מוניקה ויטי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מוניקה ויטי, צילום משנת 1990

מוניקה ויטיאיטלקית: Monica Vitti), בשמה בלידה מריה לואיזה "מריזה" צ'צ'ארליאיטלקית: Maria Luisa "Marisa" Ceciarelli נולדה ב-3 בנובמבר 1931 ברומא) היא שחקנית איטלקיה שנודעה במיוחד בתפקידיה הדרמטיים בסרטים של מיכלאנג'לו אנטוניוני בשנות ה-1960 המוקדמות (ה"טטרלוגיה של הניכור":אוונטורה, הלילה, ליקוי החמה והמדבר האדום). שינתה לאחר מכן כיוון והייתה למשך 40 שנה הכוכבת מספר אחת של קומדיות הקולנוע האיטלקיות (Commedia all'italiana)‏ ("La ragazza con la pistola", "Amore mio aiutami" "Dramma della gelosia", "Polvere di stelle") רבות מהן בבימויו של מריו מוניצ'לי. הופיעה לצד שחקנים כמו מרצ'לו מסטרויאני, ריצ'רד האריס, טרנס סטמפ, מייקל קיין, דרק בוגארד, אלברטו סורדי, אוגו טוניאצי, ויטוריו גסמן, נינו מנפרדי. מוניקה ויטי זכתה חמש פעמים בפרס דוד די דונטלו כשחקנית הטובה ביותר, שבעה פרסי גלובוס הזהב כשחקנית הטובה ביותר, גלובוס הזהב על מפעל חיים, ובפרס אריה הזהב על מפעל החיים בפסטיבל ונציה לקולנוע. ויטי בלטה גם ככותבת תסריטאים לשלושה סרטים, ובבימוי הסרט "סקנדל סודי"(1990). על ידי התמודדותה האמיצה מול הדעות הקדומות ותעשיית הקולנוע הייתה מוניקה ויטי גם דמות לחיקוי וסמל במאבק למען מעמד האישה בחברה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדותה וצעירותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוניקה ויטי נולדה בשנת 1931 ברומא בשם מריה לואיזה "מריזה" צ'צ'ארלי כבת לאב רומאי ולאם מבולוניה. הייתה הבת היחידה מבין 4 ילדי הוריה. בילדותה חיה מריזה למשך שמונה שנים במסינה. באותה תקופה כונתה על ידי בני המשפחה ""setti vistìni", כלומר "שבעה בגדים", בגלל רגישותה הרבה לקור שגרמה לה ללבוש יותר בגדים זה מעל זה. "שבע שמלות תחתוניות" Sette Sottane הפכה לימים כותרת ספרה האוטוביוגרפי הראשון, שבעקבותיו הופיע Il letto e una rosa "מיטה וורד אחד". ויטי תארה את ילדותה כעצובה למדי, הרגישה כבולה על ידי הדרישות המסורתיות הפטריארכליות כלפי בחורות במשפחתה, אך בגיל 14 החליטה בניגוד לציפיות, לבחור בקריירה של שחקנית.[1] להבדיל מרוב בני המשפחה, שבחרו להגר לארצות הברית, נשארה באיטליה ונקשרה קשר הדוק לתרבות ארצה. פחד טיסה גרם לה מאוחר יותר לדחות הצעות מפתות לעבוד באולפנים מעבר לאוקיינוס.

תחילת הקריירה בתיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

היא גילתה את משיכתה לתיאטרון כשבימי מלחמת העולם השנייה שיעשעה את אחיה הקטנים על ידי משחק עם בובות. אחרי שנרשמה תחילה למכללת פיטמן, בגיל 14 וחצי הופיעה לראשונה על הבמה במחזה La nemica "האויבת" מאת דריו ניקודמי במסגרת ערב צדקה. גילמה אז אם בת 60 ששכלה בן במלחמה. השתתפה בהמשך בסיור של להקת שחקנים איטלקים בגרמניה והופיעה ברומא בהפקה של המחזה של מקיאבלי "מנדרגולה".

נכנסה לעולם הבמה למרות הסתייגויות רבות כלפיה. הנתוניה הפיזיים - העיניים הרחוקות זו מזו, צורת שפתיה ואפה הנשרי משהו, הנמשים - נחשבו לפגמים ול"אנטיפוטוגניות". היו אנשי מקצוע שהעירו בתחילת הקריירה שלה על קולה הצרוד וה"דרמטי מדי", אף על גובהה ה"מופרז", על דקות גזרתה ועל הצבע ה"בלונדיני מדי" של שיערה. טענו שפניה משקפות מפורשות מדי את רגשותיה.[2][3] לימים טענה בצחוק שסללה את הדרך לנשים הפחות יפות בזירת הקולנוע.[4]

בסופו של דבר החליטה בשנת 1946 להירשם לאקדמיה הלאומית לאמנויות הבמה ברומא (האקדמיה ע"ש סילביו ד'אמיקו) אותה סיימה בשנת 1953.עם מוריה באקדמיה נמנו מייסד המוסד, סילביו ד'אמיקו, אורציו קוסטה וסרג'ו טופאנו שהדריך את עבודת הגמר שלה. בהמלצתו שובצה הבוגרת הצעירה בהצגה עם "איפיגניה באאוליס" מאת אוריפידס ובשנה הבאה שיחקה לצידו ב"קמצן" מאת מולייר בבימויו של פרזן. היא גילמה באותה תקופה גם את אופליה בדרמה "המלט" מאת ריקרדו באקלי. בעצת טופאנו אימצה מריזה צ'צ'ארלי בשנת 1954 שם אמנותי - ויטי - לפי שם משפחת אמה - ויטיליה, ומוניקה לפי גבורת ספר שקראה, ושצליל שמה מצא חן בעיניה.

פריצת הקריירה הקולנועית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם תום לימודיה התחילה קריירה של שחקנית תיאטרון וטלוויזיה. נמנתה עם הראשונים ששיחקו באיטליה במחזות של ברכט ויונסקו. בקולנוע שיחקה לראשונה בשנת 1954 בתפקיד זעיר בקומדיה הקולנועית "!Ridere! Ridere! Ridere", (בימוי:אדוארדו אנטון, תסריט:אטורה סקולה) מבלי ששמה הוזכר ברשימת הקרדיטים. ב-1958 הופיעה בסרט Le Dritte או "נעורים רומאיים". בשנת 1957, בדיוק כשעמדה להתחתן עם מחזר אדריכל, התוועדה ויטי לבמאי מיכלאנג'לו אנטוניוני שגרם לפריצת דרכה האמנותית. במרץ 1957 היא הצטרפה ללהקה של אנטוניוני, "תיאטרו נובו" במילנו. אנטוניוני שיבץ אותה בשנים 1960–1964 בסרטיו - הדרמה האקזיסטנציאלית L'avventura (אוונטורה (1960), La Notte (הלילה), L'eclisse (ליקוי החמה), Deserto rosso (המדבר האדום) שבו הצטיינה כדמות נשית מיוסרת, בעלת יופי קר ואלגנטיות. ויטי הפכה לבת זוגו ולמוזה של אנטוניוני למשך כמה שנים. עם זאת היא שיחקה גם בסרטים של במאים איטלקים אחרים כמו אטורה סקולה - ב- Drame de la jalousie (דרמת הקנאה).

אחרי פרידתה מאנטוניוני הייתה בת הזוג של הצלם קרלו די פלמה (שביים אותה בשלושה סרטים באמצע שנות ה-70). בשנת 1968 זכתה ויטי בפרס התפקיד הנשי הטוב ביותר בפסטיבל סן סבסטיאן על גילום התפקיד אסונטה בסרטו של מריו מוניצ'לי, "הנערה עם אקדח". החל משנות ה-1970 הופיעה פחות ופחות, למרות כמה עבודות משותפות חשובות - כמו למשל עם לואיס בוניואל ב phantome de la liberte

מוניקה ויטי בשנת 1975 בסרט "ברווז ברוטב תפוז"

חייה הפרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

למוניקה ויטי היו שלושה מערכות זוגיות עיקריות בחייה:הראשונה בשנים 1957–1967 עם מיכלאנג'לו אנטוניוני, אחר כך עם צלם הקולנוע קרלו די פלמה (שגם ביים אותה בשלושה סרטים באמצע שנות ה-70) ולאחר מכן עם הבמאי והצלם רוברטו רוסו,ב-26 שנה צעיר ממנה, איתו התחתנה בחשאי בקמפידוליו ב-28 בספטמבר 2000 אחרי 27 שנות זוגיות. באותה שנה נראתה בלווייה של ויטוריו גסמן. ויטי הופיעה בציבור לאחרונה בשנת 2002 בבכורת המחזמר של ריקרדו קוצ'אנטה "נוטר דאם דה פארי".מאז נאלצה השחקנית להתרחק מהזירה הציבורית בגלל מחלת אלצהיימר או סוג אחר של קיהיון שבו חלתה.[5] בשנת 2011 כשהתקשורת הוקירה אותה לרגל מלאת גיל ה-80 לא יכלה להשתתף בחגיגה.

פרסים ואותות הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1956 פרס "אגוז הזהב" (Noce d'oro) על התפקיד בלה במחזה "בלה" מאת צ'זארה מיאנו
  • 1961 פרס האקדמיה לקולנוע של בריטניה על משחקה בסרט "אוונטורה".
  • - שלוש פעמים - הפרס "רצועת הכסף" (Nastro d'argento) של איגוד עיתונאי הקולנוע האיטלקים
    • 1962 - לשחקנית המשנה הטובה ביותר - בסרט "הלילה"
    • 1969 - לשחקנית הטובה ביותר - בסרט "הנערה עם האקדח"
    • 1976 - לשחקנית הטובה ביותר - בסרט "הברווז ברוטב תפוזים"
  • 1968- הפרס "קונכיית הכסף" לשחקנית הטובה ביותר בפסטיבל הסרטים סן סבסטיאן - בשביל התפקיד אסונטה פאטאנה בסרט "הנערה עם אקדח" בבימויו של מריו מוניצ'לי
  • פרסי האקדמיה האיטלקית לקולנוע:
    • 1963 פרס "לוח הזהב" (Targa d'oro) של חבר השופטים של תחרות "שוש שי דונטלו"- על משחקה בסרט "Quattro verità"
פרס "דוד די דונטלו" על השחקנית הטובה ביותר:זכתה 5 פעמים
    • 1969 בסרט "הנערה עם האקדח"
    • 1974 בסרט "ניני טיראבושו, האשה שהמציאה את ה"מוסה""
    • 1974 בסרט "אבק כוכבים"
    • 1976 בסרט "הברווז ברוטב תפוזים"
    • 1979 בסרט "אהבותי"
  • פרס גלובוס הזהב האיטלקי Globo d'oro של איגוד העיתונאים הזרים באיטליה:

מוניקה ויטי זכתה בפרס 12 פעמים:

  • 1961 - כשקחנית המבטיחה הטובה ביותר - בסרט "אוונטורה"
כשקחנית הטובה ביותר:
  • 1968 -בסרט "התחתנתי איתך מתוך כיף"
  • 1969 -בסרט "הנערה עם האקדח"
  • 1970- בסרט "דרמת הקנאה"
  • 1971 - בסרט "עדת העל"
  • 1973 - בסרט "לה טוסקה"
  • 1981 - בסרט "חדר במלון"
  • 1984 - הסרט "פלירט"
1985 על מפעל חיים
1990 על הסרט הראשון הטוב ביותר וכשחקנית הטובה ביותר - בסרט "סקנדל סודי"
  • - 6 פעמים - הפרס "גראל הזהב" Grolla d'oro המוענק בסן ונסאן (ואל ד'אוסטה)על התפקיד הנשי הטוב ביותר:
    • 1961 בסרט "אוונטורה"
    • 1965 בסרט "מדבר אדום"
    • 1968 בסרט "התחתנתי איתך מתוך כיף"
    • 1969 בסרט "הנערה עם האקדח"
    • 1970 בסרט "דרמת הקנאה"
    • 1970 בסרט "עזרי לי, אהובתי"
  • 1985 - הפרס "דב הכסף" בפסטיבל ברלין לקולנוע, עבור הישג אינדיבידואלי ייחודי - תפקידה בסרט "הפלירט" בבימוי רוברטו רוסו (1983)
  • 1987 - פרס Ciak d'oro של כתב העת לקולנוע Ciak - על מפעל חיים
  • 1993 - פרס ההוקרה של הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע נשים בקרטיי.
  • 1995 - הפרס ארייה הזהב על מפעל החיים ובפסטיבל הסרטים של ונציה
  • הדואר האיטלקי הנפיק בול בדמותה המוקדש לסרט "אוונטורה" שבו הצטיינה
  • 2011 - לרגל מלאת 80 שנה לחייה אורגנה בפסטיבל לקולנוע ברומא, באודיטוריום פארק תערוכת צילומים לכבוד השחקנית

פילמוגרפיה - מבחר[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה סרט תפקיד במאי
1990 Scandalo segreto (סקנדל סודי) מרגריטה מוניקה ויטי
1986 Francesca è mia (פרנצ'סקה היא שלי) פרנצ'סקה רוברטו רוסו עם תסריט מאת מוניקה ויטי עצמה
1983 Flirt (פלירט) לאורה רבורטו רוסו, עם תסריט מאת מוניקה ויטי עצמה
1982 (אני יודעת שאתה יודע שאני יודעת) Io so che tu sai che io so ליביה בונטי אלברטו סורדי
Scusa se è poco (סליחה אם זה מעט) רנאטה אדורני / גרציה סיריאני מרקו ויקאריו
1981 (הסוד של אוברוואלד) Il Mistero di Oberwald לפי המחזה L'aigle à deux têtes מאת ז'אן קוקטו המלכה מיכלאנג'לו אנטוניוני
Camera d'albergo (חדר במלון) פלמיניה מריו מוניצ'לי
Il tango della gelosia (הטנגו של הקנאה) לוצ'יה סטנו
1980 Non ti conosco più amore (אינני מבין אותך יותר) לפי קומדיה מאת אלדו דה בנדטי לואיזה מלפיירי סרג'ו קורבוצ'י
1979 הפרק ד' "Mamma" ("אמא") והפרק ח' ("מי צוחק אחרון")"Chi ride ultimo" (מיטות פראיות) Letti "selvaggi מריה / הזונה לואיג'י זאמפה
An Almost Perfect Affair (רומן כמעט מושלם) מריה ברונה מייקל ריצ'י
1978 אהבותי Amori miei אנה ליזה ביאנקי סטנו
La Raison d'État (אינטרס המדינה) אנג'לה ראבלי אנדרה קאיאט
Per vivere meglio, divertitevi con noi (כדי לחיות טוב יותר, תבלו איתנו) ולנטינה קונטריני פלביו מוגריני
1977 (L'altra metà del cielo (החצי שני של השמיים או "הצילו, הוא אוהב אותי") סוזנה מקאלוזו פרנקו רוסי
Mimì Bluette... fiore del mio giardino (מימי בלואט, פרח גני) לפי רומן מאת גווידו דא ורונה מימי בלואט קרלו די פלמה
1976 !Basta che non si sappia in giro בפרק א - Macchina d'amore (מכונת אהבה), בפרק ג - L'equivoco (אי הבנה) ארמנדה/ליה נאני לוי, לואיג'י מאני, לואיג'י קומנצ'יני,
1975 (תענוגות חצות) A mezzanotte va la ronda del piacere טינה קנדלה מרצ'לו פונדאטו
Qui comincia l'avventura (כאן מתחילה ההרפתקה) מיילה קרלו די פלמה
L'Anatra all arancia (ברווז ברוטב טפוזים) לפי Secretary Bird מאת ויליאם דגלס-הום, בעיבודו של ז'ילבר סובז'ון ליזה סטפאני לוצ'אנו סאלצ'ה,
1974 (רוח הרפאים של החופש) Le fantôme de la liberté לפי סיפור של גוסטב בושה מאדאם פוקו לואיס בוניואל
Les ordres sont des orders - Gli ordini sono ordini (הפקודות הן פקודות) ג'ורג'יה פרנקו ג'ירלדי
1973 אבק כוכבים Polvere di stelle דיאה דאני אלברטו סורדי
La Tosca (טוסקה) (קומדיה מוזיקלית) פלורה טוסקה לואיג'י מאניי
Teresa la ladra (טרזה הגנבת) לפי רומן מאת דאצ'ה מראיני טרזה קרלו די פלמה
1971 ככה אנחנו הנשים Noi donne siamo così ‏ 12 פרקים: Una giornata lavorativa (יום עבודה); Romantica (רומנטיקה) ; Mamma (אמה) ;Schiava di amore (שפחת האהבה) ; Il mondo cammina (העולם מתקדם);Vietnam (וייטנאם); Et Dominus venit (ובא ה');la motocicletta (האופנוע) ; Cuore di padrone (לב של מעביד);L'angelo dei cieli (מלאך השמיים); L'allumeuse (הפתיינית) ;Chiamate Roma 21-21 (תתקשרו לרומא 21-21) נגנת כלי ההקשה, זואה, טרזה, אנונציאטה, אלברטה, אליאנה, קתרינה, אריקה, פלמירה, אגתה, לאורה, פולביה דינו ריזי
La supertestimone (עדת-העל) איזולינה פאנטו פרנקו ג'ירלדי
1970 La pacifista ברברה מיקלוש יאנצ'ו
Le coppie (הזוגות) - הפרק Il frigorifero (המקרר) והפרק Il leone (האריה) אדלה/ג'וליה (בפרקים א ו-ג בהתאמה) ויטוריו דה סיקה,אלברטו סורדי, מריו מוניצ'לי
Ninì Tirabusciò: la donna che inventò la mossa ניני טיראבישו, האישה שהמציאה את ה"מוסה" מריה סארטי, הידועה כניני טיראבושו מרצ'לו פונדאטו
Dramma della Gelosia- tutti i particolari in cronaca (דרמת הקנאה - רל הפרטים בחדשות) אדליידה צ'אפרוקי אטורה סקולה
1969 (עזור לי, אהובה) Amore mio aiutami) רפאלה מקיאבלי אלברטו סורדי
La femme écarlate (האישה באדום) לוסי לומברדי ז'אן ואלר
1968 La siciliana או La ragazza con la pistola (הנערה עם האקדח) אסונטה פאטאנה מריו מוניצ'לי
1967 Ti ho sposato per allegria (בשביל הכיף התחתנתי איתך) לפי קומדיה מאת נטליה גינצבורג ג'וליאנה לוצ'אנו סאלצ'ה
Modesty Blaise (מודסטי בלייז) - לפי רצועת קומיקס מאת פיטר או'דונל ‏ Modesty Blaise ג'וזף לוסי
!Fai in fretta ad uccidermi... ho freddo (הרוג אותי מהר,... קר לי!) ג'ובאנה פרנצ'סקו מזלי
1966 Las cuatro brujas, Le fate או Las reinas (הפיות), הפרק Fata Sabina - (הפיה סבינה) סבינה מאורו בולוניני, מריו מוניצ'לי, אנטוניו פייטראנג'לי לוצ'אנו סאלצ'ה
1965 Le bambole(הבובות), הפרק La Minestra ("המרק") ג'ובאנה מאורו בולוניני, לואיג'י קומנצ'יני, פרנקו רוסי, דינו ריזי.
1964 Il deserto rosso(המדבר האדום) ג'וליאנה מיכלאנג'לו אנטוניוני
(Alta Infidelità (High Infidelity 4 ‏ 4 פרקים, הפרק ג la Sospirosa הבכיינית גלוריה מריו מוניצ'לי, אליו פטרי, פרנקו רוסי, לוצ'אנו סאלצ'ה
Il disco volante (הצלחת המעופפת) דולורס, אשתו של ראש הכפר טינטו בראס
1963 Un château en Suède (טירה בשוודיה) לפי ספר מאת פרנסואז סאגאן אלאונורה רוז'ה ודים
Dragées au poivre Confetti al pepe- סוכריות עם פלפל היא - האלמנה ז'אק באראטייה
1962 L'Eclisse (ליקוי החמה) ויטוריה מיכלאנג'לו אנטוניוני
Le quattro verità (ארבע האמיתות) - הפרק La lepre e la tartaruga (הארנב והצב) מדאלנה לואיס גרסיה ברלאנגה, אלסנדרו בלזטי, רנה קלר.
1961 La Notte (הלילה) ולנטינה גרארדיני מיכלאנג'לו אנטוניוני
1960 L'Avventura (אוונטורה) קלאודיה מיכלאנג'לו אנטוניוני
1958 Le dritte אופליה גרנלי מריו אמנדולה
1954 Ridere! Ridere! Ridere! טרזה ביט (לא מוזכרת ברשימת הקרדיטים) אדוארדו אנטון

בתיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1953 - איפיגניה באוליס מאת אוריפידס -כחברת המקהלה, להקת Compagnia degli Spetattori italiani בבימוי אקורסיו די לאו, בתיאטרו אנטיקו, פלאצולו ארקאידה,
  • 1953 - מנדרגולה מאת מקיאבלי -בפרולוג - בבימוי מרצ'לו פליירו, בכורה בתיאטרו דלה ארטי, רומא
  • 1954 - הקמצן מאת מולייר בגרסת מאסימו בונטמפלי - בתפקיד מריאנה, בבימוי אלסנדרו פרזן, תיאטרו דלה ארטי, רומא
  • 1954 - "אי התוכים" - עם בונבנטורה, שבוי אצל אנטרופופאגים (Isola dei papagagli) מאת סטו (סרג'ו טופאנו), בתיאטרו דלה ארטי
  • 1954 - "הקימו עיר" (Fondarono una città) מאת צ'זארה מיאנו, בבימוי קרלו די סטפאנו (תלבושות:ג'ילברטו טופאני), בתפקיד השפחה אוסטיליה,
  • 1954 - אמא קוראז' מאת ברטולט ברכט בבימוי לוצאנו לוצ'יניאני, בתפקיד איווט פוטייה

תיאטרו דלה ארטי, רומא

בכורה בתיאטרו אליזאו, רומא

תיאטרון בטלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1957 - הצייר הקפדן (Le Peintre exigeant) מאת טריסטן ברנאר, בעיבוד של לוצ'אנו מונדולפו, בבימוי אנטונלו פאלקי, בתפקיד של לוצ'יה, RAI
  • 1957 נתחבק בטירוף (Embrassons-nous Folleville - Abbracciamoci follemente) מאת אז'ן לביש בעיבוד לוצ'אנו מונדולפו, בימוי: אנטונלו פאלקי, בתפקיד ברטה, בתו של מניקאן - RAI
  • 1957 - "אדמה בתולה" (Oh, wilderness) (Fermenti) מאת יוג'ין או'ניל, עיבוד מאת לאורה דל בונו, בימוי:קרלו לודוביקו ברגאליה, בתפקיד בלה, RAI
  • 1958 -המנהרה (Il Tunnel) מאת מייבל קוסטנדורוס והווארד האג, בבימוי ג'אקומו וקארי, בתפקיד מיירה נורת', RAI
  • 1958 - "מונט-אוריול" לפי הרומן מאת גי דה מופסאן, בימוי:קלאודיו פינו, בתפקיד קריסטיאנה, בת המרקיז,RAI
  • 1958 -הכיסא השלושה עשר (La tredicesima sedia) מאת באיאר-וייה, בימוי:אלברטו גיירדלי, בתפקיד אלנה או'ניל.RAI
  • 1958 - "הדב והפחה" מאת אז'ן סקריב, בימוי:לוצ'אנו סאלצ'ה, בתפקיד רוסלאנה,RAI
  • 1959 - "התרמית" (L'imbroglio) לפי ספרו של אלברטו מורביה, בבימוי ג'אקומו וקארי, בתפקיד סנטינה רינלדי
  • 1959 אנשים הולכים, אנשים באים (Gente che va, gente che viene ) - תוכנית טקסטים הומוריסטיים מאת צ'כוב, אדוארדו דה פיליפו, ג'וזפה מארוטה, קורטלין, קפקא, גיימס ת'רבר, ארקדי אוורצ'נקו, טרויו. בימוי:אנצו טראפאני.RAI
  • 1962 לילות לבנים לפי דוסטויבסקי, בימוי: ויטוריו קוטאפאווי, בתפקיד "היא", RAI
  • 1962 - האדון בגיל העמידה (Il Signor in mezza età) מאת מרצ'לו מרקזי, בימוי:ג'אנפרנקו בטטיני, תפקיד בשני מערכונים, לצד ג'אני מורנדי ואחרים, RAI
  • 1978 - הצילינדר - מאת אדוארדו דה פיליפו, בבימוי המחבר, בתפקיד ריטה, RAI

בשנת 1980 השתתפה בתוכניות טלוויזיוניות שהוקדשהו לחייה ולפעילותה האמנותית - Qualcosa di Monica, בבימוי רוברטו רוסו, "מה שלומך...צוחקת?!" - La fugidiva.

  • הופיעה ב-1971 כאורחת בתוכנית "בוא נקרא את הקטלוג -IIIB Facciamo l'appello עם בוגרי האקדמיה לאומנויות הבמה ברומא, ב-1972 בתוכנית השירים "קנצוניסימה" לצד ויטוריו גסמן,ב-1978 -בתוכנית "אלף אורות" (Milleluci) יחד עם מינה ורפאלה קארא, בתוכנית "אלף פרצופים של חווה" (על דמויות נשיות בקולנוע), בתוכנית "Passione mia" (התשוקה שלי) המוקדשת לאמנות הקולנוע (1985)

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוטוביוגרפיים:

  • 1993 - Sette sottane (שבע שמלות תחתונות)
  • 1995 -Il letto è una rosa (המיטה היא ורד)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Laura Delli Colli -Monica Vitti: filmografia e ricerche, Gremese editore, Roma 1987
  • Cristina Borsatti- Monica Vitti, L’Epos, Palermo 2005
  • Cristina Corciovescu, Bujor T.Rîpeanu- Dicționar de cinema, Univers enciclopedic,București 1997
  • Oriana Fallacci Intervista con il mito, Rizzoli, Milano 2010

הפרק 5 - ראיון עם מוניקה ויטי, 1963

  • Marga Cottino Jones - Women,Desires and Power in Italian Cinema,Palgrave MacMillan 2010
  • Maria Ornella Marotti (ed):Italian Women Writers from the Renaissance to the Present:Revising the Canon,Pennsylvania University Press, University Park, PA 1996, Marga Cottino Jones - ch.Monica Vitti:The Image and the Word

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מוניקה ויטי בוויקישיתוף

Tamara Marcelli Paloscenico:Monica Vitti, un'italiana tra le stelle 4.11.2015 באתר Gli Scrittori

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הראיון ב Magazines 2002
  2. ^ קריסטיה בורסאטי,2005
  3. ^ C.Corciovescu, B.Rîpeanu 1997 ע' 459
  4. ^ Tributo a Monica Vitti Andrea Scanzo in Fatto cotidiano 4.11.2011
  5. ^ כתבה באתר האיטלקי "רדיו ביריקינה" 2016