שייטת הצוללות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שייטת הצוללות
סמל שייטת הצוללות
פרטים
כינוי שייטת 7
מדינה ישראלישראל  ישראל
צה"לצה"ל  צה"ל
שיוך חיל הים הישראליחיל הים הישראלי  חיל הים הישראלי
סוג שייטת
בסיס האם בסיס חיפה
אירועים ותאריכים
הקמת היחידה 16 בדצמבר 1959- הגעת אח"י תנין לנמל חיפה.
מקים היחידה האלוף שמואל טנקוס
מפקד ראשון סא"ל יוסף דרור.
מלחמות

מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
מלחמת לבנון הראשונה  מלחמת לבנון הראשונה
מלחמת לבנון השנייה  מלחמת לבנון השנייה

מבצע עופרת יצוקה
מבצע עמוד ענן
מבצע צוק איתן  מבצע צוק איתן
נתוני היחידה
כוח אדם כ-300 לוחמים וקצינים.
ציוד עיקרי צוללות
פיקוד
יחידת אם בסיס חיפה
IsnavHaifbs.jpg
דרגת המפקד קצין ים בדרגת אל"ם
מפקדים 20 מפקדים עד היום.
סיכת לוחם בצוללת.[א]

שייטת הצוללות, בכינויה הצבאי שייטת 7, היא יחידת לחימה מתקדמת[1] בחיל הים הישראלי. השייטת פועלת בתחום התת-מימי ואחראית על הפעלת הצוללות שברשות החיל. היחידה הוקמה בשנת 1959 ומפקדה הרשון היה סגן-אלוף יוסף דרור. תפקידי היחידה - השמדת כלי שיט אויב, שליטה במבואות נמלים, פעילות ריגול חשאית, וסיוע לכוחות נוספים בקרב. הצוללות מסדרת דולפין אותן מפעילה היחידה כיום הן מן המתקדמות בעולם. הצוללות מדגם זה הן אמצעי הלחימה המורכב והיקר ביותר בצה"ל.

השירות בצוות צוללת התנדבותי לאחר מבדקים וקורסי הכשרה ארוכים חתימה לשירות קבע.
קציני הצוללות עוברים את קורס הצוללן ומתמחים לתפקידים השונים בצוללת. קצין ים מקבל פיקוד על צוללת לאחר הכשרה ארוכה ומבחן הסמכה קפדני.
מפקד שייטת הצוללות נבחר מבין מפקדי הצוללות ועולה לדרגת אלוף משנה.

צוללות ראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיל הים בפיקודו של שמואל טנקוס נכנס לנושא הלוחמה התת-מימית עם רכישתן של שתי צוללות משומשות מדגם S מהצי המלכותי הבריטי. צוללות אלה נבנו במלחמת העולם השנייה, ושופצו באנגליה עבור חיל הים הישראלי.
צוות ישראלי שעבר תקופת אימונים והכשרה בצרפת ובאנגליה צוות לצוללת הראשונה ועבר אימונים בפיקוח בריטי. ב-16 בדצמבר 1959 נכנסה אח"י תנין (צ-71), לנמל חיפה. הצוללת השנייה, אח"י רהב (צ-73) הגיעה לחופי ישראל ביולי 1960.

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פעולת אלכסנדריה

במלחמת ששת הימים הובילה אח"י תנין (צ-71) לוחמים משייטת 13 לפעולה בנמל אלכסנדריה שבמצרים. בעת שהמתינה לאיסוף הצוללים הצוללת הותקפה מכלי שיט מצרי ונגרמו לה נזקים. למחרת חזרה למקום המפגש לאיסוף אך הצוללים כבר נשבו בידי המצרים. על פיקודו במבצע זה קיבל רס"ן אברהם דרור, מפקד אח"י תנין (צ-71) את עיטור העוז.[2]
אח"י רהב (צ-73) בפיקודו של מיכאל ברקאי כבר לא הייתה כשירה לצלילה וביצעה פעילות להגנת מפרץ חיפה כנגד צוללות מצריות.

צוללות דגם T[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הצוללות מסדרת T

בשנת 1965 רכשה ישראל 3 צוללות T, מהצי הבריטי - אח"י לויתן, אח"י דקר ואח"י דולפין. צוללות ה-T היו גדולות ומשוכללות יותר מצוללות ה-S אך גם הן היו צוללות מיושנות מתקופת מלחמת העולם השנייה שעברו תהליך של שדרוג ושיפוץ. אח"י לויתן (צ-75) הגיעה לארץ ביומה האחרון של מלחמת ששת הימים. אח"י דקר, בפיקודו של רס"ן יעקב רענן, יצאה לדרכה ב-9 בינואר 1968. ב-25 בינואר 1968, בעת שהייתה בדרכה לארץ אבד הקשר עמה והיא נעלמה. כעבור 31 שנים, במאי 1999, נמצאו שרידיה בעומק של 3 ק"מ בין כרתים לקפריסין. אח"י דולפין הגיעה לארץ מספר ימים לאחר העלמה של אח"י דקר.

הצוללות מסדרת T סיימו את שירותן בשנת 1974, ורק כעבור כשנתיים חודשה פעילות הצוללות, עם כניסתן לשירות של הצוללות מסדרת גל. בתקופה זו עסקה שייטת הצוללות בקליטת ספינות הדבור הראשונות שהגיעו מארצות הברית, כתעסוקה מבצעית לצוותים, ואנשיה התאמנו בציים זרים, כגון הצי הדרום אפריקאי.

צולות דגם "גל"[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הצוללות מסדרת גל

סדרת "גל" מבוססת על דגם הצוללת הגרמנית 206. קציני ומהנדסי החיל הוסיפו לתכנונים את הצרכים המיוחדים של הזירה הימית של ישראל, בהתבססם על הניסיון שנצבר בצוללות ה-S וה-T.

כבר עם רכישתן של צוללות ה-T היה ברור שמדובר בצוללות לתקופת ביניים, ובתחילת שנות ה-70 הוחל בתכנונן של צוללות חדשות. חיל הים נזקק לצוללות קטנות, זריזות ומודרניות. התשובה לצרכים אלה באה בדמות צוללות "גל". צוללות "גל" היו פרויקט משותף של גרמניה, בריטניה וישראל, ונבנו בהתאם לצרכים המיוחדים של הזירה הימית הישראלית. הפעיל אותן צוות מצומצם, שליש מגודלו של הצוות שהפעיל את צוללות ה-T. טווחי הסיור הוקטנו והותאמו למלחמה באויבים השוכנים בימים ובחופים קרובים. למרות גודלן הקטן צוידו צוללות "גל" במיטב כלי הנשק, התצפית, ההאזנה והאלקטרוניקה של אותה תקופה.

מסיבות פוליטיות נבחרה מספנה בריטית לבנות את הצוללות, ובתחילת שנות ה-70 הוחל בבנייתן של 3 צוללות חדשות, במספנות ויקרס אשר בבראו-סקוטלנד: אח"י גל, אח"י תנין ואח"י רהב. צוללות "גל" הגיעו לארץ בשנים 1976–1977 ומיד שולבו הצוללות החדשות במלחמתה של ישראל נגד ארגוני המחבלים והטרור. עם הגעת צוללות הדולפין בסוף המאה ה-20 הוצאו צוללות הגל משירות פעיל.

דגם דולפין[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הצוללות מסדרת דולפין

בתחילת שנות ה-80 הוחל בתכנונו של דגם צוללות נוסף, "דולפין". לאחר סקר שוק ממושך נבחרה גרמניה כמדינה שתייצר עבור חיל הים את צוללות "דולפין". בשל קשיי תקציב הוחלט בשנת 1990 להפסיק את הפרויקט. בזמן מלחמת המפרץ הראשונה (1991) החליטה ממשלת גרמניה לממן את בנייתן של שתי צוללות מדגם זה. בהמשך הוחלט כי תיבנה צוללת שלישית במימון משותף של גרמניה וישראל. הצוללת הראשונה, אח"י דולפין, הגיעה לישראל ב-27 ביולי 1999. הצוללת השנייה, אח"י לווייתן, הגיעה לנמל חיפה באוקטובר אותה שנה והצוללת השלישית, אח"י תקומה, עגנה בנמל הבית כשנה לאחר מכן.

לפי תחקיר של השבועון הגרמני "דר שפיגל", צוללות "דולפין" נושאות טילי "פופאי" בעלי ראש נפץ גרעיני.[3]

דגם דולפין AIP[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הצוללות מסדרת דולפין AIP

בתחילת העשור הראשון של המאה ה-21, חיל הים הזמין שלוש צוללות המכונות "דולפין AIP", ארוכות יותר ובעלות הדחק גדול יותר, בהן יש מערכת המאריכה את זמן השהייה מתחת מים. צוללת ראשונה מדגם זה, "אח"י תנין", נמסרה לחיל הים במאי 2014 והגיעה לישראל ב-22 ספטמבר 2014. צוללת שנייה מדגם זה, אח"י רהב הגיעה לישראל ב-12 בינואר 2016, וצוללת שלישית אח"י דקר, צפויה להגיע ב-2019. צוללות אלה משרתות במקביל לצוללות מסדרת דולפין. לקראת הגעתן הוחלט לייבש חלק מהים הסמוך לבסיס חיל הים בחיפה לצורך בניית רציפים חדשים, שטח תפעולי ושובר גלים חדש. בעקבות מלחמת לבנון השנייה ונפילת טילים בתוך מספנות חיל הים נוצר הצורך להגן על כלי השיט ובמיוחד הצוללות הוחלט לבנות האנגר מבטון מזוין להגנה על כלי השיט שבשיפוץ.[4]

פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדצמבר 2016 זכתה שייטת הצוללות בפרס הרמטכ"ל ליחידות מצטיינות.[5] ראש הממשלה, בנימין נתניהו אמר כי "הצוללות מבטיחות את הקיום של מדינת ישראל, לא פחות מזה".[6]

הכשרת צוותי הצוללות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תנאי סף - פרופיל 82 ומעלה, קב"א 53 ומעלה ודפ"ר 60 ומעלה.[7] 

קבלה לקורס - כדי להגיע לגיבוש צוללות יש לעבור יום מיון לחובלים וצוללות בביתן חיל הים בתל השומר דרך איתור מוקדם או להגיע ליום סיירות ולקבל שם חובלים. דרך נוספת להגעה ליחידה, היא סיום יום סיירות תוך הפגנת נתונים גבוהים וקבלת התרשמות טובה ממעבירי הגיבוש, כך שיישלחו את עובר הגיבוש לראיון בשייטת הצוללות.

הגיבוש אינו נחשב לגיבוש קשה מבחינה פיזית, אך הוא כולל תחנות רבות ומעברים מהירים מנושא לנושא. מי שיעבור את הגיבוש, יצטרך לעבור תחקיר ביטחוני ובדיקות מקיפות במכון לרפואה ימית. רק לאחר שהמלש"ב נמצא כשיר, יוכל להתקבל רשמית לקורס צוללן.

קורס צוללן[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההכשרה בקורס צוללן נמשכת שנה. בכל מהלך הקורס נמצאים המועמדים בבקורת קפדנית וסינון. הקורס מתבצע בשני שלבים: 

שלב בסיסי - אורכו של השלב 26 שבועות, מתמקדים בעיצובו של הלוחם הצוללן על כל המשתמע מכך. שלב זה כולל מאמץ פיזי לכל אורכו, משמעת ברזל ולימודי צוללת בסיסיים. השלב כולל גם סדרת ים מפרכת. היציאות הביתה הן מטכ"ליות, שעות השינה מדודות, וגורם ההפתעה בא לידי ביטוי באופן בולט; לא יודעים מה יקרה בדקה הבאה, בדיוק כמו בצוללת. בשלב זה ממיינים באופן קפדני את הלוחמים, לומדים להכיר אותם לעומק, והחניכים בקורס מתגבשים לצוות לוחמים מובחר. 

שלב ייעודי - אורכו של השלב 26 שבועות, בתחילתו מתבצעת חלוקה למגמות על-פי המחלקות שבצוללת. לאורך השלב יש דגש רב על לימודים ייעודים לכל מגמה, ועל תחילת הפלגות עם הצוותים השונים. בשלב זה עוברים קורס צלילה לאזרחי.  במהלך השלב מצטרפים החניכים כמעט לכל הפלגה, על מנת שבסוף הקורס יהיו מוסמכים לאחת מעמדות המפתח בצוללת. הצוללן לומד להכיר את הצוות, את ההווי ואת החוקים הלא כתובים, ואילו הצוות לומד להכיר את הצוללן החדש, לסמוך עליו ולעזור לו להשתלב. 

הכשרות מיוחדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הסמכה לתפקיד מפעיל סירות גומי מהירות. 
  • קורס צלילה מים רדודים. 
  • קורס חובשים השלמה לכ-6 לוחמים בהמשך לכל מחזור קורס צוללן
  • קורסי התקפה וטקטיקה לקציני צוללות באחד מהציים האירופאים. 
  • סדרת מילוט באחד מהציים האירופאים.[ג]

מפקדי שייטת הצוללות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם תקופת כהונה הערות
יוסף דרור 1959 - 1964 מקים השייטת ומפקדה הראשון
הדר קמחי 1964 - 1968 נושא אות צוללן מספר 003
אברהם דרור 1968 - 1971 בעל עיטור העוז
גדעון רז 1971 - 1973
ישראל לשם 1973 - 1977
גדעון רז 1977 תקופת כהונה שנייה
דורון עמיר 1977- 1980
שאול חורב 1980 - 1983
מיכאל קיסרי 1983 - 1987
חיים כפיר -קופרט 1987 - 1990
ניר מאור 1990 - 1992 מנהל מוזאון ההעפלה וחיל הים
דוד לוריא 1992 - 1996
אורי דיסטניק 1996 - 1998
יובל צור 1998 - 2001
אייל בן-ציון 2001 - 2004
יהונתן ורט 2004 - 2006
עמית פרבר[8] 2006 - 2008
עודד גור לביא[9] 2008 - 2011 מנכ"ל עמותת "דולפין"
גיל אגינסקי-פרץ 2011 - 2015 לשעבר נספח חיל הים בוושינגטון, כיום מפקד בסיס חיפה
דורון 2015 - 2016
אסף ספטמבר 2016 - המפקד הנוכחי

מקורות והסברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מיכאל (מייק) אלדר, דקר וסיפורה של שייטת הצוללות, הוצאת אריה ניר.
  • רד וצלול - סיפורה של שייטת הצוללות. תחקיר וכתיבה: משה אימבר. עריכה: ש' בינות. עיצוב והפקה: אלתן תקשורת בע"מ. הוצאת עמותת דולפין - יוצאי שייטת הצוללות, 1994.
  • יוסף דרור, הקומנדו הימי, אליו וממנו, משרד הביטחון, ההוצאה לאור, מהדורה שנייה 1985.
  • אבי אובל, יחידה במינה - שייטת הצוללות, "בין גלים", אוקטובר 2002, ע' 56.
  • דייוויד. ד. ג'ורדן דממה במצולות, ייעוץ יורם בר-ים, הוצאת מטר, 2010.
  • יורם בר-ים, כלי שיט ישראליים בממד הרביעי, עמותת דולפין, .

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שייטת הצוללות בוויקישיתוף

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הרקע האדום ניתן למשתתפי פעולת אלכסנדריה במלחמת ששת הימים.
  2. ^ הקצין המצדיע סרן יורם בר-ים קצין המכונה הראשי של אח"י לויתן (צ-75).
  3. ^ קורס אשר מכשיר צוללנים מכל העולם להיחלץ ממקרי חירום.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]