צבי זמיר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
צבי זמיר
זמיר בביתו ב-2004
זמיר בביתו ב-2004
לידה 3 במרץ 1925
ז' באדר ה'תרפ"ה
פוליןפולין לודז', פולין עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 2 בינואר 2024 (בגיל 98)
כ"א בטבת ה'תשפ"ד
ישראלישראל ראשון לציון, ישראל
תאריך עלייה 1925
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים דני זמיר, מיכל זמיר
השתייכות פלמ"ח
צבא הגנה לישראל
המוסד
תקופת הפעילות 19421948 (פלמ"ח)
1948 – 1968 (צה"ל)
1968 – 1974 (המוסד)
דרגה אלוף  אלוף
תפקידים בשירות
פעולות ומבצעים
מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות
מבצע קדש  מבצע קדש
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
תפקידים אזרחיים
ראש המוסד ה־4
1 בספטמבר 1968 – 1 בספטמבר 1974
(6 שנים)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
המסדר החגיגי הפותח את יום הגדוד השישי במחנה ישראל, שנת 1948. במרכז: צבי זמיר (המג"ד), מימין: יעקב חפץ (השליש) ומשמאל: יצחק יעקב (קצין המבצעים)
אלוף-משנה צבי זמיר, 1960

צבי (צביקה) זמיר (שמו המקורי: צבי זרז'בסקי; 3 במרץ 1925[1]2 בינואר 2024[2]) היה בכיר במערכת הביטחון הישראלית ואיש עסקים ישראלי, שכיהן כאלוף פיקוד הדרום בשנים 19621965 וכראש המוסד בשנים 19681974. מנכ"ל בתי זיקוק לנפט בשנים 19761990.

ילדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

זמיר נולד בלודז' שבפולין. הוריו היו שמואל משה זרז'בסקי, תעשיין טקסטיל, ושרה. בעקבות משבר כלכלי שפקד את פולין, עלתה המשפחה לארץ ישראל כאשר זמיר היה בן 9 חודשים, והוא התחנך למעשה כיליד הארץ. המשפחה התגוררה בתל אביב, וזמיר, בעקבות אחיו דוד, למד בבית הספר לבנים "אחד העם"[3]. אחותו הבכורה צפורה למדה בבית הספר לבנות "תלפיות". אביו עבד כעגלון בחברת החשמל והוביל עם שתי סוסותיו עמודי חשמל מתל אביב לפתח תקווה. אמו פתחה מסעדה לפועלים בקרבת חברת החשמל, שזכתה לפופולריות רבה. לאחר מעבר דירה מרחוב אחד העם לרחוב בלפור יצר זמיר קשרים חברתיים עם חבורת "מגרש המשחקים". בהמשך, התגייס עם חבריה לפלמ"ח.

קריירה ביטחונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפלמ"ח[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1942 התגייס לפלמ"ח ושירת בפלוגה ד'. בשנת 1944 השתתף בקורס מפקדי מחלקות, יחד עם עוזי נרקיס וחיים בר-לב[4]. לאחר הקורס מונה למפקד מחלקה באיילת השחר בפלוגה ט'. ב-1946 נאסר על ידי המשטרה הבריטית במהלך פעילות של הפלמ"ח בהעפלה מסוריה, והוחזק במחנה המעצר בלטרון במשך עשרה חודשים. לאחר שחרורו חזר לשורות הפלמ"ח והיה לסגן מפקד ומדריך של הגדוד השני. בתחילת מלחמת העצמאות הקים את הגדוד השישי של הפלמ"ח, שהיה אחראי על אבטחת השיירות לירושלים, ופיקד עליו[5]. 18 מחיילי הגדוד, יחד עם 17 חיילי חי"ש, הרכיבו את שיירת הל"ה, שלוחמיה נפלו בדרך להגנת גוש עציון[6]. זמיר פיקד על שיירת נבי דניאל שנסעה לגוש עציון וכשהשיירה הותקפה בדרכה חזרה לירושלים הורה לכל הנהגים המסוגלים לעשות זאת לחזור לגוש עציון והוא שב איתם תוך שהוא משאיר את הפיקוד על השיירה בידי אחד ממפקדי המחלקות. תחת פיקודו לחם הגדוד במבצע דני, מבצע ההר ומבצע חורב.

צה"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1949 מונה לאחד המדריכים הראשונים בקורס מפקדי גדודים. בעקבות השתתפותו, בניגוד לפקודות, בכנס הפלמ"ח קיבל נזיפה חמורה מהרמטכ"ל יעקב דורי[7]. שנה לאחר מכן קודם לתפקיד מדריך בקורס מתקדם לקצינים בכירים. בשנים 19511953 פיקד על חטיבת גבעתי. בשנת 1953 יצא לאנגליה לקורס לפיקוד גבוה של בית הספר לפיקוד ומטה של הצבא הבריטי (אנ') בקמברלי (אנ'), ועם חזרתו ב-1954 התמנה למפקד בית הספר של חיל הרגלים. ב-1956 נכנס למטכ"ל כמפקד בכיר באגף ההדרכה, ובמהלך מבצע קדש פיקד על חטיבת כרמלי. בשנת 1957 יצא לחופשת לימודים, למד גאוגרפיה והיסטוריה של המזרח התיכון ורכש תואר ראשון במדעי הרוח באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 1960 מונה לראש מחלקת ההדרכה באגף המטה הכללי[8], ובאוקטובר 1961 הועלה לדרגת אלוף[9]. בשנים 19621965 היה אלוף פיקוד הדרום[10], בתקופה שנודעה בהסתננויות לצורכי גנבה והברחה[11]. לאחר סיום תפקידו נשלח ביולי 1966 לממלכה המאוחדת וסקנדינביה כנספח צה"ל וראש משלחת משרד הביטחון[12], עד 1968. במסגרת תפקידו זה עסק בעת מלחמת ששת הימים ברכש תחמושת וציוד לצה"ל.

"המוסד"[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1 בספטמבר 1968 החליף זמיר את מאיר עמית כראש "המוסד", ושימש בתפקיד זה עד 1 בספטמבר 1974[13]. אירועים עיקריים שהמוסד היה מעורב בהם והתרחשו במהלך שירותו של זמיר הם:

זמיר ומלחמת יום הכיפורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנה שקדמה למלחמת יום הכיפורים הייתה עמדתו של זמיר שיש אפשרות לפתיחת מלחמה של מצרים נגד ישראל, לעומת עמדת אמ"ן, ששללה אפשרות כזו. בין השאר הביא מידע שהשיג המוסד להכרזתה של "כוננות כחול לבן" בחודשים מאי - אוגוסט 1973. כ-40 שעות לפני פריצתה של מלחמת יום הכיפורים מסר מקור מודיעיני בכיר של "המוסד", אשרף מרואן, למפעילו מידע מפורש על כוונת מצרים לצאת למלחמה. בלילה שבין 4 ל-5 באוקטובר, הגיעה למטה "המוסד" בקשתו של מרואן להיפגש עם ראש המוסד, לשם שיחה על מלחמה. במצב חוסר הוודאות בסוגיה זו שבו היה נתון צה"ל, היה זה מידע יקר מפז. זמיר, בתוקף תפקידו כראש ה"מוסד", מסר מידע על פגישתו הצפויה ומטרתה לראש אמ"ן, אלי זעירא, ויצא ללונדון בבוקר יום שישי, 5 באוקטובר, שלוש שעות לאחר קבלת ההודעה, ושם נפגש עם מרואן. המפגש נקבע לשעה עשר בלילה (זמן לונדון), והשתתפו בו זמיר, מרואן, ומפעילו של מרואן. הפעם ציין מרואן במפורש את מועד פרוץ המלחמה - יום שבת (הוא יום הכיפורים), בשעת ערב (בפועל פרצה המלחמה בשעה 2 בצהריים), כלומר- פחות מיממה ממועד הפגישה. מפגש זה שכנע את זמיר כי פני מצרים וסוריה למלחמה. בשעה 4 לפנות בוקר, ביום הכיפורים, נמסרה התרעה חד-משמעית של זמיר - "היום תפרוץ מלחמה" לראש הממשלה, לשר הביטחון, לרמטכ"ל ולגורמים נוספים. בהמשך אותו לילה שלח זמיר מברק מפורט על תוכנית המלחמה של מצרים וסוריה, ובסופו הצעה של מרואן, שאליה הצטרף זמיר, "לסכל את הפתיחה במלחמה על ידי פרסום ידיעות על כך ברדיו ובעיתונות, אשר יוכיחו למצרים, כולל הפיקוד הצבאי כי הישראלים מכירים את התוכנית ומוכנים לה"[16].

במהלך המלחמה שודרג מעמדו של זמיר בקרב מקבלי ההחלטות, במקביל לירידה במעמדו של זעירא[17]. זמיר היה חבר בדרג הצבאי של קבינט המלחמה שבנתה גולדה מאיר עם פרוץ הקרבות, והשתתף באופן פעיל בישיבותיו היומיומיות, עד לסיום המלחמה. זמיר האשים את זעירא בכשל המודיעיני לפני המלחמה, ובכנס של ראשי המודיעין אף טען כי "הפיקוד הבכיר ביותר של החיל (מודיעין) סגר עיניים והתעלם".

לאחר אישור הדו"ח של ועדת אגרנט עמד זמיר בראש ועדה שהתבקשה להציע לממשלה שינויים במבנה קהילת המודיעין הישראלית לאור לקחי מלחמת יום הכיפורים. חברים נוספים בוועדה היו ראש אמ"ן, שלמה גזית, ראש השב"כ ומנכ"לי משרד ראש הממשלה ומשרד החוץ[18].

בשנת 2004 יצא זמיר בהאשמה חמורה לפיה חשף זעירא את זהותו של המקור הבכיר ביותר של ישראל במצרים, ובכך גרם נזק חמור ליכולתה של ישראל לגייס סוכנים (זמיר לא נקב בשם הסוכן, אך היה ברור שהוא רומז למרואן). את תלונתו העביר זמיר לטיפולו של היועץ המשפטי לממשלה, על מנת שיפתח בחקירה בעניין זה. יחד איתו חתמו על התלונה שני קצינים בכירים, ששירתו באמ"ן תחת פיקודו של זעירא: עמוס גלבוע ויוסף לנגוצקי. את החקירה ביקשו "לצורך הפקת לקחים ומסקנות למניעת גילויים מעין אלה בעתיד". בתגובה, הגיש ב-19 באפריל 2005 זעירא תביעת דיבה[19] לבית המשפט בתל אביב נגד זמיר. השופט בדימוס תיאודור אור, שמונה לבורר בסוגיה זו, קיבל בשנת 2007 את גרסתו של זמיר[20] ביולי 2012 החליט היועץ המשפטי לממשלה לסגור את התיק נגד זעירא, וזמיר מתח ביקורת פומבית על החלטה זו.

קריירה אזרחית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף שנת 1974 התמנה זמיר ליו"ר מועצת המנהלים של סולל בונה[21]. בינואר 1975 קיבל לידיו את סמכויות מנכ"ל "סולל בונה", לאחר שהמנכ"ל, צבי רכטר, יצא לחופשה בעקבות העלאת חשדות נגדו[22]. באוגוסט 1975 ביקש להשתחרר מתפקיד המנכ"ל[23] אך הדבר נסחב עד דצמבר 1975, משום שלמרות שהיועץ המשפטי לממשלה החליט שרכטר לא יועמד לדין, רכטר התפטר. במהלך כהונתו ב"סולל בונה" ניסה זמיר להתאים את החברה לתנאי תחרות אל מול ההאטה בענף הבנייה[24] וסיכם את 1975 כשנה טובה מבחינה כלכלית ל"סולל בונה"[25]. באותה תקופה היה לזמיר ויכוח עם מנכ"ל בנק הפועלים, יעקב לוינסון, שממנו דרש לתת יותר אשראי ל"סולל בונה"[26]. בינואר 1976 התפטר מתפקיד יו"ר מועצת המנהלים של "סולל בונה" תוך שהוא משמיע דברי ביקורת חריפים על סדרי המינהל במשק ההסתדרותי[27] ועל כפיפות של החברות ההסתדרותיות לבנק הפועלים[28].

בשנים 19761990 שימש זמיר מנכ"ל בתי זיקוק לנפט. בנוסף מונה במרץ 1977 ליו"ר מועצת המנהלים של המכון למחקרי נפט וגיאופיזיקה[29].

בשנים 19912000 היה יו"ר המכון הישראלי לנפט ואנרגיה[30].

פעילות ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביולי 1977 נתמנה לחבר במועצת העיתונות[31]. ב-1987 היה חבר בוועדה לברור שיטת העבודה של השב"כ.

ב-1990, בעקבות אירועי אוקטובר בהר הבית, מונה זמיר על ידי ראש הממשלה יצחק שמיר לראשות "ועדת זמיר". תפקיד הוועדה היה לבדוק את השתלשלות האירועים בהר הבית, את הגורמים להם ואת פעילות כוחות הביטחון. מסקנותיה העיקריות של הוועדה מתחו ביקורת חריפה על הפיקוד הבכיר של המשטרה, והטילו את האחריות לאירועים על הצד הערבי ומנהיגיו.

ב-1995 מונה זמיר כחבר בוועדת שמגר, ועדת החקירה הממלכתית לחקר אירועי רצח ראש הממשלה יצחק רבין.

חבר בוועד הציבורי למניעת הרס העתיקות בהר הבית, והשתתף בעתירה של הוועד לבג"ץ להפסיק מיד את עבודות הווקף במקום. כיהן גם בתפקיד יו"ר המועצה הציבורית של תיאטרון גשר וחבר הנהלתה.

שימש דירקטור במספר חברות פרטיות וציבוריות.

פעילות פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביוני 1976 הצטרף למועצה הציבורית לגביית מס אמת[32]. בשנת 1977 חבר לקבוצה בהנהגתו של האלוף במילואים מאיר עמית שהצטרפה לתנועה הדמוקרטית לשינוי (ד"ש)[33] והיה לבעל עמדות יחסית ניציות בקבוצה[34]. זמיר נבחר למועצה בת 120 החברים של ד"ש, אולם לאחר שנה לא הצליח להיבחר מחדש בסניף תל אביב[35]. בתחילת 1980 תמך בשיבת הקבוצה למפלגת העבודה[36].

בשנים 19941995 היה ממקימי תנועת הדרך השלישית, אך פרש ממנה עם הפיכתה למפלגה. נמנה עם החותמים על מכתב האלופים בעד תוכנית ההתנתקות ב-2004[37].

ב-28 במרץ 2018 היה אחד מששת ראשי המוסד שהופיעו במוסף 7 ימים בידיעות אחרונות לרגל חגיגות ה-70 לישראל והביעו התנגדות פומבית לממשלת ישראל ה-34 ובפרט לראש ממשלת ישראל דאז בנימין נתניהו[38].

ספרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2011 ראה אור ספרו האוטוביוגרפי, שנכתב יחד עם אפרת מס, "בעיניים פקוחות: ראש המוסד מתריע: האם ישראל מקשיבה?", בהוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר. זמיר מדגיש את המטרה של כתיבת הספר: ציון גורמי הכשל שהיו מובנים בתוך המערכות, אשר הובילו למחדל יום הכיפורים והצבעה על הלקחים הנדרשים, זאת למען מניעת חזרה על כך בעתיד.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

זמיר התגורר שנים רבות בצהלה ואחר כך בראשון לציון. היה נשוי לרינה (לבית סדובסקי), אותה הכיר בעת שירותם בפלמ"ח, עד למותה ב-2019, ואב לשלושה.

בתו היא הסופרת מיכל זמיר. בנו דני זמיר (הקרוי על שם דני מס, מפקד מחלקת הל"ה), הוא פרופסור אמריטוס בפקולטה לחקלאות ברחובות וחתן פרס ישראל לחקלאות לשנת תש"ף.

זמיר נפטר ב-2 בינואר 2024, בגיל 98[39].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ J. Ben Hirsh, "Brigadier Zvi Zamir," Jewish General Officers: A Biographical Dictionary, vol. 1, East Bentleigh, Melbourne: Victorian Branch, Military Historical Society of Australia, 1967, p. 45.
  2. ^ אתר למנויים בלבד עופר אדרת, צבי זמיר, ראש המוסד במלחמת יום הכיפורים, מת בגיל 98, באתר הארץ, 2 בינואר 2024
  3. ^ תקוה ויינשטוק, "אחד העם" – בן 50, מעריב, 19 במרץ 1964.
  4. ^ אלוף עוזי נרקיס, דבר, 7 ביולי 1967.
  5. ^ צבי זמיר - לדרגת אלוף, דבר, 30 באוקטובר 1961; המשך.
  6. ^ צבי זמיר ואפרת מס, בעיניים פקוחות: ראש המוסד מתריע: האם ישראל מקשיבה?, בהוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר, 2011, עמ' 38–40.
  7. ^ פרוטוקול הדיון המשפטי, באתר ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון
  8. ^ משימות הבקעה והגנה בתרגילים משולבים, מעריב, 24 באפריל 1960.
  9. ^ דרגת אלוף לצבי זמיר, מעריב, 29 באוקטובר 1961.
  10. ^ אורי דן, אלוף זמיר - אלוף פיקוד הדרום, מעריב, 7 במאי 1962
  11. ^ אורי דן, אריק והמצרים, מעריב, 26 בדצמבר 1969
  12. ^ אלוף צבי זמיר נספח צה"ל בבריטניה וסקנדינוויה, דבר, 26 ביוני 1966
  13. ^ חילופים בראשות המוסד למודיעין, דבר, 2 בספטמבר 1974.
  14. ^ ישראל לנדרס, האלוף צבי זמיר ביקר אצל בראזאני, דבר, 19 בספטמבר 1972.
  15. ^ צבי זמיר ואפרת מס, בעיניים פקוחות: ראש המוסד מתריע: האם ישראל מקשיבה?, בהוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר, 2011, עמ' 86–89
  16. ^ ירון דרוקמן, המברק נחשף: ראש המוסד התריע ממלחמת יום כיפור והציע למנוע אותה, באתר ynet, 17 בספטמבר 2018
  17. ^ אורי בר-יוסף, מתקפת פתע - מנהיגות ומודיעין במבחן העליון, דביר, 2019, עמ' 347–350
  18. ^ צבי זמיר ואפרת מס, בעיניים פקוחות: ראש המוסד מתריע: האם ישראל מקשיבה?, בהוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר, 2011, עמ' 220–230
  19. ^ יוסי מלמן, אלי זעירא הגיש תביעת דיבה נגד צבי זמיר, באתר הארץ, 23 בספטמבר 2004
  20. ^ יוסי מלמן, הבורר: חשש כבד שראש אמ"ן לשעבר זעירא תיאם עדויות לקראת הדיונים בפרשת "הסוכן הכפול", באתר הארץ, 12 ביוני 2007
  21. ^ דוד ליפקין, צ. זמיר מוצע כיו"ר דירקטוריון סו"ב, דבר, 4 בדצמבר 1974
  22. ^ סמכויות מנכ"ל סו"ב לידי זמיר, דבר, 26 בינואר 1975
  23. ^ דוד ליפקין, זמיר מבקש להשתחרר מתפקיד המנכ"ל בפועל של סולל בונה, דבר, 31 באוגוסט 1975.
  24. ^ תביעה לחבה"ע למסור כל עבודות הבנייה לסולל בונה, דבר, 19 במרץ 1975; סו"ב תגביר ניידות עובדים ומנהלים, דבר, 8 ביולי 1975; סולל בונה נערכת להאטה נוספת בבנייה, דבר, 10 בנובמבר 1975
  25. ^ זמיר: שנה טובה מבחינה כלכלית לסו"ב, דבר, 17 בדצמבר 1975
  26. ^ לוי יצחק הירושלמי, כרטיס האשראי של יעקב לוינסון, דבר, 16 בפברואר 1979.
  27. ^ תובעים דיון בחברת העובדים ובדברי זמיר, דבר, 19 בינואר 1976
  28. ^ רזי גוטרמן, כך השתלט בנק הפועלים על חברת העובדים, מעריב, 19 במרץ 1984.
  29. ^ מינויים במשק הנפט, דבר, 9 במרץ 1977
  30. ^ דוד חיון, ‏יאיר רותם - יו"ר המכון לנפט ואנרגיה; מחליף את צבי זמיר, באתר גלובס, 16 בפברואר 2000
  31. ^ אנשי ציבור חדשים במועצת העיתונות, דבר, 17 ביולי 1977
  32. ^ המועצה הציבורית לגביית מס אמת, דבר, 17 ביוני 1976
  33. ^ א. כנרתי, עמית וקבוצתו הצטרפו לד"ש, דבר, 1 בפברואר 1977
  34. ^ אריה ארד, עמית: הגזמה בתיאור החיכוכים בתנועה הדימוקראטית לשינוי, דבר, 13 במרץ 1977
  35. ^ א. כינרתי, ירידה לקבוצת עמית, התחזקות ידין-תמיר, שינוי ללא שינוי, דבר, 30 ביוני 1978.
  36. ^ קבוצת עמית גולומב נגד מפלגת מרכז, דבר, 22 באפריל 1980
  37. ^ אטילה שומפלבי, בתגובה למכתב הרבנים: "מכתב אלופים" בעד התנתקות, באתר ynet, 29 באפריל 2004
  38. ^ אתר למנויים בלבד אמירה לם, אנו מזהירים בזאת, באתר "ידיעות אחרונות", 28 במרץ 2018
  39. ^ עמיחי שטיין סולימאן מסוודה, ראש המוסד לשעבר צבי זמיר הלך לעולמו בגיל 98, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 2 בינואר 2024
צבי זמיר - תבניות ניווט