מטבח מצרים העתיקה
מטבח מצרים העתיקה הוא מונח המתאר מגוון רב של מאכלים ושתייה אשר היו נפוצים בתקופת מצרים העתיקה. המאכלים הנפוצים ביותר שהיו נאכלים על ידי כלל האוכלוסיות ממצרים העתיקה, היו: לחם, בירה, בצל ירוק, ירקות ובשר (בעיקר חוגלות, שלווים, יונות, ברווזים, אווזים ודגים).
ארוחות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ציורים של משתות נמצאו לכל אורך מצרים, גם מהממלכה הקדומה וגם מהממלכה החדשה. בדרך כלל הם התחילו מתישהו אחר הצהריים. גברים ונשים הופרדו במשתות אלא אם כן היו נשואים. מקומות הישיבה היו מגוונים אך מסודרים בהתאם למעמד החברתי של המשתתפים. בעלי המעמד הגבוה ביותר ישבו על כיסאות, בעלי מעמד נמוך ישבו על שרפרפים ואילו בעלי המעמד הנמוך ביותר ישבו על הרצפה. לפני הגשת האוכל סופקו מעין קערות יחד עם מפיצי ריח, ושומן בניחוח פרחים היה נשרף לפני כל משתה לריח נעים או להרחקת חרקים.[1]
במשתות היו מחלקים נימפאות ורקדנים מקצועיים, לרוב נשים, היו רוקדים ושרים בתופים, תופי מרים, לאוטות, נבלים וקלאפרים. לרוב במשתות היו שותים הרבה אלכוהול, ובעיקר במתוכנת של בירה. הבשרים (ברווזים, אווזים ויונים) עברו תהליך של צלייה וחולקו למשתתפים. המצרים היו אוכלים גם נזיד המכיל את כלל הבשרים. המנות היו מחלוקות עם לחמים, ירקות ופירות.
בתור קינוח, אנשי מצרים העתיקה היו אוכלים עוגות תמרים עם דבש. במשך השנה חגגו המצרים מספר פסטיבלים שהוקדשו לחתחור, בהם היו אוכלים קינוחים רבים.
לאנשי מצרים העתיקה היה ידע מתקדם באפייה, הרתחה, צלייה וטיגון. הם היו מוסיפים עשבי תיבול ותבלינים בשביל להוסיף טעם למאכלים שלהם, למרות שרובם של התבלינים היו מיובאים ולכן יקרים יותר ורק עשירי מצרים היו יכולים לאפשר זאת לעצמם.
מאכלים רבים כגון בשרים היו מתקלקלים מהר ולכן המצרים היו משמרים אותם באמצעות מלחים. בנוסף, ייבוש מזון, כגון תמרים, הייתה פרקטיקה נפוצה לשימור מזון לתקופה ארוכה. הלחם והבירה, שהיו המוצרים הנפוצים ביותר במצרים העתיקה, הוכנו בדרך כלל באותם המקומות בהם הם נרכשו, שכן השמרים ששימשו ללחם שימשו גם לבישול של הבירה. השניים הוכנו במאפיות מיוחדות, או, לעיתים קרובות יותר, בבית, והשאריות היו נמכרות.[2]
לחם
[עריכת קוד מקור | עריכה]
לחם מצרי נעשה כמעט לחלוטין מחיטת אמר, זן של חיטה היה קשה יותר להפוך לקמח מאשר סוגים אחרים של חיטה. המוץ, קליפות החיטה של זן זה, לא ירדו באמצעות דישה, אלא באמצעות הרטבה וחביטה בלבד. לרוב, פעולה זאת הייתה נעשית בעלי ומכתש. לאחר מכן, העיסה הייתה מתייבשת בשמש, ובסוף נתחנת באבן קוורן, שהיא מעין כלי השחזה.[3]
טכניקות האפייה השתנו עם הזמן. בממלכה הקדומה, מילאו תבניות חרס כבדות בבצק ולאחר מכן הכניסו אותם בגחלים לאפייה. בממלכת מצרים התיכונה, הבצק היה מוכנס לגחלים מרובעים ונאפה. בממלכה החדשה, נעשה שימוש בסוג חדש של תנור חימר גדול בעל גג פתוח, בצורת גליל, שהיה עטוף בלבני בוץ עבות וטיט.[3]
הבצק הוטח על הקיר הפנימי של התנור וקולף משם כשהבצק בושל מספיק זמן, בתהליך שמזכיר את הטנדור. קברים מהממלכה החדשה מציגים תמונות של לחם בצורות ובגדלים שונים. כיכרות בצורות אדם, דגים, בעלי חיים שונים ומניפות, כולם במרקם של בצק. חומרי הטעם ששימשו ללחם כללו זרעי כוסברה ותמרים, אך לא ידוע אם חומרי טעם אלו שימשו את עניי מצרים.
נעשה גם שימוש בשעורה תרבותית בשביל ליצור לחם ובשביל לבשל בירה. לעיתים נוספו חומרים אחרים, כגון זרעים של נימפאה וגומא נאכל. לעיתים קרובות חצץ מהתנור היה נדבק אל הלחם ופוגע באיכות השיניים. לכן, סוגים שונים של תנורים וקמחים (לדוגמה, קמח ברמה גבוהה) היה בשימוש בקרב האוכלוסייה העשירה של מצרים העתיקה.[2]
בירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]במצרים העתיקה, הבירה הייתה מקור התזונה העיקרי, והיא נצרכה כמעט בכל יום. בירה הייתה כה חשובה בתזונה המצרית, עד שלעיתים היא אפילו שימשה כמטבע.[4] כמו רוב הבירות האפריקאיות המודרניות, אך בניגוד לבירה האירופאית, היא הייתה מאוד דחוסה ומזינה, ודי הזכירה דייסה. הבירה הייתה מקור חשוב לחלבון, מינרלים וויטמינים, והיא הייתה בעלת ערך רב גם בתחומי המדידה והרפואה. מעט ידוע על סוגי הבירה במצרים העתיקה, אך יש אזכור של "בירה מתוקה".
במצרים העתיקה, היו כלים מסוימים ששימשו להתססה של בירה.[5] בנחן ובאבידוס נמצאו שאריות חיטת עם סימני חימום. למרות שזאת אינה עדות חותכת לחליטת בירה ממצרים העתיקה, ייתכן כי זאת אינדיקציה לצורה שבה התססת הבירה נעשתה.
עדויות ארכאולוגיות מראות כי בירה נעשתה באמצעות אפיית "לחם בירה", סוג של לחם מחומצת היטב, שנאפה קלות כדי להימנע מהרג השמרים. הלחם היה מפורר לאחר מכן על מסננת, נשטף במים בבור ונשאר להתססה.[6] "לחם בירה" דומה משמש להכנת בוזה, מעין בירה מסורתית וביתית, הנצרכת במצרים עד היום.[7]
ניתוח מיקרוסקופי של שאריות בירה מאזור מצרים, מצביע על שיטת חליטה שונה משיטת החליטה הנעשית כיום. בשיטת חליטה זאת, הלחם לא שימש כמרכיב העיקרי. ההנבטה של גרעינים מסוימים שהיו בשימוש יצרו אנזים, המצרים בישלו את הגרעינים במים רותחים, האנזים היו אוכלים את העמילן ובכך נוצר סוכר. התערובת שהתקבלה נוספה לאחר מכן כדי להסיר את המוץ (קליפות החיטה). לאחר מכן, העיסה הייתה עוברת תהליך התססה לאלכוהול. שיטת חליטה זו עדיין קיימת בחלקים מסוימים ביבשת אפריקה. רוב הבירות היו עשויות משעורה תרבותית ורק מעט מהן מחיטת אמר.[8]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Encyclopedia of Ancient Egypt; banquets
- ^ 1 2 The Oxford Encyclopedia of Ancient Egypt; diet
- ^ 1 2 Encyclopedia of Ancient Egypt; bread
- ^ Michael M. Homan, Beer and Its Drinkers: An Ancient Near Eastern Love Story, Near Eastern Archaeology 67, 2004-06, עמ' 84–95 doi: 10.2307/4132364
- ^ Michael M. Homan, Beer and Its Drinkers: An Ancient near Eastern Love Story, Near Eastern Archaeology 67, 2004, עמ' 84–95 doi: 10.2307/4132364
- ^ History of Bread - www.BreadInfo.com, web.archive.org, 2010-08-26
- ^ Poor of Cairo drown their sorrows in moonshine – JON JENSEN (באנגלית אמריקאית)
- ^ Encyclopedia of Ancient Egypt; beer