הייתה דודת אמו. רעיון הגשמה הקיבוצית ליווה אותו אך לא מומש.

מתוך סקרנות לעולם הגדול נרשם לבית הספר הימי שבאותה עת (1954) עבר מחיפה לעכו. רהב התקבל אף על פי שסבל מבעיית שמיעה: ביוני 1948 הופל מטוס מצרי מעל רחובות. המטוס התפוצץ, וכתוצאה מן ההתפוצצות נפגע רהב באחת מאזניו. הוא הצליח להסתיר את הבעיה ונמנה עם 45 שהתקבלו, מבין 200 מועמדים. התלמידים נקראו 'קדטים' ומהר מאוד למדו הקדטים שהמושג מביא עמו דרישות רבות מאוד. הקפדה על משמעת, הופעה, התנהגות במגמה לרכישת ערכי מנהיגות בים.

הלימודים בבית הספר ארכו ארבע שנים בהן שקד סגל בית הספר, בניהול רב חובל אנריקו לוי, מפקד הקדטים יהודה קלאוז, המורה לשיט עמנואל קלמפרר ואחרים, להחדיר לתלמידיו הרגלי סדר, עבודת צוות, ומסירות לשירות הימי. בנוסף לרכישת המקצוע הימי עמד רהב גם במבחנים לתעודת בגרות.

שירות במשחתות וטרפדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם סיום הלימודים בשנת 1958 התגייס רהב, עם כל המחזור, לקורס קצינים בבה"ד 1, אז במחנה סירקין. בסיום הקורס עברו הבוגרים לבסיס ההדרכה של חיל הים, והחלו בקורס חובלים (מחזור ז'). באוקטובר 1959 הוסמך רהב כקצין ים.

תפקידיו הראשונים היו על משחתות חיל הים. תחילה הוצב במשחתת אח"י אילת, במחלקת טורפדו ונגד צוללות. לאחר שנה בתפקיד נשלח לקורס קציני טנ"ץ בצי המלכותי הבריטי בפורטלנד. לקראת נסיעתו נדרש, כמקובל באותם ימים, לעברת את שם משפחתו. תוך חצי שעה היה עליו למסור את בחירתו. ישב על הרציף בכניסה לנמל ובעודו חושב, חלפה למולו הצוללת אח"י רהב (צ-73). כך בחר להחליף את שמו ל"רהב".

עם שובו הוצב במשחתת אח"י חיפה כמפקד מחלקת טנ"ץ. לאחר תפקיד זה עבר לשירות בטרפדות.

טרפדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שייטת הטרפדות

רהב הוצב כמפקד טרפדת באילת מסוף 1961 ועד אמצע 1965, ואז הוצב לפלגת הטרפדות בחיפה כמפקד טרפדת ט-204. במרץ 1966 קודם לדרגת סרן, ומונה לסגן מפקד פלגה 914.

בתפקיד זה גיבש יחד עם מפקד הבסיס, אל"ם יצחק גזית, את העיקרון כי בכל פעם שספינה יוצאת לים היא תהיה כשירה לקרב. המוכנות מתבטאת לא רק בכשירות מערכות ההשטה, הניווט ואמצעי הלחימה, אלא גם במודעות הצוות לכוננות לחימה וסגל הבסיס לאחריות על השילוח. עיקרון זה הנחה את רהב בכל תפקידיו.

מלחמת ששת הימים וקרב רומני[עריכת קוד מקור | עריכה]

במלחמת ששת הימים פיקד רהב על כוח טרפדות שפעל בים התיכון. מיד לאחר המלחמה התארגן חיל הים לסיורים לאורך חופי חצי האי סיני, לצורך אבטחת החוף. לאחר המלחמה החלו ספינות מכמורת ישראליות לפקוד את חופי סיני העשירים בדגה, שהיו סגורים בפניהן לפני המלחמה. גם הדייגים המצריים לא השלימו עם אובדן אזורי הדיג והמשיכו לדוג באזור. בתחילת יולי 1967 התברר לישראל שחיל הים המצרי מבצע סיורים ליליים חשאיים של כלי שיט מלחמתיים מול חוף סיני מעבר לקו הפסקת האש ועד סמוך לאל עריש. נוכחות מצרית חמושה, מזרחית לקו הפסקת האש, סיכנה את ספינות הדיג הישראליות ואת כוחות צה"ל בסיני.


Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קרב רומני (קרב ימי)

בתגובה לסיורים הליליים המצריים לאורך חופי סיני החליט מפקד חיל הים, האלוף שלמה אראל, לשנות את שגרת הסיורים ולקיימם בשעות החשיכה, ולהפוך אותם למעשה למארב. ב-11 ביולי 1967 הביא סיור מסוג זה לתוצאות, כאשר כוח של שתי טרפדות (אח"י "דיה", ט-204, ואח"י "איה", ט-203) בפיקוד רהב, בליווי המשחתת "אח"י אילת" בפיקוד סא"ל יצחק שושן, נתקלו בשתי ספינות טורפדו מצריות מול חופי רומני, בצפון סיני. בקרב שהתפתח, שנודע בשם "קרב רומני", הוטבעו שתי ספינות הטורפדו המצריות, האחת על ידי הטרפדות והשנייה על ידי המשחתת[2].

ספינות סער[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ספינות סער

לאחר המלחמה קיבל רהב הודעה שהוא מתוכנן לשמש כקצין נשק בספינה השלישית אח"י מזנק תקן סרן. רהב שבתפקידו כסגן מפקד פלגת הטרפדות לא נראה שיחזור להיות בתפקיד שאינו פיקוד על ספינה. כמו כן היה בתקן רס"ן והמשמעות הייתה ירידה בדרגה.
מפקד חיל הים אברהם בוצר חזה שלא ימצאו קציני ים ותיקים בכמות מספקת לאיוש כל הספינות בבנייה ושינה את התקן למפקדי ספינת טילים מדרגת סא"ל לדרגת רס"ן.
ב-15 ביולי 1968 מונה רהב למפקד אח"י חיפה, החמישית בסדרת סער 2, שהייתה עדיין בבנייה. רהב נשלח למספנה בשרבורג שבצרפת כדי להצטרף לאח"י אילת (סער 2) בפיקוד אלי לוי, ושימש בה כקצין משמרת גשר בהפלגה משרבורג לישראל.
נתיב ההפלגה כלל שלושה קטעים של כ-1000 מיל ימי - במהירות 30 קשר, עם כניסה לתדלוק בגיברלטר ובאוגוסטה סיציליה. ההפלגה עברה ללא חוויות מיוחדות. רהב חזר לאח"י חיפה (סער 2) בשרבורג בחודש האחרון ערך את ניסויי הים של הספינה ולמד לתמרן איתה.
יציאת אח"י חיפה (סער 2) משרבורג נעשתה לפי כללי הימאות הטובה והנוהלים המחייבים. כולל פגישת פרידה אצל האדמירל הצרפתי מפקד הזירה. להפלגה הצטרף רס"ן יעקב ניצן שתוכנן לפקד על אח"י עכו.אך במפרץ ביסקאיה נתקלה הספינה בגלי עומק גבוהים והתקשתה להתקדם על הנתיב. לא ניתן היה להפליג ב-30 קשר בגלל חבטות בתחתית. בהקטנת המהירות התחפר חרטום הספינה ומים שטפו בעוצמה את הסיפון וכיפפו את מגן הגלים.
רהב החליט להיכנס לנמל לוריין (ברטאן) בכוונה להמתין יממה ולתת לים להירגע. מפקד השייטת הדר קמחי הגיע למקום העריך את המצב וקבע להקדים את היציאה. לאחר כ-8 שעות המשיך בהפלגה. הים היה גבוה אך ניתן היה להתקדם וכך הגיעה הספינה לגיברלטר. לאחר מנוחה של יממה יצאה לדרך לנמל אוגוסטה שם התקבלה הספינה בחביבות על ידי הצי האיטלקי והמשיכה לנמל חיפה.

תאונה קטלנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל הותקנה בספינה לראשונה מערכת טילי גבריאל. בעת האימונים הראשונים בהפעלת תותח 40 מ"מ שהיה מוצב על הספינה אירעה תאונה קטלנית שבה נהרג טוראי איתן שאול. רהב הלך אישית להודיע למשפחה והביא את האב לראות בדיוק את המקום בו התרחשה[3].
רהב נשלח לדווח לרמטכ"ל, רב אלוף חיים בר-לב בהנחה שיודח מפיקוד. הרמטכ"ל הביע את חוסר שביעות רצונו המוחלט, אך בהמלצת מפקד חיל הים אלוף אברהם בוצר, החליט בר-לב להשאיר את רהב בפיקוד על אח"י חיפה (סער 2). רהב הפנים עמוק את האירוע ומאז הקדים לראות סכנה אפשרית. זו הייתה הפעם היחידה שבה היה רהב אחראי כמפקד על אסון.

בסיס הדרכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספטמבר 1970 מונה כמדריך ראשי בבסיס ההדרכה של חיל הים. חיל הים היה בעיצומו של תהליך קליטת ספינות הטילים החדשות, ורהב היה אחראי על החלפת נושאי ההכשרה - מנושאים שעסקו בעיקר בהפעלת משחתות, למקצועות ספינות הטילים. בסיס ההדרכה של חיל הים קלט את השיטות החדשות שפותחו אז במחלקת ההדרכה להגדרת מטרות אופרטיביות להדרכה. כן נערכו ביקורים בכל בסיסי ההדרכה של צה"ל, ואומצו נהלים שונים שהתקיימו בהם. במקביל לתפקיד זה למד לתואר ראשון בכלכלה באוניברסיטת חיפה וסיים את לימודיו בהצטיינות.

קליטת ספינות סער 4[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1 במאי 1972 מונה למפקד פלגת ספינות הטילים מדגם סער 4, והוטלה עליו המשימה להביא את שתי הספינות החדשות, אח"י רשף ואח"י קשת, שנבנו באותה עת במספנות ישראל, לכשירות מבצעית. לאחר ההבאה לכשירות מבצעית היה רהב אמור להעביר את שתי הספינות לבסיס חיל הים בים האדום, בהפלגה סביב יבשת אפריקה.
לשם לימוד התנאים באוקיינוס ההודי נשלח רהב בנובמבר 1972 לדרום אפריקה והפליג מנמל דרבן (דרום אפריקה) באניית צים 'א.מ. נהריה' לאילת.

השמדת סירת מחבלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף לתפקידו בהשלמת בנייתן של הספינות החדשות, שולב רהב בפעילות שייטת ספינות הטילים, בפיקודו של אלוף משנה שבתאי לוי (לימים תת-אלוף וסגן מפקד חיל הים). בליל 7 בספטמבר 1972 יצא רהב כמפקד מחליף על ספינת סער 3 אח"י חנית לסיור מניעה מול חוף דרום לבנון. במכ"ם התגלתה מטרה קטנה, וכאשר התקרבה אליה הספינה הישראלית כדי לזהותה נורתה מן הסירה רקטת RPG-7 שפגעה בתורן. המטרה התגלתה כסירת מחבלים שהייתה בדרכה לביצוע פיגוע בשטח ישראל. רהב הרחיק את "אח"י חנית" מטווח הנשק הקל שעל הסירה, נערך מחדש בחסות החשיכה, פתח באש והשמיד את הסירה על כל אנשיה. הייתה זו הפעם הראשונה שבה הופעל בקרב לילי בהכוונת מכ"ם תותח ספינות הטילים, תותח אוטומטי מדגם אוטו-מלרה (Oto Melara)‏ 76 מ"מ. הייתה זו גם התגובה המיידית של חיל הים לטבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן שהתרחש יומיים קודם לכן.

הובלת פושטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במבצע אביב נעורים, שהתקיים בליל 9 באפריל 1973, הופעלו כל ספינות השייטת. רהב נקרא לפקד על זוג ספינות אח"י אילת בפיקוד אילן שדה ואח"י חרב, שמשימתן הייתה הורדת לוחמי סיירת מטכ"ל בפיקוד אהוד ברק, בסירות גומי, בפיקוד דני אבינון. ואיסופם לאחר שפשטו על בתי מנהיגי המחבלים בביירות. רהב ביצע אישית את תזמון פעילות סירות הגומי. שהגיעו לחוף בו זמנית עם חזרת הפושטים ופינו אותם ללא השהיה.

מלחמת יום הכיפורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הזירה הימית במלחמת יום הכיפורים

במלחמת יום הכיפורים היה רהב מפקד פלגה בשייטת ספינות הטילים בדרגת סגן אלוף. הפלגה בפיקודו כללה את שתי ספינות הטילים מסדרת סער 4. צוותי ספינות פלגת סער 4 ניצלו את השהות במספנה לאימונים רבים. בקרב לטקיה הייתה אח"י רשף ראשונה לפגוע בתותחים בטרפדת סורית וראשונה לפגוע בטילים בשולת מוקשים. בקרב דמיאט הייתה אח"י קשת הראשונה לפגוע בטילים בספינת אוסה (ספינה) מצרית. ספינות הסער 4 שפעלו יחדיו הדליקו את מיכלי הבניאס והמשיכו לפעול היטב לכל אורך המלחמה.
רהב פיקד על "אח"י קשת" ו"אח"י אילת" בקרב פורט סעיד, ועל "אח"י רשף" ו"אח"י קשת" בקרב דמיאט[4]. בקרב זה הוטבעו שלוש ספינות טילים של המצרים. ספינות הטילים השיגו שליטה ימית מלאה בזירת הים התיכון וניצלו אותה גם לצורך הפגזת מתקני חוף שונים, ובהם הפגזת מתקני הדלק בחוף בניאס, על ידי כוח של כמה סטי"לים ובהם הפלגה בפיקודו של רהב[5].

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אח"י קשת

משימה חשובה של חיל הים במהלך המלחמה הייתה אבטחת נתיבי הים לישראל. ספינות סער 4 שהיו בעלות הטווח הרחוק ביותר נשלחו למרכז הים התיכון כדי להגן על אוניות הסוחר שהפליגו לישראל. עצם הופעתן של הספינות, שהוכיחו את יכולתן בקרבות הטילים, באזור סיציליה, הרתיעה את המצרים, ומשחתת מדגם סקורי שהייתה באזור התרחקה ללוב.

שייטת ספינות הטילים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שייטת ספינות הטילים

ב-27 ביוני 1974 הועלה רהב לדרגת אלוף משנה ומונה למפקד שייטת ספינות הטילים. הוא שימש בתפקידו זה עד 30 במרץ 1976. השייטת הייתה באותה תקופה במיטבה, לאחר ההצלחות במלחמת יום הכיפורים, וזכתה לביקורם של אורחים רבים מן הארץ ומחו"ל. עיקר פעילותו של רהב כמפקד שייטת הייתה יישום לקחי קרבות הטילים ומעקב אחר קליטת ספינות הטילים בזירת ים סוף. וכן ערכו מבצעים משולבים עם שייטת 13 כנגד המחבלים[6].

הפלגה לארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מבצע פעמון החירות

עם סיום תפקידו יצא רהב עם שתי ספינות סער 4, אח"י תרשיש ואח"י יפו, למבצע פעמון החירות- הפלגה לארצות הברית, שחגגה אז את יובל 200 השנים להיווסדה. לאחר סיום הביקור בארצות הברית ערכו הספינות ביקור בנמל קרטחנה בקולומביה, להצגת היכולת לציי דרום אמריקה[7]. מאוחר יותר נרכשו מספר ספינות סער 4 וסער 3 על ידי הצי הצ'ילאני.
Naval Command College
רהב המשיך עם הספינות בדרך חזרה עד גיברלטר, שם מסר את הפיקוד לרס"ן שאול חורב. משם טס רהב ל'מכללה לפיקוד של הצי האמריקאי' בניופורט, רוד איילנד, לשנת לימודים.

מפקדת חיל הים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם שובו של רהב לישראל מונה לתפקיד ראש מחלקת אמצעי לחימה במפקדת חיל הים. המחלקה האחראית על הגדרת הצורך והאיפיון של האמצעים בשימוש בחיל ופיתוח מערכות הנשק העתידיות. בתפקיד זה נמצא מ-יולי 1977 עד ינואר 1979.

פיקוד על זירת חיפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2 בפברואר 1979, הועלה רהב לדרגת תת-אלוף וקיבל את הפיקוד על בסיס חיפה. רהב הנהיג בו שורה ארוכה של שיפורים, שנבחנו במעקב יום-יומי על פי דיווחי היציאה של הספינות לים, על פי העיקרון "כל ספינה היוצאת לים תהיה כשירה לקרב."

הלחימה במחבלים מלבנון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בצד העבודה הארגונית והניהולית, התברר מיד כי הלחימה במחבלים תהיה המשימה העיקרית. ב-22 באפריל 1979 חדרו מחבלים לנהריה ורצחו שוטר, אב ותינוקת. ועדת החקירה של מצ"ח מצאה שכל הכוחות היו עירניים ועשו ככל יכולתם, אך לא הצליחו למנוע את החדירה; זאת, משום שבליל החדירה שררו תנאים שלא איפשרו לתצפיות מערך הגילוי, בטכנולוגיה שהייתה אז, להבחין בסירת הגומי של המחבלים.

האירוע הקשה היה זרז לשדרוג מערכות כללי בבסיס חיפה וכולם נרתמו להתחדשות ושיפורים מחויבים: חשיבותו של קצין המודיעין הזירתי הועלתה לרמה של מפקד פלגה. נעשו שינויי מיקום של מפקדות הפלגה הטכנית והתחזוקה, הוקם מוקד טכני לוגיסטי וכלי הרכב שהקצבתם לבסיס נעשתה לפי תנאי שירות חולקה בשעות העבודה לשימוש הפלגה הטכנית. נוספה תצפית מכ"ם בראס ביאדה מעבר לגבול לבנון ותצפית נוספת בחוף נחשולים שסגרה את הפער במרכז קטע החוף בין חיפה לחדרה.
המאמצים נשאו פרי: בעת כהותנו של רהב הצליחו כוחות הבסיס למנוע תשעה ניסיונות חדירה של מחבלים מהים. מערך הגילוי החופי, סיורי הדבורים וספינות הטילים, הצליחו לסכל את כל החדירות ולשמור על הביטחון השוטף בחוף.

ביקור סאדאת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת פיקודו של רהב זכה בסיס חיפה לארח ביקורים של כלי שיט מציים ידידותיים רבים. ביקור חשוב במיוחד היה ארוח אוניות הצי המצרי שליוו את אנוואר סאדאת בביקורו השני בארץ (4–7 בספטמבר 1979). בסוף שנת 1979 קלט בסיס חיפה מחדש שש ספינות טילים אשר פינו את בסיס מפרץ שלמה.

בפיקוד על הבסיס נעזר רהב בהפעלת תיבת דאר שבה כל איש צוות יכול היה להעלות טרוניות, השגות וגם הצעות לשיפור, ישירות למפקד הבסיס. לקראת יום העצמאות נעשה דירוג הצטיינות שבו השתתפו כל החיילים. הנבדקים שעברו את ההישג הנדרש קיבלו תעודות הוקרה ממפקד הבסיס. בעל הניקוד הגבוה ביותר נשלח כחייל מצטיין לבית הנשיא. בסיס חיפה זכה לשבחים על כי הכפיל את מספר "נערי רפול" - מקא"ם - שנקלטו בהצלחה בבסיס חיפה.

ראש מספן הים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הזירה הימית במלחמת לבנון הראשונה

ב-18 במאי 1981 מונה רהב לראש מספן הים, המספן האחראי לפעילות המבצעית, לפעילות האימונים, להדרכה ולפעילות השוטפת של חיל הים. בתפקיד זה ניהל את פעולות חיל הים במהלך מלחמת לבנון הראשונה.

במלחמה זאת הופעל חיל הים במלוא עצמתו, למשך זמן ארוך. החיל עמד היטב בכל המשימות שהוטלו עליו: ספינות הסער בודדו את זירת לבנון מהתערבות סורית, הנחתות העבירו רכב משוריין להנחתה בחופי לבנון תוך איגוף התנגדות המחבלים בצור ובצידון, ואף הנחיתו כוחות מצפון לביירות. תותחי ספינות הסער הנחיתו אש על מוצבי מחבלים בחוף בהיענות מהירה לדרישת הכוחות בחוף ובמדויק. צוללות תצפתו על הנמלים וכוחות שייטת 13 פשטו מהים. חיל הים היה מוכן היטב לפעילות המבצעית, וביצע באופן מלא את כל הפעילות המבצעית ודרישות שיתוף הפעולה עם כוחות הקרקע, ואף הקדים אותן. רהב השתתף בניהול הלחימה עד חודש ספטמבר 1982.

מכללה לביטחון לאומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוקטובר 1982 סיים את תפקידו כראש מספן הים ועבר למכללה לביטחון לאומי, כמדריך ותלמיד בו זמנית. ריכז את נושא כלכלת ישראל. רהב ניצל את התקופה במכללה למחקר היסטורי של תוכנית בניין הכוח הימי, "ספינות סער", שמימושה הביא לניצחון בקרבות הטילים בזירה הימית במלחמת יום הכיפורים. באוגוסט 1985 פרש רהב לגמלאות.

לאחר השחרור מצה"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ייעוץ ביטחוני - עם שחרורו החל רהב לפעול במסגרת עצמאית. לאחר תקופה קצרה בסיוע לשיווק ביטחוני של מערכות אמל"ח.
  • עבודות ימיות - בשנת 1992 עבר לתחום עבודות נמלים. נרשם כחברה קבלנית תיקן רציפים הציב מצופים והפעיל אניית מחפר לתחזוקת עומקים ופרויקטים אחרים.

חינוך מורשת ימית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמותת בוגרי קציני ים - בשנת 2006 נבחר רהב כיו"ר עמותת הבוגרים של בית הספר לקציני ים עכו, ופעל בה יחד עם חברו רב חובל צבי מריאנסקי. הוא מילא תפקיד זה עד חודש ספטמבר 2014 שאז מסר את הניהול לתא"ל מיל' רפי אפל אך המשיך להיות בקשר קרוב עם הבוגרים וסגל בית הספר.
מורשת ימית - העיסוק במורשת הימית בו החל בהיותו בעמותת הבוגרים נעשה עיסוק עיקרי. ותרומתו באה לידי ביטוי באתר משמר המורשת הימית ובערכי הזירה הימית בויקיפדיה העברית.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לרהב שבעה ילדים. נישא לשולמית ממשפחת ווליניץ וממנה לו שני בנים גל ועמית. ב-1977 נישא בשנית לאפרת ממנה נולדה הבת דונה. באפריל 1985, אימצו בנות תאומות, אנה ואלמה. שתיהן שירתו בחיל הים, וכיכבו בסרטה של נילי טל, "הנערות מברזיל"[8]. אפרת רהב נפטרה בדצמבר 1999 ורהב נישא בשנת 2004 לאלנה ממשפחת פידאייב, שהביאה עמה בן ובת.

פרסומים שכתב[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • RADM Eli Rahav, Missile Boat Warfare: Israeli Style United States Naval Insitute Proceeding, 1986

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אלי רהב בוויקישיתוף

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רס"ן עמנואל פז (מימין) מקבל את פלגת השליטה של בסיס חיפה מסא"ל מייק אלדר (משמאל) בברכת מפקד הבסיס תא"ל אלי רהב (במרכז), ברקע צוקי ראש הנקרה.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ משה סמילנסקי, רחובות ששים שנות חייה, הוצאת המועצה המקומית רחובות, 1950
  2. ^ מקור - סא"ל יצחק שושן: הקרב האחרון של המשחתת אילת. ע 206, ספרית מעריב, 1993
  3. ^ חברי שאול איתן ז"ל שמעון שני על חברו לצוות שנהרג בתאונת אימונים באח"י חיפה, באתר משמר המורשת הימית.
  4. ^ מקור- אברהם רבינוביץ, ספינות שרבורג, 211-213, הוצאת אפי מלצר, 2001.
  5. ^ מקור- אלוף שלמה אראל, לפניך הים. עמ' 317, 318, הוצאת משרד הביטחון, 1998
  6. ^ מקור מייק אלדר, שייטת 13, ע' 527, 534, 572, ספרית מעריב, 1993.
  7. ^ אנני אלרועי, "פעמון החירות", בין גלים, ספטמבר 2013, עמ' 39-34
  8. ^ זאב גלילי, הסרט "הילדות מברזיל", ‏25 במאי 2007