מרדכי גור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף מוטה גור)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מרדכי גור
Flickr - Israel Defense Forces - 10th IDF Chief of Staff Mordechai "Motta" Gur.jpg
תאריך לידה 6 במאי 1930
מקום לידה ירושלים
תאריך פטירה 16 ביולי 1995 (בגיל 65)
מקום פטירה תל אביב, ישראל
כינוי מוֹטה
השתייכות ההגנה
פלמ"ח
IDF new.png  צבא הגנה לישראל
תקופת שירות 1943 - אפריל 1978
דרגה רב אלוף  רב אלוף
תפקידים צבאיים
מלחמות וקרבות
מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות
פעולות התגמול
מלחמת סיני  מלחמת סיני
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
מבצע ליטני
עיטורים
עיטור העוז  עיטור העוז
תפקידים אזרחיים
סופר, חבר הכנסת, שר
מרדכי גור
מרדכי גור
תמונה זאת מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
תאריך לידה 6 במאי 1930
תאריך פטירה 16 ביולי 1995 (בגיל 65)
ממשלות 21, 22, 23
כנסות 10 - 13
סיעה המערך (השני), מפלגת העבודה
תפקידים בולטים

מרדכי ("מוטה") גור (6 במאי 1930 - 16 ביולי 1995) היה איש צבא, פוליטיקאי וסופר ישראלי, אשר כיהן כרמטכ"ל העשירי ולאחר מכן כחבר הכנסת ושר בממשלות ישראל. נודע כמפקד חטיבה 55 שכבשה את העיר העתיקה במלחמת ששת הימים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרדכי גור נולד בירושלים למשה ולטובה גורבן[1]. התחנך בתיכון ברחובות. בגיל 13 הצטרף לשורות ההגנה בה מילא תפקידים שונים ובהם מפקד גדנ"ע.

שירות צבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

גור התנדב לפלמ"ח, עבר הכשרה כלוחם וכמפקד כיתה. הוא לחם במלחמת העצמאות, תחילה כמפקד יחידת ג'יפים בגדוד הפשיטה התשיעי, ובמהלכה מונה למפקד מחלקה בגדוד התשיעי של חטיבת הנגב[2]. בשנתיים שלאחר תום המלחמה שירת בנח"ל. למד מדעי הרוח והמזרח באוניברסיטה העברית בירושלים במקביל להמשך שירותו. התנדב לצנחנים ושירת כמפקד פלוגה (מ"פ) תחת פיקודו של אריאל שרון[3], ופיקד עליה בין היתר במבצע חץ שחור[4] ובפעולת התגמול בחאן-יונס (1955), בה נפצע וזכה לציון לשבח מטעם הרמטכ"ל משה דיין, שהומר אחר כך לעיטור העוז[5]. לאחר מכן מונה למפקד של גדוד הנח"ל המוצנח, ובתפקיד זה השתתף במבצע שומרון ולאחר מכן במבצע קדש, שבו לחם בקרב המיתלה, וב-2 בנובמבר צנח בראש גדודו בא-טור[6]. ב-1957 התמנה לסגן מפקד יחידות הצנחנים. לאחר כשנה יצא ללימודים באקול מיליטר, בית-הספר הגבוה למלחמה בפריז. בשובו לישראל, לאחר מספר חודשים בתפקיד הדרכה במכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה קיבל את הפיקוד על חטיבת גולני (19611963). במסגרת תפקידו זה פיקד על פעולת התגמול בנוקייב.

לאחר ששימש כראש מחלקת מבצעים באגף המטה ומונה במקביל לתפקידו כמפקד המכללה לפיקוד ולמטה (החל מ-1965), מונה למפקד חטיבה 55, חטיבת מילואים של הצנחנים (1966), בראשה יצא למלחמת ששת הימים. החטיבה, שהייתה אמורה להשתתף בקרבות בחצי האי סיני, הוסטה לירושלים ולאחר שרשרת של קרבות קשים, ביניהם אלה שבבית הספר לשוטרים ובגבעת התחמושת, שיחררה את ירושלים המזרחית ובכללה את הכותל המערבי. כשש שנים לפני הפריצה לעיר העתיקה 'ניבא' מוטה גור בנוכחות הרב גורן כי הוא יהיה הראשון לפרוץ אל העיר והרב גורן עמו. הוראתו של גור בכניסה לחומות העיר העתיקה, דרך שער האריות, "סע בן צור[7], סע!" כמו גם הכרזתו הנרגשת בסוף הקרב כי "הר הבית בידינו" נחרתו בזיכרון הקולקטיבי הישראלי של מלחמת ששת הימים.

לאחר המלחמה נסע למשכן האומות המאוחדות והשתתף במאמץ ההסברתי של ישראל בארגון. אחר כך שב לישראל, קיבל דרגת תת-אלוף ואת הפיקוד על כוחות צה"ל ברצועת עזה ובצפון סיני. גור היה מפקד אוגדה (עוצבת עמוד האש) בעת שמונה לאלוף פיקוד הצפון בדצמבר 1969. תקופת כהונתו (הראשונה) בפיקוד הצפון התאפיינה בחדירות מחבלים מגבולות לבנון וסוריה ואף בפעילות של צבא סוריה הסדיר. צה"ל הגיב על כך בפריצה לסוריה ולפתחלנד ובהיאחזות בהר דב[8]. בין המבצעים עליהם פיקד היו מבצע קלחת 2 ומבצע ארגז[9], בתפקידו הבא היה נספח צה"ל בשגרירות ישראל בוושינגטון (אוגוסט 1972-דצמבר 1973). שם היה שותף לדיונים הדיפלומטיים הקדחתניים מול הממשל האמריקני בזמן מלחמת יום הכיפורים, במהלך הדיונים נגרמה תקרית דיפלומטית בינו לבין מחלקת ההגנה ואת המשך הדיונים ניהל במקומו שייקה ברקת, הנספח האווירי[10]. בינואר 1974 מונה לקדנציה נוספת כאלוף פיקוד הצפון, בין היתר בעת הפיגוע בקריית שמונה[11]. בתפקידו זה פיקד גור על כיבוש פסגת שיא החרמון[12].

כהונתו כרמטכ"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריל, בעקבות פרישתו של רב-אלוף דוד אלעזר לאחר פרסום דו"ח הביניים של ועדת אגרנט, מונה מוטה גור במקומו לרמטכ"ל[13] (אפריל 1974-אפריל 1978). בתקופת כהונתו נדרש צה"ל להתמודד עם מספר פיגועי מיקוח ובהם הפיגוע במלון סבוי[14], הפיגוע במעלות[15], מבצע יונתן בו שוחררו מאנטבה חטופי טיסת אייר פראנס[16]. בעקבות פיגוע כביש החוף יצא צה"ל בפיקוד גור למבצע ליטני[17].

שנים לאחר מותו, נשמעה ביקורת על תפקודו במלחמת ששת הימים ולאחריה, הן מפי חייליו והן מפי חיילי חטיבות אחרות שלחמו בסביבות ירושלים. בפרט נאמר כי התעקשותו על כיבוש העיר העתיקה דווקא על ידי חטיבת הצנחנים שתחת פיקודו נבעה משיקולי יוקרה ולא משיקולים צבאיים, וכי לאחר המלחמה דאג להאדיר את חלקו בכיבוש העיר על חשבון אחרים[18].

חיים פוליטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שהשתחרר מצה"ל בתום כהונה בת ארבע שנים כרמטכ"ל, פנה גור לחיים האזרחיים ושימש כמנכ"ל כור מכניקה.

התבטאות מפורסמת שלו, אירעה בזמן שנאם במערכת הבחירות לכנסת העשירית, בהטיחו בקבוצה של תומכי "הליכוד" שהפריעו לו לנאום: "נדפוק אתכם כמו שדפקנו את הערבים, וכמו שלהם לא עזרו הצעקות - ודפקנו אותם, גם לכם לא יעזרו הצעקות - ונדפוק אתכם"[19].

הוא נבחר לכנסת בשנת 1981 והיה חבר בוועדת החוץ והביטחון מטעם מפלגת העבודה. במקביל החזיק בכפל תפקידים (שהיה מותר אז לפי חוק) כששימש כיו"ר מועצת המנהלים של כור מכניקה.

לאחר הבחירות לכנסת האחת עשרה מונה לשר הבריאות בממשלה שקמה. ב-1986, לאחר הרוטציה בממשלה, החליט שלא להצטרף לממשלה בראשות יצחק שמיר, בו הטיח ביקורת קשה על פרשת קו 300. כן ביקר את המדיניות הכלכלית של משה ניסים וטען שיש בה ניסיון לליברליזציה מעבר למה שהמשק מסוגל. עם זאת, המשיך לכהן כחבר הכנסת, בוועדת החוץ והביטחון ובמקביל התמנה ליושב ראש מועצת המנהלים של סולל בונה[20]. ב-1988 הצטרף כשר בלי תיק לממשלת האחדות הלאומית, עד 1990.

בממשלת רבין השנייה שימש כסגן שר הביטחון (19921995). שר הביטחון וראש הממשלה רבין הותיר בידו את האחריות על המשק לשעת חירום, על הקשר עם המתנחלים ועל ייצוג מערכת הביטחון בכנסת. על תפקידו זה שיבח אותו רבין, לאחר מותו: "הוא ידע להופיע בשם מערכת-הביטחון לפני כל חלקי העם גם במציאות של מחלוקת בעם".

אחרית ימיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

גור נישא לריטה מזור, בתו של ד"ר יהושע מזור. לזוג נולדו ארבעה ילדים, שתי בנות ושני בנים.

בערוב ימיו אובחן כחולה בסרטן סופני, ובעקבות זאת התאבד ביריית אקדח ב-16 ביולי 1995 בחצר ביתו שבשכונת אפקה, בגיל 65. גור הובא למנוחות בלוויה צבאית בבית העלמין הצבאי קריית שאול תל אביב.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלט רחוב על שמו בשכונת אפקה, תל אביב

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוח אבן לזכרו של מוטה גור המציין כי הרחוב היוצא משער האריות קרוי על שמו

גור שלח ידו בכתיבה, בעיקר כתב ותיאר את אשר עבר עליו ביחידות הצבא החל מפלוגת הצנחנים וכלה בשירותו כרמטכ"ל. הוא אף כתב סדרה של ספרי ילדים כדי להנחיל להם את המורשת הביטחונית בה האמין.

  • "פלוגה ד", הוצאת משרד הביטחון, 1977.
  • "הר הבית בידינו" - על לחימת חטיבת הצנחנים בירושלים במלחמת ששת הימים,, הוצאת משרד הביטחון, 1973.
  • "מצפון ומים" - מתאר את שירותו כאלוף פיקוד הצפון, הוצאת משרד הביטחון, 1998.
  • "ראש המטה הכללי" - מתאר את תקופת כהונתו כרמטכ"ל, הוצאת משרד הביטחון, 1998.
  • סדרת ספרי "עזית הכלבה הצנחנית" - ספרי ילדים המתארים את עלילותיה של כלבה עזת נפש בפעולות שונות מקהיר ועד אנטבה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • משה גבעתי, בדרך המדבר והאש - תולדות גדוד 9, הוצאת משרד הביטחון ומערכות, תשנ"ד-1994.
  • משה גבעתי הישרדות בספטמבר - לקחים מבצעיים ממלחמות ישראל, הוצאת רעות, תשע"ג-2013.
  • אביגדור שחן, מבצע כדור הרעם הוא מבצע אנטבה, הוצאת "מסדה", 1993.
  • יאיר קוטלר, הנבחרת הלאומית, כרך ב', טרק ב' (2), ירדן הוצאה לאור, 1988, עמודים 333 - 342

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מרדכי (מוטה) גור כמנהיג (עבודה במסגרת הקורס "סוגיות נבחרות במנהיגות" בחוג לחינוך, אוניברסיטת בן-גוריון), באתר להנחלת מורשתו של מוטה גור
  2. ^ מרדכי גור, "פלוגה ד'", הוצאת משרד הביטחון, 1977, עמוד 11.
  3. ^ מרדכי גור, "פלוגה ד'", הוצאת משרד הביטחון, 1977, עמודים 35-38.
  4. ^ מרדכי גור, "פלוגה ד'", הוצאת משרד הביטחון, 1977, עמודים 133-150.
  5. ^ מרדכי גור, "פלוגה ד'", הוצאת משרד הביטחון, 1977, עמודים 200-219.
  6. ^ כיבוש ראס-סודר, אבו רודיס, א-טור, שרם א-שייך, מתוך אתר "הצנחנים, עשור ראשון 1948-1958".
  7. ^ בן צור היה נהג הזחל"מ שעליו פקד מוטה גור
  8. ^ ערן נבון, השם שמאחחורי ההר, כתבה על הפשיטה על ג'בל רוס הוא הר דב ועל דובי רודברג שהתפרסמה במקור בעיתון ישראל היום, וואלה, ‏ 17.09.2010.
  9. ^ מרדכי גור, "מצפון ומים" - מתאר את שירותו כאלוף פיקוד הצפון, הוצאת משרד הביטחון, 1998, עמודים 164-165.
  10. ^ סרטונים סיפורו של שייקה ברקת: רגעים שחורים בבית הלבן, סרטון, באתר YouTube
  11. ^ מרדכי גור, "מצפון ומים" - מתאר את שירותו כאלוף פיקוד הצפון, הוצאת משרד הביטחון, 1998, עמודים 259-260.
  12. ^ מרדכי גור, "מצפון ומים" - מתאר את שירותו כאלוף פיקוד הצפון, הוצאת משרד הביטחון, 1998, עמודים 264-265.
  13. ^ אפרים לפיד, ארבעים שנה לממשלת רבין הראשונה, באתר nrg‏, 31 במאי 2014.
  14. ^ כרמית גיא, "בר-לב ביוגרפיה", תל אביב: הוצאת עם עובד, 1998, עמוד 355.
  15. ^ מרדכי גור, "ראש המטה הכללי", תל אביב: הצאת מערכות וההוצאה לאור של משרד הביטחון, 1998, עמ' 56-46.
  16. ^ טלי ליפקין-שחק, השחקן הראשי, מעריב, 16 ביוני 2006, כפי שהועלה באתר פרש.
  17. ^ יריב פלג, ‏מבצע ליטני: שלב אחר שלב, באתר ‏mako‏‏, ‏12 בספטמבר 2013‏.
  18. ^ אנשיל פפרהקרב על הקרב על ירושלים, באתר הארץ.
  19. ^ שמעון פרס בבית שמש - בלי תנועות מזרחיות ! ( 1981 Shimon Peres), סרטון ביוטיוב שבו נראה גור אומר משפט זה
  20. ^ מנחם רהטהמערך במו ידיו מחזיק את הליכוד בשלטון, מעריב, 9 בינואר 1987