יעקב אגם

יעקב אגם
	יעקב אגם על רקע "מגדלי נאמן" בתל ברוך, תל אביב
לידה	11 במאי 1928 (בן 94); ראשון לציון, פלשתינה (א"י)
שם לידה	יעקב גיבשטיין
מקום לימודים	בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב
תחום יצירה	פיסול
זרם באמנות	אמנות קינטית
יצירות ידועות	מים ואש
פרסים והוקרה	אביר בלגיון הכבוד (13 ביולי 2022); מפקד מסדר האמנויות והספרות

יעקב אגם (גיבשטיין; נולד ב-11 במאי 1928) הוא אמן ישראלי, שזכה להכרה בינלאומית כאחד ממייסדי זרם האמנות הקינטית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

אגם נולד בראשון לציון, בנו של הרב יהושע גיבשטיין ושל קנדל יוכבד גיבשטיין לבית פומפרובסקי^[1], אחד משבעה אחים ואחיות. בילדותו למד ב"חדר", בבגרותו למד אמנות בבית הספר בצלאל שבירושלים, שם היה תלמידו של מרדכי ארדון^[1], ובמערב אירופה, בציריך אצל יוהנס איטן^[1] ובפריז.

קריירה מקצועית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראשית דרכו עסק אגם בפיתוח אמנות האופ ארט, העוסקת בהטעיות אופטיות.

בגיל 27 הציג תבליטי עץ צבעוניים בתערוכת ה"תנועה" בפריז, שייחודם היה בכך שהיצירה משתנה בהתאם למיקום הצופה ביחס אליה.

בשנות השבעים של המאה ה-20 יצר אגם פסלים ששלבו מים, אש ומוזיקה, והופעלו על ידי בקרה ממוחשבת. בין היצירות הללו גם מזרקת "מים ואש" בכיכר דיזנגוף בתל אביב (משנת 1987).

אגם יצר גם יצירות רבות בתחומים מגוונים: הוא פיתח את טכניקת אגמוגרף, תצוגה באמצעות פרספקס, עיצב בולים, המציא את שיטת הכתיבה "אגמילים", כאשר שינוי אות אחת במילה משנה את כל המילה, הגה תוכנית לחינוך חזותי ומכון ויצמן שיתף איתו פעולה ב"תוכנית אגם" לפיתוח חשיבה חזותית, המיועדת בעיקר לגיל הרך, ועוד.

אופי יצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבות מיצירותיו מאופיינות בתנועה, או בשינוי מראה עם שינוי נקודת המבט של הצופה בהן. לדבריו, הושפע עמוקות ביצירתו מתפיסות מיסטיות ביהדות.

תערוכות ברחבי העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

אגם הציג תערוכות רבות ברחבי בעולם ובהן: תערוכות רטרוספקטיבה במוזיאון לאמנות מודרנית בפאריס ובמוזיאון סטדליק באמסטרדם (1973), בגוגנהיים בניו יורק (1980).

אגם הציב עבודות בארמון האליזה בפריז ב-1972 בהזמנת ראש הממשלה אז ז'ורז' פומפידו, ומזרקה מוזיקלית ברובע לה דפאנס בפריז.

ב- 2009, הציג את עבודת המראות "מעבר למציאות", בפריז ובבזל^[2]

מבחר פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

1963, פרס ראשון בסוגו על מחקר אמנותי בביאנלה בסאו פאולו
בשנת 2017, נפתח מוזיאון לאמנות על שמו של יעקב אגם בראשון לציון, בתכנון נופר אדריכלים (המוזיאון נבנה ליד בית משפט השלום, כחלק מתוכנית פיתוח של העיר).^[3]^[4]
1975, תואר דוקטור לפילוסופיה לשם כבוד, אוניברסיטת תל אביב
1985 פרס מוזיאון ישראל.
ב-20 באוקטובר 2009, תואר לשם כבוד מהמכללה למינהל.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז שנות ה-50 מתגורר אגם בצרפת.^[5] הוא נישא ל-כלילה בפריז ב-1954, ולהם שלושה ילדים: הבכור - הצלם רון אגם, הבן אורם - מוזיקאי^[6]. מאז מותה של אשתו בשנות ה-80, נוהג אגם לחבוש כובע לראשו. אחיו הוא חנניה גיבשטיין, ראש עיריית ראשון לציון לשעבר.

יצירות נודעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחת מהנודעות שבעבודותיו היא "מים ואש" - המזרקה בכיכר דיזנגוף שבתל אביב-יפו.
תבנית הצביעה של החזית הפונה אל הים של מלון "דן" בתל אביב.
ח"י מעלות - פסל קינטי בגן הפסלים של מוזיאון ישראל.
תבליט באולם מרכזי בבית החולים שיבא, תל השומר.
עיצוב פנימי של בניין המרכז לחקר המוח בבר-אילן ע"ש גונדה (2004).
פסל בשם "כוח" ופסל בשם "אלף דלתות" בגן הפסלים של בית החולים בילינסון.
מגדלי נאמן בשכונת צוקי אביב.
ארון קודש בבית הכנסת המרכזי של חב"ד ברחובות, אגם תרם את הארון לזכר רעייתו.
פסלון הזכייה שהעניקה דנה אינטרנשיונל לזוכת אירוויזיון 1999.
"סולם יעקב" בבנייני האומה בירושלים^[2]
פסלו "מאה שערים" במשכן הנשיא^[2]
עבודת הקיר המונומנטלית "מצעד הזמן" שחנכה את מוזיאון תל אביב החדש ב-1970^[2]
"מצעד הזמן", בקיר של מוזיאון תל אביב^[2]
אנדרטת "יזכור" ברחבת הכותל, שהוקמה ב-87' בהזמנתו של הרב שלמה גורן

צרפת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מזרקה שלו נמצאת ברובע לה דפנס בפריז.
ממשלת צרפת הוציאה גם בול דואר פרי מכחולו.
בשנות השבעים של המאה ה-20 הוזמן אגם לעטר אולם בארמון האליזה בפריז. מאוחר יותר הועברה יצירה זו למרכז פומפידו בפריז.
אגם עיצב את תווית היקב הידוע שאטו מוטון רוטשילד לשנת בציר 1984. מאז שנות ה-20 של המאה ה-20 מפקיד היקב את משימת עיצוב התווית מדי שנה בידי אמן בעל שם אחר.

ארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

תבליט של אגם מוצג בין יצירות האמנות במרכז העיר של שיקגו (הלופ) בארצות הברית, לצד יצירות של גדולי האמנים במאה ה-20 כמו אנרי מאטיס ופיקאסו.
יצירותיו הוצגו במוזיאון סולומון ר. גוגנהיים בניו-יורק.
פסל בחזית בית המלון הילטון בקהלה, הוואי.
רונלד רייגן תלה תמונה שלו באזור המגורים שבבית הלבן.^[7]